ג'פאניקה רוטשילד \\ גרילה תרבות באקרשטיין – סיכום אישי

 
נר שמיני של
חנוכה: העובדים
הסינים בכאפיה
 
דוכן הסושי
אני מניח מטבע
לוקח מטבע
 
היא רוצה
קומבינציה ב'
ביום שבת
 
אמריקאית עם
ארנק לבן עם
אמריקאית
 
 
בקבוק הסויה
חצי מלא
באוויר

 

(חנוכה ה'תש"ע 2009, נכתב על מפית ג'אפניקה)

 

 

הפגנת השירה באקרשטיין ירוחם היתה אחת המוצלחות של גרילה תרבות. אני חושב שזה היה רגע מפנה בפעילות שלנו. העובדים נטלו בו חלק יותר מבאירועים קודמים והיה באוויר גם מרכיב דתי חזק. לאה שקדיאל ועיתונאי מקומי מסורתי בשם שימי, נשאו נאומים מרגשים וספונטניים. שקדיאל בירכה את הנכדה של גיורא אקרשטיין שנולדה בדיוק ביום ההפגנה בכך שתבין שכספה הוא מעשה עמל של אחרים ותעריך זאת (מקווה שאיני משבש מדי את דבריה), שימי דיבר על משה רבנו הפוגש בנוגשים מצרים המכים פועל, ושוחח על מושג ה'אנחנו'.

הבלוגר אלי אשד, שבימים כתיקונם נראה כטרוד רק בעסקי המד"ב, קרא פסוקים מעמוס בהתרגשות ובחולצה אדומה (ועם כובע שנעלם בצורה מסתורית והופיע באותו ערב על קבר בן גוריון ואז נעלם שוב). על אף הסיטואציה הקשה והקרבה לעוול גדול שנעשה לעובדים הותיקים במפעל, כדי שהבעלים ירוויח עוד כמה גרושים, יצאנו מהמקום לא מדוכדכים. יצאנו בתחושה שחיזקנו את העובדים והם חיזקו אותנו. בניגוד למשל לאירוע בפולגת קרית גת, שהיה מדכדך כי המפעל נסגר.

העובדים נמצאים במאבק נגד הרוע (אקרשטיין גם בונים את חומת ההפרדה ובטח יבנו את החומה נגד ניצולי השואה האפריקאית) ואני משוכנע שהם ינצחו בו. כי אין להם מה להפסיד – הם עובדים כבר 16 שנה, 12 שעות ליום, ומקבלים 20.70 לשעה. והם בסך הכול רוצים ועד, מה הסיפור? אני מקווה שעוד גופים יתארגנו לקחת אוטובוס לירוחם ולתמוך בהם. או סתם אנשים. כי זו החזית של ישראל 2010, לא בקרבות מדומיינים של חולי רוח ממגדלי אקירוב מול אירן, לא מול סוריה, ולא מול הפלסטינים. החזית כרגע היא ירוחם. ומי שלא מגיע – משתמט.

הרגע המרגש ביותר היה דווקא מצד המשטרה, שבדרך כלל מתנכלת אלינו. כאן פנה אלינו השוטר בחביבות, ואמר שהוא כועס עלינו. כששאלנו למה, הוא הסביר, "כי אתם לא באים אלינו, להפגין שגם במשטרת ירוחם יהיה ועד".

הנה כמה תמונות שצילמו המשוררות דניאל עוז והדס גלעד. בקרוב נעלה את הוידאו (מישהו מתנדב לערוך?).

 

שני טקסטים מעניינים שנכתבו בעקבות האירוע:

הסיקור של אתר החדשות הדרומי דימונה ניוז, דן בונבידה

המשורר איתן קלינסקי על אלכס באבאייב, עבודה שחורה

 

הערה לטוקבקיסט המתנשא בלי השם:

1. דבר יכול להיות מרושע גם אם הושג בדרך של מכרז. אם היו בונים פה גיליוטינה בדרך של מכרז, עדיין זה היה מרושע.

2. מר גיורא אקרשטיין מספק פרנסה להרבה משפחות, אבל זו פרנסה עלובה ובתנאים איומים ומשפילים וגם מסוכנים כפי שהוצג ב'עובדה'. מה שבטוח זה שהרבה משפחות מספקות פרנסה לאקרשטיין, שהיא לא כל כך עלובה. ונראה שהוא לא מעריך את זה.

3. אני לא כאן כדי להגן על העיתון שלי, אבל אני מקווה שהם לא מעסיקים אנשים שעובדים אצלם 12 שנה, עשר שעות ביום, עדיין בשכר של 20.70. ואני מקווה שהם לא היו מסתירים מקרים של פגיעות גופניות. אפשר להגיד על ידיעות אחרונות, ועל גלובס, בו עבדתי קודם, הרבה דברים, אבל לעובדים מתייחסים שם בכבוד יחסי. כמובן שיש הרבה לתקן. אני מקווה שבסוכנות הטוקבקיסטים והספינים שבה אתה עובד נותנים יותר מ20.70.

4. אם אתם חושבים שאני תופס טרמפ על אקרשטיין, דעו שאשמח לרדת מהטרמפ, ושתתירו לעובדים, ששני שליש מהם רוצים להתאגד, את מה שחובה עליכם לעשות על פי חוק. 

 

תוספתא: אלי הירש

 

אלי הירש העלה לרשת אתר חדש שמציג את הביקורות שהוא כותב במוסף הספרות של ידיעות אחרונות. כל מה שאכתוב על הירש יהיה טבול במיץ עמוק של גילויים נאותים, ולכן אני מקפיד לבקר אותו והוא לבקר אותי, יתכן שיותר מאשר אם לא היינו עושים דברים יחד.

האתר עצמו הוא בוודאי חשוב מאוד, כי הירש (לצד מנחם בן) הוא מהיחידים שמבקרים באופן קבוע ומסודר ספרי שירה. יש לי השגות על הטעם של הירש בשירה, שהוא אחרי הכול "טעם טוב", לטוב ולרע. אבל אין ספק שהעלאת הביקורות לאינטרנט היא עניין חשוב לתיעוד התקופה הזו בשירה. בסופו של דבר, האתר הוא ממש אנציקלופדיה של שירה חדשה.

האתר נראה מעניין מאוד מהמעט שראיתי. עם זאת, אני חושב שההפרדה הגילאית בין משוררים היא בעייתית וגילנית. בוודאי איני בן דורו של אילן ברקוביץ' (למשל), שהוא בן גילי הביולוגי, אבל אני קרוב למשל לרומן באימבאייב, הגדול ממני בכמה עשורים. כך שלא משיגים הרבה בחלוקה הזו, וסתם מפרידים בין צעירים ומבוגרים. אני חושב שצריך לדבר לא על גיל, אלא על טריותה של השירה, כמו שמבקרי מסעדות מדברים על טריותם של מאכלים, ולא על פרק הזמן שבה המסעדה פועלת. זה גם מוזר ששמעון אדף מופיע במבוגרים כששלמה חסקי מופיע בצעירים. העניין לא מובן ולא מועיל.

הערה נוספת: חבל שלא ניתן לקרוא את שיריו של הירש, במיוחד אלה הישנים שלא ניתן להשיג בחנויות. אפשר להעלות את הספרים הישנים לSCRIBD לטובת קהל צעיר שבוודאי היה מזדהה עם השירים הישנים, שלטעמי שומרים על טריותם, מהמעט שאני מכיר.

 

 

מומלץ לשים לב לתערוכה המעניינת של צאלה כץ וערן הדס בוואלה! תרבות

כתבתי טוקבק ארוך כתגובה למאמר מדכדך של עורכת כתב העת קטע. הנושא: האם כתב עת צריך אב רוחני? אני נגד. (הלינק לא תמיד פועל).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זוהרה  On 12 בינואר 2010 at 10:44

    שורה חשובה!

    "כי זו החזית של ישראל 2010, לא בקרבות מדומיינים של חולי רוח ממגדלי אקירוב מול אירן, לא מול סוריה, ולא מול הפלסטינים. החזית כרגע היא ירוחם. ומי שלא מגיע – משתמט. "

  • עדי  On 12 בינואר 2010 at 11:11

    בלי ציניות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 בינואר 2010 at 13:44

    הם בונים כי זכו במכרז. זה הופך אותם לסמל הרשע? אקרשטייןתעשיות מספקים פרנסה לאלפי משפחות בעוד אתה בקושי מפרנס את עצמך. איך בדיוק תעשייה משגשגת בלעדיה לא אתה ולא אני יכולנו לחיות כאן הופכת לסמל רשע? יש סכסוך עבודה. זה לגיטימי ומקובל גם אם כמה בטלנים דגנרטים עם חצי משרה בעיתון שמתיחס לעובדים שלו הרבה יותר גרוע מאקרשטין מנסים לתפוס על זה טרמפ.

  • חיננית  On 12 בינואר 2010 at 15:27

    כל הכבוד לכם
    -לרועי בני היקר ולחבריך הנהדרים מגרילה תרבות .
    שאתם נאבקים בכוחות המדכאים את העובדים בדרך תרבותית ולא אלימה.

    אין היום אנשים כאלו או תרבות כזו של מאבק

    חינני ותומך עם ערך מוסף של שירה רעננה כנגד מנצלים למיניהם כהנהלה של אקרשטיין וכיו"ב .

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 בינואר 2010 at 18:23

    gggg

  • אחת  On 12 בינואר 2010 at 18:27

    דווקא בין אדם לחברו האידיאליסט הנלהב לגמרי לא משהו.

  • מ  On 12 בינואר 2010 at 20:36

    תמיד אפשר להיות ציניים אבל קשה שלא להתרגש מעט מהעובדה שחבורה שלמה של אנשים (שיש להם כנראה מה לעשות בחיים, למרות מה שרבים חושבים)
    מרחיקה עד לירוחם כדי להאבק על דברים שקצת שכחנו.

    כשאתם לא מתעסקים בפוליטיקה אתם ממש אחלה

  • מיכאל  On 13 בינואר 2010 at 8:04

    כל המלעיזים עושים זאת מקנאה בעת שהם יושבים ובוהים במסך הטלויזיה אחרי בילוי של שעה וחצי על הכביש בין רמת החי"ל לבית+גינה+כלב+2 ילדים+סמרטוטה. החיים האמיתיים הם בתל אביב ורק בתל אביב. או שלא.

  • מספר 666  On 13 בינואר 2010 at 8:08

    משום מה
    ההודעה למעלה של "מה שייך חומת ההפרדה" נראית כמו הודעה של יחצן .
    ההודעה של היחצן של מר אקרשטיין. היא בנויה לפי הפורמט הקבוע של ההודעות היחצניות של מוטי מורל וחקייניו המרובים ברשת וכמובן גדושה בניבולי פה בהמיים כמקובל אצלהם.

    "זה לגיטימי ומקובל גם אם כמה בטלנים דגנרטים "עם חצי משרה בעיתון שמתיחס לעובדים שלו הרבה יותר גרוע מאקרשטין מנסים לתפוס על זה טרמפ.

    אולי כדאי להבריא על דברי ההבלים האלו תשובה מספר עמוס
    וַיִּשְׁלַח, אֲמַצְיָה כֵֹּן בֵּית-אֵל, אֶל-יָרָבְעָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס, בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל–לֹא-תוּכַל הָאָרֶץ, לְהָכִיל אֶת-כָּל-דְּבָרָיו. {ס}

    יב וַיֹאמֶר אֲמַצְיָה, אֶל-עָמוֹס, חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל-שָׁם לֶחֶם, וְשָׁם תִּנָּבֵא.
    יג וּבֵית-אֵל, לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא: כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא, וּבֵית מַמְלָכָה הוּא.
    יד וַיַּעַן עָמוֹס, וַיֹּאמֶר אֶל-אֲמַצְיָה, לֹ-נָבִיא אָנֹכִי, וְלֹ בֶן-נָבִיא אָנֹכִי: כִּי-בוֹקֵר אָנֹכִי, וּבוֹלֵס שִׁקְמִים.
    טו וַיִּקָּחֵנִי יְהוָה, מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן; וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה, לֵךְ הִנָּבֵא אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל

  • מספר 666  On 13 בינואר 2010 at 10:34

    דוד נגד גוליית אקרשטיין
    http://www.notes.co.il/eshed/64174.asp

  • מספר 666  On 13 בינואר 2010 at 10:34

    דוד נגד גוליית אקרשטיין
    http://www.notes.co.il/eshed/64174.asp

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 14 בינואר 2010 at 11:47

    לא ברור לי אם אתה סתם שטחי כהרגלך ולא טרחת ללמוד את הנושא או אם אתה פשוט שקרן. לא נכון ששני שלישים מהעובדים רוצים להתאגד. שני שלישים מהעובדים המפעל ירוחם רוצים להתאגד. במפעלים האחרים לא היתה דרישה כזו. לפי הפרשנות המקובלת של החוק נדרשים 60% מכלל העובדים וזה בדיוק הנושא הנידון כרגע בבית משפט. לגבי גדר ההפרדה. לא משפחת אקרשטיין מחליטה על מדיניות פוליטית אלא מדינת ישראל. איןלזה כל קשר לסכסוך העבודה. אתה כמובן יודע את זה אבל מה אכפת לך לנסות לזרוק עוד קצת בוץ. לגבי פרנסת העובדים. העובדים באקרשטיין מתפרנסים טוב מאוד. השכר שציינת נכון לעובדים מסוימים מאוד במעמד מקצועי מאוד מסויים. שוב, או שאתה שטחי או שאתה שקרן. לגבי ידיעות אחרונות. שנינו יודעים כמה מרוויח עיתונאי שאינו כוכב בידיעות וכמה קל לפטר אותו. הטענה לגבי בריאותם של העובדים בידיעות היא דמוגוגיה מטופשת אלא אם כן העיתונאים נוהגים לכתוב כשראשם תחוב בקסתות דיו. אגב אין לי כל קשר למשפחת אקרשטין וגם לדעתי את הטענות לגבי הבטיחות הירודה במפעל יש לבדוק ואני בהחלט חושב שאם בית המשפט יפסוק כי מותר לעובדים להתאגד, על אקרשטיין להסיר התנגדותם. פשוט אין בי חיבה רבה לזבלנים.

  • מספר 666  On 14 בינואר 2010 at 13:04

    מנסה לזרוק עובדות כאילו באמת איכפת לו מה נכון ומה לא. העיקר שהבוס יצא טוב.

    חבר יקר אם אתה לא יחצן אז מה איכפת לך כל כך מכל הדברים הללו?
    מה לך ולשביתת הפועלים אצל אקרשטיין .
    ולמה דברי ניבול הפה האלו כנגד צ'קי ארד? וכנגד מקצועו ?
    אתה מכיר אותו ?
    למה הוא כל כך מעצבן אותך אם אתה לא יחצן של אקרשטיין ?
    ? אתה יכול להסביר לנו
    נסה אותנו אנחנו כאן בשביל לעזור לך.

  • מספר 666  On 14 בינואר 2010 at 13:11

    ידוע לך מיהו היחצ"ן או מיהם היחצנים של אקרשטיין ?
    תמיד כדאי לדעת מיהם האנשים שמנסים לזרוק עליך רפש.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 14 בינואר 2010 at 14:04

    ממאבק הפועלים באקרשטין ירוחם. לדעתי לרוב אזרחי המדינה גם כן לא אכפת וודאי שיחצן מגויס לא היה משחית זמנו על בלוג שאיש כמעט אינו קורא. אני מאלה שסוברים שאלוהים מצוי בפרטים הקטנים ומרגע שציקי כרך בין גדר ההפרדה למאבק הפועלים עלה בי החשד שמשהו פה מסריח ומישהו מנסה לעשות הון פוליטי על גב הפועלים (אני אגב מתנגד לגדר). כל שעשיתי זה להתעמק מעט בעובדות וככל שעשיתי את זה גיליתי שציקי פשוט מזבל. לציקי משום מה קל יותר להעמיס על אוטו סנדויצ', מגאפון ושתיים שלוש כוסיות מאשר ללמוד משהו, כל דבר, לעומקו.

  • מספר 666  On 14 בינואר 2010 at 16:05

    אני מצדיע לך יחצן על השליפה המהירה.
    אחרי הכל מי חוץ ממך יקדיש את זמנו לבלוג שאיש חוץ מכמה אלפי אנשי תרבות טורח לעיין בו ?
    אבל אם זה כל כך לא איכפת לך למה כל ניבולי הפה המיותרים והאובססיביים ?
    מה זה "הבטלנים הדגנרטים"?
    מה זה "הזבלנים " "
    וכו'
    וכו'
    לא לימדו אותכם בבית הספר ליחצנים שצריך להיזהר מעלבונות מיותרים? או שזה הפך כבר לאחד מכלי הנשק שלכם כשכולם הולכים בעקבות מוטי מורל?
    בבירור הרמה המילולית והאינטלקטואלית שלכם יורדת מידי שנה בשנה.

  • מספר 666  On 14 בינואר 2010 at 17:01

    שיר שיוני פרסם באתר שלי :על אחת המשתתפות בהפגנה .יש מקום ולכתוב עוד שירים כאלו . ולהפיץ ולפרסם אותם איפה שרק אפשר.
    \——————————-

    ראיתי אותה בשמאל התמונה
    מצלמה בידה, חדורת אמונה
    לוחמת גרילה ושדרנית ספרות
    באה לצעוק באין הדברות

    מהביצה המושמצת יצאה אל החולות
    רצתה לשנות ולתקן עוולות
    לוחמת גרילה ושדרנית ספרות
    מגינה בגופה באין הסתדרות

    בעולם של תאגידים ופקידים
    טוב לראות אנשי תרבות מתלכדים
    כי בסופו של דבר
    מי עוד קרוב לעובדים?

    אז האם היא תצליח עם תרבות, חיוך ועיניים יפות,
    לעשות משהו, לשבור מרצפות?
    או שאולי רק חלמתי חלום,
    היית אתמול. נעלמת היום.

    -יוני

  • צ'יקי  On 14 בינואר 2010 at 19:14

    לכל מי שמנסים לרפות את ידי הנאבקים
    והתומכים מכל הארץ

    היום, פחות משבוע אחרי האירוע שלנו והשביתה של העובדים, והשידור של עובדה היתה התקדמות
    גדולה

    צביקה
    אקרשטיין, הבנשל,
    הגיע לירוחם ופיטר את המנכ"ל המקומי שנחשב לקשוח מאוד
    ונקווה שהמנכ"ל החדש יהיה הגון יותר

    אני בטוח שהמאבק של כוח לעובדים ושל גרילה
    תרבות, שנוספה לו גם 'עובדה' קשור להצלחה הזו
    זה מראה שאפשר להיאבק וגם לשנות
    ושחיבור של תרבות ומאבקי עובדים הוא לא רק משהו תיאורטי

    כמובן שעדיין המאבק לא נגמר ולא הוכר ועד העובדים.

    תודה לכולן וברכות לעובדים

  • דניאל עוז  On 16 בינואר 2010 at 0:01

    והיות והם אנשי מרצ, תיכף גם יגידו שאני דובר מטעם, אבל לא איכפת לי.

    אחרי הביקור בירוחם הרמתי טלפון לג'ומס חיים אורון, שהוא ח"כ תושב הנגב. סיפרתי לו את המצב על פי עדויות העובדים ונתתי לו את מספר הטלפון של ליאת מכוח לעובדים.

    כעבור מספר ימים שאלתי את ליאת והיא אמרה שג'ומס אכן התקשר אליה להציע את עזרתו. מלבד זאת היא סיפרה לי שאילן גילאון תומך בהם ונשא דברים למענם.

    לא מספיק להשמיץ פוליטיקאים אטומים אלא צריך גם לציין לטובה ח"כים קשובים, למען יראו ויראו שהקשב שלהם משתלם.

  • מספר 666  On 16 בינואר 2010 at 8:21

    שייתכן בהחלט שזוהי טקטיקת השהייה והעמדת פנים יחצנית בלבד כדי להרחיק מעליו את הביקורת הציבורית וזריקה לאריות של איזה פקיד מסכן שבסך הכל רק מילא הוראות ועכשיו הוא משלם בראשו על צייתנותו.
    אותו ברנש הבנתי מהטוקבקים במאמר בוינט עבד שם רק שנה.
    הפיתרון הוא לשמור על עין פקוחה על מה שנעשה שם,ולפתוח בצפירות אזעקה ברגע שיש סימנים שהם מתכוונים להמשיך בדרכיהם הישנות הנלוזות .

    אולי כדאי ש"גרילה תרבות" תפרסם בעוד כמה חודשים או שנה רשימת בדיקה שבה תדווח לציבור על ממצאיה האם אכן תנאי הפועלים השתנו לטובה או שלא.
    ואם לא יש לחזור להיאבק כנגדם במלוא הכוח.

    בנתיים אני חוזר על בקשתי מכלל אנשי התקשורת בארץ לשמור על השם "אקרשטיין "ברשימה שחורה ולהימנע מלאזכר אותם באיזו שהיא ידיעה שאינה קשורה לנושא הספציפי הזה עד שיתברר מעל לכל ספק שהם אכן השתנו לטובה.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: