נחת

ביקורת של ראבי צ'אנדרה על פסטיבל השירה הבינלאומי של סן פרנסיסקו בה הוא מציין לטובה את ההופעה שלי. זה היה רגע גדול להיות על במה אחת עם המשורר לורנס פרלינגטי בן ה90, מאבות הביט. לא פחות כיף היה להופיע ולהתחבר עם ג'ונתן ריצ'מן, שהערצתי כנער. באנציקלופדיות המוזיקה ריצ'מן מוגדר כאחד המוזיקאים המשפיעים ביותר בעולם, מבחינתי, יותר חשוב, הוא אחד מבני האדם המקסימים שפגשתי בחיי.

מעט לפני הפסטיבל, בניצוחו של זובין מהטה, חיברה אלה שריף-מילך הכשרונית יצירה משירי "המנון סוף הלילה" כאירוע של הפילהרמונית לכבוד החגיגות המטופשות של 100 שנה לתל אביב. כל העסק עלה השבוע ליוטיוב בארבעה חלקים. אני חייב להגיד שזו היתה התנסות מעט משונה עבורי, ודי לא עיכלתי את כל העניין. לקונצרט הגעתי באוטובוס 63 מהעבודה כי זה היה ביום שני, יום הסגירה בעיתון. שבתי לעבודה באוטובוס מיד אחרי 'המנון סוף הלילה', ללא המתנה ליצירות הבאות (שהיו מעניינות לא פחות בחזרות) בלי להסביר לקולגות לאן נעלמתי. אחרי הקונצרט, אנשים מפתיעים שיבחו את היצירה: למשל, דני בלוך ז"ל, רעי לרשימות, שמעולם לא היו ביננו שיג ושיח כתב לי שמאוד אהב אותה. אפילו בעלת הבית שלי שכמעט אף פעם לא מתקשרת. כך גם הרבה הורים וסבים של חברים. יש לציין שאני מאוד אוהב את שניות הפתיחה בוידאו שעלה ליוטיוב.

אירוע גרילה תרבות ליד המכלאות בחולון נגד גירוש העובדים הזרים עלה גם הוא ליוטיוב. הנה חלק מהשירים בערוץ וידאו מיוחד ביוטיוב שהוקראו ב"גרילה תרבות" – שירת בנות הפליטות.

לחובבי הומור שחור, ראיון משפחתי עמי במוסף סגנון. יש ראיונות בנעלי בית, הייתי מגדיר את זה כראיון בנעלי עקב של חברת קרוקס.

—–

מאמר מרתק של יונתן אמיר ב"מארב" על הקשר בין אמנות לנדל"ן, עם תגובות לא פחות מעניינות של אוצרי ארט טי.אל.וי ושל אנשים נוספים כמו שרון רוטברד ויעל ברדה. הוא עוסק בתמה מעניינת, על "הביקורתי", שלמעשה מאשר את המצב הקיים במערכת של חברת צריכה מערבית. אני חושב שמעולם לא ראיתי טוקבקים כל כך מעניינים. בכלל, כדאי לשים לב לעיתון "מארב" שבזמן האחרון מתגלה כאחד מכלי התקשורת המעניינים ביותר בנושא תרבות.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: