טקסט ראשון שלי בהארץ

אתמול אחר הצהריים, הגעתי לעיתון הארץ באוטובוס כדי לחתום על חוזה העסקה, לאחר שנה וחצי שעבדתי בידיעות אחרונות. התרגשתי מאוד מהעניין במידה שלא ציפיתי, כי אני כבר שנים ארוכות בעיתונות. בגלל שאני לא אדם שחושף רגשות, צמח לי אפילו פצע לחץ בשפה כשהגעתי לבניין עמוס הציורים ברחוב שוקן, שבמקרה קומת הכניסה שלו הריחה מביוב. יום ראשון קלאסי בעבודה.

באופן מוזר, אף פעם לא עבדתי ברשת שוקן. הייתי כמעט בכל משפחות התקשורת האחרונות,  כולל החינמון ישראלי, אבל חוץ משתי כתבות לגליון מיתולוגי למחצה של עיתון חדשות שכתבתי בגיל 17 (שעדיין לא שולמו לי), קיפחתי את שוקן.

לאחר שלל הבירוקרטיות (הבחורה הנחמדה במדור שכר אמרה שאני נראה כמו אורי בלאו), שוחחתי קצת עם אחד העורכים והוא זרק שאצא לדיוני השכר בירושלים, לנסות לערוך פרופיל על עופר עיני, לקראת השביתה המדוברת. אמרתי מיד כן, כי אני חובב הרפתקאות. בדרך כלל כשאנשים אומרים שיתחילו לעבוד מעכשיו, זה פשוט דרך של ביטוי, אבל אני הייתי נכון למשימה.

הייתי בבגדים קצרים (למזלי לא לבשתי מכנסיים קצורים כי בכל זאת הייתי צריך לחתום על חוזה העסקה) שלא מביאים תועלת בירושלים לכן קניתי בשוק הכרמל סוודר ירקרק לא מכוער ב50 ש"ח ויצאתי במונית שירות לכיוון ירושלים, עדיין בסנדלים. כבר בדרך הבנתי שכנראה ההסכם נסגר ואין שביתה. רציתי לחזור. נראה שהאייטם מת. אבל האנשים הטובים בדסק החדשות היו יותר רגועים ממני ואמרו לי להמשיך בכל זאת. גם בידיעות, חיבבתי מאוד את הבנות בדסק.

איכשהו בסוף היום, דנה וייס שזה היום העבודה הראשון שלי ב'הארץ', והבשורה עברה במשרד האוצר. אנשי האוצר וההסתדרות ברכו אותי, במקביל למשא ומתן על השכר, שכאמור היה נינוח. אילנה כהן, היו"רית של הסתדרות האחיות, אישה מקסימה, בירכה במיוחד. סיפרתי לה שסבתי ז"ל היתה רוקחת, אבל היא הפנתה אותי ליו"ר הסתדרות קופות החולים, גבר מופנם שישב בצל, והתעורר כששמו עלה.

כך שכבר הבוקר, במהירות שיא, הופיע הקטע הראשון שכתבתי, שהוא בעיקר דיווח על האין-דיווח. בעיתון האייטם בגרסה מקוצרת בשל בעיות מקום. באתר של הארץ, באופן יוצא דופן הוא בגרסה מלאה שאני מעדיף.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • זמיר  ביום 2 בנובמבר 2010 בשעה 18:20

    מזל טוב

  • שושי  ביום 2 בנובמבר 2010 בשעה 19:42

    בהצלחה!
    הקטע חמוד ובריא

  • רוני  ביום 2 בנובמבר 2010 בשעה 20:11

    מזל טוב 🙂 תיהנה מהמסע החדש שלך.

  • סירונית  ביום 2 בנובמבר 2010 בשעה 21:39

    עסקה מוצלחת בשבילם, טובה גם בשבילך.
    חבל שביטלתי המנוי על הארץ, על כל פנים בהצלחה

  • אסתי  ביום 2 בנובמבר 2010 בשעה 22:38

    ברכות חמות ושאפו לעיתון
    ומאחר וכבר שנים אין לי מנוי על הארץ אעקוב אחרייך ברשת

  • shlomiyosef  ביום 2 בנובמבר 2010 בשעה 23:25

    בהצלחה
    היום בבוקר קראתי את הטקסט שלך
    והשתוממתי איך זה קרה, עכשיו אני מבין
    הידד לך!!!

  • שם  ביום 3 בנובמבר 2010 בשעה 0:20

    כל הכבוד על הכתבה. כתבות בסגנון הזה עושות בדיוק מה שמזמן צריך היה לעשות וזה לחדור מבעד למראית העין, להרים את מסך המילים של החזות התדמיתית, לחשוף את המותגיות המלאכותית של כל העסקנים האלה והפומפוזיות, שמסתברת כמגוחכת, בתקשורת, בנסיון לתאר תהליך שבבסיסו לא פחות מניהול כושל בסגנון משולב ישראלי, קומבינ-ציוני (שלא לומר קואליציוני), בפיתה.
    המשך כך.

  • comvision  ביום 3 בנובמבר 2010 בשעה 12:35

    שיהיה לך המון בהצלחה

  • chicky00  ביום 3 בנובמבר 2010 בשעה 14:00

    תודה למברכות.

  • האמורי  ביום 4 בנובמבר 2010 בשעה 9:46

    ברכות ובהצלחה

  • דניאל  ביום 4 בנובמבר 2010 בשעה 16:27

    בשעה טובה וסחטן על הכתבה.

  • IRS Attorney  ביום 24 במאי 2012 בשעה 9:30

    All is not lost. I've met people from South Africa when capital controls where in place and their money was brought out in diamonds. Does the US want to resort to this non-sense? Some people will always get their money out regardless what the US will do with the US dollar. Capital controls means paying a middle man (like a diamond merchant) his cut to cash in. They limit the flow out of the country but doesn't stop it. Capital controls are like kicking the can down the road but doesn't solve the overall problem.

כתוב תגובה לזמיר לבטל