מדוע לא חתמתי על העצומה נגד חוק הנכבה

בדרך כלל העמדה שלי אינה משיקה כל כך לגחמות הסהרוריות של חברי הכנסת מהספסלים האחוריים בישראל ביתנו, אבל הפעם אני איתם, ואף יותר קיצוני מהם. אני נגד ציון כל יום של אבל: השואה, הנכבה, הזכרון. בוודאי לעוד מדינות ולעוד עממים יש ימי אבל, יהיו אשר יהיו, אם כך, אני גם נגדם.
אני בעד הבנה אינפורמטיבית ולא רגשית של העבר. אני בעד רגש, כמובן, אבל עדיף שיהא רגש של אהבה, שמחה, מאבק ותקווה, או יום חג שמוביל לרגשות כאלה. אני מעדיף לזכור בחגים את הדברים הטובים בהיסטוריה – ניצחונות, נטיעות, שחרור, אהבה בין עמים. גם אם מדובר ביום שמציין מוות של מישהו, למשל מרטין לותר קינג, המטרה של יום זה היא לטעמי להתנגד לגזענות, להיאבק, לתמוך בשוויון זכויות. באירועי אבל מודרניים, אין אוכל ואין זיקוקים, דבר שמעיד על הריקנות שבהם. מדוע מפחידים ילדים כשבסוף אין אוכל מיוחד כמו המרור או הביצים המלוחות?
ימי אבל מוסיפים לשנאה. הם אינם עוזרים לאיש, מלבד לעסקנים וסוחרי הנשק. יום השואה לא מציל אדם אחד ממוות, ומשמש גם ככיסוי להתנהגות השערורייתית של המדינה מול ניצולי שואה, וכנ"ל מדינות ערב שהנכבה חשובה להן הצהרתית, יתייחסו לפלסטינים הפליטים כאל אזרחים סוג ג' (כמו בלבנון, למשל), ביום הזכרון יש הצהרות לוחמניות שמובילות לעוד מתים בסופו של דבר. כמי שביקר באושוויץ בטיול שואה, הבריחה הטבעית למקדונלדס או לשתיית מיץ קיווי (שהיה אופנתי בפולין בתחילת שנות התשעים) או הסקס בין התלמידים (לצערי, לא בזמני) – מעידה על כך שהצעירים מבינים שהחיים הם הדבר החשוב. לאחרונה הראו תמונות ישראלים בים ביום השואה, האם זה לא הנצחון על הנאצים, ואולי הצד הטוב של הציונות – יהודים שזופים בספידו וביקיני שלא חוששים מכלום? זה מה שהיה צריך להראות באושוויץ, ישבן יהודי שרוף מהשמש, לא מטוסי חיל אוויר!
בסגידה ודשדוש בימי אבל, האדם מדכדך את עצמו, ללא תוצאות חיוביות שנובעות מכך. זכרון? אני לא בטוח שהימים הללו מספקים אינפורמציה, אין בהם כמעט זכרון, אלא רק שלל מניפולציות שמנסות להדמיע את האזרח המדוכדך שנה אחר שנה, ולנפק מוספי חג לא צליחים. לכן אני חושב שדווקא הגישה הראשונית, המאצ'ואיסטית, של "יום השואה והגבורה" עדיפה על הגישה החדשה והאופנתית של "יום השואה". כי הגבורה בשואה – בקרב הלוחמים והלא לוחמים – היא פרק יוצא דופן בתולדות האנושות. הגבורה בשואה – הפסיבית והאקטיבית – היא שיעור חשוב לכל אדם. לא הטנק ינצח אלא האדם, זה משפט שיכול להיכתב בקיבוץ נירים ובאביב של פראג. ואגב, גם היהדות רואה ביום השואה עניין בעייתי כי הוא חל בחודש ניסן, האסור באבל. ובאמת, ניצולי שואה רבים שפגשתי – למשל צבי כנר עליו כתבתי כשנפטר לפני כחודש, שחוויית השואה שלו אכזרית במיוחד – לקחו את השואה והוציאו ממנה משהו, לא שקעו לתוכה.
טוב, אם הגעתם עד כאן, אמנם החוק של ישראל ביתנו פשיסטי ומתועב, אבל זה דבר שמצופה ממפלגה קצת פשיסטית – לחוקק חוקים כאלה. זו גם הוכחה שיום השואה לא יעיל, אם אנשים שהם קצת-פשיסטים חובבים אותו כל כך. למעשה, אני לא בעד לבטל את התאריכים הללו לגמרי, אלא בעד לנסות להפוך את התכנים שלהם לחיוביים יותר, ולא רק מבוססים על כאב ושנאה. יום הזכרון צריך להיות יום השלום וההתנגדות למלחמות, יום הנכבה ליום של סליחה והתנגדות לגזענות בישראל, כששני הצדדים מבינים שטוב שהם נמצאים זה לצד זה, יום השואה צריך להיות יום נגד קסנופוביה ושנאת מיעוטים. כרגע הימים האלה משרתים רק שנאה ועצב, גם אם הם מבוססים על כאב אמיתי.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • י.א.ש.  On 27 במאי 2009 at 23:49

    העמדה שלך לא סותרת את מטרת העצומה.
    החוק המוצע מנסה למנוע גילויי רגשות.
    לאן השלטונות מנתבים את הרגשות – זה הדבר שצריך להיאבק נגדו.
    אבל המאבק הזה נידון לכישלון, כמו העצומה. זאת הטרגדיה.

  • יוסי  On 28 במאי 2009 at 1:56

    אז מה אם אתה בעד שמחה? אתה הולך לתמוך בכל חוק שיאסור עצב?

  • מבקר  On 28 במאי 2009 at 3:20

    רעש צלצולים ושום דבר

  • עידן  On 28 במאי 2009 at 8:51

    קודם כל, אפתח ואומר שהעצומה המדוברת היא עניין מינורי לחלוטין. אני מקווה שהחותמים עליה לא חושבים שבחתימתם מתמצית המחאה הפוליטית שלהם. לכן, הויכוח שלי איתך הוא לא על עצם החתימה, אלא על החובה שמוטלת על אדם כמוני (והייתי רוצה לשער, גם כמוך) להגן על זכותו של מי שרוצה לציין את יום העצמאות כיום אבל.

    יש לי חיבה מסוימת לדיצה הקיומית האינהרנטית שלך, אבל קשה לי לראות את שייכותה לעניין. זכותך המלאה לצלוח את החיים עם חיוך על הפנים ואדישות רגשית כלפי העבר; זכותם המלאה של זוכרי הנכבה לצלוח את החיים בעגמומיות כלשהי. אנשים אלה לא ביקשו אפילו לקבוע את "יום הנכבה" כיום אבל רשמי, אלא רק ביקשו זכות לקיימו כאבל בתחומי הקהילה שלהם. לא מגיעה להם הסולידריות שאתה מרבה לנופף בה?

    שווה בנפשך, שהכנסת היתה מעלה להצבעה חוק שאוסר על אזרחים לקיים אירועים של הקראת שירה ואחריהם לבלות בכל מיני מסיבות מגניבות ברחבי הארץ. כלומר, שווה בנפשך שהכנסת היתה דוחפת את אפה המכוער לאורח החיים *שלך*. ועכשיו, דמיין לך בלוגר, נגיד ששמו אלי מלנכולי, שהיה כותב: אין לי סיבה להתגייס למאבק בחוק הזה, כי אני מעדיף לחיות בדכדוך תמידי, וכל שוחרי הגרוב והשיגועים, העולזים תמיד, מעוררים בי דחייה. מה היית חושב על המוסר האזרחי של האיש הזה?

    אם יש משמעות לסולידריות אזרחית, היא בדיוק בנקודה הזאת: היכולת להגן על אנשים שבחירותיהם שונות משלך. אחרת באמת אין טעם לצאת מבית הקפה הקטן שלנו.

  • ענת  On 28 במאי 2009 at 9:20

    אהבתי.

  • ירושלמי  On 28 במאי 2009 at 11:17

    זאת אחת הצרות של השמאל.

  • ינון  On 28 במאי 2009 at 12:03

    מה שעידן אמר.

  • מוקי  On 28 במאי 2009 at 12:43

    מה שעידן וירושלמי אמרו
    וטאוטולוגית, גם מה שינון אמר

  • avivsky  On 28 במאי 2009 at 15:20

    הי צ'יקי,
    רוגל אלפר פעם כתב עליך (בימי פינג פונג והאירוויזיון) שאתה האקר תרבותי. מאוד לא הסכמתי איתו אז אבל היום אני חושב שטעיתי.

    מסתבר שרוב המגיבים לא זיהו את ההאקריות שלך, חבל.

    אני מקוה שהחוק יעבור ואז נוכל כולנו להפר אותו. מי ברינה ומי באבל. המאבק בהצעת החוק לא ישנה את העובדה שליברמן כבר ניצח. הדרך היחידה – אני חושב – לשבור אותו היא שהחוק יעבור ואנחנו נצא לרחובות. כשזה יקרה, כדאי שיהיו שם גם כמה אנשים כמוך שיזכירו לנו לצחוק ולחייך.

    אביב

  • טלילה  On 28 במאי 2009 at 17:25

    הגדרה חכמה.
    אני עם אביב + עידן

    יותר ויותר מסתבר שדווקא חקיקה של חוקים שטותיים כגון זה מאפשרת גם מיסוד של ההתנגדות ו"מגינה" עליה, באיזה אופן פרדוכסלי, יותר מאשר אם זה היה נשאר בגדר נורמה חברתית שאין לה עיגון בחוק (אני מתכוונת לפאשיזם ולשנאת האחר)

    לכן צריך להתנגד לחוק עכשיו, ושבעתיים כאשר יעבור. כל צד יקצין את המאבק שלו עד שננטרל זה את זה הדדית והשקט המדומה יחזור לאזורנו המוטרף.

  • בת ים  On 28 במאי 2009 at 20:36

    השמאלן הכי מרענן, תאב החיים ואוהב האדם בסביבה. קשה לדבוקה השמאלנית הזאת לקבל את הזוית המרעננת שלך, שסותרת את שלהם, ומרעידה את הקרקע שהם קופצים עליה בחרון אף קליני.

  • אורי  On 28 במאי 2009 at 22:43

    מיכל נאמן ודנה יואלי אינן בחורות יפות. לא נורא. אולי הן חכמות.

  • שמשון הגבעול  On 28 במאי 2009 at 22:43

    לצפות מצ'יקי שיחתום על עצומה שלא הוא יזם, זה כמו לחפש פלאפליה בלב המאפליה.

  • עידן  On 29 במאי 2009 at 8:44

    לא יודע איפה איתרת חרון אף קליני. בסך הכל הבעתי התנגדות לעמדה של צ'יקי, בשפה עניינית ומנומקת. לא תקפתי אותו אישית ובטח לא את הרעננות/אהבת האדם וכו' שאת מוצאת בו. כל הנקודה שלי היתה שכל מעלותיה התרומיות של האישיות הצ'יקית אינן רלבנטיות לצורך להתנגד לחוק. זה שצ'יקי מגניב כולם יודעים (והוא הכי יודע). זה עדיין לא סיבה מספיק טובה לנטוש את מי שמבקש להתאבל על הנכבה לבדו במאבק.

  • בת ים  On 29 במאי 2009 at 10:49

    אינו מיוחס כאן לגישתך כלפי צ'יקי, אלא לגישה הפוליטית השמאלית שאתה ומרעיך נוקטים בה לרוב, ולבון טון שהיא מייצרת, שמה לעשות, פעמים רבות מונע על ידי דלק של תסיסה וסלידה מובנית. נראה שצ'יקי, בלי קשר למגניבותו המכובדת, מציג כאן גישה פחות פתטית (פתוס) אבל שמאלית וחתרנית לא פחות. בסופו של דבר, מה שמעצבן קצת בתגובות כאן הוא אותו בון טון די פנאטי, שההגדרות שלו למיהו שמאלני הן די צרות ושמרניות. ראה איך אתה תופס את אי ציותו לחתימה על העצומה כביטוי דל קלוריות של הגנבה, בלי להתייחס אליה קצת יותר ברצינות חלילה.

  • בת ים  On 29 במאי 2009 at 10:50

    אינו מיוחס כאן לגישתך כלפי צ'יקי, אלא לגישה הפוליטית השמאלית שאתה ומרעיך נוקטים בה לרוב, ולבון טון שהיא מייצרת, שמה לעשות, פעמים רבות מונע על ידי דלק של תסיסה וסלידה מובנית. נראה שצ'יקי, בלי קשר למגניבותו המכובדת, מציג כאן גישה פחות פתטית (פתוס) אבל שמאלית וחתרנית לא פחות. בסופו של דבר, מה שמעצבן קצת בתגובות כאן הוא אותו בון טון די פנאטי, שההגדרות שלו למיהו שמאלני הן די צרות ושמרניות. ראה איך אתה תופס את אי ציותו לחתימה על העצומה כביטוי דל קלוריות של הגנבה, בלי להתייחס אליה קצת יותר ברצינות חלילה.

  • עידן  On 29 במאי 2009 at 14:32

    או שחרון האף מיוחס לתגובה שלי כאן, או שלא. בינתיים לא הראית לי מה בתגובה שלי היה כועס או פנאי או פאתטי (הרבה תארים זרקת כאן). התגובה שלי היתה רגועה ועניינית. והיא תמשיך להיות כך גם כלפייך, חרף נסיונותייך להוציא ממני איזושהי פנאטיות כועסת וכו'.

    אני התייחסתי בשיא הרצינות לעמדה של צ'יקי. תני לי קרדיט; אני אף פעם לא מגיב למי שאני לא לוקח ברצינות. הטיעון שלי היה שנחוץ להפריד בין הגישה המועדפת עליך לחיים לבין הצורך להגן על גישות אלטרנטיביות. לשם כך גם בניתי דוגמה הפוכה (עם הבלוגר אלי מלנכולי), רק כדי להדגיש שעצם מגניבותו של צ'יקי היא לא העניין כאן. גם אם הוא היה דכאוני, עמדתו הפוליטית שומטת את הקרקע מתחת לסולידריות אזרחית.

    בכלל, את זורקת כאן ביטויים על גבול הדיבה: "אי ציותו לחתימה על העצומה". סליחה, מישהו הוריד פקודה לחתום עליה? תיכף תעשי ממנו סרבן עצומות. יש פיקציה כזאת אצל אנשים שמביטים מבחוץ בשמאל ומגנים את "עריצות המחשבה", כאילו כולם פועלים לפי קו מפלגה או משהו. אלה שטויות. כבר אמרתי ואני שוב אומר – העצומה לא חשובה כמעט. חשוב העניין העקרוני של זכויות אזרח – אזרח ש*שונה* ממך באורח חייו. כל ניסיון להסיט את הדיון לאישיות הפרטית של צ'יקי או לסוציולוגיה של השמאל הוא התחמקות.

  • בת ים  On 29 במאי 2009 at 16:36

    אתה מדקדק במלים, אולי בצדק: נכון, מדובר כאן באי הסכמה ולא באי ציות. ונכון, אין טעם לנסות לדברר כאן את הפרסונה הצ'יקית, גם כי הוא עושה זאת הכי טוב בעצמו וגם כי עוד לא קניתי ביקיני. אבל אם לחזור לפוסט, הרי שיש שם הנמקות שאינן קשורות לעניין של אורח חיים, אלא של תפיסת עולם, ויש הבדל מהותי בין השניים. אורח חייו של צ' אינו רלוונטי כאן – מפורט כאן טיעון רחב ממנו.
    ומעבר זה, אני מניחה שלא היית חותם על עצומה שתומכת בסגירת רחוב דיזנגוף בפורים לצורך תחרות התחפושות של ברוך גולדשטיין. כך שתמיכה בזכויות אזרחים במיעוט, אותם "שונים" באשר יהיו, אינה מובנת מאליה לעולם.
    הצעת החוק הזאת היא טוטליטרית ביסודה, אבל דווקא צ'יקי מצליח להעלות פה רעיונות שחורגים מהשחור-לבן של אזרח-מדינה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: