שירים מוכתמים + מכתב מחיפה על ליברמן, אוכל רומני וכו'

 שירים שהעתקתי ממפיות מוכתמות 2003-2006
 

 

 

*
המילה בתיאבון מוטלת
במאפרה. מוטוקו
ישנה בבית
 

*
כוסות הפוכות על מדף
סתיו
 
 

*
על הספסל הזה אמרה
שהיא אוהבת אותי בסתר
ואולי על השני
 

*
לחיים אדומות
ועלה על בוץ
השיר עליך:
עלה על בוץ
 

*
אני כמו האנטנות
על הבתים
רזה, חסר תועלת
משכן עַד לעורבים
וחריוניהם
 
 
*
בעד חלון הבר
הכרך אדמדמת
הנערה עודה חולמת
על לונדוןאדינבורו
לחטוף שמה כלבת
בלילה בהיר
שיכרונית וחיוורת
כמו אידיוט
שיכרונית וחיוורת
כמו אידיוטהתקליטן שר עם השירים
שהגיש
יש סימן יותר רע?
מלטף את זקנו
כמו אור את הקבצן
המת בשדרה
 
 
*
שני תלייני המודעות
זוג אגרות חוב של פגתוקף
על עורה הדקיק של בן יהודה
זה השיר על המפיות
המוכתמות שמן
חלונות ראווה מטוקבקים עד מוות.
הבקבוקים שלא ניתן למחזר
העולם שייך לכם
הלילה
 
 
 
*
בפיצוציה,
דוכן מלא כל כך
וליבי
 
 

אני רוצה למסור לקוראי הבלוג הרבה אהבה מחיפה היפה שבה אני נופש כרגע. מאז המלחמה והמשבר העולמי ("המשברוביץ'"), אני, כמו כולם, מעט דכדוכי יותר, הבגדים שאני לובש יפים פחות. אבל אני מקווה שהשמחה תנצח, ושאקנה בגדים חדשים ונוצצים. אין טעם להיות עצבוביים. זה לא עוזר לאיש, וגם לא לאישה. אני עכשיו בהדר. הלכתי לשוק מקומי וקניתי רימון גדול ובהיר, כזה שנראה כאילו הוא גדול יתר על המידה. אני לא אוהב להביא בגדים להחלפה כשאני יוצא למסע, אלא לקנות אותם במקום עצמו. אז קניתי שתי חולצות של חברת הייק, מודַה שאני עוקב אחריה זמן רב, ותחתונים. הם עלו יחד 25 ש"ח. את הרימון (שעלה 3 שח) קניתי בשוק באיזור רחוב החלוץ, בתוך מבנה מקורה שעליו שלט שבו כתוב שכאן לא מוכרים חזיר, בניגוד לאיזהשהם מתחרים עם שם דומה. אהבתי גם שלט אחר, "אנחנו מוכרים צלחות תרמיות". ושלט מרחוב הרצל שהוא לא מצחיק אבל אומר הרבה – "הכול למעשן". זה גם מה שאני חושב – הכול למעשן.
בשוק המקורה הלז גם טעמתי זיתים חמוצים מדי ולא קניתי אותם, והרגשתי אשמה גדולה כשביקשתי מקום להניח את בדלי החרצנים, אחרי שהטרדתי את המוכר, אבל למוכר הזיתים זה לא הזיז והוא פער איזה ניילון מולי. למעשה, אני לא כל כך עסוק בחוויות אותנטיות-אוריינטליסטיות בחיפה, מלבד אולי שימוש תכוף בכרמלית – אני לא מוכן לשמוע מילה רעה על הכרמלית! הלקוחות שלה כל כך כפויי טובה! היא המטרו הכי סטייליסטי בעולם, ורגע שבו אני מתגאה בישראל, בראש העיר לשעבר גוראל נמוך הקומה ובטכנולוגיה הפנאומטית הציונית! (למרות שגם בטשקנט יש מטרו יפה כזה). הדבר הרע ביותר שאני יכול לומר על חיפה זה שהחיפאים לא ממש מבינים את הגדוּלה של הכרמלית. עוד הוכחה שאין נביא בעירו. האם יש עיר שבה למטרו יש קרמיקות כאלה?
לא אכלתי כאן חומוס עדיין, אני צריך המלצות מקוראי הבלוג על משהו באיזור הדר. לאחרונה אני מנסה להתמחות דוקא במסעדות הבשרים הרומניות הותיקות. אפשר להגדיר את השבוע שלי כמשהו שיכול לגרום לכתבי בלייזר להחוויר. מיום שישי ועד היום, עשיתי משהו. אכלתי במישו שברחוב אליעז ביפו תלת-קבב פאלי עם רוטב מוזר, אחר כך ביוז'י ולאון (לאחד מהם יש אזכרה השבוע) אכלתי מרק צ'ורבה נהדר עם בשר של עוף אני מקווה ואז אנטרקוט, ביום המחרת אכלתי במעין הבירה עם הלן שוק אווז טבול במסה עצומה של שום. והיום קרפיון עם שום ביוזי ולאון או בלאון ויוז'י. אני שום ענק שנחת בחיפה. אני מניח שסבא שלי, חזי איש קומפולונג מולדובני שברומניה, מביט בי עכשיו מהשמים ומחייך בשמחה כי הוא לא יכול להריח אותי (הוא היה תתרן, כי עבד במפעל דשנים לחומרים כימיקליים).

מה עושים בחיפה? אני כל היום שורץ בקפה מסדה, הקפה הסקסי בצפון הארץ. עם הבנות הכי יפות, אם אתם נמשכים לערביות אינטלקטואליות (או אתן וכו') עם כאפיה וקבוצה בפייסבוק. ביקרתי גם בגולדמונד ספרים ובחנות בגדים יד שניה בשם 'בגדי יפה', עם מוכרים חביבים. על כל פנים קפה מסדה מזכיר את מרסנד או באצ'ו התל אביבי, אבל עם רוב ערבי וניהול ערבי, של סמיר החביב. בירה עולה 10 ש"ח, אבל אני לא שותה אלכוהול. יכול להיות שאני לאחרונה באיזורים ערביים יותר מתמיד בגלל הקמפיין של ליברמן והתחושה הרעה שהוא גורם לי. האמת היא שכולם מדברים על זה שליברמן הוא הבעיה ושצריך להיאבק בו. אני חושב שליברמן זה עניין קל, הבעיה היא שכל כך הרבה רוצים את התבשיל הגזעני שהוא מציע. ליברמן אם זה לא היה ליברמן, שמוק אחר היה עולה על הקטע של לחמם נגד הערבים. דווקא העובדה שליברמן הוא על גבול הנבל ופוליטיקאי די שלומפר (ראו מקרה טרטמן והמיליונים שנכנסו כנראה לחשבון של בתו) קצת מציל את העסק. בוא נאמר, שעם כל הדיבור שלו על נאמנות, אני מאמין שליברמן יברח מישראל אם יעמוד בפני כליאה, מפחידים אותי יותר פוליטיקאים שמאמינים במה שהם אומרים.
הגזענות הזו נגד ערבים היא לא רק ליברמן. הוא רק החצ'קונים של הפנים המשומנים של הגזענות: שנאת ערבים היא הסאבטקסט של כמעט רוב התקשורת הישראלית המיינסטרימית. חלק עצום מהידיעות בעיתון ובטלויזיה מטרתן להוביל לפחד מערבים או לשנאה בהם, להפחדה מהם ובמקביל גם זלזול ידעני בהם. אהבתי סטיקר שראיתי ברשת, 'ליברמן מדבר ערבית. היטלר דיבר ביידיש'. אני חושב שהסטיקר אומר בצורה ברורה וחזקה יותר מכל מה שאכתוב ואין לי משהו מקורי במיוחד להגיד על הנושא, אני גם לא מומחה לאנטישמיות או נאציזם. יתר על כן, הנושא הזה תמיד דיכא אותי. אני מעדיף תקופות אחרות בהיסטוריה ודיקטטורים אחרים, ואנלוגיות אחרות.

על כל פנים, ליברמן היה מת להיות כריזמטי וצנוע-דרך כמו היטלר. ליברמן, להבנתי, הוא די פחדן, נהנתן ופרגמטי, מול היטלר שהיה בכלא, נלחם מול כל העולם ובסוף התאבד. גם מבחינה מינית, הסיפורים על ליברמן פרועים יותר מהא-מיניות של היטלר – יאמר לטובתו של ליברמן שיש לו זין ותאבון מיני. אדם שעושה סקס הוא מיד מסוכן פחות. אני לא מדמיין את ליברמן מתאבד, אלא חומק איכשהו. הם לא דומים כלל. מה שמדכא זה ההצלחה של ליברמן בסקרים או בבחירות המתקרבות, ובכך שאין לך אמירה ציבורית גדולה נגדו מלבד בשמאל, בניגוד לצרפת שהקיאה את לה-פן מחוף לחוף. ליברמן הוא כאמור שונה מהיטלר, אבל המוטיבציות של הקהל שמצביע לליברמן ולהיטלר (או לה פן) דומות פחות או יותר (אף שלא יעזור, הישראלים הם עם פרגמטי וטוב בשורה התחתונה).
אני מקווה שכבר ייגמרו הבחירות המצחינות האלה, שהביאו את המלחמה בעזה, שכעת ברור לכולם שאין לה סיבה אמיתית ושלא עזרו למדינת ישראל ולתושבי הדרום המופקרים. איזה נצחון זה שלאחריו כולם פוחדים לנסוע לחו"ל, ובשער ידיעות ממליצים לא לקחת מוניות שעוצרות לכם (זה על מורניה, אבל זה אותו דבר בעצם). בדיוק קראתי את 'פעולת תגמול באביב' של חנוך לוין, שנמצא בבית שבו אני שוהה בחיפה. המערכון שנכתב על הפעולה בסמוע מספר על חייל ישראל שמגיע לכפר ערבי ומנסה לעשות מבצע סטרילי של פיצוץ הכפר, ללא פגיעה באזרחים, ומסביר לערבי "זו הרתעה, לא נקמה". הערבי שואל אם הוא מפוצץ רק את הבית שלו, אז החבלן הישראלי מסביר שאת כל המחוז, ומסביר זאת במילה אחת 'בחירות'. הערבי אומר רק 'אה'. אולי שמישהו יקליד ויעלה לרשת. נראה שזה הטקסט הכי טוב על מלחמת עזה.

אבל כמו שאמרתי, די ליאוש. מי יודע, אולי אחרי הבחירות ביבי יביא שלום. כראש ממשלה הוא היה פחות גרוע מאולמרט, ברק או שרון, אם בודקים את המעשים בשטח. הוא לא פתח שום מלחמה ולא זכור לי מה עשה נורא כל כך, מלבד להדפיס שטרות חדשים עם עיצוב מכוער לקראת סוף כהונתו. גם אם היה רע, אחריו היו כולם הרבה יותר גרועים. אני מקווה שחיבתו לפוטו-אופ תביא אותו לנסות להתחבב על אובמה. הוא לא איש של פריז כמו פרס, הוא יהיה חייב לעשות מה שאובמה יירצה. על כל פנים, אם חיפאים מהדר קוראים אותי: אני תקוע בצפון הארץ בלי מטען לסלולר, נוקיה צר-חור. אז אם מישהו נמצא בהדר עם מטען פיני צר-חור, הוא מוזמן לקפוץ לקפה מסדה כרגע או לרחוב שבתאי לוי אחר כך, שבו אני מתארח אצל אמנית מקומית יפה, ולהשאיל לי, או שאגיע אליו. כתבו לי בטוקבק. בעיות בחיווט ובחשמל הן אולי הדבר המייאש ביותר שיכול לקרות לגבר. נגיד אם מישהו היה עוקר לי עין והייתי עם עין יחידה, הייתי מקבל סימפטיה ברחוב, אולי אפילו הנחות בארנונה. אבל יש רק רע בכך שהסלולר עומד להיגמר. אני סוגר לשעות ארוכות את הסלולר ואז פותח לכמה דקות כדי לשמור על הבטריה. וזה מטריד אותי מאוד לא לשמוע צלצול בשעות שהטלפון סגור. אין חוק נגד זה? האם לתנועה הירוקה-מימד יש משהו במצע שלה נגד זה? טוב, המכתב הקצר הזה מחיפה הופך לארוך. נשיקות לכולם בתל אביב.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לא הדרי  On 2 בפברואר 2009 at 22:24

    חיפה!
    קפה מסדה!

    רוצים שיר על חיפה ורוצים שיר על חיפה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 2 בפברואר 2009 at 23:38

    מאחוריך!

  • חיפאית אחת  On 3 בפברואר 2009 at 0:36

    מצטרפת לקריאתו התקיפה והחשובה של 1.
    בעניין חומוסיות (מחר בבוקר) – רד עם הכרמלית לתחנה התחתונה, כיכר פריז, שם צא מהתחנה כשגבך לים (זמנית, זמנית) ולך לעבר הרחוב הראשי שמולך. חצה את הרחוב ותגיע הישר לפתחן של שתיים מהחומוסיות המשובחות בעיר ובארץ כולה. עשה אן-דן-דינו ובחר באחת מהן.
    אחרי שתתאושש ממנת החומוס, מומלץ להסתובב שם בסביבה, העיר התחתית, הנמל (אפשר לעלות על הגשר ולצפות על הנמל ממנו), רחוב העצמאות והמגינים, עד שדרות בן גוריון, עם שלל בתי קפה וקניון חמוד למטה. אח"כ היכנס לכרמלית והצטרף חינם למועדון מעריצי הכרמלית http://www.dilgit.com/carmelit/songs.html#RED
    חזור להדר, לקפה מסדה והסביבה.
    לילה טוב, יום נפלא!!!

  • יובל בן-עמי  On 3 בפברואר 2009 at 11:53

    לדעתי אתה סלחן שלא לדין כלפי ביבי. הפגיעה שלו בחוק ההגבלים העיסקיים היא חלק מרכזי מהסיבה שהוצאות הספרים היום במשבר והספרות הישראלית סובלת. העובדה שאפשר להעביר כספי קופות גמל משליטת הבנקים לחברות ההשקעות עלתה לי ולעוד הרבה ישראלים הון תועפות שאין לנו. גם אם אובמה יהפוך אותו לג'ון לנון, בתחום הכלכלה הוא אסון מטורף.

    שווארמה אבו האני, גם כן ליד כיכר פריס – באכסדרה היורדת ממנה לשדרות העצמאות – היא הברקה: המון סומאק על הבשר וירקות רעננים. עם כל הכבוד לאמיל, זאת הפיתה שלי בחיפה. את הקפה שאחרי כדאי לך לשתות בקונדיטוריה שני, שדרות העצמאות 53, שהיא ותיקה ומעולה, ידידותית ומיוחדת.

  • חיפאי  On 3 בפברואר 2009 at 12:35

    קודם כל חיפה זאת העיר הכי טובה בעולם. האם ביקרת בהוצאת "פרדס" ברחוב מסדה? יש להם מבחר גדול של ספרי סמולנים כמו גם כתבי עת מוצלחים לשירה.

    יובל, למה אתה מתכוון בדיוק עם הקשר בין ההגבלים העסקיים להוצאות הספרים?

    אגב, הפנסיות התחילו לזרום לבורסה הרבה לפני ביבי, בממשלת האחדות של שנות ה-80 ככה. אז נכון שאם לא היה ביבי היינו מפסידים 15% ולא 30%, אבל זה עדיין הפסד גדול ומשמעותי למי שפורש בקרוב. ביבי פשוט הוציא לפועל מדיניות שהיתה קיימת הרבה לפניו, והצטיינו בה גם ממשלת רבין השניה, ברק ואולמרט. הפתרון הוא להעיף את החבורה הנלוזה הזאת, או לפחות לייצר אילושהם מנגנוני הגנה חברתיים ושיח ציבורי סוציאליסטי עקבי, בשביל למתן אותם.

    הפלאפל הכי טוב זה אוריון ברחוב הרצליה, בלמעלה של הדר.

  • צ'יקי  On 3 בפברואר 2009 at 12:52

    לגבי ביבי – אני מסכים עם כל מה שתאמרו עליו כלכלית, דברים שנדמה לי בעיקר הוא עולל כשר אוצר. אני גם לא חובב שלו מדינית. אבל הוא לטעמי היה פחות גרוע מהשאר, היה פשוט ראש ממשלה רע, שזה שינוי מרענן. לא שאבחר בו. אני גם נוטה לאופטימיות.
    תודה לכולם על ההמלצות – אני כנראה יוצא עכשיו לאכול משהו. והייתי גם בהוצאת פרדס ופגשתי את העובדת היפה, לא לדאוג. אוסיף לטקסט.

  • בעז יניב  On 3 בפברואר 2009 at 13:56

    האמת שאני ממש לא מכיר את חיפה, אבל יצא לי לשבת בקפה מסדה בגלל קרבתו להוצאת פרדס. אבל לעניין החשוב יותר, ממש מרחק של חמש דקות הליכה משם יש מסעדה רומנית טובה עם יופי של קבבים. אני לא יודע להסביר לך איך להגיע אבל אם תכנס לפרדס שנמצאים חצי מטר ממסדה אני בטוח שדוד יסביר לך בשמחה.
    בתאבון.
    דרך אגב בקבבים עדיין אין קבב בארץ כמו ב"קבב אמונה" בבאר שבע, ובסטייקים עם כמות שום רצחנית "סמי וסוסו" האגדי מהשוק בב"ש הוא מהמובילים.

  • יובל בן-עמי  On 3 בפברואר 2009 at 19:23

    לגבי קבב אמונה – מסכים. סמי וסוסו קצת פחות עושים לי את זה, למרות שאוירה שם נחמדה מאוד. מסעדה רומנית נוספת בחיפה היא הבאנרה על שדרות העצמאות. שם האוכל פחות קריטי אבל האוירה יוצאת דופן. חיים, הבעלים, יושב מאחורי הבר עם כובע קאובוי ומקטרת שהרי בצעירותו היה מפליג לניו אורלינס. הימאים הזקנים יושבים אצלו, שותים טוב, מדברים על הזונות של המבורג לעומת מונטוידאו ועל מכונאות מנועים ועל פוליטיקה ועל חברים שהיו ואינם.

    לשאלת עניין ההגבלים העסקיים: לפי מיטב הבנתי ביבי אחראי לצמצום פעולתו של הממונה על ההגבלים, והיא שאיפשרה כריתת בריתות בין הוצאות ספרים לרשתות שיווק הספרים. המהלך יצר משבר מתמשך באיזון האקולוגי העדין של שוק המו"לות. אני, שיצא לי ספר בזב"מ, אמור להנות מזה, אבל זה לא משנה את העובדה שבתחום שאני יוצר בו אין פיקוח, פרוייקטים לא יוצאים לפועל, האוירה הממוסחרת חריפה, שכרם של הסופרים נשחק והיצירה נפגעת.

  • n  On 3 בפברואר 2009 at 23:12

    אתה נערץ.

  • שמרלינג  On 3 בפברואר 2009 at 23:28

    נחמד לקרוא את רשמיך על עיר המחוז שלי, חיפה. עכשיו פתאום המקומות המוכרים נראים לי עוד יותר יפים.
    כשאתה לא מתעסק בחברה, פוליטיקה, מוזיקה או שירה (סתם סתם) אני נהנה לקרוא אותך.

    בילוי נעים בעיר. אשמח לקרוא רשמיך מחיי הלילה של העיר.

  • כ.  On 5 בפברואר 2009 at 13:51

    איך כמוך. התמכרות מאוחרת.

  • עוד חיפאי  On 6 בפברואר 2009 at 18:44

    עשית חשק לרדת להדר.

  • גולדמונד  On 6 בפברואר 2009 at 20:58

    חומוס אוכלים אצל פארג' או אצל אבו שאקר, שתי חומוסיות שכנות שנמצאות לא רחוק מכיכר פריז. בנוסף לחומוס מקבלים גם מג'דרה וגם קוסקוס אדום.

  • שרי  On 7 בפברואר 2009 at 21:03

    אגב, ליפה מפרדס קוראים גליה.

  • צ'יקי  On 7 בפברואר 2009 at 21:29

    אני רוצה להרגיע את כולם, אכלתי באבו שאקר ואני מאשר.

  • אייל דץ  On 8 בפברואר 2009 at 2:47

    איזה סיפורים עסיסיים שמעת על ליברמן? הוא לא נשוי באושר?

  • צ'יקי  On 8 בפברואר 2009 at 10:27

    אנשיי בליכוד סיפרו רכילויות חזקות. בוא נאמר שלטעמי הוא לא יעבור את מבחן הנאמנות

  • רויק'לה  On 13 בפברואר 2009 at 6:30

    הכתיבה הפוליטית שלך היא כניחוח עדין של שאנל חמש על צואה נוזלית של פרות. ללקק את השפתיים ולקנח את האף.

    באשר לחומוס: פאתוש, כמובן. ברח' בנגוריון. לפעמים יש שם גם מוסיקה ערבית חיה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: