קלון

התפרסם אתמול בגרסה מקוצרת בהארץ.

.

גורלו של צחי הנגבי, מי שיש הרואים משום מה כעתיד הפוליטיקה הישראלית, הוכרע בחדר קטן וחנוק בבית המשפט השלום בירושלים. שלושה שופטים ישבו בחוסר נוחות ליד דגל מגולגל וגב של מחשב עתיק. בצד, עמד ארון תיקיות עם תיקיה שנראה כאילו עוד שניה עומדת ליפול על מי מהם.

אולמי בתי משפט שלום לא כל כך מורגלים להיות בעמודים הראשונים. חדר הדיונים כלל רק ארבע שורות ספסלי-עץ נזיריים, שאל האחורִיים שבהם הודבק שלט פלסטיק 'תקשורת'. העיתונאים מחו על החום ונופפו בעיתונים בכעס, מביטים בשנאה אל המזגן העייף שממנו מסתלסל צינור אוויר מאולתר אל החלון, מודבק בסלוטייפ סגול. אני העיתונאי האחרון שהוכנס וכמעט והתיישבתי במקום הריק ליד הנגבי. עד שהתעשתי ונדחקתי מאחורי משה נוסבאום מערוץ 2.

מהלך הקראת גזר הדין היה דרמטי למדי. הוא נפתח בנאום של השופט יואל צור, מי שלפני כמה חודשים זיכה את הנגבי מכל אשמה. צור הכריז שאין להטיל על הנגבי בשום אופן קלון אף שהורשע בעדות שקר. כדי להצדיק את פסיקתו הוא דיבר נגד עצם מושג הקלון שלדבריו נוגד את כבוד האדם. הוא השווה בין הענקת קלון לאנטישמיות, בטענה שהגויים העמידו יהודים על עמוד הקלון. הוא אף ציטט השוואה בין קלון ובין אונס. בין ציטוטים מרהיבים מהמשפט האנגלי והאמריקאי, הוא הודיע שהוא נגד שקר, אבל רמז שזה לא כל כך מוחלט, בצטטו את מבקר המדינה הראשון שאמר משהו בזכות שקרים לבנים. הנאום שלו היה ארוך למדי, ובזמן הזה הסתכלתי אל תוי פניו העדינים של הנגבי, ששמע את שבחיו ללא ניע.

משפט הנגבי עמד על ההבדל בין אדם רגיל שעובר עבירה ומשוויץ לבין איש ציבור שעושה עבירה, משוויץ ואחר כך משקר, אבל יש לו יועצים טובים שידאגו למכתב מכמה אנשי רוח, כמו אלי ויזל,  שיש לו חברים במערכות העיתונים ואת עורך הדין יעקב וינרוט. אילו אתה הקורא היית נקלע לצרות עם החוק, היית מצליח לגייס את יצחק נבון? לסגור פתקית מאברום בורג? האם אנשי הציבור תומכי הנגבי היו מתגייסים לטובת כייס קטן? ובמה חיוני כל כך דוקא צחי הנגבי לחיים הציבוריים? איך חיינו היו או יהיו טובים יותר בזכותו? איך מסתדרות המחמאות על רוחו המתונה של הנגבי עם ההאשמות: מינויים פוליטיים סיטונאיים, ואז התייהרות ואז שקר לשופט? מדוע כשכל כך הרבה מדברים על בגידה ונאמנות, לא מתייחסים באותם מושגים לאדם שמפורר את המשרד לאיכות הסביבה על ידי הצפתו בחברי מרכז ובדודניהם?

לאחר הנאום הנמלץ של צור בזכות הנגבי, נאומם של שופטי פסיקת הרוב, אריה רומנוב ועודד שחם, שהחליטו להטיל קלון על הנגבי היה משמים ומנומנם. הם פשוט טענו, כמעט בהתנצלות, שהנגבי שיקר, ולכן מגיע לו עונש הקלון. הנגבי לא הזיז גבה, אשתו רנדי נשענה קדימה. הילד היפה שלו יצא מהאולם. אולי יצא לבכות, ואז שב רגוע. העיתונאים יצאו לשדר שיש קלון. כמו בכדורגל, שתיים אחת נגד הנגבי. מי שנראה הכי לחוץ בשלב הזה היה שופט המיעוט הצבעוני, שתמך בהנגבי קודם. הוא הצמיד אל פניו כוס פלסטיק והנהן בעצבנות. "מייגע", לחש מישהו לפניי.

המשפט תם. נוסבאום מוציא מצלמת וידאו קטנה, נראה כדוד חביב בטיול בוארנה עם הילדים, ומצלם את התגובה של הנגבי. מוטי, אחד האחראים לסדר בבית המשפט נוזף בו שהוא שולף מצלמה באולם המשפט. יועץ התקשורת של הנגבי, אדר אבישר בעל רעמת הענק שבשנות השבעים היה חבר בלהקות רוק שונות, זועק לעיתונאים שיהיה תדרוך, "למטה בחצר, חמישים שקל", הוא אומר.

אנחנו עומדים מחוץ לחדר הדיונים, עם הצלמים שמחכים שהנגבי ייצא, כדי לצלם את הטרף. בגלל עדר הצלמים שמטפסים אלה על אלה, הקהל הרגיל של בית המשפט לא יכול לרדת במדרגות. קשיש פלמוני בכובע כחול וחולצה אדומה שנקלע למקום אומר "זה נוכל, הכרתי אותו לפני שלושים שנה" וממשיך למטה. הצלמים חוסמים את עמדת אימות החתימה (ב44 ₪). עומד בה גבר רוסי שמנסה להיות מאבטח ומבקש להשיג דף, אבל הלבלר לא מבין מה הוא רוצה. ועכשיו הרוסי נהדף אחורה. הצלמים זועקים אלה על אלה ועל השומר המסכן. צלם ידיעות אחרונות, עטא עוויסאת, שפעם עבדנו יחד על כתבה שעסקה בחיי הלילה בשטחים, נחוש מכולם. הוא מטפס על כוננית תה על גלגלים ומכין את עצמו לצלם מלמעלה את פדחת הנגבי. 'אני עצבני על מה שקורה כאן', הוא אומר לי. אני אוחז את כוננית המתכת כדי להצילו ממוות בטוח. מוטי מגלה את נוסבאום וממשיך לנזוף בו על הצילום באולם בית המשפט. פניו של נוסבאום מאדימות, והוא צועק על מוטי שיוריד את הטון.

לאחר כמה דקות, צחי הנגבי עובר את שורת הפלאשים וממשיך למטה ואנחנו אחריו. לא ברור מדוע הצלמים מתחרים אלה באלה בתמונות משעממות כל כך של אדם שמתמחה בחוסר הבעה. בחצר, יושבות כבר כמה משפחות ממשפטים אחרים, כאלה שמכניסים בגינם ממש לכלא או שגוררים קנס שקשה מאוד לשלם. כמה מוסלמים אדוקים מביטים על המתרחש בפליאה מעורבת באדישות. אדר אבישר משתלט על שטח, ודורש מכמה אנשים מסכנים לזוז כדי שנגבי יוכל לנאום ולא ייראו טיפוסים מעשנים מאחורה. אבל המסכנים ממאנים לקום. בקול תקיף, הוא דורש מהם לפנות את הספסל. אבל להם לא אכפת, הנגבי או לא הנגבי, מצלמות או לא מצלמות. הם רוצים לגמור את הסיגריה. לבסוף, מאבטח נשלח לטפל בהם והם מוזזים, אך עדיין מביטים על המתרחש מקרוב. גם שולחן גדול ומטונף של כתר פלסטיק מורם מהמקום. השטח מוכן לנאום: הנגבי מסביר בקול חלש שהוא עצוב ושהמליץ על הג'וב של ראש ועידת חוץ וביטחון לשאול מופז. הוא לא נראה עצוב מדי. אם קודם שמר על איפוק מוחלט, כרגע פרוש חיוך דק על פניו.

אני ממהר לכנסת, שם הנגבי אמור להודיע על התפטרות. אבל אני מעוכב בכניסה. בבידוק הבטחוני מודיעה מכונת השיקוף שנמצא אצלי בתיק ריבוע לא ברור, וכמה מאבטחים מפשפשים בו. מאבטחת מתלוננת על חול הים בתיק שלי, סמלי המסחרי. לבסוף היא לוחשת שהריבוע הוא זוג קונדומים מפירמה מפוקפקת. אני ממהר אל לשכת היו"ר, אבל מישהי דורשת ממני תרומת דם. בגלל כל התלאות, אני העיתונאי האחרון שמגיע לחדרו של רובי ריבלין. כל העיתונאים כבר עזבו, והמאבטח של ריבלין מעט מרחם עלי. הוא מסביר כי הנגבי ממילא ביטל את הגעתו, הוא ישלח את הודעת ההשעייה באמצעים אלקטרונים "אחרת ההחלטה לא חלוטה". אני מהנהן כאילו אני מבין מה הכוונה, ומחפש את המעלית. לפתע אני רואה את אדר אבישר, יועצו של הנגבי. הוא לבד, כל העיתונאים נעלמו, וזו הזדמנות לשאול שאלות קשות. אבל אין לי מה כל כך להגיד. "אז מה קורה עם הנגבי?", אני ממלמל. "מה אתה רוצה שיקרה?", הוא שואל וממשיך.

.

—-

המלצה: בלוג חדש ומצוין על אדריכלות לשרון רוטברד

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוני  On 8 בספטמבר 2013 at 11:40

    שולחן כתר הוא שולחן נוח מאוד להזזה ממקום למקום

  • כוכב הגינה  On 4 באוקטובר 2013 at 15:07

    שולן עץ כבר עדיף במקרה כזה הוא יותר מתאימים לנאומים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: