המרוץ + השקת מעין ביום שישי

כיכר רבין בת"א התמלאה אט אט ב15 אלף אצנים חובבים שבחרו להצטרף ל"מרוץ הלילה". על רחוב אבן גבירול הורכב מעין שער ניצחון עצום מידות ממתכת, שעליו הוצבו מיני נגנים שהיו קשורים בחבל. הם היכו בתופים וקהל הרצים מחא כף באופן מפחיד למדי.
האידיאולוגיה שלי לגבי ספורט חד משמעית. אני מוכן לרוץ, כשיש סיבה ברורה לכך, לדוגמא מרדף אחריי. אך פוסל ריצה סתם כך. ניסיתי למכור את התיאוריה שלי לאנשים שנרשמו למרוץ הזה, ללא הצלחה.
אני פוגש את מאיה ואת דודתה אמירה, מהרצליה, עושות כפיפות כדי להתכונן לריצה. אם יש משהו שאני מתנגד לו יותר מריצה, הרי זה תרגילי החימום. הן לבושות בחולצת המרוץ הממותגת, שבלעדיה אי אפשר לרוץ, כך על פי האתר. אני תוהה למה בעצם אני צריך לרוץ בעיר שלי עם חולצה טפשית ועוד לשלם 150 ש"ח. זו העיר שלי!
-למה בעצם כולם חייבים להיות שלטים נעים של החברה?
ככה זה נהוג בעולם.
-ואם מישהו רוצה לרוץ בחולצה שלו?
להסתנן? אני מקווה שתהיה אבטחה שתעצור את האנשים האלה.
-אותי?
כן.
-חבל.
אני מסיים עם אמירה ופוגש אשה נוספת בשם אמירה, הפעם מרעננה. אני מתעלם מהסטטיסטיקה המפתיעה של השם 'אמירה' וניגש לברר את העניין. אמירה 2: "אני לא מבינה למה זה עולה 150 ₪. לאן הכסף הולך? 150 לא עולה חולצה. הייתי שמחה אם זה היה הולך למטרה חברתית".
 
באופן מפתיע רוב הרצים אינם מתל אביב, אלא מאיזור השרון, עם נוכחות עצומה לעיר רעננה. רעננה היא עיר מופנמת, אבל מסתבר שבתחום הספורט העממי אין לה מתחרים. יונתן, רעננה: "ריצה זו תופעה רצינית בשרון. לי למשל יש שעון מקצועי. שעון שעולה 1500 ₪, שמודד את המהירות וגם את לחץ הדם שלי".
-על כמה הוא עומד?
"40".
-וכמה שלי?
"אני מניח ש70".
-אם כך, ניצחתי.
"יש לך קצת יותר".
לולה, חיילת צעירה, טוענת שבאה לראות אנשים שנופלים בהזנקה והתאכזבה שהשנה לא היו פצועים, אבל לבסוף מתגלה הסיבה האמיתית: "אני אוהבת לראות בנים באדום, ובמיוחד קצינים".
-איך את מזהה שהם קצינים?
"על פי המבט החודר, רואים את הארונות. ניסיתי לעצור אותם, שיקחו מספרי טלפון, אבל לא הצלחתי. הם רצו. לא זרמו".
 -לדעתי זה בכלל לא סקסי גברים שרצים ולא מתייחסים לבנות.
"בסדר, בקטנה".
 
את המונוטוניות האדומה שובר יוסף לוי בן ה68, כפיל של אלביס, שמרקד לקול המקצב האלקטרוני, גופו מלא זיעה ונמרץ: "אני מופיע בכל מקום בחינם, בתחרויות, באירועים של פנויים פנויות", הוא מסביר לי.
-למה אתה לא רץ?
"איחרתי".
-איך האירוע?
"מצויין, אבל שכחו פה את הרוקנרול, צריכים לזרוק את המזרחית שמשמיעים פה לזבל. את אלה שמגישים פה את המזרחית לזבל. תרשום".
-אבל אין פה מזרחית. זה דאנס.
"זה אותו דבר. לזרוק לזבל".
 
לפתע עולה בי התובנה שאני יכול להשיג את כל האצנים הללו. אני מנסה להשיג חולצה לעצמי, ומסתבר שצריך לדבר עם היחצנית, אך בגלל הרעש היא לא שומעת ואני תקוע על צליל החיוג שלה, השיר "אנשים טובים באמצע הדרך". אני מאתר אותה והיא נותנת לי את חולצתה, ואז מתפנה לחבק אדם בשם פופי. אני מניח את החולצה על עצמי ומרגיש מעט אידיוט.
אני ניגש לרחוב ומשוחח עם סימה, מאבטחת שאמורה להיות חלק מהשרשרת האנושית של המאבטחים שחוסמת את הרצים, מתלוננת מעט: "הם רומסים אותנו, הם מורעלים". אבל רשרוש של צופר נשמע והמרוץ עומד להתחיל.
 
המרוץ, כאמור, נפתח. אני מתחיל לרוץ, ומבין שסתם עשיתי עניין מכל העסק, אני יכול להביס את כולם. אני רץ ורץ, מחיאות הכפיים נשמעות, אך אני מרוכז בדרך וממלמל לעצמי שאני ווינר, אף שאיני מרעננה. אלא שלאט לאט אני מתעייף. הסיבה לכך נעוצה בכך שאני אוהב להיות עם כסף קטן לכל מקרה. הכיס שלי עמוס בשקלים, בשנקלים ובחמישיות, אני הולך ומתעייף, אני חושד שגם ליבי מתחיל לרשרש, ליד סמטה קטנה קצת אחרי ארלוזורוב, ליד שלט שעליו כתוב 'באולינג', אני מחליט שדי, ניצחתי. כפי שישראל ניצחה בלבנון, כל העניין זה בהכרזה בומבסטית.
שתי בנות יפות מביטות בי במבט מתעניין, מפשיל את החולצה ומנסה להכניסה לכיס. "פרשתי בשיא", אני אומר להן.
"מה איתך, לא רצת אפילו 300 מטר", הן אומרות בשאט נפש וממשיכות.

(גרסה קצרה יותר פורסמה בידיעות לפני כשבוע)
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סאאב  On 27 באוקטובר 2009 at 8:02

    ברשת החופשית.

  • צחקתי  On 27 באוקטובר 2009 at 11:25

    זה אחד מהטקסטים היותר יפים שלך.

  • יש תמונות?  On 27 באוקטובר 2009 at 15:27

    פרס כספי לכל המוצא צילום של צ'יקי בריצה

  • reut  On 27 באוקטובר 2009 at 22:20

    יש לך טעויות הגהה משמעותיות, ולא בפעם הראשונה.
    ואני חשבתי תמיד שאתה מושלם

  • ירדן  On 28 באוקטובר 2009 at 12:48

    הגימיק מוצה לדעתי

  • נמרוד  On 28 באוקטובר 2009 at 14:58

    לא בטובתך, באמצעות הכתבות האויליות האלה אתה ממצב את עצמך בשולי העיתונות ומחסל את המוניטין שלך.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 28 באוקטובר 2009 at 18:59

    למה באמת שלא יהיו כאן עוד כותבים מאובנים וחסרי שאר רוח כמו במוספים בגדולים, יחצנים כתבניים ורכילאים פסיכולוגיסטיים.
    נראה לי שאין טעם להתנשא על רצ"א עם עצות סבא שכאלה, שכן הוא עושדה טוב את מה שהוא עושה, ונראה שגם נהנה מזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: