האשה שלא יכלה להסתכל להם בעיניים

היא אמרה שהיא לא יכולה להסתכל להם בעיניים
זה הגיע למצב כזה, לטעמה,
שהיא כבר לא יכולה להסתכל להם בעיניים
העיניים שלהם הגיעו לידי מצב, לטעמה,
שאי אפשר כבר להסתכל שמה
כמובן שהיא יכלה ביולוגית להסתכל להם בעיניים,
אבל ההרגשה!
היה לה קשה מאוד לעשות את זה.
זה היה בלתי אפשרי, היא אמרה,
להסתכל להם בעיניים.
אבל היא ידעה שבסופו של דבר צריך להסתכל להם בעיניים.
היא ידעה שבסופו של דבר תוכל להסתכל להם בעיניים
שלא תוכל שלא להסתכל להם בעיניים.
אי אפשר לקחת ציבור שלם – ולא להסתכל להם בעיניים.
 
בעיניהם,
לא היתה כל בעיה עם העיניים שלהם,
גם כשניסו להיכנס לתוך העיניים שלה,
לא היתה כל בעיה עם העיניים שלהם
הם חשבו שהעיניים של עצמם בסדר גמור, מאה אחוז,
להם לא היו בעיות עם עיניים כלשהן.
אבל לה היתה אשמה עצמית עמוקה
וזעם עמוק
לא עליהם אישית,
אבל הזעם היה כל כך עמוק
והאשמה כל כך עמוקה
שהיא פשוט הרגישה שלא יכלה להסתכל להם בעיניים.
 
הם כאמור, לא ראו את העניינים עין בעין.
גם להם היתה אשמה וכעס,
אבל לא היה לכך קשר לעיניים של מישהו,
הם דווקא רצו שתסתכל להם בעיניים,

ולא היה אכפת להם להסתכל לה בעיניים,
למרות המלחמה.
 
 
אבל הם לא יכלו 
                        –  אי אפשר –
                                               להכריח אף אחד להסתכל לך בעיניים.
אתה גם לא מעוניין שיכפו דבר כזה
זה צריך לבוא טבעי
כך שהם פשוט חיכו
היו בטוחים שבסופו של דבר תבוא עם הרנו, תחנה,
ואז יסתכלו זה לזה בעיניים.
 
הגיעו כל יום בבוקר,
ישבו מחוץ לחנות.
לעתים עם קנקן לימונדה,
לעתים עם פכסם נגוס.
חיכו יום, יומיים ושבוע. הם עשו כמובן עוד דברים
ובסופו של דבר, היא נשברה
הגיעה במיוחד עם הרנו, החנתה, הורידה את האמברקס מטה-מטה,
והסתכלה להם בעיניים
למרות האשמה והזעם
בגלל האשמה והזעם
שהיו עמוקים וכעת הפכו רדודים
הסתכלה להם בעיניים
ישבו והסתכלו זה בזה בעיניים
בעצב, ואחר כך בחיוך, לבסוף בשעמום
הביאו תה, המשיכו להסתכל בעיניים
ואז הופתעה לראות שם, בעיניים עצמן,
את מה שבמשך זמן כה רב לא ציפתה לראות שם
דבר מה שאף אחד לא הכין אותה שתראה שם
לא לונדון וקירשנבאום, לא רוני דניאל ולא סיגל שחמון! אף לא סיגל שחמון!
אף אחד לא הכין אותה לרגע שתסתכל להם בעיניים
שום דבר לא הכין אותה להפתעה העצומה
אף שזה היה עניין מובן מאליו – של מה שראתה שמה
כשהסתכלה להם בעיניים
כל כך הופתעה מזה!
הכול היה ברור ופשוט,
נהיר ובהיר,
היה צפוי לגמרי שתראה מה שתראה שם
כל כך הופתעה ממה שראתה
כשהסתכלה להם בעיניים
 

(רכבת מנהריה לתל אביב, לאחר ביקור בכפר יסיף. תחילת פברואר 2009)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמרית  On 9 בפברואר 2009 at 18:55

    הייתי מוותרת על השורה של לונדון וקירשנבאום

  • עדי  On 9 בפברואר 2009 at 19:06

    ומה היא ראתה בסוף?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 בפברואר 2009 at 19:27

    נראה לי

  • פיזמון לתיכון  On 9 בפברואר 2009 at 19:50

    זה שירון על ציפי ליבני, השוביניסטים חוגגים נראה מה יקרה מחר.

  • מיכאל  On 9 בפברואר 2009 at 20:54

    מאז אירובי אני מחכה ומצפה לספר חדש

  • ביבי  On 9 בפברואר 2009 at 23:10

    איך היה בכפר יסיף?

  • יודית שחר  On 9 בפברואר 2009 at 23:18

    צ'יקי ידידי, שלחתי לך מייל פרטי כי נעלמה לי הכתובת שלך, מקווה שהמיילים מגיעים ברשימות.

  • חיפאי  On 13 בפברואר 2009 at 20:04

    עדיין מחכים לשיר על חיפה

  • יעל  On 1 במרץ 2009 at 1:52

    כדאי להסתכל לאנשים בעיניים?
    לפעמים זה קשה 'תה יודע. בלי שום קשר לשיר הזה, לציפי לבני ובכלל, זה קשה להסתכל לאנשים בעיניים.

    אבל אני אנסה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: