על פתיחת האח"מים של אייץ' אנד אם אמש

הדבר המדכדך בכל הפתיחות של רשתות האופנה שמגיעות לישראל, זה שאנשים קונים את הבגדים בהתלהבות, ובסוף בבית, נותרים מכוערים שהיו, משעממים כשהיו, עלובים כשהיו. מדובר בסך הכול בבגדים. אתה חושב שאתה עושה שופינג שיוסיף בך איזה משהו, אבל בסוף אתה חוזר הביתה עם המון בגדים. אם נשפך עליהם תה, יהיה עליהם כתם. אם תעשה תאונה, הם ייקרעו. למעשה, שום דבר לא מבדיל ביניהם למעשה מבגדים אחרים שיש לך, מלבד תג נסתר. שום דבר לא יהפוך אותך למגניב כבר, לעולם, אם אתה חושב שקניה ברשת אירופית בעזריאלי זה מגניב.
ביום הראשון, אתה הולך איתם, וכולם בעבודה אומרים בנימוס כמה אתה יפה, ומצקצקים את שם המותג. אבל אחרי כמה ימים, הבגדים האלה הם חלק מהצרות שלך. גם שם המותג, מהרגע שהוא פה, מתעמעם. ובסופו של דבר הופך לזארה. 

כמחאה נגד הכניסה של הרשתות לישראל, הלכתי לעזריאלי, לפתיחת האח"מים של H&M (להלן ח"מ) עם חולצה שקניתי בשוק הכרמל שכתוב עליה 'ישראל' ועליה דגל ענק ויונים, אבל אף אחד לא שם לב. כולם הלכו סביבי היסטריים עם שקיות גדולות, מנצלים את 20 אחוז ההנחה, נרעשים מכך שהם וי.איי.פי ומותר להם להיכנס לפני ולקבל מעין צמיד נייר מטופש שמעיד על שהיית באייץ' אנד אם (להלן ח"מ, כאמור).
תהילה, 26, בחורה פרחונית וסנסציונית מירושלים, נותרה בחוץ, על אף ציפורניה הכתמתמות שבאורכן יכלו להוות מגדל נוסף בעזריאלי: "סתם, באתי לקנות דברים ברמת העקרון ואמרו לי שיש פתיחה. אז אני עומדת פה".
-היית מוכנה למות בשביל שמלה מח"מ?
ממש לא.
-היית מוכנה לוותר על איבר בשביל ח"מ?
ממש לא. זה בסך הכול אופנה, לא יותר מזה. לא כזה אכפת לי. מילא זה היה ויקטוריה סיקרט.
-היית מוכנה לוותר על איבר בשביל ויקטוריה סיקרט?
בטח.
 
השנה האחרונה הביאה איתה שתי פתיחות של גאפ, סניף שני לאיקאה, ועכשיו זה. כמעט תמיד, כשאומרים לי שיש פתיחה של דבר כזה, ושאני צריך להגיע ולכתוב, אני חושב שאולי בכל זאת יהיה כאן רגע נוצץ. אך תמיד משעמם שם. אתה גם חושב שיהיה איזה יופי, אבל טיול סטנדרטי בקינג ג'ורג' הרבה יותר סקסי.  
דני, 16, מרמת אביב: "אני מועקת".
-מה הכוונה?
"צפוף וחם כאן בתור, שזה מעיק".
-אתן וי.איי.פי?
אבא שלי חבר של הבעלים, הוא מנכ"ל ביג.
ואת כל הבגדים היפים שלך את קונה בביג?
לא. (ואז נלחצת) אה, ברור שכן.
 
אני מהלך חסר מטרה, עם מחברת ופוגש את האקסית הלא מיתולוגית שלי, ספי ארליך, שהגיעה למקום כבלוגרית אופנה שקיבלה 20 אחוז הנחה. ספי מבארת: "זה הכי פרובינציאלי להתלהב מותג זול. כאילו ח"מ זה משהו שנוסעים בשבילו לסוף העולם".
-אבל כשנסעתי להולנד, דרשת שאביא לך משהו מח"מ.
כן, רציתי בסך הכול גרביונים.

-הבאתי לך?

הבאת מחק.
-את לא ממש וי.איי.פי לדעתי. אני הולך להודיע עליך לשומרים.
אני הכי וי.איי.פי. לא הייתי צריך לעמוד בתור.
-את רומזת שאת יותר וי.איי.פי. ממני. אני עמדתי בתור.
ברור.
 
בקצה המסדרון, מעבר לערמת חצאיות, אני רואה את דוד עזריאלי, בעלי הקניון, לצד בתו. הוא בן מעל 80, לבוש ברמה אחרת,  בחליפה בהירה עם מעין אבזמים נוצצים עליה. שניהם נראים מעט בודדים, כולם רצים עם שקיות. עזריאלי: "לדעתי זה קטע ציוני שח"מ באים לפה. מרגש אותי שאני רואה התקדמות במדינה".
-יש כאלה שיגידו שזו נסיגה, שאנשים רצים לקנות מותג זר?
"שום דבר לא זר".
 
משועמם, אני מותח את ספי שבגלל שאני מידיעות אחרונות ואמור לכתוב על האירוע, קיבלתי אפשרות לקנות כל מה שאני רוצה בחינם, אבל אידיאולוגית ואתית אני מסרב. זה משגע אותה, כי היא קיבלה רק עשרים אחוז הנחה כמו כולם. אני לא מזהה כל כך סלבריטאים, מלבד הופעה מפתיעה של חושף השחיתויות אליעד שרגא, שלא ברור מה הוא עושה כאן, במעוז ההון והפפיון. אני דורש מספי למצוא לי סלבריטאים. ואז היא אומרת שלידנו נמצאת מיכל אמדורסקי בבגד שמזכיר עצמות דג. ושואלת למה אני לא מראיין אותה. ואני אומר שלא נעים לי כי אמדורסקי היתה ממש צמודה ושמעה אותי שאמרתי שאין סלבריטאים. אני נאלץ לפנות לצלם ממעריב, שיציל אותי. "שמע, אין כאן ממש וי. אי.פי. אולי ברנז'ה מינוס", הוא מסביר לי. "בוא נעזור לך. נמצא לך משהו מעניין".  
– תודה, אתם נורא נחמדים בעיתון המתחרה.
"יש כאן איפשהו מישהי מהיפה והחנון. בוא איתי".
 
אנחנו מסתובבים ולא מוצאים. יש איזו דוגמנית, אבל אני מכיר אותה. אני גם מסרב להכיר בכך שעינת ארליך סלבריטאית. ואז אני רואה את לימור לבנת. אך מתברר לי שמדובר בקתרין, נערה שבדית מהצוות הזר, שנראית לגמרי כמו לימור לבנת, בגרסה צעירה וחיננית. אני רושם לה את השם לימור לבנת על נייר ומציע שתביט בגוגל. "אתם דומים, אבל היא לא כל כך נחמדה", אני מזהיר אותה.
"גם היא לא נחמדה", אומרת קולגה מרושעת וממשיכה.
מאור החתיך, 21, הולך עם מגש קרקרים ועליהם סלט חצילים ומציע לאורחים: "הייתי הרבה בחתונות. כאן זו עבודה יותר קלה".
-מי האדם הכי סלבריטאי ששירתת?
"שלי גפני".
-היא אכלה קרקרים וחצילים?
כן.
-היתה נחמדה אליך?
היתה רשמית.
-אתה נהנה כאן?
כן, יש כאן חתיכות. ומשלמים סבבה.
-מאשרים לך להתחיל עם בנות?
אני אעשה מה שמרגיש לי. זה לא שאני אקפוץ כאן על מישהי.
-אחרי הכול, יש לך יתרון שיש לך מגש. אתה יכול להציע לבנות רקיק עם סלט חצילים.
חצילים עם חיוך וקריצה.
 
אני הולך המום ולפתע רואה את אפרת אברמוב, ידידה וסך הכול סלבריטי. "אל תרשום שאני כאן", היא אומרת. "אני לא מתראיינת". אני מסתובב קצת ואז רואה אותה מתראיינת לוויינט. אין חברים בח"מ, רק שקיות מרשרשות.

(נכתב עבור ידיעות אחרונות, ולא פורסם. כי בסוף הצלם לא הצליח לאתר סלבס)

 

—–

אתמול בדרך לשיננית עצרתי בגלריה גבעון שברחוב גורדון. אין שם כרגע תערוכה סטנדרטית, אלא תערוכת מכירה לרענון המחסנים. אבל יש שם המון דברים יפים, במיוחד רישום יוצא דופן מלאה ניקל משנות השבעים שנשאר בזכרוני.

 

אתמול כתבתי בבלוג תגובת בזק לקמפיין השנאה נגד סכנדר קובטי, במאי עג'מי, אם לא ראיתן. בינתיים תרגמתי אותו לעברית.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 10 במרץ 2010 at 11:20

    "תהילה, 26, בחורה פרחונית וסנסציונית מירושלים, נותרה בחוץ, על אף ציפורניה הכתמתמות שבאורכן יכלו להוות מגדל נוסף בעזריאלי: "סתם, באתי לקנות דברים ברמת העקרון ואמרו לי שיש פתיחה. אז אני עומדת פה""

    ברמת העקרון גדול, התפוצצתי מצחוק

    "אתה יכול להציע לבנות רקיק עם סלט חצילים"

  • מיכאל  On 10 במרץ 2010 at 12:04

    אני מחכה ומצפה שכבר תכתוב ספר חדש. יש סיכוי? אגב, אני אחד מ-500 הקונים של הדיסק היחיד של פינג פונג

  • ח ל י  On 10 במרץ 2010 at 12:28

    מי מי מי לא נכנעה ליללות של הבת שלה ולא הסכימה ללכת, ברמת העקרון כמובן….:)

  • טפו טפו  On 10 במרץ 2010 at 16:32

    הבחור לא נאה כלל, חסר כישרון או הבנה בשירה, הרי כתב שירים לאירוויזיון כאילו הוא יואב גינאי.
    חי מיחצנות והון משפחתי. חולה פירסום עצמי, תנו לו רק ידיעות YNET עוד ערב שירה, עוד מסיבה מיוחצנת.

    שעמום המחץ – סע לסוריה!!!

  • נועם  On 10 במרץ 2010 at 16:49

    על תרגום הקטע של אונמונו

  • קורא  On 10 במרץ 2010 at 18:13

    אנשים שהולכים לפתיחה של רשת שהם לא סובלים וכותבים עליה (צ'יקי) או מתלוננים עליה (ספי). זה כמעט כמו לגור במדינת ישראל ולהיות חלק מהטבח בפלשתינים אבל להפגין נגד. ללכת עם ולהרגיש בלי, כל הכבוד.

  • יואש  On 10 במרץ 2010 at 19:32

    תודה על הטור המשעשע, צ'יקי.
    אני אוהב את המזג שלך ככותב. נדמה שהכוח שמניע אותך הוא סקרנות אמיתית, אבל היא כל כך בוערת שהכל מלבדה נראה קר.

  • חושחש  On 10 במרץ 2010 at 20:12

    התגובות הרבה יותר מעוררות ומעניינות מהכתבה.

  • Dubi Kaufmann  On 10 במרץ 2010 at 21:53

    really like the story.

    Provincial is a state of mind and not a geographical matter.
    Here is a video from an H&M opening France.
    http://www.buzzfeed.com/lookoverthere/girls-go-wild-at-new-store-opening-j9q

  • פיצ  On 11 במרץ 2010 at 14:13

    לא הבנתי מה הבעיה איתך ואז גיליתי שספי היא האקסית שלך. באמת מבחור ששר לתוך מלפפון אי אפשר לצפות ליותר מזה. יהירות ופלצנות זה שם המשחק ואף אחד ממכם לא עובר אינטליגנטי. מי ששוכב על מיטת קוצים מזכוכית לא בדיוק יכול למתוח ביקורת על אחרים שבסך הכל באו לארוע נחמד של פעם בחיים. אם לא היית עסוק בתחושת עליונות על כל ה"עמך" שבא להתלהב מהפתיחה אולי היית קונה לעצמך זוג גרביים ונהנה.

  • חנה ליכט  On 11 במרץ 2010 at 23:57

    היום הייתה הפתיחה הגדולה. צפיתי בחדשות.
    אני פשוט מזועזעת. אנשים מאבדים את דעתם. נשים מדלדלות ומגעילות, נערות אלימות

  • אני  On 14 במרץ 2010 at 21:05

    האירוע ההזוי של אייץ' אנד אם
    הכתבה
    צ'יקי
    או בכלל הקוראים

    אסה דבר מוזר סה
    אסה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: