מסע לבלארוס, הדיקטטורה האחרונה לאירופה. והפעם: ידידי הביזון

לפני חצי שנה נסעתי לבלארוס במסגרת המשלחת הראשונה של עיתונאים ישראליים למדינה המכונה גם הדיקטטורה האחרונה באירופה. למעוניינות לקרוא באופן סדיר: עלילות היום הראשון כאן.

יום שלישי בבלארוס

העיירה מוטול בדרום בלארוס. אני מתעורר בבית המשפחה. ישנתי על ספה בחדר המחשבים. שני ילדי המשפחה נכנסים לחדר וצופים במחשב בסרטון ילדים שחור לבן מהתקופה הסובייטית. אני נשלף מהחדר אל תוך ארוחת בוקר של דג מעושן ענק, שתי פלצ'ינטות גבינה, קציצות בשר, גבינה צהובה, חמאה, ביסקוויטים, דגים מלוחים וכבושים, כמה סוגי נקניקים ולחם שיפון טוב. בשלב מסוים מגיע קנקן סמגון, האטרקציה המקומית: מעין וודקה בזיקוק ביתי שנחשבת לטובה בהרבה מהוודקה התעשייתית. כל בלארוסי לוגם כ50 ליטר אלכוהול בשנה, על פי הסטטיסטיקה. בעצב, אני נפרד מהמשפחה המארחת שממש נתנה את כל הלב.  אחרי סיור בביצות בחיפוש כושל אחרי ציפור נדירה, אנחנו מגיעים לחווה נוספת שמשתתפת בתיירות הכפרית. מחיר השהות במקומות האלה מצחיק בהשוואה מול צימר ישראלי: 30 דולר לאיש על אירוח ושלוש ארוחות.

אנחנו בודקים חרדל מטורף מקומי, גרסה של ווסאבי, שהבנתי שאפשר לקנות גם בארץ. הלחם ביצור מקומי. כמו כמובן הסמגון, הוודקה מתוצרת הבית. חלק מהרעיון היפה של התיירות הכפרית הוא עידוד הייצור המקומי, בעולם שבו האוכל מתועש וחסר אופי וכתובת. ולריה מורחת סמגון על הידיים ונותנת להריח. הניחוח הוא של לחם כך שזה סמגון שהופק מחיטה, ולכן איכותי יותר.

שולפים את האקורדיון באירוח הכפרי

אנחנו מפליגים הלאה למחוז גרודנו, בצד הקרוב לפולין ולליטא. זה למעשה המחוז האירופי ביותר ברפובליקה, גודלו כשל ישראל אך חיים כאן מיליון וקצת אנשים. סמל המחוז הוא הביזון, הפרה הפראית, אביה הזועם של הפרה המוכרת לנו. אנחנו נכנסים למוזאון שמשחזר את הביזון הפראי בפארק הלאומי הראשון בעולם שיוסד לפני 600 שנה ונפרש בין פולין ובלרוס. ליברמן נסע לסוג כזה של יערות יפהפיים כשנעלם לביבי ולציפי בזמן המגעים הקואליציוניים. לראשונה אני מסכים עם צעד שלו.

הביזון – חיית האהבה

אנחנו צופים בביזון במכלאתו הגדולה. זו חיה מטריאלית, הביזונית היא המנהיגה, מתגאה ולריה הפמיניסטית. החיה השמנמנה באירופה, משקלה 1200 קילוגרם וקיבתה דורשת מדי יום כ60 קילו של עשב. בהתחלה, הביזון שלנו היה רחוק מאיתנו וחסר עניין. אבל לאט לאט הוא קרב, גיבן ומזוקן. לשונו משתלשלת ומלאה זבובים, כמנהיג מובס בכלוב של מדינה שנעלמה, הוא מתנהל כאילו אינו מתעניין בנו. אחרי כמה שניות הוא מפנה אלינו אחוריו ואז מביט שוב בשנאה, זקנו טובל במים. ואז מחייך אולי. פניו טובות לב וטיפשות, רגליו מבוססות בבוץ. הוא מכניס ראש למעקה הירוק ולוחך את העשב, מהמהם ונוהם, זנבו מסיט את הזבובים. נער מקומי מחליט לזרוק לו פרוסות לחם. הוא אוכל, אבל לא נראה כמודה לאיש, אדון לעצמו בכלוב.

ביער היפהפה והסמיך, עומד עץ אלון בן 550 שנה. אני הולך לעשות לידו פיפי ורואה חזיון אופטימי: עץ שנשאר ממנו רק עשירית מעובי הגזע, אולי בגלל מכת ברק, ובכל זאת צומחים ממנו ענפים. אני מלטף את העץ, אבל קוראים להמשיך הלאה.

עץ אופטימי

לאחר מכן מוצג עץ האורן העתיק ביותר באירופה ומשם ממשיכים לעץ האשוח העתיק ביותר באירופה. הקטע ממצה את עצמו די מהר. בלב היער, כפר אגדות שבו גר הסאנטה המקומי, המכונה סבא כפור, כשסביבו מעין גמדי-עץ כעורים וחמודים להפליא.

סבא כפור מדבר ברוסית ומברך אותנו לשלום, עם כתר שנקרא כעוגה ומקל מאיר, מהסוג שפופולרי ברשתות צעצועים. הוא נועל מגפי-נשים לבנים, מתוח עליו מרבד אדום וצעיף שנראה כשני זנבות של תאו. הוא מסביר על חשיבות הנשמה, אבל לא רואים את שפתיו בגלל הזקן הלבן המזויף.

סבא כפור

סבא כפור מכניס אותנו לבית שלו. יושב על כסא מלך, לצד קיפוד מתכת, שנראה סקרן או מת. הישראלים רוצים לשאול כמה הוא מרויח וממלמלים לעצמם 'אחלה ג'וב'. בחדר העבודה של סבא כפור תמונתו של לוקשנקו הדיקטטור. כל הפרויקט המשונה והצבעוני הזה הוא רעיון של לוקשנקו, המנהיג היצירתי מדי.

לילה. אנחנו נכנסים לסאונה המקומית, המכונה בַאניַה, שנראית כחבית גדולה. אני שוהה כעשר דקות וסופג הצלפות מסורתיות בעלי לבנה, ואז טובל את בשרי בחבית מים קרים בחוץ. הבאניה היתה קיימת באיזורים שבהם לא יכלו להתרחץ במים חמים, אבל עם השנים הפכה למשהו שטוב לשים בצימר.

נמשיך ליום הרביעי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • blissgirlonline  On 6 במרץ 2011 at 10:44

    מרתק!

  • חיננית  On 6 במרץ 2011 at 11:02

    איזה יופי של יומן מסע מזן אחר מהרגיל .
    קצת מצחיק וקצת מאיר עיניים על מדינה סה"כ אירופית אבל שונה לגמרי.אני נהנית.

  • אישה אחת  On 21 ביוני 2014 at 6:38

    הוי – אתה כותב ממש מצחיק !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: