פסטיבל ירוחם

1.

השעה תשע וחצי בבוקר. המטה של אילן אלמקייס, אחד המועמדים לראשות עיריית ירוחם, רק נפתח. אשה כבת שלושים ומשהו וילדתה מנסות להפעיל את הקומפקט דיסק שיפעיל את הג'ינגל. אבל זה לא עובד. הן מאשימות פעיל שטח פלמוני. אני ניגש לעזור ולוחץ על כמה כפתורים. כשלון. לפתע נשמע צפצוף וכולנו שמחים. אבל אלה רק צפירות של מכונית של המועמד המתחרה מוטי אביסרור שנוסע וצופר.

2.

אני מגיע לשתות קפה במסעדה שעל השלט שלה כתובה מילה לא ברורה באנגלית, אולי קבב. במקום יושב ד', גבר מבוגר עם קרוקס. בהתחלה חשבתי שהוא בעל המקום, אבל הוא רק לקוח קבוע. הוא לא החליט למי יצביע. ד' עבד במפעל 'אומן' באופקים, ואחרי שזה נסגר ("בטח התבאסתי. עבדתי שם 25 שנה"), עבר לירוחם הזולה. "בבחירות הקודמות הצבעתי לברוך אלמקייס", הוא אומר על ראש העיר שפינה את מקומו למצנע. אני שואל אם הוא היה מרוצה מאלמקייס. "הוא היה חרא", הוא עונה.

מולי, מסך אל.סי.די מציג משחק כדורגל בצ'כיה. ראוף, בעל המקום, אומר לי "אתה נראה לי איש של מיכאל ביטון". הוא עצמו תומך במיכאל ביטון, הרבה בגלל המלצת הרבנים מאמש, החדשה החמה במערכת הבחירות, שיתכן ובסוף הביאה לבחירתו הבוקר בסיבוב הראשון. "מיכאל היה כאן, אכל על האש ושתה מים", הוא מספר.

עוד אנחנו מדברים נכנסים בריצה פעיל ושתי פעילות בתשלום של מיכאל ביטון, אחת מהן עם שרשרת בצורת לב, ומבקשים להשתמש בחשמל. ראוף כמובן מסכים. והם מפעילים מערכת צעקנית שמשמיעה ג'ינגל מושקע, בסגנון דיסקואי עם החרוז 'חינוך לכל מגזר\ מבט אל המחר'.

3.

המטה המרכזי של מיכאל ביטון עמוס במפות וברשימות של קלפיות. העסק מתוקתק מאוד כאן והתחושה היא של מטה ארצי ולא מאבק על 6300 בעלי זכות בחירה. ביטון גייס את הרב דוד אבוחצירא ואת ציפי לבני, שהגיעה במיוחד השבוע, מנסה לתת משקל נגד לליברמן שתומך באלמקייס ולתמיכה של נתניהו במוטי אביסרור, שמוצגת בצילום משותף על סטיקרים. היום, לאחר שביטון זכה, מיהרה לבני לחבק אותו ולהתחבר לנצחון, אבל הנוכחות של קדימה בשטח היתה סמלית למדי.

אני ניגש למטבח ומכין תה עם כמה פעילות ומקשיב לטלפנים מתוסכלים שמרימים טלפונים למצביעים פוטנציאליים. אחד הטלפנים עלה על רעיון 'אם הבעל לא יכול, פונים לאשה'. הבחורה לידו נלהבת מהשיטה. 'עברתי קורס, לא סתם', הוא מסביר. מישהו מגיע. אולי יועץ חיצוני וצועק, 'רק נצחון'.

אני מביט בתמונתו של ביטון שמופיעה בצורה של חמסה על הדלת ושואל למה בעל המסעדה חסרת השם חשב שאני איש של ביטון. אולי כי הוא משקפופר. במטה מסתובב כלב חמוד ללא דורש. ומישהי מציעה לקחת אותו לשכונת הוילות, העיקר להעיף אותו מכאן.

מחוץ למטה, חולפות המכוניות של אילן אלמקייס וצופרות בדרך מקנטרת. חרדי פעיל של ביטון אומר 'זה כמו הפועל ירושלים. כשהם מפסידים, הם עושים רעש'.

4.

פופ ופרווה, פרווה ופופ

שלוש נערות בנות 14, מהלכות ושרות סיסמאות של אילן אלמקייס ברחוב הראשי. אחת עם עגילים ורודים היא קרובת משפחה שלו. הן מסבירות לי למה להצביע לאלמקייס: "אילן איש של צבא. הוא הקריב את חייו. מיכאל בן 35 הוא צעיר ולא מבין. אילן גדול יותר, יש לו נסיון, הוא בן 42".

5.

הרחוב הראשי עמוס מודעות תעמולה, בכמות שאף פעם לא ראיתי מרוכזת במקום אחד. על בניינים מסויימים, שלושת רבעים מהדירות החליטו לשים שלטים. לבחירות רצות גם רשימות, למשל זו של דני לוגסי שמנסה לרוץ על טיקט הצעירים. פעיל מסביר לי את היתרונות של הפטרון שלו: "לוגסי עוזר לצעירים. באים אליו, אומרים אין עבודה. הוא מיד מסדר. יש לי חבר, בא אליו, שלח אותו לאילת לעבוד במלון. אתה מקבל שם עבודה וחדר יפה".

לפתע עמרם מצנע, ראש המועצה הממונה שינטוש עוד מעט, חולף, מלווה עם צוות טלוויזיה של ערוץ 2, על מרפק ידו פלסטר. מגיע אלברט אדרי, פעיל מקומי ונוזף במצנע על שלא התחרה: "כציוני, אתה צריך להמשיך. אני הרי הראשון שקרא לך לבוא. כל שערה בראשך זה ירוחם". לוגסי, לידו, מבקש להחליש את המוזיקה כדי לעשות כבוד למצנע. אבל הפעילים נהנים ממנה ומגבירים מדי פעם. ללוגסי כנראה לא היה כסף לג'ינגל, וסתם שמים מזרחית בשביל העידוד.

6.

אני מגיע למתנ"ס המטופח של ירוחם. צעירים יושבים בסככה של המועמד מוטי אביסרור ולצידם כובעים, אני מברר אם הכובעים לחלוקה כדי שתהיה לי מזכרת מהבחירות השמחות האלה. "זה של הפעילים. קח כובע ותהיה פעיל", אומר פעיל. אני מסביר שאני לא יכול ללכת עם כובע. אז הפעיל אומר "זה הכובע שלי, לא אשאיר אותך בלי כובע". אני מוותר, אבל הוא רץ אחריי ונותן לי. אני אוהב את אנשי ירוחם. ברקע לשיחתנו, הג'ינגל שמתכתב עם הזמריר המיתולוגי של הליכוד "אצל מוטי, כל אחד יכול".

7.

אני פוגש את אלישיב רייכנר, עיתונאי "מקור ראשון" ומי שפגשתי במאבק של אנשי אקרשטיין ירוחם האמיצים להשיג אישור לועד. הוא מבשר לי שהמאבק הסתיים בהצלחה מסוימת והתנאים שלהם השתפרו. פעם תמך באביסרור, היום הוא מספר 6 אצל מיכאל ביטון, על משבצת חובש הכיפה, אבל אומר שאין סיכוי שייכנס למועצה. הוא חוזה אחוזי הצבעה יוצאי דופן של 75 אחוז ומגלה שבחירות הארציות הרדומות, אחוז ההצבעה בירוחם דוקא קטן מהממוצע. "זה ממש קרנבל, כל המועמדים הם טובים הפעם. אנשים כאן יודעים שהמקומי יותר משמעותי מהארצי בשבילם. הם גם רואים את המועמדים בסופר", הוא מסביר.

8.

הקדשה של ילדה במטה מוטי אביסרור, ירוחם

אני במטה של אביסרור, מי שהיה פעם ראש העיר והיום נראה שלא הצליח להרים את הרחוב, שהמתחרים שלו הציפו בפמפלטים. אולי כי נכנס למירוץ מאוחר, אבל הוא עדיין שם חזק. במרכז המטה, מיכל גדול של גז לניפוח בלונים. אבל אין הרבה בלונים. על הקיר, תבליט עתיק של בן גוריון עם אוזן שיצאה ממקומה. פנחס דדון בכל זאת בטוח בנצחון "כל מי ששכר את הסניף הזה זכה".

פעיל מנסה לבדוק את המגאפון, אבל הוא עובד במצב של סירנה וכולם כועסים. מישהי זורקת עליו גליל נייר טואלט.

9. ליד קלפי מרכזית, חולף הג'יפ היאפי של אילן אלמקייס. מאחוריו, מכונית של צעירים שיוצאים מהחלונות עם הצפצפות ושרים 'הו הא מי זה בא? ראש המועצה הבא'. מישהי לידי ברחוב טועה וקוראת 'הו הא, מה קרה?'. אלמקייס, בארשת פנים ווינרית, חוסם את הדרך ולוחץ יד מהג'יפ ואז יוצא בחליפה. לא ברור איך הוא יכול לשרוד את החום. ברקע, פעילה מתווכחת עם הפעיל הקולני ביותר כי גם היא רוצה צפצפה. אלמקייס אומר לטלויזיה, "התקשורת לא תוכל לחגוג כמו שהיא חגגה עד עכשיו. אני יכול הטיל וטו על התקשורת".

ואז לפתע מגיע מיכאל ביטון, המועמד המתחרה, מהעבר השני. הם מתחבקים שעה ארוכה. וגם הסאונדמנים של ערוץ 2 וערוץ 1, שכל אחד מהם עוקב אחרי המועמד שלו, מחליפים כיפים ברגע מרגש. הפעילים המתחרים שרים יחד 'שמחה גדולה הלילה'. הם מבטיחים זה לזה מול המצלמות שיעזרו אחד לשני עם יפסידו. הפעילים של אביסררור בצד מתוסכלים. אף שיש להניח שאם היה מגיע במקרה, גם הוא היה מחובק.

אני פוגש את טל אוחנה, בחורה מרשימה בת 26, מספר 2 ברשימה של ביטון, שתהיה בוודאי הסגנית הצעירה בארץ בקרוב. בהתחלה לעגו לגילה, אבל כשראו את ההישגים שלה בעיקר בעזרה לצעירים המקומיים, התגובות שככו. "מגיל שמונה אמרו שאני יהיה ראש מועצה. אבל לא מעניין אותי", היא מגלה.

לאחר סיבוב קצר, מיכאל ביטון פונה לשברולט שלו, כשמאחוריו מתופף צמוד. כבר בשתים עשרה וחצי הכביש ברחוב הראשי מלוכלך בפתקי שמו – מיכאל ביטון.

10.

בשוק קטן ליד המטה של אביסרור, אבי, בעל בסטה לנעליים, מספר למוכר הטריינינגים ממול, שלפני כמה שנים פגש את שמיר במסע בחירות. לאחר שוך הנאומים, שמיר שאל אותו איפה השירותים. וכשיצא, הודה לו. "הפוליטיקאים הם בני אדם כמונו", אומר אבי. "פשוט חבל על כל הכסף ועל זה שהם שורפים דלק. ירוחם כולה 9000 איש, זה כמו שכונה אחת בחיפה".

11.

הבוקר הגיעו תוצאות הבחירות: מיכאל ביטון קיבל 44 אחוזים מהקולות ונבחר. אחריו אביסרור עם 30 אחוז ואילן אלמקייס עם 21 אחוז.

הכתבה פורסמה בקיצור לפני כמה ימים בהארץ

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: