בלי קשר לפיגוע מאמש, שיר של פיטר אורלובסקי

שיר רשאון\ פיטר אורלובסקי
 
קשת עולַה, נשפכת דרך החלון שלי, אני מחושמל
שירים יוצאים מחַזי, זעקותיי כולם פסקו, מסתורין מילא את האוויר
מחפש את הנאליים שלי מתחת למיטה
אישה שמנה צבעונית הופכת לאמי
אין לי שיניים תותבות עדיין. עשרה ילדים יושבים על הברך שלי פתאום
ביום אחד צמח לי זקן
בעיניים עצומות שטיטי בקבוק שלם של יין
ציירתי על דף והרגשתי בן שנתיים שוב. אני רוצה שכולם ידברו איתי
ריקנתי את הזבל על השולחן
הזמנתי אלפי בקבוקים לחדר שלי, אני קורא להם חיפושיות יוני
אני משתמש במכונת הכתיבה ככרית
כפית הופכת למזלג מול עיניי
בטלנים נותנים לי את כל כספם
לשארית חיי כל מה שאני צריך זה ראי
את חמשת השנים הרשאונות שלי העברתי בתוך קדרות עוף ללא מספיק בייקון
אמא שלי הראתה בלילה את פני המכשפה שלה וסיפרה אגדות על זקנים כחולים
החלומות הוציאו אותי תכף מהמיטה
נחלם כי זינקתי מקנה רובה כדי להילחם בכדור
פגשתי את קפקא והוא קפץ מבניין כדי לברוח ממני
הגוף שלי הפך לסוכר, נשפך לתה מצאתי את מהות החיים
כל מה שאני צריך זה דיו כדי להפוך לגבר שחור
הלכתי ברחוב מחפש עיניים שיחבקו את פניי
שרתי במעליות מאמין שאגיע לגן עדן
יצאתי בקומה 86, הילכתי במסדרון מחפש ישבנים טריים.
היציאות שלי הפכו במיטה לדולר כסף
אני מביט בחלון ולא רואה אף אחד, אני יורד ברחוב, מביט אל-על מהחלון ולא רואה אף אחד
אז שוחחתי עם ברז השריפה, שואל "יש לכם דמעות גדולות משלי?"
אף אחד בסביבה, אני משתין בכל מקום
קרני גבריאל שלי, קרני גבריאל שלי: חשוף את הדיצה, חגיגת עליזותי
 
24.11.57

 

פיטר אורלובסקי הוא משורר, מוזיקאי, חקלאי ודוגמן, ידוע בעיקר כבן זוגו של אלן גינסברג במשך כמה עשורים עד מותו. על פי ויקיפדיה, עדיין חי, בן 76. לא להיבהל, המילים שנראות כשגויות בשיר הן חלק מהשפה המדוסלקטת והמוקפצת של אורלובסקי שמוגדר כמי שכותב באמריקאית, לא באנגלית.

תכננתי לפרסם אמש את השיר, אבל המערכת של רשימות קרסה. ועכשיו זה רלבנטי יותר. אם כי מעניין אם המפגינים הרבים שמחו על טבח הילדים המסכנים שנרצחו באחד-העם ואלה שהחליפו את התמונות בפייסבוק לדגלי הקשת, התעניינו ברצח די דומה לא רחוק משם, גם בתל אביב, של נהג המונית תייסיר קראקי. הרוצח שלו פשוט רצה לשחוט ערבי. הוא לקח אותו מירושלים, העלה אותו לדירתו ושיסף אותו 24 פעמים. מקרה דומה ומתוכנן.

כמה הוא קיבל בכלא על זה? כלום. זה הרי ערבי. מקמבנים כמה חוות דעת שאתה לא שפוי, אתה מאושפז קצת באברבנל על הדשא, מחלים ואז משוחרר. בוא נגיד, שאף אחד לא סימן את המסיתים לרצח קראקי. ציפי לבני לא ממש התערבה בעניין, או הגיעה להפגין. וגדעון סער לא פירסם בוקסה. אף שטוב כמובן שהם עשו את זה פה. ההתגייסות הכללית של כולם לטובת ההומואים, רק מראה שמצבם טוב מול מגזרים אחרים שמותר לרצוח בישראל. ואגב, חשוב בימים אלה גם להדגיש שאסור לתקוף את כל הציבור החרדי בגלל הרצח המגעיל הזה. כמו שלא כל התיירים מצרפת הם רוצחים בגלל שיסוף נהג המונית המסכן (ופה בכלל לא ברור שחרדי הוא זה שהשיג מסיכת סקי ורצח). המסקנה של הרצח היא שאסור לפגוע באנשים בגלל אמונתם המינית או הדתית, בניגוד להסתות שאני רואה בבלוגים ה"שמאלנים" נגד אחיי החרדים.  

 

עוד תרגומי ביט ופוסט-ביט שלי

פיטר אורלובסקי וגינסברג כותבים לצ'פלין – שועי רז

לא לשכוח את שירת בנות הפליטות ביום רביעי ליד תא המעצר בחולון – עדיין חוטפים אנשים ברחוב אל תוך המכלאות, אפילו מיד אחרי ההפגנה. צ'יקי נגד ציקי ונגד צ'יקו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה דויטש  On 2 באוגוסט 2009 at 20:43

    לנשמות כואבות מגיע סיפור כואב

  • שועי  On 2 באוגוסט 2009 at 21:22

    אל הביט ואל שירתם של גינזברג, פרלינגטי, בורוז, קורוסו,לברטוב ובוקובסקי ושות' התוודעתי עוד בנעורים הרחוקים כאשר הייתי בעצמי הולך דרכים לא מעט, ברוח חורף עם מעיל דק מדיי. כנראה שהמפגש בין פרליגנטי ובין רוח הרפאים של וולט וויטמן בקוני איילנד של ההכרה הוא שגרם, אולי זו העובדה שהם אמצו אל ליבם את ז'ק פרוור, ואולי זה היה טום ווייטס שתמיד היווה שגרירות משלו של רוח הביט

    כדאי להזכיר את הספר 'חבורת העינב' לג'ון פאנטה, אחד מאבותיהם הרוחניים של הביט. ספרו האחרון של פאנטה תורגם לאחרונה על ידי טל ניצן והרומן הראשון בו, לו רק יוסרט אי פעם על ידי האחים כהן, יוכל להשיב במקצת את זוהרם שהועם.

    בכל אופן, היום המצער שבו אנו זורמים, העלה בזכרוני של 'המנון' של קרואק, עליו כתבתי כאן: http://www.notes.co.il/shoey/49713.asp

    ותודה על מפעל תרגום הביט ובמיוחד על ד"א לוי
    וגם אם מאז מעט התרחקתי משירת ביט, עדיין היא מפעמת רוח של חופש ומרד, כמו ג'ז אוונגרדי שאיש אינו מעוניין עוד לשמוע, ואשר מעלה מתוך הלב איוושות של תוף מברשות או של קונטראבאס שיכור.

  • גיורא לשם  On 3 באוגוסט 2009 at 0:14

    היכרתי את פיטר אורלובסקי בביקורו בארץ עם אלן גינסברג בראשית שנות ה-60.
    פגשתי אותו פעמיים נוספות: באמצע שנות ה-60 ובאמצע שנות נ-90.
    צריך לציין מחווה אנושית גדולה של גינסברג.
    בצוואתו כתב גינסברג שאורלובסקי יוכל להתגורר בביתו של גינסברג עד סוף ימי חייו בלא לשלם שכר דירה ליורשים.
    כעת נותרו בחיים רק שני ביטניקים: אורלובסקי ופרלינגטי.

  • צ'יקי  On 3 באוגוסט 2009 at 1:02

    עם פרלינגטי שתיתי קפה לפני שבוע. הוא המשיך כשרוב הקפה החם עדיין נותר בכוס. ואחריו הגיע משורר והמשיך את השתיה ואמר "אני שותה את הקפה של פרלינגטי, אני שותה את הקפה של פרלינגטי"
    וסיפר על משורר ביט אחד שאכל שאריות סטייק שלו לפני כמה שנים, לפני שמת.

  • מאשה  On 3 באוגוסט 2009 at 11:01

    יפה – גם הרישא, גם הסיפא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: