לצאת! אסופה נגד המלחמה בעזה + ההפגנה מול אקירוב בוידאו + בועז יניב על השיח הרווח

 


להורדת החוברת כקובץ PDF

לצאת!, אסופה נגד המלחמה בעזה והפקרת הדרום, הוכנה בדחיפות גדולה וזעם רב, מיד עם פתיחת המלחמה, כתגובת מחאה מיידית. האסופה היא שיתוף מלא תקווה של מספר גדול של כתבי עת: מעין, אתגר, דקה, סדק, גרילה תרבות ומארב. בערב היום השלישי למלחמה הוצאנו קול קורא, וביום החמישי למלחמה נפגשנו ל12 שעות עריכה מרוכזות כדי לבחור חומרים. לצאת! נועדה להספיק לצאת להפגנה הגדולה ביום שבת, שבוע למלחמה.

לפני שנה וחצי יצאה אנתולוגיית השירה המעמדית 'אדומה' שהייתה הצלחה גדולה והגיעה למהדורה שלישית. האסופה הזו היא המשך ישיר שלה, אך היא גם שונה מאוד, שכן יצאה במהירות רבה. חלק מהיתרונות והחסרונות של החוברת שבידכם קשורים למהירות וללחץ שבהם נערכה. על אף הזמן הקצר, הגיעו אלינו מאות טקסטים ועבודות אמנות, שנאלצנו לדחות רבים מהם בגלל חוסר מקום.

את כולנו חיברה הסלידה מהמלחמה הנוכחית, שנערכת מהנוף של מגדלי אקירוב ושל זגוגיות המטוסים, כשנרצחים בה תושבי עזה ונכתשים תושבי הדרום. עוד נשלם את מחיר היוהרה, הציניות והכוחנות והפקרת האוכלוסיות בפריפריה בדיוק כשם ששילמנו במלחמת לבנון השנייה, שהובילה רק למוות והרס, ולא השיגה דבר. לצאת! קוראת להפסיק את הכיבוש ולצאת לפעולה ארוכת טווח ובעלת חזון רב-תרבותי ושוויוני. אנחנו מגנים את הטבח וההרג, קוראים להפסקת אש מיידית ולמעבר לפסים של הידברות ושיתוף.
 
עורכים: בעז יניב, יערה שחורי, מתי שמואלוף, תומר גרדי, רועי ארד, ניר נאדר, רונן אידלמן ויהושע סימון.
מעצב: רונן אידלמן.

הוצאת אתגר, מארב, סדק, דקה, מעין וגרילה תרבות.
מהדורה ראשונה, אלף עותקים,  01.01.2009
www.etgar.info
www.maarav.org.il
www.daka-journal.com
www.maayanmagazine.com
 
החוברת תחולק בחינם (כל תמורה שתתקבל עבורה תעזור לנו להחזיר את ההוצאות) – בהפגנה הגדולה ביום שבת.
לשיר הפותח פיוט לימים הנוראיים של ערן צלגוב והיצירה של פהד חלבי בגלריה בית-העם.

La-zet!


 
 

התנצלות

 

אני רוצה להתנצל בפני הכותבים והאמנים שהטקסטים שלהם לא נכנסו, על אף שהתאמצו ושלחו חומרים. ב48 השעות של הקול הקורא הגיעו מאות טקסטים והיינו צריכים במהירות לבחור רק כ60 שירים ועשר עבודות, שהם כאחוזים בודדים מהטקסטים המעולים שהגיעו. בשל המחסור בעמודים שקשור לתקציב החוברת הזעום – נאלצנו לוותר על כל המאמרים והסיפורים המעולים שהגיעו ועל כל החומרים בשפות זרות. גם לאחר שבחרנו, בית הדפוס גילה שמדובר בחוברת אנטי-מלחמתית וסירב להדפיס אותה, והיינו צריכים למצוא בית דפוס אחר, ושם ביקשו שנוריד עוד ארבעה עמודים. כל העבודה נעשתה בלחץ רב ועד שבע בבוקר, ללא מגיה, ואני בטוח שיש הרבה טעויות שעשינו, ועל כך אני מתנצל. אני מקווה שלא עשינו טעויות גדולות מדי. אם מתעקשים, אפשר להשוות את האסופה למצות שבני ישראל נאלצו לאכול במדבר כי לא היה זמן להכין לחם. ומצות זה טעים עם שוקו. אני בטוח שכל מי ששלחו שירים יבינו כי ערכה של עצם יציאת האסופה חשוב יותר משיר זה או אחר שלא פורסם, ושהצרות בעזה והדרום גדולות יותר משגגות העריכה שאני מניח שעשינו. אני ממליץ לכל מי שיש לו חומרים לפתוח בלוג (למשל בבלוגלי או ישראבלוג) ולהעלות אותם לאינטרנט.

 

ולסיום, טקסט אורח של בעז יניב, עורך דקה, כתב העת לשירה היחיד בדרום, אחד מעורכי האנתולוגיה ומהחברים שהשתתפו בהפגנת השירה מול אקירוב. לא ביקשתי ממנו רשות, אלא עשיתי קופי פייסט מטוקבק שכתב באגב, אני מקווה שזה בסדר.

 

בעז יניב  בתאריך 1/2/2009 2:23:49 AM

לכותבים ולמתלוננים

יש לי המון מחשבות בעקבות הפעולה על החוברת ברגע זה אסתפק בשתי פניות. 
פניה ראשונה לכותבים: דבר ראשון החוברת הזאת אפשרית בגללכם, בגלל מי שטרח התכתב חיפש כתב ושלח. העבודה היתה בלחץ גדול של זמן ותחושה של דחיפות, אפילו לא הספקנו עדיין לשלוח מייל לאנשים שחומרים שלהם מפורסמים בחוברת, ולהודות לכל מי ששלח לנו שירים ומיילים תומכים. אז זאת הזדמנות לומר תודה! זה פה בגלל הענות עצומה להרתם למטרה. 

ולאיתמר בויו- זה נהיה עכשיו במודה להגיד לכל מי שמתנגד למלחמה איפה הוא היה כשהפציצו את שדרות איפה הוא היה כשלקחו לעניים ונתנו לעשירים. זה פופוליסטי וזול. כדאי שלפחות תבדוק את העובדות. האנתולוגיה שיצאה ב1 במאי ומשקפת תפיסה חברתית סוציאליסטית ורב תרבותית היא דוגמה אחת. הקראות שירה בבית קפה בשדרות בין לבין אזעקות צבע אדום ושיחה על תרבות פריפריה והזנחת הדרום היא דוגמה נוספת, והרשימה עוד ארוכה. לא הייתי טורח להאריך בתגובה שלי אליך אבל אני אשתמש בך לתאר הסימפטום שקיים בחברה שלנו סמיפטום האדם שלא עושה כלום בשום דבר חברתי או פוליטי אבל מרגיש חובה להגיד לאחרים שמה שהם עושים הוא לא טוב כי הוא לא מספיק/שיוויוני/אתם בכלל מרוויחים הון מטורף מהפעילות החברתית שלהם. וזה לא קשור איפה האנשים האלו גרים. אני גדלתי בפתח תקווה (היא קיימת) נתניה גרתי שנה בת"א ועכשיו ארבע בבאר-שבע אלה ערימה של עובדות מקריות והן לא נותנות לי ולא שוללת ממני שום זכות לפתח מחשבה עצמאית וביקורתית, הן גם לא מעניקות לי זכות יתר כשעכשיו נוחתות בבאר-שבע רקטות. ולפעם הבאה אולי תתמקד בדברים לגופם. 

מקווה שהתגובה ברורה למרות השעה והעיפות. 
מצטער על אורך התגובה 🙂 
שוב תודה לכל הכותבים והשותפים לעריכה

 אם הפסדתם את הפעולה של גרילה תרבות, באדיבות החברים מidov, ההפגנה מול מגדלי אקירוב, שבלי או עם קשר יום אחריה הודיע אהוד ברק על נטישת המגדלים. בין המשוררים: אהרון שבתאי, יובל בן עמי, אני, אביה בן דוד, מתי שמואלוף ועוד. מאוד מומלץ 

מאמר בפוליטיקו הארץ על ההפגנה ועל הפרישה של איבתיסאם מרעאנה
מיוטיוב, וידאו של הפגנת האנרכיסטים נגד הגדר בבסיס שדה דב. חזק! הבנתי שהיה גם מצחיק בבית המשפט.
 
תגובות לאסופה:

 

ליאור אלפרוביץ' תוקף בהעיר

אלי הירש תוקף בספרות ידיעות

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלף  On 2 בינואר 2009 at 19:08

    אהרון חופן שד\ של מפגינה\
    ליד המגדלים\

  • טלי  On 2 בינואר 2009 at 20:38

    אני לא חושבת שבכוחה של האמנות לעצור מטוסים, טילים ופצצות, אבל בכוחה לנסות, ולשתוק זו לא אופציה בעיניי.

  • כל טוב  On 2 בינואר 2009 at 23:55

    אין להתעלם מהעדר הנצחיות שברוב השירים האלה. אם תוחרב ישראל או תמשיך להתקיים – מי שיגיע לקובץ זה בעוד חמישים שנה יאלץ לעסוק במחקר היסטורי משמים של זוטות תקופתנו כדי להגיע למסקנה הבאה בעצמו: ימי חייה של שירה זו מעטים, וטיבה – רע עוד יותר.

  • המר  On 3 בינואר 2009 at 0:26

    בלי קשר לתמיכה או אי תמיכה בעמדה שלכם, עסק כלכלי שמסרב על בסיס אידאולוגי זה עניין מרשים ביותר ואני מוריד את הכובע.

  • פלוצקר  On 3 בינואר 2009 at 9:20

    ובשביל הומרוס לא צריך מחקר היסטורי מדוקדק? צריך גם צריך.
    לא שאני משווה או משהו.

  • אלעד-וו  On 4 בינואר 2009 at 14:05

    אני זוכר ששרתי את השיר "סלינו על כתפינו" בבית הספר. כבר אז אף אחד לא הבין מה זה "כרמינו, מיקשותנו / ביכרו פרי הילולים.". לרגל ימים אלה, המילים מרגישות קצת, איך לומר, ארכאיות. אני גאה לעדכן את מילות השיר ברוח התקופה ולהנגיש אותו לילדי ישראל. כולי תקוה שמורי ומורות ישראל, מחנכי הדור, יצטרפו אלי וישתמשו בנוח החדש והמעודכן. בנוסף, השיר מחנך את הילדים למצויינות בעבודה היחידה שנותרה ליהודים ולא לעובדים זרים: הגנת המולדת.

    רובינו על כתפינו,
    ראשינו עטורים,
    מקצות הארץ באנו,
    הבאנו יסורים.
    מיהודה, מיהודה ומשומרון
    מן העמק, מן העמק והגליל
    פנו דרך לנו,
    פצצות מצרר איתנו,
    אח אח כמה טוב
    צבאנו מוסרי
    אח אח כמה טוב
    צבאנו מוסרי

    סגרנו וכיתרנו
    הבשילו יבולים,
    רפיח וחאן יונס
    מלאות בדם בנים.
    פצצות, פצצות ופגזים
    רחובות, רחובות ממוקשים.
    פנו דרך לנו,
    פצצות מצרר איתנו,
    אח אח כמה טוב
    צבאנו מוסרי
    אח אח כמה טוב
    צבאנו מוסרי

    מה טובו טנקינו,
    מה יפו הטורים!
    זימרת הארץ לנו,
    הבאנו יסורים,
    מגולן, מגולן ומבשן
    מן הנגב,מן הנגב והירדן!
    פנו דרך לנו,
    פצצות מצרר איתנו,
    אח אח כמה טוב
    צבאנו מוסרי
    אח אח כמה טוב
    צבאנו מוסרי

    מועדים טובים לעם ישראל. נתראה בלוויות ההרוגים.

  • ישראל ישראלי  On 5 בינואר 2009 at 17:02

    אנא שימו את הלוגו הזה בבלוג שלכם

  • צ'יקי  On 5 בינואר 2009 at 18:32

    הי ישראל ישראלי. אני נגד החמאס. לא היית רוצה לחיות תחת שלטון כזה, שגם מתיר יריה על חפים מפשע. היחיד שמבסוט מהחמאס הוא כרגע אהוד ברק. תציע לו לשים את הלוגו אם ישרוד בזכות הקסאמים.

  • אלעד-וו  On 5 בינואר 2009 at 18:59

    ישראל ישראלי — עשיתי, תודה. אללה הוא אכבר!!

  • אזרח שמת בעזה  On 6 בינואר 2009 at 9:00

    צ'יקי, איפה אתה?
    תפרסם עוד פוסטים בן אדם.
    אנחנו זקוקים לך עכשיו.

Trackbacks

  • By אשקלון | העוקץ on 17 בנובמבר 2012 at 10:55

    […] האסופה "לצאת" שפורסמה בעת עופרת […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: