היומן של הנינג מנקל, הסופר השוודי מהמשט

התחלתי לתרגם את המסמך הזה שכתב הנינג מנקל, והופיע גם בגרדיאן. מתוך עצלות, לא תרגמתי את כולו. עשיתי את הכול די בחופזה ולכן בוודאי יש כאן כמה טעויות. אני גם לא מסכים עם כל דבריו. אולי כי הם כואבים ומטלטלים כל כך, וגם אני כישראלי מעדיף לחשוב שהוא טועה או מגזים. ניכר מדבריו שהוא די עצבני. ושהיו במהלך המפגש שלו עם חיילי צה"ל גם אנשים טובים יותר. על כל פנים, ישראל עוברת עכשיו שטיפת מוח לאומנית, וכדאי לשמוע גם את הצד השני.

על כל פנים, היומן מראה שכל הפשיטה השערורייתית הזו והטיפול בעצירים אחר כך מצריכים ועדת חקירה דחופה, אף שהכותב כלל לא היה קרוב לאיזורי הקרבות באוניה ולא מביא תיאור מהאיזור שיותר דרוש חקירה. לא ביקשתי רשות לתרגם את המסמך הזה. אם יש בעיה למישהו, הוא מוזמן כמובן לפנות אלי.

היומן:

יום שלישי, 25 במאי, ניס

השעה חמש בבוקר ואני ממתין למונית שתקח אותי לשדה התעופה של ניס. זו פעם ראשונה אחרי זמן רב שאני וא' לא נתראה. חשבנו שזה יהיה לשבועיים. זה הפך להיות חמישה ימים. הספינה לעזה אמורה לצאת ואני מגיע לקפריסין כדי להצטרף אליה, כפי שסוכם.

כפי שהורו לי, אני מגביל את המזוודה שלי לעשרה קילו. למסע לעזה יש מטרה: לשבור את המצור הלא חוקי. אחרי המלחמה לפני שנה, יש ברצועה מחסור חמור במצרכי בסיס. מטרת המסע ברורה : מעשים, לא מילים. זה קל לומר שאתה תומך או מתנגד לדבר זה או אחר. אבל רק מעשה יכול להביא הוכחה שיש משהו מאחורי המילים שלך.

הפלסטינים שישראל כפתה עליהם מחסור, צריכים לדעת שאינם לבד, שהם לא נשכחו. צריך להזכיר לעולם את הקיום שלהם. ואנחנו עושים זאת עלי ידי ספינות שעמוסות במה שהם צריכים יותר מכול: תרופות, מתקני טיהור למי-שתיה, בטון.

(כאן אני מוותר על הרבה מהתרגום)

יום שני, 31 במאי, חצות, הוא כבר על האוניה

הירח עדיין ענק, על אף שמסתירים אותו העננים. הים שליו: אורות הניווט זהורים. אני עייף מאוד. אני לוגם תה, משוחח עם איש הצוות היווני שהאנגלית שלו רעועה מאוד אבל הוא מתעקש לשמוע על מה הספרים שלי. לקראת שלוש, אני שוכב לישון.

יום שני, 4:30

רק נרדמתי ואני מתעורר שוב. בחוץ, הסיפון מופז באור. לפתע עולה קול מכונת יריה. עכשיו אני מבין שישראל בחרה בדרך של עימות אלים. במים הבינלאומיים.

לקח בדיוק שעה לסירות הגומי השחורות עם חיילים נושאי מסכות להגיע אלינו ולטפס על האוניה. אנחנו מתאספים למעלה על הגשר. החיילים חסרי סבלנות ורוצים שנרד לסיפון. מישהו שהולך לאט מקבל מכת הלם שנורית לעבר היד שלו. הוא נופל. עוד אדם שלא הולך מהר מספיק, מקבל כדור גומי. אני חושב: אני רואה את זה ממש לידי. זה מציאותי לגמרי. אנשים שלא עוללו דבר מובלים כחיות, נענשים על האיטיות שלהם.

אנחנו מובלים אל הסיפון. מקום שבו נשהה 11 שעות, עד שהספינה תעגון בישראל. אנחנו כל הזמן מצולמים. כשאני משרבט כמה מילים, חייל מתקרב ושואל מה אני כותב. זו הפעם הראשונה שאני מאבד את הסבלנות, ואני אומר לו שזה לא עניינו. אני יכול רק לראות את עיניו. איני יכול לדעת מה הוא חושב. הוא מסתובב וממשיך משם.

אחת עשרה שעות, ללא תנועה, מקובצים יחד בחום. אם אתה רוצה להשתין, אתה צריך לקבל רשות. האוכל שהם נותנים לנו הוא ביסקוויטים, צנימים ותפוחים. לא מתירים לנו להכין קפה, למרות שאנחנו יכולים לעשות את זה במקום שאנחנו יושבים בו. אנחנו מקבלים החלטה משותפת: לא לבקש לבשל.

אם נבשל, הם יצלמו אותנו. זה יוצג כאילו החיילים מתייחסים אלינו בנדיבות. אנחנו ממשיכים עם הביסקוויטים והצנימים. זו השפלה שאין כמוה (בינתיים, החיילים שמחוץ למשמרת גוררים מזרונים מחוץ לתאים וישנים בגב הסיפון)

ב11 שעות האלה יש לי זמן לספירת מלאי. הותקפתי במים בינלאומיים. זה אומר שהישראלים מתנהגים כמו פיראטים, לא טובים מאלה שפועלים בחופי סומליה. ברגע שהם מתחילים להשיט את הספינה לישראל, אנחנו גם חטופים. כל הפעולה היא לא חוקית. אנחנו מנסים לדבר, לחשוב מה עומד לקרות, להבין איך הישראלים בחרו לעשות צעד כזה שישים אותם בעמדה גרועה כזו.

החיילים בוחנים אותנו. כמה מהם מתנהגים כאילו אינם מבינים אנגלית. אבל כולם מבינים. יש כמה בחורות בין החיילים. הן נראות נבוכות מכולם. הן בוודאי מהסוג שבורח לגואה ומתמכר לסמים בתום השירות הצבאי. זה קורה כל הזמן.

18.00

איזור רציפים היכנשהו בישראל, איני יודע איפה. אנחנו נלקחים לחוף ונאלצים להיחשף למטחי הביקורת של פלוגת חיילים כשצוות הוידאו הצבאי מצלם אותנו. לפתע אני חושב שזה משהו שלעולם לא אסלח עליו. ברגע זה, האנשים האלה מבחינתי הן לא הרבה יותר מחזירים ומניאקים.

אנחנו מפוצלים. לאף אחד לא נותנים לדבר. לפתע נציג ממשרד החוץ צץ לידי. אני מבין שהוא שם כדי לוודא שאני לא מטופל בנוקשות רבה מדי. אני, אחרי הכול, ידוע כסופר בישראל. תורגמתי לעברית. הוא שואל אם אני צריך משהו.

"את החופש שלי ושל כל היתר", אני אומר. הוא לא משיב. אני מבקש ממנו ללכת. הוא לוקח צעד אחורה, אבל נותר שם.

אני לא מודה בדבר, כמובן, ונאמר לי שאגורש. האיש שאומר לי את זה גם אומר לי שהוא מעריך את ספריי. זה גורם לי לוודא שספריי לא יתורגמו יותר לעברית.

חרדה ובלגן שולטים ב"מחלקת קבלה ל'מחפשי מקלט'". מדי זמן קצר מישהו מופל לקרקע, נקשר ונאזק. אני חושב שאיש לא יאמין לי כשאספר לו על כך. אך עיניים רבות ראו זאת. אנשים רבות יהיו חייבים להודות שאני אומר את האמת. רבים מאיתנו יוכלו להעיד.

מקרה אחד מספיק. מישהו לידי מסרב לתת טביעת אצבע. הוא מוכן להיות מצולם. אבל טביעת אצבע? הוא לא סבור שעשה משהו רע. הוא מתנגד. והוא מוכה על הקרקע. הם דוחפים אותו משם. אני לא יודע לאן. איזו מילה אשתמש לתיאור המקרה הזה. מתועב? לא אנושי? יש הרבה מלים לבחור מהם.

23.00

חבר הפרלמנט, הדוקטור ואני נלקחים לכלא למסורבי כניסה. שם אנחנו מפוצלים. נזרקים עלינו כמה כריכים שטעמם כשל מטליות אבק. זה לילה ארוך. אני משתמש בספרי הדרכה ככרית.

יום שלישי, 1 ביוני, אחהצ

ללא התראה, חבר הפרלמנט ואני נלקחים למטוס לופטהנזה. אנחנו אמורים להיות מגורשים. אנחנו מסרבים לנסוע עד שנדע מה קורה לס'. כשאנחנו מוודאים שהיא, גם כן, בדרכה החוצה, אנחנו עוזבים את התא.

במטוס, הדיילת נותנת לנו גרביים. הגרביים שלי נגנבו על ידי אחד מאנשי הקומנדו שתקפו את האוניה.

המיתוס של החייל הישראלי הגיבור והבלתי מנוצח נותץ. אני יכול להוסיף: מדובר בגנבים פשוטים. אני לא הייתי היחיד שנלקחו ממנו כספו, כרטיס האשראי, ביגוד, נגן אמ.פי.3, מחשב נייד; כך קרה לרבים על אותה אוניה.

בערב אני מגיע לשוודיה ומדבר עם כמה עיתונאים. ואז אני יושב מעט בחושך מחוץ לבית שבו אני חי. א' לא אומרת דבר.

2 ביוני, אחהצ

אני מאזין לקיכלי. שיר לאלה שמתו.

עדיין נותרו המון דברים לעשות. אסור לשכוח את המטרה, שהיא לעצור את הסגר האלים על עזה. זה יקרה.

רבים כל כך מחכים לזה. לנצח את האפרטהייד לוקח זמן. אבל לא נצח.

כל הזכויות שמורות להנינג מנקל

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמרלינג  On 7 ביוני 2010 at 0:27

    כשהגעתי לכריכים שטעמם כמטליות אבק, פרצתי בבכי. כולנו גם מכירים את כאב הראש בבוקר כשאין קפה.
    התפוחים, הבסקויטים והצנימים הצה"ליים, הם קרוב לודאי גם מה שהלוחמים קיבלו לאכול. חבל שחסכו ממנו את הלוף ושימורי הטונה שהרי אז היינו זוכים לתיאור קשה אף יותר מ'זאת השפלה שאין כמוה'. את סוכריות המציצה שמרו הלוחמים לעצמם. עד כאן מן הפן הקולינרי. (רכיבים של מנות קרב, מי שהיה בצבא בטח זוכר)

    למעט המלט, את כל הטובין שהעמיסו פעילי השלום ישראל התחייבה להעביר. אני משער שמתקני טיהור המים יתקבלו בברכה, אבל בעמאן ובקהיר זקוקים להם הרבה יותר מאשר בעזה.

    לגבי החיילות שבקרוב תהינה מסוממות בחופי גואה, לצערי לא הייתי בגואה. העונה לא התאימה. האם מן הטקסט הזה ניתן ללמוד שבין הזורמות על החוף שזורות גם שוודיות? הלואי!

  • אברבנל-אגף סגור  On 7 ביוני 2010 at 7:22

    צייקו עם תמחוק את התגובה על הסופר מספר אחד בישראל שאוכל אותך לארוחת בוקר של אלופים. עזיז יזיין אותך בתחת הלבנבן וכחוש שלך….וכשעזיז מזיין זה כואב!

    ב
    ית משפט השלום: עזיז נ' פרי. ת"א: 37375-5-10
    התובע: עזיז ליאור.
    נגד

    הנתבעים:

    1. פרי מנחם. כתובת: בוסתנאי 23 ת"א .
    2. פרי יערה. כתובת: עזריה מן האדומים 7 ת"א.
    3. נימרודי עופר. כתובת: קרליבך 2 ת"א
    4. מוזס ארנון, בעלי עיתון ידיעות אחרונות ואתר YNET. כתובת: מוזס 2 ת"א.
    5. שוקן עמוס, בעלי עיתון הארץ, ואתר אינטרנט הארץ. כתובת: שוקן 21 ת"א.

    מהות התביעה: עבירות על חוק איסור לשון הרע.
    עבירות על חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו.
    סכום התביעה: 1,000,000 ש"ח.

    כתב התביעה

    חלק מקדמי:

    1. אני סופר מוכר וידוע לציבור. פירסמתי שני ספרים בהוצאת זמורה ביתן
    ובהוצאת הקיבוץ המאוחד, שזכו לביקורות מהללות וטובות בעיתון הארץ
    ובעיתון ידיעות אחרונות. נערכו עימי ראיונות ענק בעיתונות הכתובה
    והמשודרת.
    סיפורים שלי נכללו באנתולוגיות יוקרתיות בישראל ובארגנטינה.

    2. יש לי תואר בהצטיינות מהחוג לקולנוע וטלביזיה באונ' ת"א.
    בעת האירוע, הייתי סטודנט שנה ד' למשפטים, בתוכנית למצטיינים, במרכז
    הבינתחומי בהרצליה.

    3. שם משפחתי מהולל מהבחינה הצבאית. דודי, נסים עזיז, הוא ההרוג הראשון
    בקרב הגדול על ת"א בשנת 1947. זה היה הקרב הפותח של מלחמת העצמאות,
    ודודי הוא ההרוג הראשון של מלחמה זו. על שמו של נסים עזיז ושניים
    מחבריו שנפלו בקרב זה, השלושה, יש בתל אביב כיכר ואנדרטה, ברחוב ויצמן,
    סמוך לגדות הירקון.

    הפרסומים שהם לשון הרע (כל הנספחים מצורפים):

    הפרסום הראשון (נספח 1):

    4. ב-14.11.2005 נכתב עלי בשער העיתון מעריב כך: (נספח 1)

    בכותרת ענק: "סיפור האימה של המרצה לספרות."

    מתחת לכותרת נכתב: ההודעה שהמתינה לפרופ' מנחם פרי היתה חד
    משמעית:" יש לך שעתיים לחיות. גם ביתו קיבלה איומים. ברור קצר העלה:
    מדובר בסופר מתוסכל שנעצר."

    ב-14.11.2005 בעמוד ראשי במעריב נכתב עלי כך (נספח 2):

    בכותרת משנית: "ראש החוג לספרות באונ' ת"א, פרופ' מנחם פרי, מצא את
    עצמו בסוף השבוע לכוד בתוך מותחן אימה מציאותי כשסופר מתסוכל שאת
    כתביו הוא דחה הודיע לו: "יש לך שעתיים לחיות" ואיים גם על חיי בתו
    ונכדתו".

    מתחת לתמונה שלי נכתב : "איים על הבת של פרי מול עיני השוטרים".

    בגוף הכתבה נכתב כך: "… הפרופסור מחליט לדחות בנימוס את כתב היד, אבל
    אז הוא חוזר הביתה ושומע במשיבון שלו הודעה שאינה משתמעת לשני פנים:
    יש לך שעתיים לחיות".

    ציטוט נוסף: "עוד באותו הלילה קיבלה בתו, יערה פרי, שהיא במקרה גם
    שכנה של הסופר המתוסכל, שיחה מאיימת אפילו יותר שבה נאמר לה בין
    היתר: "הוצאתי הוצאה להורג של אביך, אני יודע מי את ואיפה את גרה, ואני
    מודיע לך שאני ארצח גם אותך. תודה."

    ציטוט נוסף: " ביום שישי הוא השאיר לי הודעה טלפונית במשיבון שנותרו לי
    שעתיים לחיות … רק אחרי שהוא השאיר הודעה לבתי יערה, ובה טען שמשום
    שאני מסרב להוציא לאור את היצירה שלו היא ובתה ירצחו…"

    פרי יערה אומרת כך: "השוטרים הגיעו, ופתאום עזיז הופיע למטה בלי חולצה
    ואיים לרצוח אותי שוב בנוכחותם, אך הם לא הספיקו לעצור אותו".

    5. מדובר בלשון הרע חמורה ביותר. מיוחסים לי עבירות פליליות חמורות. מעולם
    לא השארתי הודעות מאיימות על המשיבון של הנתבעים, ולא שלחתי מכתבים
    מאיימים. לא הוצגו לשוטרים כל ראיות לכך. מעולם לא איימתי על הנתבעת,
    ואפילו לא ראיתי אותה.
    טענתה של פרי יערה, כי איימתי עליה בנוכחותם של שלושה שוטרים היא
    מופרכת ומשוללת כל יסוד. הרי לא יתכן, כי אדם יאיים על הזולת במרחק של
    נגיעה משלושה שוטרים, ויצליח לברוח מהם, כאילו הוא איזה סופרמן.
    הדבר לא מתקבל על הדעת ונוגד את ההגיון הבריא.
    כמו כן, מאיפה יערה פרי יודעת איך אני נראה? הרי מעולם לא נפגשנו.
    אין כל עדות לאיומים שלי על פרי מנחם או פרי יערה, כי הדבר לא היה ולא
    נברא. התיק הפלילי נגדי נסגר במשטרה, חודש אחרי התלונות, לאחר שלא
    נמצאו כל ראיות לדבריהם של פרי מנחם ופרי יערה.

    הפרסום השני (נספח 3):

    6. ב-14.11.2005 נכתב עלי בעמוד ראשי בעיתון ידיעות אחרונות:

    בכותרת ראשית: "איומי רצח בחוג לספרות". משמע האדם הסביר מבין, כי
    איימתי וביצעתי עבירה פלילית חמורה.
    בגוף הכתבה נכתב עלי מפיו של פרי מנחם: " ביום שישי האחרון הושארה לי
    ההודעה המאיימת במשיבון. לא ייחסתי לה יותר מדי חשיבות, אבל בתי
    צילצלה בשבת ואמרה שגם לה השאירו איומים במשיבון כמו 'אני בא לרצוח
    אותך' … אבל כשבתי שהתה מחוץ לבית, השכנים התקשרו לספר לה שהבחור
    ממש מנסה לשבור לה את הדלת. אדם כמוהו אסור לשחרר. הוא צריך טיפול
    ולא שחרור".

    7. מדובר בלשון הרע חמורה המייחסת לי ביצוע עבירות פליליות. לא איימתי על
    פרי מנחם ופרי יערה, ולא שברתי לה את הדלת. לא פרי מנחם ולא פרי יערה
    ראו אותי שובר את הדלת של פרי יערה. אז מדוע פרי מנחם מוסר בביטחון,
    כי אני הוא זה שניסה לפרוץ לביתה? מדובר בהוצאת לשון הרע מתוך כוונת זדון
    לבזות את שמי הטוב. האיש מעליל עלי עלילת דמים.

    הפרסום השלישי (נספח 4):

    8. ב-13.11.2005 נכתב עלי באתר YNET :

    "חשד: איים לרצוח את פרופ' פרי, בגלל ספר. לפי החשד, תושב תל אביב בן
    37 השאיר הודעה בביתו של הפרופ' לספרות כי "נשארו לך שעתיים לחיות",
    ומאוחר יותר שבר את דלת ביתה של בתו, ואיים ברצח. לדברי פרי, "הוא מנסה
    שנים לפרסם בהוצאה שלי חזיונות נבואיים ואני דוחה אותו, ופתאום זה הפך
    לאיומים. הרגשתי חוסר ישע".

    ציטוט נוסף : אתמול התקבלה תלונה במשטרה מבתו של מנחם פרי על כך
    שאדם שובר את דלת ביתה ומאיים כי ירצח אותה. שוטרים שהגיעו למקום
    החלו לדבר עם בתו של פרופ' פרי ובאותו זמן המאיים הצליח להימלט בעוד
    השוטרים נמצאים במקום.

    מפיו של פרי מנחם: "ביום שישי כאשר שמעתי את ההודעות במזכירה
    האלקטרונית שלי, שמעתי הודעה ובה הוא מאיים עליי ואומר לי שיש לי עוד
    שעתיים לחיות. אתמול כבר היו איומים קונקרטיים כאשר הגיע החשוד
    לדירתה של בתי ושבר את הדלת", אמר פרופ' פרי ל-ynet."

    9. מדובר בלשון הרע חמורה. דברי בלע ונאצה. מיוחסים לי פה עבירות חמורות
    של איומים ופגיעה ברכוש. הכל שקר וכזב. עורבא פרח.

    הפרסום הרביעי (נספח 5):

    10. ב- 14.11.2005 נכתב עלי בעיתון הארץ:

    "עזיז נעצר לאחר שפרי התלונן על איומים חוזרים ונשנים עליו ועל משפחתו."

    מפיו של פרי מנחם: "בתגובה החל עזיז להשאיר הודעות במשיבון שבביתו
    של פרי, ואיים כי יפגע בחייו. אתמול הוא השאיר הודעה נוספת, ובה אמר
    שגילה כי בתי היא שכנה שלו וגרה באותו רחוב, ואיים לפגוע גם בה."

    11. מדובר בלשון הרע. מעולם לא איימתי על פרי מנחם. דבריו של פרי מנחם הם
    שקר וכזב.

    הפרסום החמישי (נספח 6):

    12. ב- 13.11.2005 נכתב עלי באתר haaretz:

    "עזיז נעצר לאחר שפרי התלונן על איומים חוזרים ונשנים עליו ועל משפחתו …
    בתגובה החל עזיז להשאיר הודעות במשיבון שבביתו של פרי, ואיים כי יפגע
    בחייו. אתמול הוא השאיר הודעה נוספת, ובה אמר שגילה כי בתי היא שכנה
    שלו וגרה באותו רחוב, ואיים לפגוע גם בה", סיפר פרי אתמול. במקביל
    התקבלו הודעות גם בביתה של הבת, שבהן איים עזיז כי ירצח אותה ואת בתה
    … בעקבות ההודעות החוזרות ונשנות הגישו השניים תלונה במשטרת מרחב
    ירקון. השניים הביאו לשוטרים מכתב שעזיז השאיר לאחרונה, ובו איומים
    נוספים בפגיעה."

    13. מדובר בפירסום שקרי, שרחוק מן האמת כרחוק מזרח מן המערב.

    הפרסום השישי (נספח 7):

    14. ב-13.12.2005 בעיתון מעריב בכתבת ענק נכתב עלי בכותרת ראשית:

    "הסופר הזועם, שהיה תלמידו של פרי באוניברסיטה, אף הגיע לדירת בתו
    של פרי, יערה פרי, המתגוררת בשכנות אליו, איים עליה ברצח, שבר את
    פעמון הכניסה וניסה לשבור את דלת ביתה".

    ציטוט נוסף מפיה של פרי יערה: "…השוטרים הגיעו ועדכנתי אותם
    במתרחש, ופתאום הוא הופיע למטה בלי חולצה ואיים לרצוח אותי שוב."

    15. מדובר בלשון הרע חמורה ביותר. העיתונאי מדווח, כי איימתי ברצח
    ועברתי עבירות של פגיעה ברכוש. מדובר בשקר גס.
    שוטרים לא ראו אותי מאיים על פרי יערה, כי מעולם לא איימתי על פרי
    יערה.

    הפרסום השביעי (נספח 8):

    16. במכתב של פרי מנחם אל ביה"ח איכילוב ב-15 בדצמבר 2005 כותב פרי כך:

    "בהודעות הללו מופיע אילן שיינפלד כמטרה ראשית להטרדות ואף לאיומים.
    תחילה הופיע בהן הנוסח המתון "שיינפלד, הישמר לך", ובהמשך שוגרו
    לאינטרנט הודעות עם האיום המוכר (בדיוק זה שבו נקט עזיז נגדי) "נותרו לך
    רק שעתיים לחיות", ועם איומים נוספים (למשל שישרוף את ביתו.)"

    17. מדובר בלשון הרע חמורה ביותר המייחסת לי עבירות ברצח, בפגיעה ברכוש.
    הכל שקר וכזב, וכמובן כי המכתב הזה, לא עומד בהגנות תום הלב של ס' 15
    לחוק.
    יסביר בבקשה פרי מנחם לכב' ביהמ"ש מדוע כתב מכתב נאצה זה לבית חולים
    איכילוב?
    בעקבות הפרסום של הלשון הרע חסר התקדים בהיקפו וחומרתו של פרי מנחם
    כנגדי בכל גופי התקשורת המרכזיים בישראל, פרשתי מן לימודי המשפטים
    במרכז הבינתחומי בהרצליה, בשל ההשפלה, ביזוי שמי, והדיכאון בו לקיתי
    בשל עוצמת דברי הנאצה של פרי מנחם כנגדי. בעקבות כך נזקקתי לטיפול
    נפשי בבית חולים איכילוב. לא רק שבשל שקריו הבוטים של פרי מנחם כנגדי
    נזקקתי לטיפול נפשי, אלא שפרי מנחם, אף המשיך לרדוף אחרי
    באובססיביות, תוך שהוא כותב מכתב נאצה זה לרופאי בית החולים, תוך רצון
    להטמיע בהם את התחושה כאילו אני אשם בפלילים, וכי אני מאיים סידרתי
    ברצח ובפגיעות ברכוש. פרי מנחם לא רק פגע בכבודי, בשמי הטוב, ובמשלח
    ידי אלא שבמכתב זה, הוא אף מנסה לפגוע בי פיזית ממש בגופי ובנפשי, על
    ידי הטעיית הצוות הרפואי בבית החולים, תוך רצון לשבש הטיפול הנפשי
    שניתן לי בעקבות. הדבר מהווה עבירה לפי ס' 2 לחוק יסוד:כבוד האדם
    וחירותו הקובע, כי אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של האדם באשר הוא
    אדם.

    הפרסום השמיני (נספח 9):

    18. במכתב של פרי מנחם אל לשכת הפסיכיאטר בת"א, ב-5 בדצמבר 2009 כותב
    פרי מנחם כך:

    "בדצמבר 2005 פניתי אליכם בנוגע לליאור עזיז, לאחר שאיים עלי ותקף את
    בתי, בעקבות התקף פסיכוטי. האיומים הובילו למעצרו של עזיז, וב-14
    בנובמבר 2005 הוא אושפז באברבנל, לאחר שהוכרז כבלתי כשיר לעמוד לדין."

    19. מדובר בדברי בלע ונאצה, המייחסים לי עבירות פליליות חמורות של איומים
    ותקיפה. מעולם לא איימתי על פרי מנחם ולא תקפתי את בתו. מעולם גם לא
    היה לי התקף פסיכוטי. שוב, יסביר הנתבע לכב' ביהמ"ש, מדוע שלח מכתב
    נאצה זה אל בית החולים, ארבע שנים אחרי האירועים המדוברים?

    הפרסום התשיעי (נספח 10):

    20. ב-27.5.20101 התלונן נגדי פרי מנחם במשטרה, על שאיימתי עליו ברצח
    באמצעות פקסים, שליחת הודעות באינטרנט, וטלפונים רבים, וכן טען, כי
    איימתי על ביתו ברצח, וכי 'אטפל גם בה'. סימוכין לכך ניתן למצוא בפרוטוקול
    ביהמ"ש, בדיון שנערך בעקבות תלונתו של פרי מנחם נגדי ב-28.5.2010
    (נספח 11). שם נאמר ע"י הטוען המשטרתי כך: "בחומר הראיות שהצגתי יש
    חלק מהתכתובות שהחשוד שולח לנמענים כולל פרפ' פרי שהוא עבד אצלו
    תקופה באוניברסיטה … המתלוננים טוענים שזה הוא. פרופ' פרי על סמך
    היכרות אישית … גיליתי שהבת שלך היא שכנה שלי ואני כנראה גם יטפל
    בה … "אני חושב שזה איום."

    21. מדובר בדברי נאצה, לשון הרע חמורה ביותר כנגדי המייחסת לי ביצוע עבירות
    פליליות חמורות של איומים ברצח והטרדות טלפוניות. אין לנתבע עומדת
    ההגנה בס' 15(8) לחוק איסור לשון הרע. התנאי להגנה בסעיף זה בפני תביעת
    לשון הרע בתלונה במשטרה היא, כי המתלונן האמין בתום לב באמיתות
    התלונה .(ראה ע"א 2141/05 ). כאן לא עומדת לנתבע הגנת תום הלב, כיוון
    שפרי מנחם לא האמין כלל באמיתות דבריו, ואף לא הציג בפני החוקרים בדל
    ראיה הקושרת אותי לתלונתו הניבזית כנגדי. מדובר בחוסר תום לב קיצוני,
    והתלונה הוגשה, כיוון שפרי מנחם, קיבל יום קודם לכן את כתב התביעה הנ"ל
    בשל עבירות על חוק איסור לשון הרע. פרי מנחם חזר בפני החוקרים במדויק
    על תלונתו כנגדי, ארבע וחצי שנים קודם לכן, והציג בפני השוטרים מצג שוא,
    כאילו, כל האיומים שלי כנגדו וכנגד ביתו, ארעו ימים ספורים קודם להגשת
    התלונה. כמובן, כי יום לאחר הגשת התלונה ומעצרי בעקבותיה, שוחררתי על
    ידי ביהמ"ש, לאחר שלא נמצאו כל ראיות הקושרות אותי לתלונתו של פרי
    מנחם כנגדי במשטרה.

    הפרסום העשירי (נספח 12):

    22. ב-31.5.2010 נכתב עלי באתר אייס קו מנחה כך:

    "ליאור עזיז, שלא מעט עיתונאים זכו לטלפונים ואס.אם.אסים רבים ממנו,
    נעצר ביום חמישי על ידי המשטרה לאחר שעורכי הדין מיבי מוזר וטל עובד
    ליבליך, ופרופ’ מנחם פרי, התלוננו כי איים עליהם … עו"ד מוזר, שמייצג יחד
    עם עו"ד עובד ליבליך את ’ידיעות אחרונות’ ו’הארץ’, ופרופ’ מנחם פרי, חוקר
    ועורך ספרותי, התלוננו בשבוע שעבר כי עזיז הטריד ואיים עליהם לכאורה
    ברצח."

    23. מדובר בלשון הרע חמורה כנגדי המייחסת לי עבירות פליליות חמורות. כל
    הנאמר בכתבה לא היה ולא נברא. עורבא פרח. שקר וכזב.

    פיצוי על נזק ממון:

    24. בגלל היקף הפרסום חסר התקדים של הלשון הרע כנגדי, וטיבם, המייחסים
    לי ביצוע שורה של עבירות פליליות חמורות, נגרמה לי עוגמת נפש רבה וסבל
    נפשי ובריאותי רב.
    בעת האירוע, הייתי בחצי השנה האחרונה לסיום לימודי המשפטים במרכז
    הבינתחומי בהרצליה בתוכנית למצטיינים.
    בעקבות הפרסום לקיתי בדיכאון עמוק וחרב עלי עולמי. לא יכולתי להתרכז
    עוד בלימודים, ופרשתי מהם כליל. ביליתי שנתיים וחצי במיטה, בשינה,
    בכאבים, וביסורי נפש עצומים, שהרי כל עתידי נחרב! שמי הפך בזוי, כבודי
    נרמס עד עפר, והייתי ללעג ולמושא לבוז בעיני כל.
    רק אחרי שנתיים וחצי, אודות ליוזמתו של שופט ביהמ"ש העליון בדימוס,
    יעקב קדמי, מנהל המרכז הבינתחומי בהרצליה, שזימן אותי לשיחה עימו
    (נספח 13), ובשל הפגישה ביננו, בה סיפרתי לשופט יעקב קדמי את פרטי
    האירוע הקשה שעברתי, שפגע בבריאותי וגרם לפרישתי מהלימודים, השופט
    קדמי עודד את רוחי, וביקש ממני לשוב ללימודים, תוך שהוא יודע על
    הדיכאון הכבד בו לקיתי, ועל מצבי הבריאותי הגרוע בשל הפרסום של הלשון
    הרע חסר התקדים כנגדי (נספח 14).
    רק הודות לשופט יעקב קדמי הצלחתי לחזור ולסיים את לימודי המשפטים
    בהצלחה.

    הנזק הממוני שנגרם לי בשל הפרישה מן הלימודים נאמד בלפחות מאה אלף
    ש"ח, וזאת על פי חישוב של שכר עבודתו של מתמחה במשפטים במשך שנה,
    ושכר עבודתו של עורך דין מתחיל במשך שנה.
    הקשר הסיבתי בין הפרסומים של הלשון הרע כנגדי לבין פרישתי מהלימודים
    הוא ברור, ואלמלא פרסום הלשון הרע כנגדי, לא הייתי לוקה בדיכאון עמוק
    ולא הייתי פורש מן הלימודים סמוך לסיומם.

    כמו כן, נגרם לי נזק ממון באשר למשלח ידי בתור סופר. אותו הזמן, הייתי
    אמור לפרסם את ספרי החדש, ובשל הפרסומים המבזים כנגדי, לא הצלחתי
    למצוא אף מו"ל שיסכים להוציא ספר זה לאור, שהרי מי ירצה לקרוא ספר של
    סופר שמיוחסים לו עבירות פליליות של איומים? עד היום ישנם עורכי ספרות
    בכירים בישראל שאינם מוכנים אפילו, כי אשלח להם לקריאה את כתב היד
    החדש שלי. בעקבות לשון הרע של פרי מנחם כנגדי, הפכתי לסופר בזוי ונקלה.
    סופר מקולל, המוקצה מחמת המיאוס מהלייה הספרותי אליו הוא השתייך
    בעבר. הנזק הממוני שנגרם למשלח ידי כסופר בשל הלשון הרע של פרי מנחם
    כנגדי, נעמד בלפחות חמישים אלף ש"ח. סכום המבוסס על פגיעה במוניטין
    שלי כסופר ישר ומקצועי, וכן על פגיעה אנושה במכירות ספרי העתידי, או
    ביכולת להוציא את ספרי החדש לאור בהוצאה מכובדת.

    התנהגות הנתבעים:

    25. פרי מנחם ופרי יערה פירסמו את הדברים בזדון, מתוך כוונה לפגוע, לבזות,
    ולהכפיש את שמי הטוב, ולפגוע במשלח ידי כסופר, תוך ידיעה, שהם מוסרים
    לעיתונות דברי שקר, שאין בהם תום לב.

    26. ראיות תומכות לכוונת הזדון: פרי מנחם התראיין מיוזמתו, וזימן בעצמו לתחנת
    המשטרה עיתונאים ממרבית גופי השידור הכתובה והאלקטרונית בארץ,
    לשם עשיית הון תעמולתי ורווח פירסומי לו ולהוצאתו.
    פרי מנחם מכפיש בעיתונות את ספרי החדש, שטרם אפילו ראה אור. הוא
    קורא לכתב היד שלי 'אזוטרי'. הוא טוען שאינו מבין מה כתוב בו. הוא מספר
    שמדובר בחזיונות נבואיים וכו'.
    פרי מנחם עשה הכל בכדי להעמיק את ביזוי שמי הטוב, ובכדי לפגוע במשלח
    ידי כסופר.

    27. פרי מנחם מספר בעיתונות, כי דחה את ספרי כמה עשרות פעמים. שקר וכזב.
    קיבלתי תשובה בודדה מהלקטורית של הוצאת הספרים של פרי מנחם, רק
    אחרי שלוש שנות המתנה. אחרי שביקשתי ממנו במכתב, כי הוא יקרא את
    הספר, פרי מנחם שלח לי מכתב בכתב ידו, המצוי ברשותי, בו הוא כותב, כי
    לקטורית קראה את הספר, ולא הוא, וכי אין בכוונתו לקרוא את הספר.
    יקרא כב' ביהמ"ש את הכתוב באתר של הספריה החדשה (נספח 15), אתר
    הבית של הוצאתו של פרי מנחם לגבי תהליך קבלת החלטות בנוגע לכתבי יד
    הנשלחים להוצאה.
    שם נאמר: "כתבי-היד המגיעים לספריה החדשה נקראים תחילה על-ידי
    "לקטורים" – אנשי ספר עתירי ניסיון שבוחנים את התאמת כתב-היד
    לסדרה. כתב-יד שהלקטור סבור כי הוא עשוי להתאים לסדרה עובר לקריאה
    של לקטור נוסף. אם שני הקוראים מסכימים באשר לערכו של כתב-היד הוא
    עובר לעורך הסדרה, מנחם פרי, לקריאתו ולהחלטתו."

    כלומר, ברור על פי הדברים, כי פרי מנחם, לא קרא את כתב היד שלי, והוא
    שיקר לעיתונאים ואמר להם ,כי קרא את הספר ולא הבין אותו, רק כדי לפגוע
    בי בכוונת זדון, ולהעצים את הביזוי שלי, ולהעמיק את ההשפלה שלי בעיני
    הבריות.

    28. פרי מנחם, כדי לרומם את שמו, טוען, כי שלחתי לו מכתבים, בהם כינתי אותו
    "מורי הנערץ והאהוב".
    איך יתכן כי אדם המכנה את פרי מנחם, שלמרות שדחה את ספרו כמה
    עשרות פעמים, "מורי הנערץ והאהוב", דוקא אדם זה יאיים ברצח על "מורו
    הנערץ והאהוב"?
    כל דבריו של פרי מנחם מעידים על חוסר תום לב, ועל כוונה ברורה להאדיר את
    שמו ולבזות בזדון את שמי הטוב.
    עדות מכריעה להוכחת כוונת הזדון והרצון האלים של פרי מנחם לפגוע בי, היא
    העובדה הבאה: פרי מנחם טוען בעיתונות שקיבל ממני פואמה בשם "בשוך
    יומך" ועל סמך שיר זה, פרי מנחם, חש כי אני מאיים על חייו, ופרי מנחם
    הביא שיר זה אל השוטרים כראיה על איומי כלפיו ברצח. יקרא כב' ביהמ"ש
    את השיר בשוך יומך (נספח 16). אני משער שאחרי קריאת השיר, יזדעזע כב'
    ביהמ"ש, על כי אדם העז להגיש שיר תמים זה לשוטרים, ואמר להם, כי
    מדובר באיום על חייו. הדבר מוכיח בוודאות, ומעל לכל ספק, כי מדובר בהוצאת
    לשון הרע בכוונת זדון אכזרית ביותר על מנת לבזות אותי, לפגוע בי, ולגרום
    למעצרי.
    ניתן ללמוד כי השוטרים לא הבינו מה פרי מנחם רוצה מהם מן הדברים
    הבאים שפרי מנחם מוסר בynet: " גם המפגש של פרופ' פרי עם המשטרה לא
    עבר בקלות. "צריך להסביר למשטרה הרבה דברים. כשאני אומר להם שהוא
    העביר לי כתב יד, אז הם אומרים לי שזה בעצם מודפס ולא בכתב יד, ולאחר
    מכן הם טוענים, שמדובר בספר שהוא כתב וגם הדבר הזה יוצר בעיה"

    ברור שהשוטרים לא הבינו, כיצד השיר בשוך יומך, איים על פרי מנחם, והוא
    ניסה להסביר להם, כי מדובר באיום על חייו.
    יודגש, כי פרי מנחם ופרי יערה הגיעו לתחנת המשטרה, תוך שהם מזמינים
    למקום עיתונאים וצלמים מכל אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית
    בארץ, כדי שיסקרו את תלונתו של פרי מנחם כנגדי. השוטרים, כנראה,
    התרשמו מנוכחות העיתונאים והצלמים, ומכך שמדובר בפרופ' מכובד
    מהאקדמיה, וזו היתה הסיבה היחידה לכך שנעצרתי.

    29. יקרא כב' השופט את דעותיו של פרי מנחם על ביהמ"ש בישראל בראיון שנתן
    ב-2007 באתר ynet (נספח 17 מסומן ב-X). שם הוא אומר: "אני לא מכבד את
    בתי המשפט ואני חושב שרוב השופטים מטומטמים וזו היתה הפרובוקציה.
    מרגיזה אותי הקדושה שמייחסים פה לכס המשפט. אז בית המשפט פסק, אז
    מה? מי זה בית המשפט? ובמיוחד השופטות האלה.
    … בית המשפט הוא דבר אומלל מיסודו והוא לא יכול לעשות צדק. האמונה
    שהאמת היא נר לרגליהם, מוטעית. הם מרוחקים ארבע קומות מהאמת ופסק
    דין הוא אף פעם לא אמת."

    מה יש איפוא להתפלא על כך שפרי מנחם רומס את החוק ברגל גסה, שהרי
    לדבריו "רוב השופטים מטומטמים." ו-"ביהמ"ש הוא דבר אומלל מיסודו."
    אני לצערי, נפלתי קורבן לפורע חוק אכזרי זה, שמזלזל בחוק ובמשפט
    בישראל.

    30. לגבי עיתון מעריב: שלחתי ליועץ המשפטי של מעריב, בלייך מאיר, אימייל
    (נספח 18) וביקשתי בו תיקון והכחשה לפרסום הלשון הרע כנגדי בעיתון,
    כמנוי בס' 17 לחוק איסור לשון הרע או כמנוי בס' 25א(א) לחוק.
    היועץ המשפטי של מעריב, מאיר בלייך, הבטיח לי עידכון ותיקון. אחרי שבוע
    התקשרתי אליו, והוא טען, כי במעריב אוספים חומר לכתבה בנושא. שבוע
    אח"כ, הוא שוב אמר, כי הפרסום יהיה בקרוב. בלייך מאיר שיקר לי ומעריב
    לא פרסמו את העידכון כמתחייב בחוק. לפנים משורת הדין, שלחתי פקס נוסף
    (נספח 19) אל לישכתו של בעלי מעריב, עופר נימרודי, ובו שוב דרישה לעידכון.
    גם הפעם לא זכיתי בתשובה.

    31. לגבי ynet: שוחחתי עם רכזי החדשות במערכת והם הפנו אותי לעמיחי שלו ,
    כתב הספרות של האתר. דיברתי עימו, ואף שלחתי לו את הדרישה לעידכון
    כמתחייב בס' 25א(א) לחוק. עמיחי שלו אישר באימייל (נספח 20), כי קיבל
    את כתב התביעה. כאשר הכתב לא חזר אלי, דיברתי עם ענת, רכזת החדשות
    ב- ynet וביקשתי, כי תעביר ליועת המשפטית של ynet עו"ד נעה ספיר את
    חובת העידכון. שלחתי את האימייל למייל הפרטי של ענת (נספח 21). ענת
    הבטיחה לי כי תעביר את המייל לעו"ד נעה ספיר היועצת המשפטית הבכירה
    של ynet, והיא תחזור אלי. לא רק שאיש לא חזר אלי מהאתר ynet , אלא
    שכתב הספרות, כתבת התרבות (עימה לא שוחחתי מעולם!) ועו"ד נעה ספיר,
    התלוננו כנגדי במשטרה, כאילו אני מטריד אותם ומאיים על חייהם!
    התנהגות זו היא מבישה, ובבוא ביהמ"ש לפסוק את הסעד המבוקש בגין לשון
    הרע, על ביהמ"ש להרתיע ולהעניש על התנהגות לא אתית וחסרת תום לב זו
    של הנתבעים.

    32. לגבי ידיעות אחרונות: שלחתי במספר פקסים (נספחים 22) למזכירה של
    ארנון מוזס ולבא כוח העיתון עו"ד מיבי מוזר, את הדרישה לעידכון על
    הפרסום לשון הרע שפורסם נגדי בעיתון ובאתר. כאמור, לא רק שלא זכיתי
    לתגובה, אלא אף עו"ד מוזר התלונן כנגדי במשטרה (נספח 11), כי אני מאיים
    על חייו! ראוי לגינוי רצונו של עו"ד מוזר לשבש הליכי המשפט כנגד העיתון,
    תוך הפללה שלי במשטרה, במטרה להמשיך את הפגיעה הקשה בי מצד
    ידיעות אחרונות.

    33. לגבי עיתון הארץ ואתר נט הארץ: שלחתי בפקס דרישה לעידכון על הפרסומים
    המהווים לשון הרע כנגדי בעיתון ובאתר (נספח 23). עו"ד ליבליך שלחה לי
    מייל (נספח 24), ובו היא מבקשת אישור המשטרה על סגירת התיק. שלחתי
    לה האישור הנ"ל. ומכיוון שהיא שותפה באותו משרד של עו"ד מוזר המטפל
    בידיעות, אף היא פנתה למשטרה, בטענה, כי איימתי על חייה, וכמובן
    שהעידכון לא פורסם.

    34. שלחתי לבא כוח אתר הנט 'אייס קו מנחה' בקשה לתיקון והכחשה של הלשון
    הרע שפורסם כנגדי באתר (נספח 25), וזאת על פי ס' 17 לחוק איסור לשון
    הרע, ובקשתי תיקון, הכחשה, ופרסום האמת. התיקון לא בוצע.

    סיכום:

    35. סכום הפיצוי המבוקש מבוסס על עשרה פרסומים של לשון הרע כנגדי בכוונת
    זדון ועל מנת לפגוע בי, ובהם מיוחסים לי ביצוע של עבירות פליליות חמורות.
    מבוקש גם פיצוי על נזק ממון שנגרם לי בשל הפרסום.
    יודע היטב כב' ביהמ"ש כי מעולם לא נקבע סכום פיצוי גדול כפי המבוקש
    בתיק זה, אך נהיר וברור לביהמ"ש, כי מעולם לא פורסמה בישראל לשון הרע
    כה חמורה כנגד אדם בודד, ובהיקף חסר תקדים, ובתפוצה אדירה, דבר שהביא
    לא רק לביזוי שמי הטוב, לפגיעה בכבודי, ובמשלח ידי, ובשם משפחתי, אלא
    לשון הרע נוראית זו, מוטטה לחלוטין את גופי, השמידה את נפשי, והחריבה
    את חיי עד היסוד. אני מרגיש, כי לא מדובר פה בתיק על עבירות חוק איסור
    לשון הרע, אלא מדובר פה בתיק רצח! ולשונו של פרי מנחם הינה סכין רצחנית
    ששיספה ודקרה אותי עד מוות, ובאכזריות, ובכוונת זדון לחלל ולהכרית את
    שמי הטוב בישראל.
    מטרת הפיצוי בעבירות לשון הרע, היא למרק את שמו הטוב של האדם,
    ולהחזיר את מצבו למצב בו היה נתון קודם לפרסום לשון הרע כנגדו.
    האם מצבי ישוב להיות כמקודם? לצערי התשובה לכך היא שלילית. הפצעים
    בנפשי עדיין מדממים, הכאב וההשפלה והזעם עדיין מבעבעים וגועשים
    ורותחים בקרבי, כאילו כל זה רק אתמול קרה.

    36. אבקש מכב' בית המשפט לצוות על גופי התקשורת הנתבעים לפרסם את
    האמת בעניני, כאשר הפרסום יהיה בהבלטה, ובדיוק בדרך שבה פורסמה לשון
    הרע כנגדי. כלומר, במעריב, על פני העמוד הראשון, עם תמונה שלי במקום
    תמונתו של פרי מנחם במקור. ובעמודים הפנימיים הראשיים, עמוד שלם, עם
    תמונות של הנתבעים, ותמונה נוספת שלי. בהארץ במוסף גלריה ובאתר עם
    תמונה שלי ושל פרי מנחם. בידיעות אחרונות, בעמודים הראשיים, עם תמונה
    שלי. כנ"ל ב-ynet וב'אייס'.

    37. אבקש החזר הוצאות משפט.

    בכבוד רב, ליאור עזיז

  • ההומואים לשלטון  On 7 ביוני 2010 at 7:25

    האגרה שולמה למי שמתעניין. שיינפלד לא יגיש כתב הגנה כי אין לו כסף וכי הוא לא יכול להתגונן מול האמת. עזיז מקבל עוד חודשיים מאתיים אלף שח…'ציקו בסוף עזיז יהיה מליונר כמוך-ולא בזכות המשפחה שלו כמו אצלך…

    בית משפט השלום: ת"א 10-05-25061 עזיז נ' שיינפלד.

    התובע: עזיז ליאור.

    נגד
    הנתבעים:

    1. שיינפלד אילן. כתובת: כפר סבא 21 ת"א.
    2. עיתון מעריב. בעלים: נימרודי עופר. כתובת: קרליבך 2 ת"א.
    3. אתר haaretz. בעלים: שוקן עמוס. כתובת: שוקן 21 ת"א.

    מהות התביעה: עבירות על חוק איסור לשון הרע.
    סכום התביעה: 200,000 ש"ח.

    כתב התביעה

    חלק מקדמי:

    1. אני סופר מוכר וידוע לציבור. פירסמתי שני ספרים בהוצאת זמורה ביתן
    ובהוצאת הקיבוץ המאוחד, שזכו לביקורות מהללות וטובות בעיתון הארץ
    ובעיתון ידיעות אחרונות. נערכו עימי ראיונות ענק בעיתונות הכתובה
    והמשודרת.
    סיפורים שלי נכללו באנתולוגיות יוקרתיות בישראל ובארגנטינה.

    2. יש לי תואר בהצטיינות מהחוג לקולנוע וטלביזיה באונ' ת"א.
    בעת האירוע, הייתי סטודנט שנה ד' למשפטים, בתוכנית למצטיינים, במרכז
    הבינתחומי בהרצליה.

    3. שם משפחתי מהולל מהבחינה הצבאית. דודי, נסים עזיז, הוא ההרוג הראשון
    בקרב הגדול על ת"א בשנת 1947. זה היה הקרב הפותח של מלחמת העצמאות,
    ודודי הוא ההרוג הראשון של מלחמה זו. על שמו של נסים עזיז ושניים
    מחבריו שנפלו בקרב זה, השלושה, יש בתל אביב כיכר ואנדרטה, ברחוב ויצמן,
    סמוך לגדות הירקון.

    הפרסומים שהם לשון הרע (כל הנספחים מצורפים):

    הפרסום הראשון (נספח 1):

    4. ב-13.12.2005 פורסם עלי בכתבת ענק במעריב כך:

    "לשיינפלד לא היה ספק לרגע מי עומד מאחורי ההודעה המאיימת. במקום
    לשרוף ספרים, מיהר שיינפלד למשטרת מרחב ירקון וסיפר לחוקרים "ליאור
    עזיז מאיים לרצוח אותי."
    ציטוט נוסף: "לפתע הבחנתי בבחור עם וספה שחנה ברחוב השני, עבר לידי
    והסתכל עלי במבט מזרה אימים … עד הבוקר לא ידעתי איך עזיז נראה
    וחשדתי שזה הוא … לא היתה לו שום סיבה להיות שם, והאופנוען הגיע בדיוק
    בשעה שהוא אמור היה להגיע."

    ציטוט נוסף: "בינתיים בית משפט השלום בתל אביב קבע אתמול שקיים חשד
    סביר שעזיז העביר הודעות מאיימות דרך האינטרנט לשיינפלד כי מותו
    קרב…עזיז נשלח להסתכלות, והיום יובא שוב לבית המשפט שיחליט מה
    לעשות איתו."

    5. מדובר בלשון הרע, דברי שקר ונאצה כנגדי, המייחסים לי ביצוע עבירות
    פליליות חמורות. בשל הדברים הייתי עצור יומיים. התיק הפלילי נגדי
    נסגר (נספח 2), לאחר שבבדיקת המחשב שלי במשטרה נמצא, כי לא אני
    שלחתי לשיינפלד איומים דרך האינטרנט. וכמובן, שלא אני הגעתי לביתו של
    שיינפלד על וספה. אין לי רשיון נהיגה.
    שיינפלד אילן אומר, כי "לא ידע איך עזיז נראה", אז איך הוא קובע, כי אני
    הייתי זה שהגיע לביתו?
    מדובר בפרסום לשון הרע נגדי מתוך כוונת זדון לפגוע בי.
    הקורא הסביר, על פי דבריו של שיינפלד, בטוח, כי אני איימתי עליו ברצח, ואף
    הגעתי לביתו במטרה לפגוע בו.

    הפרסום השני (נספח 3):

    6. ב-11.12.2005 נכתב עלי באתר haaretz:

    "איומים על חיי המשורר ובעל ההוצאה אילן שיינפלד. חלק מהאיומים
    שפורסמו באינטרנט יוחסו לסופר ליאור עזיז, שאיים על העורך מנחם
    פרי. עזיז עוכב לחקירה."

    ציטוט נוסף: "משטרת מרחב ירקון עיכבה הערב לחקירה את הסופר ליאור
    עזיז, שנעצר באחרונה לאחר שאיים לפגוע בעורך הספרות פרופ' מנחם פרי."

    ציטוט נוסף: "בימים האחרונים התקבלו מאתרי האינטרנט של הקהילה ההומו
    לסבית תגובות גולשים ובהם איומים לפגוע בחייו של שיינפלד. בין היתר נכתב
    באחת התגובות כי לשיינפלד נותרו "שעתיים לחיות" … חלק מהאיומים נחתמו
    בשמו של עזיז. שיינפלד ציין בתלונתו כי הוא חושד, שהוא האיש העומד
    מאחורי האיומים עליו."

    7. מדובר בלשון הרע חמורה כנגדי. מעולם לא איימתי על שיינפלד אילן דרך
    האינטרנט.

    התנהגות הנתבעים:

    8 . שיינפלד אילן פרסם את הדברים בזדון, מתוך כוונה לפגוע, לבזות,
    ולהכפיש את שמי הטוב, ולפגוע במשלח ידי כסופר, תוך ידיעה, שהוא מוסר
    לעיתונות דברי שקר, שאין בהם תום לב.

    9. שיינפלד אילן טוען בעיתון, כי מעולם לא ראה אותי. שקר גס. הוא פגש בי,
    יותר מפעם אחת, ואף דיבר איתי מספר פעמים.
    במעריב הוא אומר, כי התקשר אלי ואמר לי, כי יש לי שיר מצויין.
    אדם שלא ראה אדם אחר, יתקשר אליו כך סתם, בלא הכרות מוקדמת?
    שיינפלד אילן אכן התקשר אלי, כמה פעמים, אך לא כדי לדבר על שיר, אלא
    הוא הציע לי הצעות מיניות בוטות. כשסרבתי להצעותיו, שיינפלד אילן הבטיח
    לי, כי יפגע בי בעתיד. ואכן, הוא מצא את ההזדמנות לחסל איתי חשבונות,
    ולהכפיש את שמי הטוב.

    10. אפשר ללמוד על כוונת הזדון הנוראית של שיינפלד אילן מדבריו על האירוע
    בכתבה באתר ynet ב-11.12.2005. (נספח 4) שם שיינפלד אילן אומר כך:

    "ואחר הצהריים הוא הבחין באדם הדומה לתיאור של החשוד, המסתובב ליד
    ביתו."

    ציטוט נוסף: "ואכן אחר הצהריים נתקלתי באדם הדומה לתיאור שלו מסתובב
    בסמוך לביתי עם קטנוע."

    שיינפלד אילן מודה, כי הכיר את תיאורו של החשוד, וראה אדם הדומה
    לתיאור שלו. כלומר, שיינפלד אילן ידע איך אני נראה, ולמרות שידע, כי אני
    לא האופנוען ליד ביתו, בכל זאת אמר במעריב, כי אני הוא זה שהגיע לביתו
    רכוב על אופנוע. כל זאת בסתירה מוחלטת לדבריו בכתבה במעריב, בה הוא
    אומר, כי "לא ידע איך עזיז נראה."
    הדבר מעיד באופן ברור על כוונת הזדון של שיינפלד אילן במטרה לפגוע בשמי
    הטוב, בכבודי, ובמשלח ידי.

    11. לגבי עיתון מעריב: שלחתי ליועץ המשפטי של מעריב, בלייך מאיר, אימייל
    (נספח 5), וביקשתי ממנו תיקון והכחשה לפרסום הלשון הרע כנגדי
    בעיתון, כמנוי בס' 17 לחוק איסור לשון הרע או כמנוי בס' 25א(א) לחוק.
    מאיר בלייך הבטיח לי תיקון. אחרי שבוע שוחחנו, והוא טען שבמעריב אוספים
    חומרים לפירסום כתבה בנושא. בלייך מאיר שיקר לי, ומעריב לא פרסמו
    האמת כמתחייב בחוק איסור לשון הרע.

    12. לגבי אתר haaretz: שלחתי אימייל (נספח 6) בו אני מבקש עידכון לידיעה,
    וזאת על פי ס' 25א לחוק. בתגובה עו"ד ליבליך טל שלך לי, אימייל (נספח 7),
    בו היא מבקשת שאביא לה אישור על סגירת התיק מהמשטרה או
    הפרקליטות. מדובר בלעג וזלזול בוטה בנפגע לשון הרע כאשר עורכת דין
    בכירה בישראל חושבת שארבע שנים אחרי – התיק הפלילי על איום אנונימי
    דרך האינטרנט עדיין פתוח! כמובן, שתוך שעה, הידיעה נעלמה מן
    האינטרנט במטרה לברוח מעונש.
    ידועה הסיסמא, כי "הארץ הוא עיתון לאנשים חושבים". כנראה, כיוון שאני
    טיפש ולא קורא הארץ, הם חושבים שאפשר לפגוע בכבודי, בשמי הטוב,
    ובשם משפחתי היקר לי מכל.

    הפיצוי המבוקש:

    13. בפסק דין ע"א 492/89 סלונים נגד דבר קבע ביהמ"ש כך: "בחומרה יתרה
    יראה בית המשפט פרסום המייחס לנפגע ביצוע עבירה פלילית."
    פה מייחסים לי עבירה של איומים, שהיא עבירה פלילית חמורה ביותר.

    בפסק דין בע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא אומר השופט ברק כך: " כבודו ושמו
    הטוב של אדם יקרים לו מכל יקר, לעיתים גם מחייו. כבוד האדם ושמו הטוב
    חשובים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר."

    בפסק דין רע"א 4740/00 נאמר: בהגיע השעה לפסוק פיצויים בגין לשון
    הרע, יעריך בית המשפט את הנזק בהתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו,
    באמינותו, בחומרת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים … במקרה שהפרסום
    נעשה על ידי כלי תקשורת, כמו עיתון, רדיו או טלוויזיה, ככל שהתפוצה
    היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר, והפיצוי רב יותר."

    עיתון מעריב ואתר הארץ הם גופי תקשורת רבי תפוצה, ומאות אלפים
    קראו על שקריו של שיינפלד אילן כנגדי, ולכן, הנזק לשמי הטוב,
    לאמינותי, ולשמי הטוב כסופר מקצועי, ישר, ונקי מכל רבב, הוא רב
    וחמור ביותר. שהרי מי ירצה לקרוא ספר או להוציא לאור ספר של סופר
    שאיים ברצח על אחרים?

    לא רק שהדברים שפורסמו אינם אמת, הנתבעים גם לא נקטו לפני
    הפרסום באמצעים סבירים להיווכח אם מדובר באמת או בשקר.
    פה ברור, כי הפרסום אינו אמין לחלוטין, שהרי כיצד יתכן, כי תלונה על
    איומים דרך טוקבקים באינטרנט, תפורסם בתקשורת בהרחבה?
    בידיעה בynet נכתב, כי אחת ההודעות המאיימות נחתמה בשמו של יגאל
    עמיר. האם זה מוכיח, כי יגאל עמיר, איים על שיינפלד אילן?
    הרי מן המפורסמות הוא, כי טוקבקים ותגובות באינטרנט נחתמים
    בשמות בדויים. שמי מוכר וידוע לציבור, אז מי שמפרסם תגובה תחת
    השם ליאור עזיז, קובע בוודאות, כי ליאור עזיז הוא זה שפרסם את
    התגובה?
    התנהגות הנתבעים היא מבישה וראוייה לכל גנאי, ועל ביהמ"ש, בבואו
    לפסוק את הסעד המבוקש, להתריע ולהעניש את הפוגעים לשוא בשמו
    ובכבודו הטוב של האדם."

    סיכום:

    14. סכום הפיצוי המבוקש מבוסס על שני פרסומים בכוונת זדון של לשון הרע
    כנגדי, בה יוחסו לי ביצועם של עבירות פליליות חמורות.
    בהתאם לזאת, אבקש מכב' בית המשפט לתת לי את הסעד המבוקש, כפיצוי
    על הפגיעה בשמי הטוב, בשמה הטוב של משפחתי, בשמי הספרותי, ובמשלח
    ידי.

    15. אבקש מכב' בית המשפט לצוות על גופי התקשורת הנתבעים לפרסם את
    האמת בעניני, כאשר הפרסום יהיה בהבלטה, ובדיוק בדרך שבה פורסמה לשון
    הרע כנגדי, כולל תמונות של שיינפלד אילן ותמונה שלי.

    16. אבקש החזר הוצאות משפט.

    בכבוד רב, ליאור עזיז.

  • ללמדכם שגם אם כותבים עליכם ביקורת קטלנית, רק משום היכרות מוקדמת עם הסופר ושנאה עזה כלפיו, גם אז אפשר להרוויח בוכטה מהביקורת הרעה….המשיכו כך מבקרי ישראל!!

    בית משפט השלום: עזיז נ' נימרודי. ת.ק. 1095-06-10 .

    התובע: עזיז ליאור.
    נגד
    הנתבעים:

    נימרודי עופר, מו"ל מעריב: מקום עבודתו: בניין מעריב, קרליבך 2, ת"א.
    מנהיים נעה: כתובת מקום עבודתה: הוצאת זמורה ביתן, רחוב התעשיה 10 אור
    יהודה.

    מהות התביעה: עבירות על חוק איסור לשון הרע.

    סכום התביעה:30,000 ש"ח

    כתב התביעה

    חלק מקדמי:

    1. אני סופר מוכר וידוע לציבור. פירסמתי שני ספרים בהוצאת זמורה ביתן
    ובהוצאת הקיבוץ המאוחד, שזכו לביקורות מהללות וטובות בעיתון הארץ
    ובעיתון ידיעות אחרונות. נערכו עימי ראיונות ענק בעיתונות הכתובה
    והמשודרת.
    סיפורים שלי נכללו באנתולוגיות יוקרתיות בישראל ובארגנטינה.

    2. יש לי תואר בהצטיינות מהחוג לקולנוע וטלביזיה באונ' ת"א.
    בעת האירוע, הייתי סטודנט שנה ד' למשפטים, בתוכנית למצטיינים, במרכז
    הבינתחומי בהרצליה.

    3. שם משפחתי מהולל מהבחינה הצבאית. דודי, נסים עזיז, הוא ההרוג הראשון
    בקרב הגדול על ת"א בשנת 1947. זה היה הקרב הפותח של מלחמת העצמאות,
    ודודי הוא ההרוג הראשון של מלחמה זו. על שמו של נסים עזיז ושניים
    מחבריו שנפלו בקרב זה, השלושה, יש בתל אביב כיכר ואנדרטה, ברחוב ויצמן,
    סמוך לגדות הירקון.

    הפרסום שהוא לשון הרע (נספח מצורף):

    4. ב-13.12.2005 פורסם עלי במעריב כך מפיה של מנהיים נעה:

    "גם אצל שיינפלד היו הטרדות מתמשכות עד שהגיע לאיומים ברצח."

    ציטוט נוסף: "ועכשיו, כשאני יודעת שהוא מסוגל להוציא דברים מהכוח אל
    הפועל, אני חושבת שזו לא סתם הקדמה אלא הטרדה."

    ציטוט נוסף: "מי שמאיים לפגוע באחרים, מקומו מאחורי סורג ובריח."

    5. מדובר בלשון הרע חמורה ביותר המייחסת לי עבירות של איומים ברצח.
    תסביר מנהיים נעה לכב' ביהמ"ש על סמך מה היא קובעת, כי אני איימתי על
    מישהו ברצח?

    6. התנהגות הנתבעים: בקשתי תיקון ועדכון על פי ס'25א(א) מנימרודי עופר
    המו"ל של מעריב, ומהיועץ המשפטי של מעריב מאיר בלייך (נספחים).
    מאיר בלייך סירב לפרסם התיקון.
    אבקש לצוות על נימרודי, מו"ל מעריב, לפרסם האמת בהבלטה,
    ובדיוק באותה דרך בו פורסמה הלשון הרע. כלומר, על פני חצי עמוד, במוסף
    מגזין של מעריב, עם תמונה גדולה שלי שאמסור לנימרודי עופר, במקום
    התמונה המבזה, בה אני מצולם מאחורי סורג ובריח, ותמונה של מנהיים
    נעה, כפי שפורסמה במקור, והדגשה שמדובר בשקרים בוטים.

    בכבוד רב, ליאור עזיז

  • קיקה  On 7 ביוני 2010 at 9:17

    זה נשמע כמו מערכון של החמישיה, במקרה הטוב.

    בינינו, בעזרת כמה דימויים שחוקים, יכולתי לתאר קניות בשוק הכרמל באותם גוונים של שואה.

    אכן, שטיפת מוחות לאומנית.

    [מחר: חלק ב' של היומן – איך החיילים נתנו לנו לאכול מלפפונים לא שטופים עם שוקולד השחר שפג תוקפו]

    אני מתחילה להאמין למי שטען שאתה מפזז באיזור השמאל כי שם שולט הבקיני.

    [סבתא שלי היתה מספרת שברוסיה המלחמות דווקא נראו כמו מופעי בלט, אז כן, אין ספק, אנחנו הצבא הכי אלים. ובטח, כמו הפיראטים בסומליה, נו באמת..]

    אגב, האמינות של העיתונאי הזה מוטלת בספק מרגע שהוא כותב דבר כזה:
    "לפתע עולה קול מכונת יריה. עכשיו אני מבין שישראל בחרה בדרך של עימות אלים. במים הבינלאומיים"

    זה לא עיתונאי שמדווח על עובדות בשטח, זה ספקולטור שהגיע עם אג'נדה מוכנה מראש. אתה יודע מה זה גורם לבן אדם לעשות. לראות דברים כמו שהוא רוצה. אתה מכיר את זה.

    מגוחך, בקיצור.

  • ארנון  On 7 ביוני 2010 at 10:27

    אתה הוכחת שיש לנו את הצבא ההומאני בעולם, כמה שצבא פעיל יכול להיות הומאני.

  • ז'ניה  On 7 ביוני 2010 at 10:28

    מה שמטריד זה שעד מסיבת העיתונאים בברלין הביסקוויטים, הצנימים והתפוחים כבר הפכו ללחם ומים, והגרביים הגנובים (הרשה לי לגחך בפקפוק) הפכו למצלמה, כסף, טלפון, כרטיסי אשראי, בגדים.
    http://e.walla.co.il/?w=/266/1683009
    זיכרון יצירתי יש לאדון מנקל.
    ותאמין לי, אני לגמרי בצד שלו (ושלך) מבחינה פוליטית. אבל זיופים כאלה גורמים לי להתנועע בכיסא באי-נוחות.

  • מאירה וייס  On 7 ביוני 2010 at 10:51

    אני נדהמת מהתגובות המתלהמות לפוסט. הניג מנקל הוא סופר חשוב, בעל מחוייבות למיעוטים ולמי שזכויותיו הבסיסיות נשללו. בספריו הוא עורך קריאה ביקורתית של הכוח והרשע, ומהווה את אחד המבקרים הקשים של מדיניות הפנים השבדית והשחיתות הממשלתית בה. כמחצית מזמנו הוא מבלה באירגון תיאטרון חברתי באפריקה. איש ראוי מאין כמוהו. תודה על השיתוף, רועי.

    • איציק  On 7 ביוני 2010 at 14:32

      איש ראוי אבל נטול גרביים. אי אפשר לבקר מדיניות באופן רציני כשאתה נטול גרביים. במשט הבא אני ממליצ לאפשר לספינות להכנס לנמל עזה. כל מה שצריך לעשות זה לקחת לפעילים את הגרביים.

    • MR.GLOBY  On 7 ביוני 2010 at 21:03

      אני לעומתך נידהם לא פחות משקרנותו של האיש הקורא לעצמו פעילח שלום.
      לאורך כל הקטע שקראתי לא צוינה אפילו פעם אחת שאותם פעילי שלום קיבלו את חילי צהל בנשק קר.
      אחדים מהחילים עדין מחכים בבית חולים להחלמה.
      אבל זו כניראה המגמה של השמאל. לראות רק את חור הישבן של בעל אותה דעה. לא לקרא או לראות חומרים אשר אולי סותרים את דעת השמאלן.

    • סיגלית  On 11 ביוני 2010 at 16:01

      סופר חשוב?
      ספריו מלאים באלימות מתפרצת, מה שמעיד כנראה על האיש עצמו שעוד מעז לכנות את עצמו פעיל שלום. כנראה שהמושג שלום מאד סובייקטיבי והכל בעיני המתבונן. אני תקווה שספריו לא יתורגמו עוד גם אם הוא יחליט שהוא בכל זאת רוצה בכך, סה"כ הכל מסתכם בכסף בסופו של דבר והאיש דואג לכיסו יותר מאשר ל"מסכנים" בעזה.

  • הספרייה החדשה  On 7 ביוני 2010 at 13:34

    מזל טוב למשורר אילן שיינפלד עם צאת ספרו החדש חוזר בארון שרואה אור בספריה החדשה בעריכת פרופ' פרי. פרי קובע כי שיינפלד הוא ממשיך דרכם של יונה וולן ודויד אבידן וכי הוא ראוי לפרס ישראל על ספרו זה…הנה לכם טעימה מהקצפת…

    חוזר בארון

    חזקנה ידיי המחזיקים בישבנים
    עת האיבר חודר אל עומק הרחם הגברי, מחפש חום ילדות שאבד.
    מאחור הילד שלי הקט נולד.
    מגללי הצואה הצמיח פנים. מפרץ הזרע יגדל בשנים.
    לוואי ויהיה בני לוחם בצבא הגיבורים.
    הטובח בילדים, בנשים, בגברים.
    הללויה לזיין! הללויה לישבן! הללויה לילדי הקטן!
    בַּל תִּפֹּל רוּחֲכֶם האוחזים באיברי אחיכם, וּבַל יִשָּׁמֵט ישבנכם עטור התהילה!
    בני ורעי, אתם נועדתם לגדולה!
    מאחור תבוא הגאולה!
    הַמְשִׁיכוּ לְהַרְעִישׁ שָׁם, זקורים ופרוצים, בארץ הלבנון,
    דם, דימעה, וזרע – אני למות למען זרעי יהיה ראשון!
    וְלֹא יִהְיֶה בָּכֶם מוּג לֵב. וְלֹא יֵעוֹר בָּכֶם אָשָׁם.
    תַּחְזֵקְנָה יְדֵי כָּל בָּנֵינוּ הַמְּחרבים אֶת חַיֵּינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם

    איברו של חברי
    איברו של חברי נע ונד
    על גופי הערום מהלך כנוד

    גובהו מרקיע שחקים
    חוזקו כברזל הטנקים

    מתיקותו כתפוח בדבש
    כשר למהדרין ללא כל חשש

    ריחו מור ומי בשמים
    הוא השושנה בין החוחים

    בזין של מחמדי אראה אב ואם
    בזין של גוזלי מרעות אתנחם

    מאיברו של חברי אתמוגג
    על ישבני הוא יעבור ובל יהרג!

    זקיפותו כישראל הגאה בין העמים
    הוא הקדוש בין חול הימים

    הוא ינחני בדרך
    בפניו אכרע ברך

    בו אגנוז תשוקתי
    לו אשא תפילתי
    הוא תקותי

    ואחרי שיפרוק בי זרעו המפעים, המרעיש,
    כיתום אומר אחריו קדיש!

    כי יתום אני בלי איברו של חברי,
    נע ונד ערירי. אך איברו של חברי ישאר לנצח עימי.

    כי איברו של חברי הוא האני העצמי1

  • איציק  On 7 ביוני 2010 at 14:29

    חיילי הקומנדו גנבו לו את הגרביים. נחנקתי מצחוק. רועי אתה ענק.

  • אהרן פ  On 7 ביוני 2010 at 15:03

    אשמח לקבל הבהרה- האם הדברים אכן נכתבו או שזאת סאטירה ?

  • איזה אדם דוחה  On 7 ביוני 2010 at 15:04

    האיש הזה טעון שינאה לכל מה שהוא ישראלי על גבול האנטישמי. פשוט אדם דוחה. אם זה הגיבור שלך רועי, אז אז אתה באמת חסר תקווה.
    אגב, טוב מאוד שספריו הבינוניים ומטה לא יתורגמו.

  • איציק  On 7 ביוני 2010 at 16:33

    פתאום שמתי לב, ביומן האיש טוען שבבמהלך 11 השעות על הסיפון הוגשו להם עוגיות, צנימים ותפוחים. בראיון בוואלה, אחרי פסקה שלמה בה הוא מספר בגאווה שלא שיקר מעולם והוא מדווח רק אמת, הוא מספר שישבו 11 שעות על הסיפון ולא קבלו דבר לאכול.

  • אלון  On 7 ביוני 2010 at 16:42

    האם ידועה לך כתובתו ?
    אני לא יכול להתמודד עם כל השקרים והדמגוגיה שפירסם, אבל לפחות זוג או שניים של גרביים (צבאיות) אני אשלח לו בשמחה, רק כדי שלא יספר בעולם שחיילי צה"ל חומדים את גרביו המשומשים.

  • שרון  On 8 ביוני 2010 at 0:52

    לא יפה לתרגם אותו לעברית בשעה שהוא מביע את רצונו לא להיות מתורגם לעברית.

  • שימי  On 8 ביוני 2010 at 18:21

    הנה ההוכחה האולטימטיבית שהאיש משקר. שימו לב לפינה השמאלית העליונה בתמונה שבתוך הכתבה. האיש עלה על האונייה בלי גרביים.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3902235,00.html

  • ארנון  On 8 ביוני 2010 at 18:38

    תמשיכו להתעסק באיזה משט עלוב של כמה היפים כתפאורה ליתרת האח', הטרוריסטים.

    כעת צפוי להגיע משט מאיראן, כנראה הפעולה ביום שצ"ל החלטה על סנקציות כנגדה באו"ם…טוב, זה כי הם יורים בהפגנות של אנשי האופוזיציה…אבל נורא דואגים לעזתים…כןןןן.

    אנחנו חיים בסאפארי, שם לעיתים צריך להשתמש ברובה.

  • yaeltzadok  On 8 ביוני 2010 at 23:21

    http://www.3news.co.nz/Details-emerge-of-bloodshed-aboard-Gaza-bound-flotilla/tabid/313/articleID/159085/Default.aspx

    הוא טוען שהסכינים היחידים על המשט היו סכיני גילוח.

    אני עדיין לא מבוהלת, ימי טירוף עוברים על כל המדינה המבוהלת, אבל זה לא חכם להתמודד עם שנאה בעוד שנאה. צריך איזה מרגיע לאומי. איזה נחמן. נחמן חושב כזה.

  • ישראל ישראלי  On 8 ביוני 2010 at 23:47

    זה מטריף את הדעת באמת בלי ציניות. איך זה שאף אחד אף לא אחד שאל את השאלה הבאה מחתיכת הצואה השוודית הזו:
    נכון החלאות הללו צלבו את ישו, ייסדו את הקפיטליזם והקומוניזם, שמים דם של ילדים פלסטינים במצות בפסח. החלאות הללו טוענים, ומשקרים כמובן, שהם מרעיבים למוות את עזה ומוציאים להורג כל יום מאה זקנות פלשתינות בגלל שחיל אחד שלהם כבר שלוש שנים בכלא לא ראה ולא נראה בניגוד לכל חוקי הצלב האדום. מדוע לא תקרעו את המסווה שעל החלאות הללו ותדרשו לראות את החייל הזה ואחרי שתראו אותו ותבררו שהוא בסדר גמור נראה לעולם מי הם היהודונים הללו באמת, פעם אחד ולתמיד? איך זה שאפילו לא עיתונאי אחד או שמאלן ישראלי אחד, ויש כאלו בברלין בעשרות, לא שאל שאלה זו?

  • יובל  On 9 ביוני 2010 at 14:49

    ההוכחה הברורה והחותכת שהאיש משקר:
    הוא טוען שפקיד במשרד הפנים טען בפניו שהתרשם מאוד מספריו.
    אין מצב בעולם שפקיד כלשהו במשרד הפנים / צה"ל קרא אי פעם ספר של הסופר המכובד או שאפילו ידע שיושב מולו "סופר מכובד שתורגם לעברית"

  • חיים  On 10 ביוני 2010 at 19:56

    אני לא יודע מה יותר מצחיק – הפנטזיות של הסופר המהולל או הטוקבקים פה…

  • החודש במעיין!  On 10 ביוני 2010 at 22:15

    איטבח אל יהוד

    נחזיר את ירושליים נחזיר את השטחים נחזיר את יפו חיפה ועכו, נחזיר את תל אביב

    רוצה ללכת למסיבה עם ערביות ברעלות, לעשן בנרגילה ולומר אינשאללה מוחמד עוד יגיע

    רוצה להיות עוד יותר עשיר משאני עכשיו, רוצה עם כל הבחרות לשכב, רוצה שיחרטו את שמי על השמיים בזהב – אני צ'יקו רועי ארד
    אין ממני גדול נעלה ומיוחד

    יש לי חברים בתקשורת יש לי חברים בשוק ההון יש לי חברים בפוליטיקה ובכל מה שמדיף ניחוח סירחון

    אני ציקו רועי ארד אז בואו לנשק לי את היד!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: