המלפפון היבש – בעניין הטראש

קראתי בעצב את המאמר ב"7 לילות" של רונה קינן בגנות הטראש ואת תגובת הנגד של ניסן שור ב"טיים אאוט". כמי שהיה קשור ברמות כלשהן לקבלת הטעם הרע כמשהו מרגש, אולי אפילו כמי ששם רע הוא שמו הנרדף, אני חושב שבמבחן התוצאה, הפעולה גרמה נזק יותר מתועלת.
אם פעם שררה איזו עריצות אפרורית של תרבות הטעם הטוב, כיום במקום ליצור מצב מגוון ומעניין, אין כמעט במות לתרבות, כלומר נוצרה עריצות של הבידור, בדרך כלל משעמם ומתיש, שאותה איתרה קינן היפה. ברור שלא לבינוניות הזו ייחלנו, אבל נמצאו סמנכ"לי השיווק שלקחו טרמפ על הרעיון, וחירבו את העסק.
בסופו של דבר אחת הצרות היא שהפנים הרעות של מה שקוראים בפאנלים משמימים "תרבות הרייטינג" (הם בחרו את הנושא לפאנל כי זה מביא קהל?) חלחלו גם לתרבות. מושגים בסיסיים של פעולה תרבותית נכתשו, למשל יצירה שבה היקף הקהל אינו הליבה, חדשנות או התנגדות. גם אצל קינן שאני אוהב, אני חושש שאין התנגדות בטקסט או בצליל, אלא קבלה.
הפוטש של התרבות הנמוכה התרחש במקביל להפרטה ולכניסת החברות הרב-לאומיות לישראל. כמו בהפרטה, הגובה מחיר כפול בכך שהשירותים הציבוריים מתרסקים, מושגים שיווקיים ממאירים הפכו למובנים מאליהם בעשייה תרבותית. לאחרונה, בפגישה על סביח עם נגן קונטרבס אוונגרדי צעיר, הוא סיפר שכמעט כל אולם קונצרטים שואל אותו "כמה אנשים אתה חושב שתביא?". כך שהוא מעדיף להופיע כבר במוסדות יידיש. במאי פולני סיפר לי שעבד עם שחקנים ישראלים שכל הזמן דאגו אם כל הקהל יבין את מה שהם עושים, במקום לעשות תיאטרון מוצלח.
ברור שיש בעיה בחלוקה לגבוה ולנמוך, שאליה מציעה לחזור קינן. זוהר ארגוב, שנחשב בנערותי לדבר הבזוי והממוסחר ביותר, מתגלה היום כקלאסיקה ברורה והאיכויות שלו רק משתבחות. כשם שקרה למשל עם בלזק, מחבר רבי מכר על פי משקל שהיום גאונותו ברורה. אבל עם כל האהבה שלי לאתניקס ולאפריק סימון והערכה לחתרנות שלהם, וכמי שלא סבור שיש הבדל איכותי אמיתי בין גבוה לנמוך, או ממש דבר כזה, גבוה ונמוך, ושחלק מהחלוקה היא גזענית, אני חושב שהמהלך יצא משליטה. הניתוח התיאורטי הצליח, אבל החולה הרג את האחות. למדתי את זה על בשרי: בזמנו, ערכתי פיילוט מוצלח מאוד לתוכנית על כתיבה ואף זכיין לא היה בעל אומץ לקחת, על אף שפרק הפיילוט ששודר קיבל רייטינג פי כמה יותר מהתוכנית "שורדות בבית" עליה מתפייט שור ושבה צפיתי כמה דקות כשהייתי בבדיקת דם בקופת החולים (במאמר מוסגר, אין לי אידס וגם נפתרה הבעיה של החומצה הפולית).

בארץ יש בלבול וכל מלודרמה קיטשית מלנכולית נחשבת לדרמת איכות, או כל פופ אקוסטי מלנכולי ועמוס שנאת-נשים נחשב לרוק מנומק. קידום התרבות הנמוכה נועד לפוצץ את נפיחות-היתר ולהחדיר קולות חדשים, מרעננים ונושאי רוח טובה, אך במקומה קיבלנו שם רע לתרבות בכללה, עד כדי כך ששירה למשל, עצם הקיום שלה, נחשב היום למשהו מבאס אצל אנשי התקשורת. אז הם בעצמם כמובן אוהבים את זה, אבל פוחדים על הקהל הרחב.
זה אולי טאבו, אבל שקספיר מעניין ועסיסי בעיני מצפיה בהולמרק. אז סליחה, טעיתי. הבעיה היא בתמהול ובכך שאם פעם נערי הפופ השפילו מבט, היום אדם שיוצר תרבות צריך להתנצל ולהתגמש כלפי כוחות השוק. אם כפית שמן זית נותנת טעם לסלט, קיבלנו כאן מלפפון חתוך ויבש מוקף בריר שמנוני.  

 

(התפרסם אתמול גם ב7 לילות, העיתון של המדינה)
לעיון נוסף:

היום התפרסמה התגובה של רונה קינן בטיים אאוט וטקסט יפה של יהלי סובול בהעיר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מסכימה  On 18 בדצמבר 2009 at 22:52

    אמת ויציב. יש כאן עריצות לא של הקהל, אלא של מי ששם את עצמו כמכתיב את חשקי הקהל – פירסומאים בורגנים ואנשי תוכן עם דולרים בעיניים. כמו כל רעיון יפה שהצליח יותר מדי, הפוסטמודרניזם הסתאב והתפוצץ

  • יודית שחר  On 19 בדצמבר 2009 at 11:37

    צ'יקי, לי יש אחראים לעניין.
    הטלויזיה המסחרית, שמפיקה את התוכניות הנחותות, וכל אלה שלא מקציבים כסף לתוכניות ברמה יותר גבוהה, הם אלה שאחראים על הזניית התרבות.
    למה להאשים את האידיוט מדוע הוא אוהב לשחק בגוגואים? תנו לאידיוטים את הגוגואים, אבל גם תנו לאנשים אחרים לשחק במשחקים יותר מורכבים. העניין שהוא שהאינטרס של הטלויזיה המסחרות היא כסף כסף כסף, כלומר הפקרה של זבל להמונים, סם להמונים, וזה מכוון. ויש אחראים לזועה המתרחשת.
    חברה יכולה להצמיח עצמה למעלה, אם היא מעוניינת בכך, אם היא משקיעה בחינוך באופן כללי, בתקציבים לאומנות. החברה שלנו מזנה את עצמה מטה מטה בנחישות מדהימה.
    לפני כמה שנים בא אלי חבר שגר היום בצרפת, הוא הגיע לאחר כעשר שנים שלא חי כאן, כשצפה בטלויזיה, בערב, שאל אותי בתמיהה, מה רק תוכניות לילדים משדרים כאן..? מאז ירדנו יותר עמוק.

  • ציקצוק שפתיים  On 19 בדצמבר 2009 at 14:15

    נשמע כאילו אתה מקטר שהעיפו אותך מהמשחק שאתה התחלת.
    בין התרבות ה"גבוהה" המאתגרת אין כלום עם התרבות ה"נמוכה" המתחנפת
    אז או ששכחת את החוקים, או שאתה עושה פוזה של עליית מדרגה, מה שהיה טוב לך פעם לא מתאים לך יותר

  • יובל  On 19 בדצמבר 2009 at 22:19

    צ'יקי עשה הרבה דברים, אבל הוא אף פעם לא עשה תרבות נמוכה.
    גם כשהוא כן היה קשור להפקות פופולריות (אני חושב על "טופי והגורילה" בביפ), אלה היו תכניות ברמה גבוהה בהרבה מהמקבילות שלהן. אני הייתי מעדיף תכנית זבל בהפקת צ'יקי על כל מה שמשודר בערוצים 10 ו-2, בלי יוצא מהכלל.

    (גילוי נאות: לא מכיר את צ'יקי ולא חבר שלו)

  • קלינג  On 20 בדצמבר 2009 at 13:44

    נכון, השליטה של התרבות הגבוהה לא צריכה לבוא בדגם של עריצות. בטח שלא עריצות גזענית. מצד שני, ההשתלטות של המכנה הנמוך היא לא פוסטמודרניזם, היא לא מרד תרבותי, והיא בטח ובטח ובטח שלא אפליה מתקנת. היא סתם קפיטליזם זול (נגוע באותה גזענות מזלזלת, "בואו נתן לילד את מה שהוא רוצה").

    בכלל, זה שמדובר באיזשהו מהלך פוסטמודרניסטי שמפרק את ההגדרות של גבוה-נמוך זה תירוץ מלטף-אגו שהמציאו לעצמם אנשי התרבות הגבוהה שמעורבים ביצירת התרבות הנמוכה, פשוט כי מצד אחד לא יאה להם, מצד שני משתלם להם. הם רוצים גם לראות צ'ק יפה בסוף החודש אבל גם להשאר הכי מגניבים. נו, בסדר.

  • ענת  On 20 בדצמבר 2009 at 17:10

    טוב שמתנהל השיח הזה. (לא קראתי את הרפרנסס, אין לי גישה לטקסטים המדוברים). אבל הדיון הוא הרבה יותר רחב: בפתחו של עשור חדש כל מושג המדיה עומד להשתנות (הוא כבר) ואיתו גם המושג תרבות. מה שקרה בשנים שקדמו לסוף העשור הוא מה שאני מכנה "שירת האספסוף", כל זמר מקלחות הוא כוכב נולד; צפייה בתוכן לא מבוים (יותר או פחות), מה שמכונה ריאליטי ובעיקר יוטיוב-חובבים, הוא שווה ערך תרבותי לתוכן שנעשה בידיים מקצועיות; והעיתונות היא קול כולם. אני מכירה עוד כמה אנשים שלא קוראים את הטוקבקים, שמלווים טקסטים עיתונאיים שרמתם המקצועים הולכת ויורדת, והם לא מבינים את המדיה החדשה בכלל.
    מה שמדהים הוא שאנשים באמת לא מבינים את ההבדל בין יצירת אמנות שנעשתה ע"י מישהו שיש לו משהו להגיד והוא התמקצע במה שהוא עושה, לבין הבן של השכנים שר בבר מצווה.
    אבל…משהו עומד להשתנות לקראת העשור השני של המאה הזו. הקלפים עומדים להיטרף עוד יותר ממה שכבר קרה, וכל המושגים האלה ישתנו באופן עקרוני.
    מה שכן, אני צופה שאלמותיותם של יצירות גדולות באמת תישמר, גם בעידן החדש. עוד לא ברור בדיוק איך, כי המושג תרבות המונים בעצמו עובר שינוי בסיסי ביותר: בטכנולוגיה ומבחינה מושגית.
    אבל כמו הדוגמאות שנתת ויש עוד המון – יצירות גדולות איכשהו יישרדו הכל וחשיבותן תהיה ברורה לכולם בשלב מסוים – גם בלי שמישהו "בעל טעם" יכריז על זה.

  • ליאורה  On 20 בינואר 2010 at 16:31

    באופן אישי, אני סבורה שהשיח התרבותי בעניין גבוה ונמוך כבר מזמן התחלף בשיח המונוליטי אודות הפופולארי, שרטוריקת הביבים הריקה מתוכן שהוא מציע דוחקת את כל מה שעשוי להחשב גבוה או נמוך לתוך קטגוריה אמורפית אחת- "אלטרנטיבה". לפעמים גם נוח לעטוף את האלטרנטיבה בעטיפה של ממתק ולהעמיד פנים שהיא חלק ממה שההגמוניה מקבלת (שהוא, כאמור, כל דבר שמביא לרייטיג), אבל זוהי רק סתימת פיות נוחה לקברניטי ה"תרבות", שמעמעמת את עוצמת ההתנגדות.
    נראה לי שהיום הקפיטליזם מתאגד באצמעות צורה ולא תוכן (לא משנה מה רמתו): זה איך שמאכילים את הילד- לא מה שהוא אוכל. לכן גם חתרנות בצורת טראש הופכת לצורה לגיטימית של הגזמה, ומתעלמת מכך שהתוכן שנוי במחלוקת ומבקש לעורר פרובוקציה.
    השאלה היא- מה באמת אפשר לעשות בנדון?

  • גיורא לשם  On 20 בינואר 2010 at 17:00

    הורידו את הולמארק, ואף על פי כן לא שמו במקומו שקספיר.
    לעניות דעתי, יצירת אמנות של ממש מכילה רק את מה שמתפקד בה תפקוד של אמת.
    זה יכול להיות נמוך, זה יכול להיות גבוה, ואין זה משנה.
    בסופו של דבר, רק זיוף הוא דבר פסול.

  • ליאורה  On 20 בינואר 2010 at 21:13

    גיורא,
    למה בדיוק אתה מתכוון ב"אמת" ו"זיוף"?
    בעיניי 'זיוף' הוא דווקא משהו שיכול להכיל כמות רבה של ביקורת על המציאות החברתית שבימינו, ועשוי לעמוד תחת ההגדרה של תוכן ראוי לשידור לדעתי. מלבד זאת, האם הלקח הגדול ביותר שניתן להסיק מאמנות פוסט-מודרנית בת-זמננו איננו שהזיוף שווה ערך למקור (או אמת), עד כי בחברה של היום לא ניתן להבחין ביניהם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: