'החלום הישראלי' – כך זה התחיל, כך זה נגמר

לפני שלושה שבועות יצא לאור ספרי החלום הישראלי (חרגול-עם עובד. עורך: אלי הירש), וזו הזדמנות להתייחס למקורות הכתיבה של החלק המרכזי בו, המיני-רומן החלום הישראלי.

תמונת כותר - החלום הישראלי

אני לא רוצה להסגיר יותר מדי פרטי עלילה. את הפתיח של הספר ניתן לקרוא באתר הוצאת חרגול, אבל למעשה הספר התחיל משיר, בשם 'רצית חיים רגילים?' שכתבתי לפני כמה שנים בטיול בפולין, בעיר לא מעניינת בשם ורוצלאב. בדרך כלל אני כותב בעיקר כשמשעמם לי, עניין נדיר לשמחתי. השיר מתאר בערך את טלי פאפו, הדמות הראשית. קראתי שדוד אבידן עיבד שיר שלו לסרט 'שדר מן העתיד', וזה נתן לי רעיון להסב את השיר גם למשהו אחר.

רצית חיים רגילים?

הילדה הרעה של העיתונות הישראלית כבר בת 41

מזמינה פיצה

השליח סופר את הטיפ בשקט, היא נותנת עוד ורק אז הוא הולך

בעלַה עלוב כמו אבזם של ג'יימס בונד

משחק בפלייסטיישן בחדר העבודה

היא סוגרת את הדלת

בחוץ – עץ יחיד, קודר.

צריכה לקום לקחת את הילד

מי שהיתה הילדה הרעה של העיתונות הישראלית

נכנסת למכונית.

במראה, רואה שהשפתון היה דבוק לשיניה כל היום

מעליה מוטחים שמים זהובים מטופשים

– כסף במטבעות ילדים

גולף אדומה חורקת

בין שדות ברושיים מאובקים שיהוקים של הסתיו.

מאחורה במראה, היא רואה פרסומת של חברת אפריקה ישראל

בקצה שדה גדול.

מי שקרא את העלילה, שהושפעה מאוד מהתקופה שעבדתי בגלובס, נזכר בסדנת הדיג שעובר בעלה של טלי פאפו. הסדנה הזו מאוזכרת בשיר אחר שלי, שכתבתי יום אחרי האירוע של גרילה תרבות למען מלצריות קופי טו גו. השיר פורסם במעין 3 או 4 ויפורסם באנתולוגיה של גרילה תרבות.

סדנת הדיג של בכירי המשק

שלושה מנכ"לים בכירים במסע-דיג בטבריה
לכדו את אותו הדג.
גופתו שוכבת עכשיו על
הרחוב ההולנדי בטיילת,
מחוברת לשלוש חכות:
כשלון סדנת
המנהיגות-באמצעות-ספורט.
שלושת המנכ"לים חסרי אונים,
ליד הדג המת הגדול והקר, שזימיו שבורים.
בן 14 עובר, כמעט נוגע בהם,
בגדיו – קשקשים מחזירי אור
הם חוששים שהוא יישאל שאלות,
אבל הוא רץ להתחרמן עם
החבֵרה, הזין עומד לו בבנטון.
סיבי הדיג של שלושת המנכ"לים
הסתבכו זה בזה לפקעת.
השלושה עדיין עם החכות
מקיפים את הדג המסכן.
הם כבר לא ילמדו דבר!
לא ילמדו שום דבר!

חבורת ברסלבים, שואגים משהו, מהדהדים במרחק,
אחד מהם עם נעליים תוצרת הארץ.
המנכ"ל מהביטוח
החליט לעשות משהו.
הוא ניגש לדג ומשך בחוטים בכח
כדי לשלוף את הקרסים, אבל הם תקועים חזק.
הוא הלהיט מצית והחוטים הדקים והעדינים ניצתים וניתקים בקלות.
לשניה נזהבה להבה על הדג הקרוע.
המנכ"ל הזה לוקח את הדג המת
וזורק אותו מעבר לחומת האבן, אל אפלת הכנרת
"ממילא הוא מת, למה לזרוק אותו למים?",
אומר אחד מהם,
כשהמנכ"ל הזה מנקה את ידו בגוויית חינמון שהתגלגל בטיילת.
גם אתם לא תלמדו דבר.
לא תלמדו שום דבר.

ההשראה לשם הספר הגיעה מסקר שהתפרסם בוויינט על ידי איל גונן (שבימים אלה עורך את עובדה), שמראה שהחלום של הישראלים הוא להתעורר ולא למצוא ערבים, דבר שמתבטא בסיפור של הפורץ בספר וגם בסיפור האחרון עם הערבי הנעלם. מכיוון שהספר עדיין לא צבר תאוצה, כשמחפשים בגוגל 'החלום הישראלי' מגיעים לסקר הזה. הוא גם מתקשר לחלום ישראלי אחר, בית צמוד קרקע בפרברים, חלום שהוא למעשה סיוט.

על כל פנים, יצאו עד עכשיו כמה ביקורות וראיונות בהקשר לספר:

הראיון עם מיה סלע בגלריה, הארץ

ביקורת בהארץ שכתב יורם קניוק וריגשה אותי באופן מיוחד

ביקורת של לירז אקסלרד, ווינט

ביקורת של דוד רוזנטל, וואלה תרבות

המלצה של מיכל פלד פליישר, כלכליסט

הבלוג של ליאור דיין בטקסט לא ממש נהיר, אנ.אר.ג'י

ביקורת של יונתן שם אור, מייסיי

ביקורת של עמית קלינג, נענע

ביקורת של אריק גלסנר, תרבות מעריב

המלצה באתר סימניה, העורכת

ביקורת של איתמר שאלתיאל, הסיפור האמיתי והמזעזע

(יתעדכן)

בסך הכול, אפשר להגיד שהופתעתי לטובה מכמות ההתייחסויות לספר. אני חושב שזה מאוד קשור לכך שהוא יצא בהוצאה גדולה. אני רגיל לביקורות קוטלות יותר. יצאה רק ביקורת אחת ממש שלילית, באתר תוכן הגולשים מייסיי, וגם היא מעניינת ואמוציונלית מאוד.

השקת הספר תתקיים ב17 ביולי, יום שבת, בין שש לשמונה בבר של שאפה בשוק הפשפשים, נחמן 2, יפו. זאת תהיה יותר מסיבה עם פחות נאומי הספד נמלצים הנפוצים בהשקות של ספרים. (בפייסבוק)

ניתן לרכוש את הספר באתר בסטרבות בהנחה גדולה, ולעודד את האתר האלטרנטיבי הזה שמתמקד בספרות עצמאית.

על האירוע של גרילה תרבות בשייח' ג'ראח שלא ממש נכנס לעיתונות המודפסת (מלבד ישראל פוסט!)  כתבו יפה מאוד מרמיט ואיתן קלינסקי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטלי  On 1 ביולי 2010 at 11:32

    בדיוק סיימתי אותו הלילה. כיף לקרוא את השירים ולחשוב איך הם מתפתחים לסיפור. אני חושבת שהביקורות טובות לא בגלל ההוצאה אלא בגלל שהספר פשוט טוב עד כדי קונצנזוס. הוא כל כך מצחיק ולפעמים עצוב, אני שונאת לקרוא בדרך כלל וכבר שנה לא בלעתי ספר ביומיים.
    נחמד לחשוב שכתבת אותו בכל המסעות שלך , אולי אפילו בחופשה בחיפה. נשיקות

  • איריס  On 8 ביולי 2010 at 19:37

    ביקורת באתר המקומי הבאר-שבעי יורקים לבאר:
    http://www.yorkim.co.il/?p=4569

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: