אילנה צוקרמן ופסטיבל מטולה\ בית הקפה האפריקאי בנווה שאנן 13\ זוטא – כתב עת חדש

1. קראתי לפני זמן קצר על מותה של אילנה צוקרמן, אשה טובה ואמיצה. כשערכה את פסטיבל מטולה לשירה, הזמינה אותי ואת יהושע סימון להופיע. זה היה עוד לפני שיצא מעין. כך, שאני חייב לה את חברותי עם אהרון שבתאי, אשר נוצרה בפסטיבל הזה.  
אני לא אוהב הספדים, במיוחד לא כאלו שקשורים לעולם השירה שגם ככה מזוהה מדי עם מוות ודם. מוות, לטעמי, זה דבר טבעי שקורה מדי פעם. אני מעדיף להזכיר את שבחם של בני האדם החיים, כדי שירויחו משהו, ולא את אלה המתים, שמחמאותיי לא יעזרו להם לאטום את החלונות.
בכל זאת, אני רוצה לספר אנקדוטה על האשה יוצאת הדופן הזאת. הגענו לפסטיבל מטולה באוטובוס הממוזג, נהנינו מאוד מהגבינה הצהובה בארוחת הבוקר של מלון אסקימו, צילמתי וידאו של הקראת שירה בתוך קומנדקר. אחרי זמן מה, בער לי החשק לעשות משהו מיוחד. ואז, תוך כדי שיחה בקפיטריה, החלטנו ליזום את "אירוע שירה בעירום מלא" שיתקיים על המדרגות של הפסטיבל, באויר החופשי. ישבנו שם, אהרון שבתאי, מיכל דר (למעשה אז הכרתי גם אותה. היום היא משוררת מרכזית במעין), ועוד כמה, אולי גם רוני סומק, שהיה מבין אלה שדחפו שנהיה בפסטיבל. 
החלטנו על הנוסח, בחורה צהבהבת עם כתב יפה, התחילה לרשום על דפים מהפנקס שלי את טקסט ההזמנה והתחלנו לחלק לאנשים לידינו פתקים משורבטים, בו ציינו כי היום בחמש יתקיים "אירוע שירה בעירום מלא" ליד המדרגות.
אלא שהאדם השני שקיבל את הדף, היה נער לחוץ שהתברר כמפיק הטכני של הפסטיבל. הוא בא אלי עם הפתק המרשיע ושאל, מה זה. אמרתי לו, אירוע שירה. הוא אמר לי שזה דבר מסוכן ועלי לבטל אותו מיד. שאלתי למה מסוכן, הוא שאל מה אני אעשה, אם מישהו יפול מהמדרגות, הביטוח לא יכסה את זה. אז הסכמתי לעשות את האירוע מתחתית המדרגות, מקום שבו בצבצה חורשה. הוא ממש התפוצץ מפאניקה: ומה אם מישהו יקרא משהו מסוכן, הוא אמר, ואז מישהו יוציא סכין ומישהו יפצע. 
לא כעסתי: דוקא אלה שחרדים משירה, מעריכים אותה באמת. בעיניי, יש פעמים רבות מחשבות כפירה בנוגע לשירה. אמרתי לו ששירה זה שפשוט עומדים ומדברים, זה לא ביג דיל, אף אחד לא נפצע מזה. הוא אמר שזה אולי לא חוקי וצריך אישור משטרתי, אמרתי לו שזה כמו לדבר, לא יהיה מיקרופון, האם עלינו לבקש אישור על שיחתנו כרגע? האם צריך לבטח את שיחתנו כרגע? 
הטמפון הפרוצדורלי אמר שהוא יקרא לאילנה צוקרמן כדי שתבטל את האירוע. אמרתי שאם היא תבקש, ארד מהעניין. אילנה תפסה תנומה קצרה, אחרי כל האירועים. והנער הנודניק שלף אותה מהמיטה. היא הגיעה, קצת קרבית והלומה, "מה בדיוק קרה? אמרו לי שאתה רוצה לפצוע אנשים במדרגות" (אני אולי מעט מגזים). הייתי קצת מבוהל. אמרתי לה, "אנחנו רק רוצים לעשות אירוע אוף-פסטיבל של שירה פחות פורמאלית. אם תרצי, נבטל". היא שאלה את הבחור מה בעצם הבעיה, והלה לא ידע להגיד בעצם מה הבעיה. ואחר כך היא אמרה "זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לפסטיבל שירה, שהמשוררים ייזמו כאלה אירועים. אני חוזרת לישון". והלכה, השָל מתנפנף מאחוריה כמו שביס של מלכה.
הבחור בכל זאת הזעיק שוטר לאירוע שלנו, שהתהלך משועמם. הזמנו אותו לקרוא משהו, אבל לא היה לו נעים. מאז שאילנה עזבה את ההגה, כמעט שאיש מאנשי כתבי העת הצעירים לא הוזמנו (בניגוד ל"פסטיבל שדה בוקר" למשל), חרם לא מוצהר שהוא לדעתי מטופש.

 

יצחק לאור, תרבות וספרות, על אילנה צוקרמן (מעניינת במיוחד הפסקה האחרונה,שמציגה נתון שלא ידעתי. שהיא למעשה הודחה מהפסטיבל שהקימה על ידי שלל עסקנים)

מיה סלע על אילנה צוקרמן עם ציטוט יפה של רוני סומק
 
2. בית הקפה הלוהט כרגע בעיר נמצא ברחוב נווה שאנן 13, שבתחנה הישנה.  יש מסעדה דארפורית שאליה נכנסים דרך וילון חרוזים. היא מוכרת אוכל בשרי טעים ב25 ₪ – שילוב של בשר בקר, סלט עגבניות ובצל ופירה שעשוי משורש כלשהו. נכנסים, אומרים שלום לאברהים, ומגלים שמעבר למטבח, עשרות אנשים יושבים (ביום שישי) ורואים טלויזיה. כשהייתי שם, היו שלוש טלויזיות פתוחות, כל אחת שידרה משהו אחר: חדשות סודאניות, האבקות חופשית וערוץ 2 ששידר תוכנית עם דמות בשם ליוינגסטון. המלצרית יפה והמבקרים הם על טהרת האפריקאים, מסודאן, אריתריאה וכו'. זה בית הקפה היחיד בתל אביב שיש דגל ישראל במרכזו, ועל החלונות נשזרים בתפאורה האפריקאית דגלוני פלסטיק כחול לבן. חלק מבית הקפה נמצא בשדה בחוץ, שם ישבתי: מסביב בתי קומות דולפים, חוטי כביסה מהוהים. הם יכולים להיראות גם אומללים ומכוערים, הבתים האלה, אבל הם נראו לי לפתע יפים כל כך. נעים לשבת בשמש עם הישראלים החדשים, המחוררים פיות ניירות כסף לנרגילה.

 

3. לא ראיתי את נאום קצב אמש, כי הייתי בירושלים, אבל מעניין לקרוא את הדברים נגד יחס העיתונות לקצב שכתבו עומר כרמון ונתי יפת (בטוקבקים). אין לי מושג אם קצב אשם או לא, בוודאי אינו צדיק, אבל הדברים שנכתבו מעניינים על רקע הסחף הכללי בתקשורת כאילו כבר הוכח שהוא אנס סדרתי וכאילו ביקורותו על התקשורת היא נלעגת. מעניין גם לקרוא את דבריו של צביקה גוטליב ב"רשימות" לגבי התלונות על אורך הנאום.  עוד מאמר מפתיע הוא של נמרוד ברנע בבלוג "האדם הסביר" שדוקא תומך בסעיף "הקשר עם הציבור" המושמץ בתקשורת, ומסביר כי ההשמצה היא חלק מהמהלך הניאו ליברלי.

 

4. רונן אלטמן וענת אבישר עורכים כתב עת חדש לשירה בשם "זוטא" שמתבסס על שירה וסיפורים קצרים, או כדבריהם זהו "קצר-עט לתרבות קצבית". הוצאת כתב עת חדש היא תמיד דבר טוב, ובמיוחד מעניין מה יעשה כתב העת הזה.

אישית אני לא מסכים עם המניפסט (הקצר) בו עורכי כתב העת טוענים שלאנשים אין זמן לשירה ותרבות כיום. יש זמן ויש אהבה לשירה. זה לא מה שהיה פעם. לי אישית יש מדי שבוע הופעה, ולעתים שתיים, ובדרך כלל מגיעים הרבה צעירים. אני מניח שמשוררים אחרים (כמו רוני סומק, אגי משעול ועוד) מופיעים יותר ומגיעים ליותר קהל. נסעתי לא מזמן בדרך להופעה עם מישהו שמארגן הופעות והוא סיפר איך כל מיני אמני רוק שהרדיו מפמפם ללא הפסקה מוכרים 20 כרטיסים, משוררים מביאים הרבה יותר. וכמובן שכדאי להזכיר את הכמות הגדולה של קוראי כתבי העת הצעירים כרגע, שנמדדת באלפים, וערבי השירה המלאים והפסטיבלים בכל הארץ. ביום חמישי האחרון היה לי מופע בירושלים בעשר ובפסטיבל מסדה בחיפה בשבע, שמאוד רציתי להיות בו. נאלצתי לוותר על חיפה כי הנסיעה באוטובוס מחיפה לירושלים לוקחת שעתיים וחצי.

אני גם מאוד לא מסכים עם הטענה שזה עידן הטקסטים הקצרים: ההצלחה הברורה של הארי פוטר מראה את ההפך. אני גם לא רואה הצלחה גדולה מדי לקבצי סיפורים קצרים. גם בעיתונות, אני מעדיף את הטקסטים הארוכים בדרך כלל, והם גם אלה שמביאים להשפעה גדולה יותר. ואפילו בשני הבלוגים של רונן, אני נהנה מהטקסטים הארוכים בדרך כלל. כך שאיני מבין מדוע רונן, שבימים כתיקונם יותר אליטיסט ממני, מחליט על צעד מעולם התוכן של סמנכ"לי השיווק. 

על כל פנים, רונן אלטמן הוא כבר שנים שחקן מעניין ומוכשר על מפת השירה, אחד שיש לו מה להגיד, ויהיה מעניין לעקוב אחרי כתב העת הזה. בדרך כלל לא צריך להתייחס ברצינות רבה מדי למניפסטים ולקונספטים הראשוניים של כתבי עת, אלא למה שקורה בין הדפים עצמם (אני מדבר גם על מעין) – מניפסט הוא כמו סידור ראשוני של כלי השחמט, מעניין מה שקורה אחר כך במשחק. אז אתם מוזמנים לשלוח טקסטים עד שש מאות מילה ל: zuta@bhasofer.org.il. ושיהיה בהצלחה לרונן ולענת, אני מקווה שיובן שהביקורת שלי נאמרת באהבה רבה ובהערכה. אכתוב כאן את דעתי על כתב העת "זוטא" כשייצא.  

 

עוד בעיתונות:

אורי בלאו ב"הארץ" על חולצות רצח הילדים של צה"ל (תודה לאמיתי סנדי)

שיר יפהפה של משה אוחיון, המשורר מדימונה, ב"בית העם"

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהרון תמוז  On 13 במרץ 2009 at 22:22

    האם היא הביאה לשידור שירים של משוררים נון קונפורמיסטים ?

  • שמחת בית השואבה  On 13 במרץ 2009 at 23:18

    אהבתי את הליוינגסטון.

  • daniella  On 14 במרץ 2009 at 0:29

    אבל ביקורתו על התקשורת נלעגת.
    ולא ראית את הנאום.

  • שמר  On 14 במרץ 2009 at 10:44

    "
    אמרתי לו ששירה זה שפשוט עומדים ומדברים, זה לא ביג דיל, אף אחד לא נפצע מזה.

    "

    …….???????????????

  • דני הסגול  On 14 במרץ 2009 at 12:28

    גם המתלוננות אינן "מעללניות" – עד שיוכח אחרת ומזוז אינו רודף את קצב באופן אישי עד שיוכח אחרת. אלו חלק מהשמצותיו הלא מוכחות של הנשיא לשעבר במסיבת העיתונאים שבה אף תקף עיתונאים על בסיס אישי ולא הניח להם לשאול שאלות – בניגוד למסכם עמו.
    כדאי להקשיב לנאום לפני שמבקרים את הביקורת על הנאום.

  • טלילה  On 14 במרץ 2009 at 14:10

    על אילנה צוקרמן, תודה שהבאת אותו.
    רק שלא הבנתי בסוף אם היה עירום או לא…
    😉

  • צ'יקי  On 14 במרץ 2009 at 15:59

    בעניין קצב, הדבר המעניין בטקסט של נתי ועומר זה שהם אמרו שמסיבת העיתונאים היתה טובה, בניגוד לכל הפרשנויות שראיתי בכל מקום. מאוד רציתי לראות את מסיבת העיתונאים הזו. מסכים עם דניאלה ועם דני הסגול בסך הכול. אם הייתי צריך לבחור בין קצב מצד אחד לבין רינו צרור, ברור על תלתליו של מי הייתי שם את כספי
    על כל פנים, המילה נלעג משמעה אדם שלועגים לו, אם אדם הוא נלעג, אז זו בעיה גם של הלועגים.

  • חיננית  On 14 במרץ 2009 at 17:19

    בייש את עצמו הקצב לחלוטין
    הראה שוב שנשיא שאצלו הטרדה מינית זה סתם שעשוע שבכלל לא נחשב לפשע ,שאונס מזכירות כפופות לו לא שווה את הטרחה של בדיקת הענין ע"י מזוז ,
    נשיא שכזה המסוגל להיות גם פתטי, גם מטומטם וגם חסר כל רגישות לתגובות הציבור
    והכל בעיניו מסתכם
    –ב תאורית קונספירציה מופרכת לחלוטין -שכולן רצו להתנכל לו לאיש המסכן הזה שהיה אזרח מס 1 ככה סתם כאילו כלום?..
    כולן כאחת בדו מעשיות של הטרדה מינית באותו הדפוס עם אותו דפוס חיזור???

    והעובדות הן שאף אחת בכלל לא הכירה את השניה עד שא' מבית הנשיא פתחה את הפה
    ואז כולן העיזו לצאת מהארון ולהעיד -גם אצלי זה היה בדיוק ככה ,
    המסקנה ההגיונית במקרה הקצב היא
    לשפטו ברותחין להכניסו לבית סוהר-!!
    !בלי התחשבות ברום מעמדו של האיש המגעיל הזה.

  • גיורא לשם  On 24 במרץ 2009 at 19:53

    היו באילנה צוקרמן גם צדדים לא כל-כך חיוביים מבחינת יחסה לשירה העברית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: