מהמיטה לגרמניה

1.

בשיא החום של אוגוסט 2008, משועמם בחדר הזול ביותר במדינת אכזיב, רציתי לבחון את פונקציית המצלמה במחשב הנייד החדש שלי. לשם כך צילמתי קליפ בטייק אחד, לשיר ישן ולא בולט שלי, "עוד יום", שיצא באלבום סונול (רא רקורדס, 2003. מפיק: רם אוריון). פשוט העמדתי את המחשב בפינת המיטה, השמעתי את השיר והפעלתי את המצלמה הפנימית, והתחלתי לרקוד במיטה הרעועה באופן קאמפי שנראה כמו פורנו הומוסקסואלי זול. אחר כך הדבקתי בין השיר לקליפ, גם ללא יותר מדי דיוק. העליתי ליוטיוב וגם כתבתי על כך בבלוג. והתוצאה: קלאסיקה.

איכשהו הקליפ המוזר והמרושל הזה התגלגל, והגיע אל פיתחו של מפיק טלויזיה גרמני בשם הרברט, שמאוד התלהב ממנו. פנה אלי בפייסבוק וביקש להשתמש בקטע מהשיר לעיטור ריאליטי שהוא עורך בשם "אני כוכב, קחו אותי מכאן" באר.טי.אל. כמובן שהסכמתי. הסברתי לו שהשיר יצא באלבום שאיש לא מכיר בישראל, אלבום שמעולם לא הושמע ברדיו הישראלי, ואת הקליפ אפילו לא טרחתי לשלוח לערוץ המוזיקה, אני חושב שהאיכות של הצילום לא תתאים למסך גדול. אבל הוא אמר שזה לא אכפת לו, הוא וחבריו מעריצים את הקליפ, והוא רוצה ש4 מיליון גרמנים ישמעו את השיר הזה דרך אר.טי.אל.

השבוע עלה לרשת פרק הריאליטי עם התחלת השיר 'עוד יום' (השיר הדיסקואידי עם הווא ווא בשניות הראשונות) עם האנחות שלי והגיטרה הבוטשת של רם אוריון.

 

2.

היום מצאתי מתחת לשטיח פנקס תכול ישן של שירים ישנים שלא העתקתי. השיר הראשון שראיתי הוא שיר יפה שלי ממרץ 2002. אני יכול להעיד כי הוא יפה לטעמי, כי אני מאוד רחוק מהשיר, וזה כאילו שיר של מישהו אחר. היום אני לא כותב שירים כאלה כבר.

 

אפו של המאבטח

הופך אדום. כנס השמאל

 

 

והנה עוד שיר ממרץ 2002, קצת עצוב. בטח נפרדתי ממישהי אז:

 

גשם אחרון השנה:

החלזון ואני

יוצאים החוצה בטעות

 

 

3. כמה לינקים לחג

 

הרבה כתבו על 'לצאת – האסופה נגד המלחמה בעזה', לרע ולטוב. אבל הטקסט המדוייק והמרגש ביותר שהתייחס לשירון הוא של אילנה המרמן ב"תרבות וספרות" של הארץ.

 

כדאי גם לקרוא את המאמר של רן כהן בויינט 'יורים וחובשים' על ישראל שאחרי ההרג הסיטונאי של ילדים המנסה לעשות לעצמה יחסי ציבור טובים כמי שפותחת מרפאות, כאילו היתה פלורנס נייטינגל. כמה קל לראות שזו עצה של ספינולוגים ציניים. הרי אפשר היה לעזור בצניעות לפצועים, שלא למטרות הסבריישן, אבל כאן מצלמות הטלויזיה הראו שוב ושוב איך מסיידים את המרכז הרפואי בארז. ברור שמדובר בפעולת ראוה, אפילו לא משהו למירוק המצפון. זה כמו שמישהו הורג לך ילד ופוצע קשה ילד שני, והרוצח ירצה להצטלם ל'ידיעות' חובש את הילד הפצוע ומנשק את מצחו. זה מזכיר לי כשהיינו בהפגנת השירה בפולגת (אם איני טועה) מישהו סיפר, שהמנכ"ל הציע לבנות ספסל על חשבון החברה, כדי שהמפוטרים יוכלו לבכות ולהתאבל על המפעל הנסגר.

בהתחלה התפלאתי שחבר הכנסת היובשני רן כהן יכול לכתוב טקסט תקיף כזה, אבל אחר כך גיליתי שמדובר ברן כהן אחר, שקשור לעסקי הרפואה. מאמר מומלץ, גם כי הוא מביא מידע שלא נפוץ בעיתונות על הצביעות הישראלית.  

 

אף שאני לא חובב גדול של הנצחת מתים או מוות, אלא של חיים (יהודים, פלסטינים וכו'): הפגנה לשינוי שמו של 'גן השניים' ביפו ל'גן העזתים', שהיה כנראה שמו הקודם, לזכר ההרוגים בעזה. (פייסבוק)

 

זה מתקרב אלינו: צו סגירה לתיאטרון אל-מידאן בחיפה מתירוצים מקרתיסטיים. האם התיאטרונים היהודיים יצטרפו או שהם עסוקים עם ועדי העובדים?

 

ולא פוליטי: מאמר בגארדיאן על איך נכתבים להיטים מושלמים. פיל קולינס נותן בראש.

 

——-

יום ה', ה29 בינואר -ערב לצאת בירושלים, בגלריה ברבור

יום ו', ה30 בחודש – ערב של בסטרבות בירושלים, בינקי'ס

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דרור  On 27 בינואר 2009 at 8:57

    השיר על החלזון יפה מאוד
    תודה

  • עמיחי  On 27 בינואר 2009 at 10:15

    אם כי אני מוכרח להודות שהקליפ קצת הביא לי את הסעיף מתישהו

  • טלילה  On 27 בינואר 2009 at 10:42

    על הכול, על הווא ווא והאנחות והשירה המשובחת
    הבאת לי חיוך על הבוקר

  • יובל  On 27 בינואר 2009 at 10:52

    הביקורת של המרמן טובה, אבל השירים באמת לא משהו.
    ממש השתפרת מאז.

  • סתם אחד  On 27 בינואר 2009 at 12:51

    אתה לא כזה משהו כמו שנדמה לך.

  • מיכאל  On 27 בינואר 2009 at 13:11

    אתה לא כותב מספיק

  • דור כהן  On 27 בינואר 2009 at 19:35

    כשבאמדוקס פיטרו עובדים, הם הביאו אמבולנס שישב למטה, לטפל בפגועי הלם.
    רק מה הענין, כשמפטרים בהיי טק מפטרים מעכשיו לעכשיו. שניה אחת אתה האיש שכל החברה סומכת עליו, ובשניה הבאה אתה אויב המדינה. המאבטחים מלווים אותך, לבדוק שאתה לא מוחק את כל החברה או משהו. כן, זה די דומה.

  • גיורא לשם  On 27 בינואר 2009 at 23:37

    מצער מאוד שאירוע לכבוד לצאת לא התחיל בזמן
    באתי כדי להיות נוכח וחזרתי הביתה בבושת לוח זמנים

  • חן  On 28 בינואר 2009 at 10:05

    שיר טוב
    ראוי לעיבוד טוב יותר ולקליפ אדיוטי פחות

  • צ'יקי  On 28 בינואר 2009 at 11:52

    הי גיורא. מצטער על האיחור ועל הטרחה שלך.
    לאירועים פחות מעונבים אני מגיע תמיד ב40 דקות איחור.

  • סנדי  On 29 בינואר 2009 at 1:21

    הכל טוב
    אבל על איזה חד מדובר?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: