מעודכן: תודה לך, ג'ומס + תגובתו של חיים אורון + רשימת בלוגרים נגד המלחמה בעזה


אנשים שפוגשים אותי לאחר קריאה בבלוג המומים למדי. אני לחלוטין לא האדם המצטייר בבלוג. אם פה אני נשמע נחרץ, נחרד ומזועזע, בחיי אני כמעט לא נותן לפוליטיקה להעכיר את רוחי. הרי אף אחד לא מרוויח מכך שמצב רוחי יהיה קודר או זועם. דווקא הטוקבקיסטים שמניחים שאני נהנתן ושרוי במזג אידיוטי דיוגני תמידי צודקים: הדבר החשוב לי יותר הוא ליהנות בזמן שאני חי מתחת לשמש. אני לגמרי לא מזכיר דימוי של עוכר ישראל, קשה לי לחשוב על מישהו שאוהב ונהנה בישראל כמוני. תנו לי פיתה עם שניצל וסלט חצילים של ציון, קצת בננה ביץ', ואני מאושר. אני מאוד רחוק מפלגים מסוימים שאני מכיר בשמאל, אנשים שמאשימים ומתייסרים, ועסוקים בלהרגיש נרדפים. אנשים שלא נהנים ולא רוצים שיהנו סביבם. 
אני אוהב את ישראל, אוהב את הישראלים וחושב שהם אנשים טובים. האהבה שלי לישראל היא כמו שיש אנשים שאוהבים ליצ'י – פשוט אוהב את ישראל וישראלים, שזה כולל גם ערבים, טרנסקסואלים, דוגמניות רוחניות ומהנדסי בטיחות. אני אוהב שירים של שמוליק קראוס, אריאל זילבר, צביקה פיק וזוהר ארגוב. זו ישראל לדעתי. כשאני כאן מתלהם – זה רק אומר שיש לי בעיה עם כמה פוליטיקאים שיפתחו מלחמה כדי לקדם את עצמם, או אנשי צבא שיהרגו ילדים כדי להבהיר איזו נקודה, אבל אין לי בעיה עם הישראלים שהם אנשים מעולים, אחלה חבר'ה, יצביעו אשר יצביעו. אני בהחלט מעדיף אותנו על רוב העמים והעממים שפגשתי, אולי חוץ מהדנים והמצרים. וגם הצ'כיות שנמשכות אלי יותר מהישראליות, ואני חייב לזקוף זאת לטובת האומה הזאת. אה, אני גם אוהב דרום אמריקאים.
כאדם שהוא פרגמטי הרבה יותר משניכר בבלוג, הצבעתי בפעם הקודמת כמו אוויל לעמיר פרץ, ולפני כן למרצ. מה שנקרא, שמאל רך ומשיי כשטיח מקיר לקיר במלון 3 כוכבים. אנשים שנוטים לראות בי שמאל קיצוני לא כל כך קולטים אותי. הדעות שלי די מתונות בשורה התחתונה. אפשר לסכם אותן די בקצרה: אני בעד שלא יהרגו או יפצעו אזרחים סתם כך, אלא אם הם ממש מעצבנים, אני בעד שהעניים יהיו קצת פחות עניים משהם היום ושיוכלו לצאת מזה איכשהו ושאנשים עובדים יוכלו לקנות בית, לאכול וללמוד, אני בעד שישראל ושכנותיה יהיו ביחסי שכנות טובים, כמו רוב מדינות העולם החיות בסדר עם שכנותיהן. זו בערך האידאולוגיה שלי. לא ממש מהפכנית. אם זה שמאל קיצוני או סהרורי, המדינה בצרות.
הפעם שקלתי בין שלוש מפלגות: מימד-הירוקה, מרצ-החדשה וחד"ש. אני גם תומך בדע"ם ותמיד שם פלריג שלהם על הגג שלי, אבל מעדיף לבחור במפלגה שקולותיי יסייעו בלהכניס חבר שלה לכנסת. אם היה לה סיכוי גדול יותר לזה, הייתי שוקל להצביע גם לניר ולאסמא היקרים לליבי.
מה יש לי ממימד- המפלגה הירוקה? אני דווקא לא אקולוגי במיוחד, וחושב שאקולוגיה היא לא הבעיה המרכזית פה כרגע, ברמה הלאומית. מצד שני, תמיד חיבבתי את הרב מלכיאור, ואני מסתדר טוב עם דתיים ודתיות. הם מעריכים אותי משום מה. כולל מפד"לניקים ומתנחלות, אולי כי יש את היסוד החזק של דעת המיעוט ביהדות, שאני מאוד קרוב אליו. אני גם אוהב את זה שהרב מלכיאור שמן: הוא נראה לי שמן מרוב אושר והנאה. בניגוד לשרון, שנראה כי אכל תינוקות, כמו שהיטיב לצייר דייויד ריב, או ישראל כץ, שלא נחוץ להסביר מדוע איני נמשך אליו. אני יכול לדמיין אותו עם כתמי קטשופ על שפתיו. על כל פנים, נח לי להצביע למישהו עם שיער פנים, אם יש הזדמנות. האמת שככל שאני כותב מתגלה שאין לי טיעונים טובים מדי להצביע למימד האלה, אבל הוא עדיין נראה לי איש עם לב, שזה דבר חשוב. אף על פי כן, אם לא יעברו בסקרים את אחוז החסימה, לא אבזבז עליהם את קולי. לגבי חד"ש, הם נראים לי תמיד שמרנים מאוד, מלבד חנין וגוז'נסקי שהם פרלמנטרים ואנשים טובים וצנועים ממה שהתרשמתי באופן אישי, ממש המפא"י של הערבים, תנועה חמולתית עם מסורת ויותר מדי כבוד עצמי. הבעיה הגדולה יותר היא שחד"ש, בגלל הגזענות כאן, לא במשחק. והיא גם לא עושה יותר מדי כדי לחדור למשחק. וקשה לי עם הטהרנות הזו. בניגוד לחנין שרץ עם איזו מטרה לשינוי בתל אביב, התחושה שלי שהצבעה לחד"ש היא כדי לצדוק, כדי להיות בסדר מבחינה מצפונית. אבל המשמעות שלה היא כמו להגיד אני לא מאמין במערכת הקיימת, אני משחק בקלפים אחרים. מה שאולי נכון לפעמים. זה קורה הרבה מאוד לא באשמתם. בגלל שלא מכניסים אותם לקואליציה. יש אמירה של יהושע סימון, שממשלת אחדות זו ממשלה שבה יש גם מפלגות יהודיות וגם מפלגות ערביות. חד"ש היא מצפן, אבל אני חושב שאתה צריך לא רק מצפן, אלא גם רגליים כדי להגיע לאיפשהו. הרי הקונספט הבסיסי של חד"ש הוא הכי מגניב ועדכני, אבל איכשהו ברור שהם לא עדכניים בגרוש. האשימו את עיר לכולנו שהיא טרנדית, זה מה שחסר בחד"ש. אני רוצה לבחור מישהו שיהיה שר, שיצעק על לבני או על ראש ממשלה אחר, שיוכל להיכנס לממשלה, לפרוש מהממשלה, לקבל וולוו, לוותר על הוולוו –  ולא איזו הצבעת מחאה בשביל העקרון.  אלא אם אין ברירה. מעבר לעמדות ולרעיונות ולמילים, אני אדם מעשי ורוצה בטוב בסופו של דבר. אם לא הובן, אני לא איש של עקרונות גדולים, אלא של כיופים. ורוצה שלכולם יהיה כיף – בתל אביב, בשדרות, בביירות ובעזה. זה אולי נשמע אינפנטילי, אבל זו שאיפה אידאולוגית בסיסית. כך שחד"ש נותרו עדיין על השולחן, וצריך להצביע למשהו.
אבל הי, יש גם את מרצ שהוזכרו למעלה, התקוה הלבנה הגדולה. כבר מזמן החלטתי שלעולם לא אצביע למרצ האלה, אך אט אט הזמנים השתנו. כמובן ש"מפלגת השמאל החדשה" זו חרטבו
ה ברורה שלא ברור לי איך התקשורת קיבלה בלי לבדוק, אבל הפריימריז קצת עמעם את ההחלטה. ג'ומס הוא בטיקט חברתי יותר והוא אדם שמאז ומעולם חיבבתי. לאו דוקא בזכות משהו שעשה, הוא נראה לי אדם מתון ולא רודף מדון, איש פשוט במובן הטוב, ואהבתי את החיוך הקטן שלו. ואילן גילאון נתן בועידת העשוקים את אחד הנאומים החזקים ביותר של פוליטיקאי ישראלי  – כך ראיתי בטלויזיה החברתית. את הורוביץ אני לא מכיר כי אין לי טלויזיה, אבל אומרים עליו טובות והנהנו זה לזה בפריימריז של עיר לכולנו, הבמאית איבתיסאם מרענה, מספר 12, היא בחורה פייטרית שאני מעריץ ונמשך אליה ואל אקסים שלה. כמו כן, אני חייב טובות אישיות רבות מדי לקרובות משפחה מסוימות של אורי זכי שהוא גם מקום מוביל במפלגה. אולי מרצ השתנתה ואני נותר מקובע? אולי כל המגעילולים עזבו ופתאום ייצא מהם משהו? למה אני לא נותן להם צ'אנסה?, אם להשתמש בז'רגונו של שמעון פרס.
ובכן, אני רוצה להודות לג'ומס ששכנע אותי סופית. בשורות למעלה התעסקתי בשטויות וכתבתי הבלים. מה אכפת לי משיער הפנים של מלכיאור, לעזאזל הנאומים של גלאון והעיניים היפות והקול הנעים של ג'ומס, או נחמדותו והופעתו הקולחת של ניצן הורוביץ. נזכרתי למה אני שונא כל כך את המפלגה הזו. ג'ומס קרא לתקוף את עזה"ללא פשרות". מזל שזה קרה כל כך קרוב לבחירות. כלומר, אם הייתי מצביע למטומטם הזה הייתי נותן את ידי השעירה לכך שישראל תפציץ את עזה ותהרוג אנשים, ביניהם חפים מפשע, כשהדבר בכלל לא יעזור לשדרות. כמו שמלחמת לבנון השניה לא עזרה לאיש, אלא להפך, שרפה את הצפון, ועל כך כתבתי כבר כאן. וגם אז מרצ תמכו במלחמה המיותרת הזאת. במקום לבדל את עצמו ולהגיד שיש פתרון מדיני של פתיחת המעברים, ולהוות אלטרנטיבה שפויה שמייצגת את קהל המצביעים שלו, ג'ומס קרא להפציץ. יש באתר מרצ סקר אם לקרוא לג'ומס ג'ומס או חיים אורון, אז אני אקרא לו נבל. למה נבל? כי אני בטוח שהוא לא שש בעצמו לזה, הוא חכם מספיק לא פחות ממני להבין שמדובר בטעות שלא תעזור לשדרות. הוא חכם מספיק להבין שימותו מאות אנשים, ערבים ויהודים. אני לא מדבר רק עליו: אני משוכנע שחלק ניכר מהתומכים במלחמה מתנגדים לה בליבם הקטן ומבינים שהיא מיותרת, אם מטעמים ההומניטריים ואם מטעמים פרקטיים. אבל יצא לי לפגוש את היועצים של מרצ במספר הזדמנויות. חלאות אחד אחד. כסילים אחד יותר מהשני. יצירתיים כמו אבזם מקולקל. יועצי אחיתופל שלא היית רוצה לפגוש כשאתה במדבר עם מימיה ריקה ולהם יש ג'ריקן בג'יפ הצ'ירוקי. יועצי הברנדינג האלה אומרים למר אורון להתמתן ולנסות למתג את עצמו כ"חדש", "מגניב" ו"סוציאל דמוקרטי" ו"פייסבוקי" (שימו לב לטעות הפרוידיאנית כאן), ולא כ"שמאל קיצוני פציפיסטי לא מוריד שיערות ברגליים". וכך לעלות מ5 ל6 מנדטים. או לה לה!
תוספת: כתבה לי תמר זנדברג, חברת מועצת מרצ לעיריית תל אביב, וגם היא נגד המתקפה.
נמרוד ברנע, חבר הנהלת מרצ והמזכיר הבינלאומי של צעירי מרץ גם כתב לי שהוא נגד המלחמה. הנה, יש שם גם אנשים עם קצת מוסר.
כלומר, העסקה היא – ג'ומס מאשר את המלחמה ואז מרצ מקבלת יותר מנדטים, כי ממילא הבוחרים של מרצ משמאל אין להם ברירה, כי משמאל יש רק את חד"ש. אולי הוא צודק מבחינה מתמטית וג'ומס יקבל חצי מנדט על הרצח של כמה ילדים עזתים שאיש לא מכיר את שמם. ועל כן הוא נבל. הוא מוכן לרצח ישראלים ופלסטינים כדי לקבל עוד קצת קולות ולהצליח לשרוד בראשות מרצ אחרי הבחירות.
דיברתי עם איבתיסאם מרעאנה היום, מספר 12 במפלגה של האדם ששמו הפרטי – כה אירוני – חיים. היא היתה מול הטלויזיה, מזועזעת לא פחות ממני מהרצח בעזה. בגלל שאין לי טלויזיה, אני עוד רגוע, ומקבל את המספר 140 הרוגים באופן שכלתני. היא צופה באלג'זירה ורואה בשר חתוך ושרוף. אמרתי לה שעכשיו היא צריכה להגיב, כי היא במרצ. היא אמרה שאיש לא מעוניין לשמוע אותנו, ושאין ברירה, הכול זה סקרים, ושהסקרים מראים שהעם רוצה מלחמה. ורוני דניאל רוצה מלחמה. ושאף אחד לא מעוניין לשמוע אותנו. אמרתי לה שזה לא נכון ש46 אחוז נגד המלחמה ו40 אחוז בעד. זה סקר של ידיעות או מעריב שנערך לפני יומיים. תושבי שדרות עצמם מתנגדים למלחמה הצינית של לבני. אנשים לא טפשים כמו שהיועצים של מרצ חושבים. איבתיסאם אמרה שהיא מוכנה לעשות דברים נגד המלחמה וכמובן תבוא להפגנה בסינמטק, אבל מה אפשר כבר לעשות? 
חשוב לי לציין שאף שמרצ לא בממשלה, היא מאוד חשובה. מהרגע שמרצ מאשרת בפה מלא משהו ימני, הדבר הופך למשהו שהוא "קונצנזוס". כלומר לבני אומרת, הנה, הופה, אפילו מרצ תומכת בזה. ברור שלבני לא תרצה להיות שמאלה למרצ. גם במלחמת לבנון השניה בועידת וינוגרד היה ברור שלמרצ היה תפקיד חשוב באישרור המלחמה, כמו גם לעולם ששתק כשם שהוא רגיל לשתוק. גם כאן דם הילדים נמצא על ידיו של ג'ומס, בדיוק כמו על ידיה של ציפי לבני ויועציה, אהוד ברק ויועציו, אהוד אולמרט ויועציו, אשכנזי האשכנזי, וידיי שלי כישראלי. אגב האדם החכם ביותר בסיטואציה היום הוא ביבי שלא אמר מה היה עושה בעזה, כי הוא מבין שמדובר בבור של דם חסר תכלית ושהקסאמים יתגברו אחרי המתקפה וסיכויי חמאס להשתלט על הרשות יגדלו מאוד. כולם יצביעו חמאס, כמו שכולם הצביעו לביבי ולשרון א
רי הפיגועים.
השבוע ראיתי יועץ של אהוד ברק במסעדת חצי-יוקרה בשם רדיו רוסקו. הוא נראה חנוט ומפוחד כמו דג מלוח עם עניבה. ראיתי אותו כשהיה צעיר יותר, כשהיה גברבר יהיר ונחמד, אבל עכשיו הוא מקריח כולו, קרחתו מדובללת מקדימה,  ומריח מכסף. הוא ישב עם שלושה תחשים עם אזניות סלולר. נראה שאלה אנשים שלעולם לא ראו שמש, וכשהם הולכים ברחוב השמש מסרבת להאיר על השרצים האלה. אם זה היה היום, הייתי זורק עליו נעל או הולך לAMPM וזורק עליו ביצה. אולי אתחיל ללכת באמת לקנטינה לתפוס את האנשים האלה, שמרעיבים מיליון וחצי איש ויושבים על סלט קפרזה.
בראיון נוסף מווינט,  ג'ומס שצירף אייל גרוס הוא נשמע פחות נחרץ בלהיכנס בהם, שם הוא מתנגד לתקיפה קרקעית ומדבר רק על תגובה ממוקדת. רק יום אחרי זה דיבר על מתקפה ללא פשרות. לא ברור אם הוא מכחיש את הראיון הזה. כך שלאיזה ג'ומס אאמין? האם זו פוליטיקה רצינית כשלא ברור אם אדם בעד הרג או נגד הרג? הרי זו השאלה החשוב ביותר. והאם היה גינוי תקיף של מרצ של הרצח בעזה? גם משיחות שלי עם אנשים במרצ, הם אומרים שהם מתביישים בהנהגה ומסבירים שמדובר בלחץ של קיבוצי הסביבה. כל הפעולה הזו בעזה היא טרור: הרג סיטונאי כדי שכמה פוליטיקאים כמו ברק יקבלו עוד קצת מנדטים. והגינוי לטרור לא נשמע מטעם מרצ הפעם. מדוע מצפים מפלסטינים לגנות טרור, כשבישראל אפילו מרצ לא מגנה הרג ילדים (אני בטוח שיובע צער)? אני לא מסכים עם הטענה שמרצ היא לא שמאל, בוודאי יש לה הישגים – לא צריכים להיות קיצוניים. אבל ברגע החשוב, כשצריך אותה – מרצ היא מפלגת ימין, שתומכת במלחמת בחירות מסוכנת לישראל ורצחנית לפלסטינים. אחרי המלחמה היא תדאג כמובן לגנות ולהזדעזע, אנשיה ידברו בכנס על "האחר", ינאמו בהשקות של מטעם בבית ביאליק ויגיעו ללוויות של לייבוביץ'. אבל כשרצחו לידיכם, שתקתם, חייכתם, מילמלתם.
על כל פנים, גם אם אתם אוהדי מרצ, אתם חייבים להצביע נגד מרצ הפעם. כי אם תמיד תצביעו למרצ, מרצ תלך ימינה ותהפוך לקדימה-בלי-מופז, כי משמאלה יהיה רק קיר פסיכולוגי. עצם הצעד הזה שאתם הולכים להצביע לחד"ש או למפלגת שמאל אחרת, תביא את מרצ להבין שאי אפשר לשחק עם בוחריה. אחרת, גם במלחמה הבאה, המנהיג הבא יבחר במלחמה כדי להוסיף חצי מנדט. 
כדי להראות עד כמה נוראית וחשובה של ג'ומס במלחמה, אני מצטט מהמכתב של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (תודה למתי שמואלוף): "בימים שיבואו כדאי שנזכור כולנו את ההתלהמות הדוחה של הליכוד… מילא הם, אבל אליהם חברו כתאומים סיאמיים ציפי ליבני, שאול מופז, צחי הנגבי, חיים רמון ואפילו יו"ר מרצ חיים אורון שקרא לברק לתקוף בעזה לאלתר (!) כאילו ברק, הבטחוניסט המובהק, והחייל המעוטר ביותר בעולם, צריך את הקריאות להסלמה של ג'ומס, ליברמן, ציפי וביבי".
אז תודה לך ג'ומס. הצלת אותי מבחירה במפלגה שלך. אני מקווה שאתה רואה את הילדים המתים, אני במקרה זוכר שם אחד ממעריב, ילדה קטנה בשם חנין, כי שמה מזכיר את דב חנין, אני מקווה שאתה ונהנה מהמלחמה שסייעת לבשל ולהקדיח, או אולי רק סיפקת את הפפריקה. והנה, תומכי המלחמה היאפים, בואו נראה עכשיו איך אתם מפסיקים את הקסאמים ככה, ואיזה פנאן אתם עושים לתושבי נתיבות שבשמם אתם רוצחים ולא אכפת לכם כמה פצמרים יחטפו עכשיו, כי אתם הולכים לרדיו רוסקו.
 
(הנימה של הטקסט בחציו הראשון משועשעת כי הוא נכתב ברובו אתמול בערב, כשהייתי במצב רוח מעולה, לפני פתיחת המלחמה)

.תגובת חיים אורון לפוסט:

1. מעולם לא אמרתי שיש לתקוף בעזה "ללא פשרות" ואם דברים כאלה הובאו בטעות בשמי בתקשורת, אני מצטער על כך וזו אחריותי לדאוג שדברים מעין אלה לא יישנו.
עמדתי הובאה במפורט בווינט – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3643701,00.html
2. דעתי, ודעת כל חברי להנהגת מרצ, אינה גורסת שלישראל אסור בכל תנאי ובכל עת לפעול באופן צבאי כאשר אזרחי ישראל מותקפים באופן מתמיד בירי רקטות על-ידי ארגון טרור.
3. זכותה של ישראל לפעול באופן צבאי, אך יש לעשות זאת באופן ממוקד, רק במידה הדרושה להגנת האזרחים ורק בשילוב מאמצים מדיניים – שבלעדיהם אין תועלת בפעילות צבאית.
4. במסגרת מאמץ מדיני אנו תומכים גם בהידברות עם החמאס, כדי להביא להפסקת אש.
5. הרגיעה כשלעצמה אינה מטרה, ובזמן רגיעה חובתה של ממשלת ישראל לפעול באופן שיחזק את המתונים שבקרב הפלסטינאים וישלול את הקרקע מתחת לתמיכה בחמאס, ויש להצר על כך שממשלות ישראל לא עשו זאת עד כה.
למיטב ידיעתי עמדה זו משקפת את דעת כל חבריי להנהגת מרצ.
אנחנו מחויבים בשעה כזו בזהירות. דברים שנראים לנו מובנים מאליהם, אינם מובנים לרבים – לא רק בציבור הרחב, אלא בין תומכינו וחברינו הנאמנים ביותר, אנשי שמאל, פעילים למען זכויות אדם, הנתונים בבתיהם שלהם בהתקפת טילים מתמשכת. כאשר אנו מתבטאים ברבים, אני מציע לחשוב גם עליהם, לצד המחויבות שלנו להתנגד להסלמה צבאית כאשר היא מיותרת ולפגיעה בחפים מפשע באשר הם.
לבסוף, להלן ההודעה הרשמית שיצאה היום מטעמינו:
  "בשלב הנוכחי, ולאחר שצה"ל פעל ברצועת עזה, יש אינטרס ישראלי עליון להגיע מוקדם ככל האפשר לחידוש הסכם הפסקת האש. ביטחון תושבי הדרום ושלומו של גלעד שליט מחייבים משנה זהירות מפני הרחבת הפעולה ובעיקר, מפעולה קרקעית, שמשמעותה שקיעה בבוץ, שהבוץ הלבנוני רדוד לעומתו".
בידידות,
חיים אורון (ג'ומס)
 
תגובת הכתבת רוני זינגר:
 
הדברים שכתבתי הם מדוייקים והם מילה במילה העתקה של הודעת הביפר שהוציאו דוברי מרצ ביום ה-25 בדצמבר, ארבע דקות לשעה עשר בבוקר. הדובר שחתום על ההודעה הוא בועז גרייסלמר, והיא נפתחת במילים האלה: "הגיע הזמן לפעול ללא פשרות וללא שיקולים פוליטיים צרים…" כך שהפעם, ולדעתי כמו שכמעט תמיד, לא ניתן להאשים אותי בסילוף או אפילו לא באי-דיוק. מזל ששמרתי את הודעת הביפר.
בברכה,
רוני זינגר
 
מקורות שלי במרצ אמרו שהאשמים נמצאים במחלקת הדוברות, ושיש כעס רב במרצ על אי ההבנה. אבל רוני זינגר אומרת שנוסף לביפר היא גם עשתה סבב טלפונים עם בכירי המפלגה.
תגובתי שלי:
 
ראשית, אני מעריך מאוד את זה שאורון מתפנה להגיב ברצינות ובענייניות להאשמות שמופנות בבלוג שלי. כפי שנראה כאן, הכתבת רוני זינגר עומדת על דבריה. אבל גם אם מדובר באי הבנה חמור, יש תחושה שמרצ יושבים כאן על הגדר, ולא אומרים דבר ברור: אמור לי, ג'ומס, האם אתה נגד או בעד המתקפה בעזה? בעיתון אחד, אתה בעד, בעיתון שני, אתה ככה-ככה. כמובן שמרצ נגד מתקפה קרקעית גדולה, אבל מי בעד? כאן אתה מתפתל עם טקסט משפטי כמו "דעתי אינה גורסת שלישראל אסור לפעול…". זו לא סוגיה קלה, או עט שנופל מתחת לשולחן כבד ולא מוצאים אותו אבל שום דבר לא יעלם. מדובר כאן בהחלטה החשובה ביותר שמקבל פוליטיקאי, החלטה לחיים או למוות, החלטה שטובלת את הלוגו הירוק של מרצ-התנועה החדשה בדם סמיך כפי שצוייר בקבוצה נגד מרצ בפייסבוק. זו בוודאי ההחלטה החשובה ביותר שבה ניתקלת כמנהיג מפלגה. ואם הפוליטיקאי הזה מחליט למרוח, אז מה הטעם בפוליטיקה? מה הטעם להצביע למפלגה שממסמסת שאלה מוסרית ופוליטית בסיסית כל כך, שנוגעת בכל דבר בחיי האיזור ובעתידה של  ישראל במזרח התיכון? מדוע להפוך החלטה שקשורה למתים וךפצועים בשני הצדדים, למספר סעיפים מעורפלים שהולכים לכאן ולכאן? אני מנסה לשים את עצמי בסנדלי-הטבע של ג'ומס, ומבין שבפוליטיקה כדי להשיג משהו צריך גם להתפשר, לעתים לעגל פינות ולקרוץ לקהלים כאלה ואחרים, כדי ליצור אהדה ציבורית, אתה לא יכול לעשות בלי לטעות פה ושם, אבל כאן לא מדובר בנושא קל, אלא בנושא החשוב ביותר, אם מפלגת שמאל בסופו של דבר תומכת ברצח, טרור ובמלחמה שאי אפשר לצאת ממנה, למה בכלל לקרוא לה מפלגת שמאל? נראה לי שמרצ נכשלה פעמיים, במלחמת לבנון השניה ובמלחמת עזה השניה, ומגיע לה כרטיס אדום.
 
קבוצת פייסבוק לא להצביע למפלגה שתומכת במלחמה
לחובבי הנוסטלגיה: טקסט שכתבתי על היום הראשון של המתקפה הקודמת בעזה ב2006 לעיתון בשם 'ישראלי' שנסגר בינתיים, וממילא צונזר ולא הותר לפרסום. ממליץ לקרוא.
 
עדכון 30 בדצמבר: מרצ תומכים בהפסקת אש.
 
 

מתנגדים למלחמת בחירות 2009:

 
זו אולי המלחמה הראשונה שבה הבלוגוספירה הצטרפה כמעט כולה, או ברובה הגדול, נגד המלחמה, מיד עם פריצתה. אני חושב שזה קשור לתחושה שהבלוגוספירה לא עשתה מספיק במלחמת לבנון השניה ולהצלחה של הבלוגוספירה, עם דב חנין, ששוב הוא הדובר המרכזי בכנסת מקרב חברי הכנסת היהודים שמדבר נגד המלחמה בקול בהיר ושקול:
 
אמיתי סנדי נגד המלחמה
אייל גרוס נגד המלחמה
שוקי גלילי נגד המלחמה בעזה
שרון אאא נגד המלחמה בעזה
מתי שמואלוף נגד המלחמה בעזה
יונתן קלינגר נגד המלחמה בעזה
יוחאי נגד המלחמה בעזה
אסתי נגד המלחמה בעזה
איתי נאור נגד המלחמה
צביקה בשור נגד המלחמה
יאיר רוה נגד המלחמה
רון ניולד נגד המלחמה
נמרוד אופנת רחוב נגד המלחמה
רפרם חדד נגד המלחמה
דותן נגד המלחמה
טלי כוכבי נגד המלחמה
אורי אילון נגד המלחמה
איריס יער אדלבאום נגד המלחמה
עופר נ נגד המלחמה
אורי חורש נגד המלחמה
שמאי ליבוביץ' נגד המלחמה
נתי יפת נגד המלחמה
רונן נגד המלחמה
עידן נגד המלחמה
אסף פדרמן נגד המלחמה
יובל סער נגד המלחמה
צ'ה בן ה16 נגד המלחמה
אליענה אלמוג נגד המלחמה
דניאל עוז נגד המלחמה
זו שנגד המלחמה
מתוך הרשימה המרשימה של שוקי גלילי:

 ירון בלומנטל, יגאל סרנה, רומי יצחקי, hadarska, חייש הראל, אמיתי סנדי, מוטי היינריך, עמית מהדרום, The Witch, דוידי, מולי בנטמן, GJ Green, בנדן1, יוחאי עילם, יונית מוזסנימרוד אבישר, שרון גפן, סמסון בלינדד, אורן פרסיקו,, 
(אשמח אם עוד בלוגרים שכתבו נגד יכתבו לי בטוקבק או בתגובות האישיות ואוסיף)

אם יש למישהו רעיון יצירתי לעצירת המלחמה או רוצה לסייע לי לאתר בכירים שתמכו ברצח מוזמן ליצור איתי קשר באימייל או בתגובות. נראה לי שאולי במקום לזרוק נעליים, אפשר לזרוק גרביים או לשים להם את הגרביים בקוקטייל שזה יותר משפיל ונשמע חוקי. במיוחד אם הגרביים לא נקיים. אני גם מוכן לתרום אלף שח לערבות אם מישהו מצליח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלפלא  On 27 בדצמבר 2008 at 15:39

    שלום רועי
    אני שואל, ולא מתוך קנטרנות, מהי האופציה שאתה מציע?
    לא לבחור- משמעותו בעצם לבחור לחזק את העמדה שאתה מתנגד לה.
    וחד"ש היא זאב בעור כבש. יש לה אמנם קישוט יפה ונאור בדמות דב חנין היהודי הקומוניסט אביר הדו קיום והסביבה (כמו איבתיסאם הקישוט היפה של מרצ הערביה הקולנוענית האומנית) אבל היא פועלת ומתבטאת כמפלגה לאומנית ערבית מחרחרחת אלימות ומטרפדת פיוס: איימן עודה,מזכ"ל חד"ש עומד בראש הפעולות נגד כל שירות לאומי של ערבים בישראל, גם בקהילה שלהם. יתרה מזאת, יותר מפעם אחת הוא רמז על לגיטימיות של שימוש באלימות נגד ערבים שבוחרים לעשות שירות לאומי. מומד בראכה חושף מידי פעם פן שלא ניתן לכנות אותו בשם אחר מאשר אנטישניות לטנטית. נאום העכישים הוא הדוגמה הבולטת ביותר.
    בנוסף הוא מעולם לא נשאל איך הוא עמד 8 מטר מהטרוריסט היהודי נתן עדן זאדה בזמן שהיה אזוק ומנוטרל ולא פצה פה בזמן שבוצע בו לינץ': כלומר הוא מחוקק שעצם עיניים מול לקיחת חוק לידיים במקום הליך של משפט הוגן. הוא הרי התראיין בזמן אמת לרדיו ממרגלות האוטובוס -בזמן שעדן זאדה עוד היה חי – ובצילומי האירוע רואים במפורש שהוא עמד כל הזמן מחוץ לאוטובוס. איזה מן מנהיג זה שרואה לינץ' ולא מנסה לעצור אותו?

  • אייל גרוס  On 27 בדצמבר 2008 at 16:11

    בתור שמאלן מהאקדמיה אני מוחה על המשפט

    "השמאל האקדמי שמאשים ומתייסר, ועסוק בלהרגיש נרדף."

    לא יפה ללכלך.

    אתה זורק עלינו את מה שאתה חושב שזורקים עליך?

    🙂
    חוץ מזה אתה צודק כמובן וזה מאוד מאכזב. ואני אומר את זה בתור מי שתמיד הצביע מרצ ולא רואה כל כך אלטרנטיבות, חוץ מחדש, למרות ששם יש בעיות שעל חלקן עמדת ויש עוד כמה.

  • צ'יקי  On 27 בדצמבר 2008 at 16:17

    אתה צודק, אייל. זה היה מיותר

  • טלילה  On 27 בדצמבר 2008 at 16:27

    הוצאת לי את המלים מהפה. סחתיין על התגובה המהירה.
    היום ב-19:30 – מי מארגן? יש הודעה על זה איפשהו?

  • אייל גרוס  On 27 בדצמבר 2008 at 16:45

    טלילה לשאלתך

    תקיפת צה"ל בעזה, 140 נרצחים/ות, מאות פצועים ומלחמה אחת

    חייבות לעצור את זה!
    לפי הסקרים: 46% מהציבור בישראל מתנגד לתקיפה בעזה. עכשיו הוא יוצא לרחוב!

    היום ברחבת סינמטק תל אביב

    18:00 ישיבת חירום ציבורית
    הצטרפו לפגישת חירום ציבורית לדיון בתגובה נחרצת לעצירת המלחמה. נתכנן פעילות לימים הקרובים ונתכונן לצעדת המחאה.

    19:30 צעדת מחאה לעצירת המלחמה
    מלחמה זה לא ספין בחירות!
    לעצור את המלחמה – לחדש את הרגיעה!
    להסיר את המצור על עזה מיד וללא תנאים!

    הסעה מירושלים תצא ב 18:00 מכיכר ציון. לפרטים (סרחיו) 0526375032
    להסעה מחיפה (לנא) 0509787894

    TODAY WE STOP THE WAR
    CINEMATEQUE SQUARE, TEL AVIV
    18:00 – PUBLIC EMERGENCY MEETING, OPEN TO ALL ACTIVISTS AND THE GENERAL PUBLIC
    19:30 – PROTEST MARCH AND DEMONSTRATION


    CWP works year-round to end the occupation, stop the siege on Gaza, expose the economy of the occupation, resist militarism, empower and mobilize women, reach out to youth and build strong and ongoing partnership between Palestinian and Jewish women.
    ** We need your help TODAY to continue our work tomorrow! **
    http://www.coalitionofwomen.org/donate

    ציקי – אין בעיה ותודה על התיקון:)

  • יאצק  On 27 בדצמבר 2008 at 16:55

    קודם כל פוסט מעולה. טוב שיש אנשים כמוך ברשת.

    שנית כל, אני מקווה שעכשיו הבחירה ברורה, ושב-2009 כל קול שלא ילך לחד"ש הולך לחיזוק מדיניות המלחמה והאהוד ברק.

  • עמנואל  On 27 בדצמבר 2008 at 17:26

    ואני תומך גם במתקפה שנעשתה היום. לא היתה ברירה.

    מה שאני מתנגד לו בכל תוקף זה להרחבת הפעולה, ולפינג פונג של תגובה על תגובה על תגובה על תגובה, כפי שקרה לנו במלחמת לבנון.

    נתנו מכה קשה וכואבת. נקבל בחזרה מכה כואבת, אבל מן הסתם הרבה פחות. צריך יהיה להבליג עליה, ולזכור שהמכה שלנו היהת הרבה יותר קשה.

    אם היינו מסתפקים במלחמת לבנון במהלומה הראשונית מצבנו היום היה טוב בהרבה.

    ועכשיו צריך ללכת לחלק השני בדברי ג'ומס. להשתמש במכה שנתנו בשביל להגיע להסכם רגיעה מחודש עם החמאס, כששני הצדדים יודעים מה המשמעות של חוסר רגיעה.

  • עמנואל  On 27 בדצמבר 2008 at 17:33

    אני מדבר למשל על מה שהוא כתב פה:
    http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/831/091.html

  • יונתן  On 27 בדצמבר 2008 at 17:34

    יפה כתבת. חד"ש/מרצ החדשה אבל כלום בעצם לא חדש. התערוכה "אמנות מגויסת" עלתה שוב במארב, יותר משנתיים אחרי הפעם הראשונה, והיא רלוונטית כתמיד:
    http://maarav.org.il/draftedart/

    רק הערה: רדיו רוסקו היא מסעדה יקרה? אכלתי שם פעם צהריים בחמישים ש"ח כולל כוס יין. כמעט כמו רחמו במחנה יהודה.

  • אייל גרוס  On 27 בדצמבר 2008 at 17:45

    כדי להבין איך התקשורת בישראל מגבה כל מלחמה בלי ביקורת כדי לקרוא את רביב דרוקר. אחרי שהוא מסכם את "לקחיו" ממלחמת לבנון ומה ילמד מכך בכיסוי האירועים בעזה הוא כותב

    http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=10342375

    "יש שאלה שאני לא יודע לתת לה תשובה מוחלטת – האם לשדר ביקורת על הממשלה/צה"ל?"

    כלומר – זו בכלל אצלו דילמה האם לשדר ביקורת!

    ותשובתו

    "אני אגיד לכם מה אני אנסה לעשות – ביקורת לא צריכה לבוא תוך ציון האדם הנושא באחריות, בניגוד גמור למה שאני עושה בימים רגילים. אני אשתדל גם להנמיך את טון הביקורת ולמקם אותה יותר בציר עתידי, כלומר, מה אפשר לעשות כדי לשפר ולא מה נעשה רע וכבר אי אפשר להשיב.
    "

    בקיצור, אל תצפו להרבה מהתקשורת.

  • יריב מ  On 27 בדצמבר 2008 at 19:04

    good analysis regarding Meretz roll in shaping the consensus.

    also check out:
    http://www.notes.co.il/yariv/51027.asp

    god bless

  • אייל גרוס  On 27 בדצמבר 2008 at 21:21

    בעקבות פניה הפנה אותי ג'ומס לראיון הזה איתו שאמר שהוא משקף את עמדתו ולא דברים אחרים שפורסמו שאולי לא היו נכונים

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3643701,00.html

    הראיון הזה מביע תמיכה בפעולה נקודתית נגד מבצעי הטרור עצמם שיש בהן הישג ממשי וקשר ישיר למניעת טרור אך התנגדות לפעולה רחבה ותמיכה בהפסקת אש מחודשת.

    משאיר לכל אחד לשפוט את משמעות הדברים והייתי שמח לשמוע ממרצ ביטוי נגד המלחמה אבל נדמה לי שאולי זה מוגזם לומר שהיא תומכת בה.

  • טלי  On 27 בדצמבר 2008 at 22:19

    לאור כל זאת אין לי שמץ של מושג למי אני הולכת להצביע, אבל אני לגמרי נגד המלחמה המיותרת והמטומטמת הזאת!

  • יריב  On 27 בדצמבר 2008 at 22:30

    וגם אני הזדעזעתי מהקלות שבה מרצ הצטרפה לאלו שקוראים להכות, ולכתוש, ולהפציץ, וכו'.

    מרצ בשבילי שרופה בתור שמאל אמיתי, כי היא מתעקשת לחזור על הטעות שלה ממלחמת לבנון השנייה.

    הפעם אני מצביע לחד"ש, שעם כל הבעיות, הם היחידים שנשארים קול שמאלי, עקרוני ומצפוני, שלא מוכן להתחנף לקונצנזוס ולתת חותמת כשרות "שמאלית" למלחמה נוספת.

  • אייל גרוס  On 28 בדצמבר 2008 at 1:13

    יש לי ביקורת על העמדה של מרצ אבל לא בטוח שנכון לומר שהיא מאלה ש
    -שקוראים להכות, ולכתוש, ולהפציץ, וכו'.
    – בפרט לאור דברי ג'ומס שהבאתי לעיל

  • מוטי  On 28 בדצמבר 2008 at 1:42

    שמאל? יש שמאל בארץ?אתם הוזים אל תנסו לנכס לעצמכם את התואר שמאלני כי אתם לגמרי לא. אם יצאתם לקניות בשדרות או התנדבת במשך שבוע זה לא שמאל, אין כאן ימין או שמאל,יש כאן בילבול גדול והרבה חוצפה,וחוסר הבנה של שמאל אמיתי,איך בעיניכם שמאל היה מתנהל לו היה צריך להגן על אזרחיו, היה מבקש שיסגירו את משגרי הקאסאמים ולו הוא ממש יכעס,קחו כדור או משהו,אתם לגמרי מבולבלים

  • יוני  On 28 בדצמבר 2008 at 12:27

    תקיפה ממוקדת והפעלת לחץ על החמאס היא נחוצה להמשך המו"מ. עלינו לפעול בחיסולים ומבצעים ממוקדים ומבוקרים תוך כדי חתירה למשא ומתן.פעולה רחבה היא טעות וזאת הייתה מדיניותה של מר"צ מאז ומעולם.

    אני לא יכול להצביע לחד"ש גם בגלל היושב-ראש שלה, אבל בעיקר כיוון שהיא מפלגה קומוניסטית ומתוקף זה לא ציונית. ואני מה לעשות לא קומוניסט וכן ציוני.

  • טלילה  On 28 בדצמבר 2008 at 13:12

    הלינק שחיים אורון הביא לא עובד (לפחות כרגע)

    שווה לפרסם את הפוסט מחדש אחרי תגובתו כדי שעוד אנשים ייחשפו לזה. ואני איתך גם בשורה התחתונה.

  • חייש  On 28 בדצמבר 2008 at 18:16

    ואני שמח ולו רק בזכות היכולת לרחוץ בנקיון כפיי ולהגיד שלא הצבעתי למפלגה שתמכה במלחמת לבנון. אצביע להם גם הפעם.

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=145534&blogcode=10348174

    בקטנה.

  • עמנואל  On 28 בדצמבר 2008 at 18:23

    מה אפשר לעשות, והחיים הם לא שחור ולבן.

    זה לא שכל פולה צבאית היא רצח ועוול מוסרי, או אי פעולה זה תמיד תבוסתנות וכניעה.

    יש דעות שונות לגבי הפעולה אתמול. אני אישית מאמין שבמצב שנוצר (בהחלט גם באשמתנו, החל מסירובנו לדבר עם החמאס אחרי ניצחונו בבחירות, ועד הפיצוץ של הרגיעה שהצלחנו לעשות בלי למשוך תשומת לב בליל הנצחון של אובאמה) לא היתה ברירה אלא לבצע את ההתקפה האווירית אתמול.

    אבל באותה מידה אני נגד הרחבת המבצע והכנעות לאספסוף שצועק "להכנס בהם". זה יוביל רק לשפך דם מיותר משני הצדדים, ולתוצאה הרבה פחות טובה. אנחנו נשחק את ההישג המבצעי שלנו, ובמקום להגיע לרגיעה מעמדה של כוח, נגיע באותו מצב פאתטי כמו של לפני שנתיים, אחרי שנזכיר לכולם ששום כוח צבאי לא יכול לעצור את ירי הטילים באופן חד צדדי.

    לכם צריך להכריז על הניצחון, לתת לחמאס כמה ימים להוציא קיטור ולומר את המילה האחרונה (שמה שהיא לא תהיה, תהיה עלובה לעומת מה שעשינו), ואז לחדש את הרגיעה.

    לכן אני דווקא מאוד גאה בעמדה המורכבת והאחראית של ג'ומס גם לפני הפעולה וגם אחריה, שלא נכנעת לגל האופוריה וההתלהמות מימין, וההתנגדות האוטומאטית משמאל.

  • באני  On 28 בדצמבר 2008 at 18:37

    אחרי יותר ממאתיים אזרחים הרוגים, נראה לי שהאספסוף הוא זה שיושב במשרד הבטחון.

  • אסתי  On 28 בדצמבר 2008 at 18:37

    והבאתי לצורך העניין את קורט וונגוט.
    אתה מוזמן לצרף את שמי לרשימה.

    http://www.notes.co.il/esty/51060.asp

  • חיננית  On 28 בדצמבר 2008 at 19:21

    התנועה החדשה-מרצ קוראת לאולמרט וברק להימנע מהרחבת הפעולה בעזה
    18:47 28.12.2008
    התנועה החדשה-מרצ קוראת לראש הממשלה ולשר הביטחון להימנע מהרחבת הפעולה הצבאית בעזה ובעיקר לא להגרר לפעולה קרקעית רחבה. "התנהלות שכזו תסבך אותנו פעם נוספת בבוץ טובעני הפעם בעזה. ההגנה על תושבי הדרום מחייבת לחתור להפסקת אש ולחידוש הרגיעה". ח"כ רן כהן (מרצ) הסביר כי "גיוס מילואים מניסיוני הצבאי והביטחוני משמעותו שהולכים על פעולה קרקעית. אין לזה פירוש אחר. הרחבת המלחמה משמעותה עוד עשרות ומאות הרוגים שלנו ושלהם, אין לזה שום תוחלת". )

  • יעלה  On 28 בדצמבר 2008 at 20:02

    זה מה שאורון אומר:
    "דברים שנראים לנו מובנים מאליהם, אינם מובנים לרבים – לא רק בציבור הרחב, אלא בין תומכינו וחברינו הנאמנים ביותר, אנשי שמאל, פעילים למען זכויות אדם, הנתונים בבתיהם שלהם בהתקפת טילים מתמשכת."
    ותרגום למתקשים –
    מה שלנו (כלומר האשכנזים המר"צניקים, אלו שגרים בתל אביב ובכפר שמריהו) ברור ומובן, לא מובן לתומכינו אפילו "הנאמנים ביותר" הנתונים תחת מתקפת טילים מתמשכת (כלומר, האשכנזים בקיבוצים). יפה מצידו שהמותקפים בשדרות אפילו לא מוזכרים.
    בקיצור:
    ג'ומס אומר שהוא לא מנהיג אלא מונהג. אפילו תומכי מר"צ השמאלנים לא מבינים את זה, אז מה יגידו איזובי הקיר?
    מר"צ תמיד היתה בעד כל פעולה צבאית והתחילה לגמגם כשההסתבכות נראתה ברורה יותר וכשנהיה יותר ודאי שציבור תומכיה יתמוך גם במהלך כזה.
    לזה קוראים פשוט משגל נסוג.

  • צ'יקי  On 28 בדצמבר 2008 at 20:29

    יעלה, תגובה חכמה. ב1999 התאהבתי בבחורה בשם יעלה שגרה בדיזנגוף ומאז לא ראיתי אותה. מקווה שזו את
    🙂

  • רון  On 28 בדצמבר 2008 at 21:47

    אתה יכול להוסיף גם אותי. ותודה על הדברים.

  • רפרם  On 28 בדצמבר 2008 at 23:14

    הוסף גם אותי

  • בנימין  On 28 בדצמבר 2008 at 23:20

    היא למה נתנו לך בלוג ברשימות, רועי. מדי פעם אני מגיע לכאן (אני עובר על העמוד הראשי של רשימות) וטרם נתקלתי במחשבה מקורית או מעניינת אחת שיצאה מהמקלדת שלך.

  • חבורה של פחדנים  On 29 בדצמבר 2008 at 1:11

    זה גרוע.
    אני מצפה שמרץ שהציגה עצמה כחדשה תעשה משהו.
    זה עוד התקפלות ועוד התפלפלות.
    נימאס.

    בעזה טובחים.

    נימאס. רוצים מנהיג עם ביצים. ולא עם דוברים מעומלנים.
    נימאס. בועז גרייסלמר תתבייש!!!
    לא רועדת לך היד כשאתה כותב כזה דבר?

    כולנו מזמינים על עצמינו אסון, אתם לא מבינים?

  • דותן  On 29 בדצמבר 2008 at 1:44

    אתה יכול גם להוסיף אותי לרשימה:
    http://dvarim.blogli.co.il/archives/91
    ובכל זאת, אני עדיין אצביע למרצ. עם כל אי ההבנה שלי למהלך הזה של מרצ כרגע, אני עדיין מאמין שלמרצ בתוך הממשלה יש יותר סיכוי למנוע את המלחמה הבאה מלחד"ש מחוץ לממשלה.

  • אורי אילון  On 29 בדצמבר 2008 at 10:06

    http://meta7.net/uri/143.html

  • איתמר בויו  On 29 בדצמבר 2008 at 11:48

    זה אותו צ'יקי (ארד) שחטף מכות בשדרות רוטשילד ומיד אח"כ הלך מוכה וחבול לבית ורשם ברשימות פוסט בכייני?

    תאר לך צ'יקי חמודי שהיית חוטף ככה מכות על בסיס שבועי- כל פעם שהיית מגיע לשדרות רוטשילד היה מחכה לך גי'נג'י אחר ומוציא עליך זעם
    גם אותו היית מנסה להסביר? גם לו היית מנסה למצוא פתרונות שאינם ישימים?

    כשאתה כותב בכזאת קלות שחרור אסירים- על איזה בדיוק אסירים אתה מדבר? יש לך קריטריונים או שזו סתם אמירה פופוליסטית? כשאתה אומר פתיחת עזה- דבר איתנו קצת על גבולות…מה לדוגמה לא היית מוכן להכניס לשם ואיך היית אוכף זאת וכשאתה מדבר על הפסקת חיסולים ופעולות אתה מוזמן להעתיק את מקום מגוריך לשדרות
    לא – לא לשדרות רוטשילד…יש גם ישוב כזה שנקרא שדרות
    משם זה יהיה יותר מוסרי לקרוא את הקריאות החלולות שלך

  • שרון קנטור  On 29 בדצמבר 2008 at 12:02

    נדמה לי שכל אנשי "התנועה החדשה", או לפחות הצעירים שבתוכם (כמו איבתיסאם) מתנגדים למתקפה, ואולי חשוב דווקא לחזק את קולם בתוך מפלגת שמאל ציוני. אני מזדהה מאוד עם תחושתך הישירה וזו שאינה זקוקה לנימוקים לגבי אהבת הישראלים והישראליות, והצורך הדחוף במציאת שביל שהוא פטריוטי מחד אבל אוהב אדם ופציפיסטי מאידך. אני עדין חושבת שהמקום לכך הוא מרצ, או יותר נכון – איני רואה מקום אחר כרגע. http://www.atzuma.co.il/petition/shame/1/1000/

  • צ'יקי  On 29 בדצמבר 2008 at 12:21

    לאיתמר
    1. אתה רואה את התגובה בכל מחיר כערך. כלומר, אם הפלסטינים סובלים, האם מותר להם לפוצץ אוטובוסים? זה לפי ההגיון שלך.

    2. עובדה שלא החזרתי לג'ינג'י וזה היה מטופש להתחיל להתקוטט עם אדם כזה

    3. אהוד ברק שעמד מאחורי המתקפה שפוגעת כל כך בדרום וכבר עשה ממנה חמישה מנדטים גר באקירוב. אני הייתי מפנה אליו את הקריאה לעבור לגור בנתיבות. כי הוא עשה פעולה אקטיבית כאן, אני רק כותב את דעתי כמוך, וכמוך רק רוצה טוב. ואגב, כמי שמשפחתו בבאר-שבע, אני לא חושב שדבריי הופכים לנכונים יותר כרגע. אני מציג כאן טיעונים של הגיון ומציע לך להתייחס אליהם ולא אלי אישית. כי איני מתייחס אליך אישית, ושואל איפה אתה גר ומה אתה אוכל

    4. לא הגבתי לך אצל שוקי כי לא ראיתי אותה. אתה מוזמן לעשות קופי פייסט

  • צ'יקי  On 29 בדצמבר 2008 at 12:51

    השאלה מה הגבול:
    אם לפתע העבדות תהיה אופנתית, וקדימה יאמצו את זה, ואז לפתע גם יחצני ג'ומס ישלח ביפר שהעבדות היא בהחלט שיקול סביר, אבל בלי אלימות נגד העבדים ועם חיסונים חינם, האם גם אז תשארי מרצ?
    אם למשל מרצ יכריזו על איסור סקס הומוסקסואלי באיזור השפלה בלחץ יועץ תקשורת יקר גם אז עדיף יהיה בכל מחיר לתת את הקול למפלגת שמאל ציונית?
    אם מרצ יכריזו שסגנונות מסויימים של מוזיקה המשטרה צריכה לעצור, כי הם רועשים מאוד, עדיין תנסי לשנות מבפנים?
    לטעמי, מרצ היו הרבה יותר גרועים ואישררו שתי מלחמות רצחניות שהזיקו מאוד לישראל ולערבים.
    אני במקומך הייתי משעה את עצמי מחברות במפלגה שתומכת במעשה רצחני כזה, עד שיגנו את המלחמה
    אני מכיר אותך, מעריך אותך שנים, ובטוח שכל דבר שאת עושה – מאמנות ועד פוליטיקה – הוא רק כדי לעשות טוב ולשפר,
    את וניר ברעם, שראיתי גם בהפגנה, צריכים להודות שיועצים פוליטיים חכמים עשו עליכם סיבוב, ולהשמיע את קולכם. זה מה שאני הייתי עושה, ואני הרבה פחות איש עקרונות וטיפוס אידאולוגי ממך.
    (מצטער שוב על הגרסה הקודמת של הטוקבק, שיכלה להראות אלימה, מה שלא כיוונתי)

  • צ'יקי  On 29 בדצמבר 2008 at 12:54

    השאלה איפה עומד הגבול:
    אם לפתע העבדות תהיה אופנתית, וקדימה יאמצו את הקונספט, ואז לפתע גם יחצני ג'ומס ישלח ביפר שהעבדות היא בהחלט שיקול סביר, אבל בלי אלימות נגד העבדים ועם חיסונים חינם, האם גם אז תשארי מרצ-החדשה?
    אם למשל מרצ יכריזו על איסור סקס הומוסקסואלי באיזור השפלה בעצת יועץ תקשורת יקר גם אז עדיף יהיה בכל מחיר לתת את הקול למפלגת שמאל ציונית?
    אם מרצ יכריזו שסגנונות מסויימים של מוזיקה המשטרה צריכה לעצור, כי הם רועשים מאוד, עדיין תנסי לשנות מבפנים?
    לטעמי, מרצ היו הרבה יותר גרועים ואישררו שתי מלחמות רצחניות שהזיקו מאוד לישראל ולערבים.
    אני במקומך הייתי משעה את עצמי מחברות במפלגה שתומכת במעשה רצחני כזה, עד שיגנו את המלחמה
    אני מכיר אותך, מעריך אותך שנים, ובטוח שכל דבר שאת עושה – מאמנות ועד פוליטיקה – הוא רק כדי לעשות טוב ולשפר,
    אני לא מאשים אותכם – קרה בחיי שגם אני אכלתי לוקשן. אבל את וניר ברעם, שראיתי גם בהפגנה, צריכים להודות שיועצים פוליטיים חכמים עשו עליכם סיבוב, ולהשמיע את קולכם. זה מה שאני הייתי עושה, ואני הרבה פחות איש עקרונות וטיפוס אידאולוגי ממך.
    (מצטער שוב על הגרסה הקודמת של הטוקבק, שיכלה להראות אלימה, מה שלא כיוונתי)

  • גיא  On 29 בדצמבר 2008 at 13:04

    ההכפשות האישיות, הנאוצים והתגובות החמות להן זכה הפוסט מעוררים הרהורים נוגים, ומזכירים את הטונים של החברים שאת זמנם הפנוי מבלים בתחזוקה שוטפת של עצי הזית של שכניהם בחברון – זה לעניין הסגנון

    ולגופו של עניין: מדוע נטפלת לחיים אורון ולשיקולים אלקטוראליים? הרי גם יוסי שריד, מהאבות המייסדים, שאותו אתה לא יכול להאשים בשיקולים פוליטיים, לא התנגד לתקיפה והביע רק תקווה "שנדע לצאת בזמן"

  • צ'יקי  On 29 בדצמבר 2008 at 14:57

    אני ממליץ לך לקרוא שוב את הטקסט שלי. לא היה לי דבר או חצי דבר נגד חיים אורון עד שתמך במלחמה. הוא נראה לי אדם חביב עד לפני שבוע, והיה אחד מהשיקולים שלי לתמוך אולי במרצ. תליתי בו תקוות גם בגלל הספר המעולה של אחיו על השואה הארמנית, והיחס בישראל אליה: אנשים שחיבקו ידיים והתפתלו כשהיא התרחשה, ספר חשוב שאני ממליץ לך לקרוא. אני שופט את חיים אורון לגופה של החלטה לתמוך במלחמה צינית ומיותרת ומתנצל אם מישהו רואה בזה עלבון אישי.

  • אני מפגר  On 29 בדצמבר 2008 at 17:32

    אולי אני אפיל על השכונה שלך פצצה ואהרוג את כל המשפחה שלך, במקום?
    נראה איך תגיב לזה, ואם תרוץ להרביץ לג'ינג'י אחר כך.

  • גיא  On 29 בדצמבר 2008 at 19:23

    צ'יקי – אחותך נתנה אחלה הופעה עם ביר7 לפני כמה שנים בהייניקן הבימה, זה לא הופך את המלצותיך בענייני צבא ובטחון לראויות יותר…

    שרון – ישנם שני קולות בהם יכולה לדבר התנועה החדשה נגד הלחימה (ואני מניח מראש שהתנועה ציונית, אחרת לא היתה חוברת למרצ): א. הקול שיוצא מהבלוג הזה, לפיו מובילי התקיפה בעזה ותומכיהם הם סוג של ערפדים צמאי דם (גישת רצח העם) – אם זה הקול שאתם בוחרים להשמיע אז מוטב שתשמעו להמלצתו של צ'יקי ותפרשו מיד. ב. השקפה לפיה התקיפה הנוכחית אינה משרתת את האינטרס הישראלי ומביאה לסבל רב מידי בצד הפלסטיני, אך בעיקרון מדובר במהלך לגיטימי (מזיק ומוטעה ככל שיהיה) בהתאם למציאות שנוצרה בשטח. גישה כזו לא תפגע בחבירה למרצ.

    בכל מקרה ראוי שתשמיעו את קולכם בקול ברור. התגובה של חיים אורון באתר אכן מתחמקת

  • צ'יקי  On 29 בדצמבר 2008 at 19:43

    אני לא חושב שמדובר בערפדים צמאי דם ולא השתמשתי במונח 'רצח עם', אלא במושג רצח שהוא מספיק חמור. מתו כ20 ילדים ולטעמי זה נעשה לא לצורך ואני חושב שזה לגיטימי להשתמש במילה רצח, הרג וכו'.
    אגב, גם החמאס רוצח. ואם החמאס רוצח כשמדובר בפועל בניין, למשל, שרצה לעשות למחייתו, אז בוודאי ישראל רוצחת כשמדובר ב300 אנשים שמהם 20 תינוקות. ומרצ שתומכת\תומכת בקריצה, שותפה לעסק איכשהו. היא לא רוצחת בעצמה. גם החייל שיורה מבחינתי לא רוצח.
    וגם להרוג טירונים שוטרי תנועה זה מבחינתי רצח. מצטער. אפילו שיש להם מדים. ואגב, מרצ עצמה השתמשה פעמים רבות בז'רגון שאני משתמש בו נגד דברים שעשו ממשלות, מתנחלים עוקרים שני עצי זית ואנשי מרצ משתגעים, כשכאן מדובר על הרג נורא יותר . מה לעשות שהמתנחלים הם מטרה קלה.
    אז אני לא חושב שהשפה שלי אלימה יותר, אולי מפולפלת יותר. אני רואה בעצמי אדם עם יותר שמחת-חיים מאנשי מרצ.
    ואעביר לאחותי את הביקורת הטובה.

  • טלילה  On 29 בדצמבר 2008 at 23:38

    תודה, גם אתה יפה
    !

    אנא הוסף גם אותי לרשימה
    http://www.notes.co.il/talila/51082.asp

  • אורי חורש  On 30 בדצמבר 2008 at 2:41

    ראה להלן:

    http://tlvphl.blogspot.com

    חן חן,
    אורי

  • שמאי ליבוביץ  On 30 בדצמבר 2008 at 10:29

    אתה יכול להוסיף אותי לרשימת בלוגים נגד המלחמה

    ותודה לטלי כוכבי שבזכותה הגעתי לכאן

    מי שרוצה לראות עד כמה פושעת המלחמה הזו – מוזמן לקרוא בבלוג שלי על ההסכם שהיה יכול להיות ולא היה – הסכם הפסקת אש וביטול המצור כולל הכל – החזרת שליט, הפסקת כל הפעולות האלימות, שחרור אסירים
    ההסכם נוסח ע"י הרב מנחם פרומן והעיתונאי הפלשתינאי חאלד עמאיירי
    והיה מקובל על מנהיגי החמאס
    מעניין שדווקא אדם שהוא מתנחל קשר קשרים חזקים עם מנהיגי חאמס והצליח להגיע אתם להסכם מדהים- ונכון שיש כאן דילמה כי הוא יודע שהוא שותף פעיל למשטר אפרטהייד ומצד שני הוא אוהב את האדמה אהבת אמת ובאותה מידה מכיר באהבתם של שכניו הפלשתינאים – אבל כנראה בגלל הדתיות החזקה שלו הצליח לנסח הסכם קצר, לעניין, בשפה מובנת לכל, שמוסכמת על הצד השני (חייבים לקרוא את ההסכם ותראו עד כמה הדת, למרבה הפלא, יכולה לשמש כטקליזטור להסכמי שלום

    כשהעניין התפרסם בהארץ לפני כמה חודשים נדמה לי שרבים ראו בו תמהוני, היום נראה לי שכולם מצטערים צער רב שלא נתנו לו גיבוי

  • טלילה  On 30 בדצמבר 2008 at 11:38

    העתקתי את ההסכם אצלי לבלוג, שיהיה, אולי עוד אנשים ייחשפו.

  • דרורית  On 30 בדצמבר 2008 at 15:27

    תודה צ'יקי! יופי של פוסט ויופי של רשימה.

  • עידן  On 30 בדצמבר 2008 at 21:02

    נגד המלחמה?

    http://www.notes.co.il/idanl/51130.asp?p=0

  • איתמר בויו  On 31 בדצמבר 2008 at 0:27

    החמאס מוכיח לך פה את היכולות והרצון שלו

    הטילים היו מגיעים גם בלי המלחמה אם לא שמת לב לזה

    החמאס הינו ארגון יהיר ומעוות שהאנשים היחידים שמצדיקים את זכותו להתקיים נמצאים באתר רשימות ובבלוגים שונים וסהרוריים

    לא ענית לי על 2 שאלות חשובות
    1- אם הגי'ינג'י כל שבוע- חוזר שנית, כל שבוע- היה מרביץ לך- איך היית מגיב
    2- תן פתרונות ישימים שיחליפו את אותו מבצע צבאי

  • אני  On 31 בדצמבר 2008 at 0:35

    אשמח להצרף לרשימת הבלוגים נגד המלחמה, אולי לא ארוך, מורכב ובנוי כמו של רוב הבלוגרים.
    אבל אולי גם קצת שונה כי אני נער בן 16 שכותב את הדברים ולא אדם מנוסה בן 20+.

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540471&blogcode=10357657

  • צ'יקי  On 31 בדצמבר 2008 at 1:17

    אני חושב שזו אנלוגיה לא רעה:
    אתה אומר שהיה צריך לרצוח את הג'ינג'י?
    אם הג'ינג'י הזה היה אחד שהרגתי את אבא שלו
    וכלאתי את אחותו, הייתי משחרר את אחותו ומבקש סליחה על אבא שלו. (אם אתה עושה אנלוגיות, הן דו צדדיות
    או שאתה טוען שזה בסדר שמיליון וחצי אנשים צריכים לחיות בלי כמעט אוכל, דלק ומוצא החוצה

    אם אתה טוען שהחמאס היו סתם-כך יורים על באר שבע ואין לזה קשר למלחמה, אתה לא ישר עם עצמך ועיוור עם הקונספציה שלך. פתח את העיניים, ואל תתקע אף פעם עם הדעות שלך

  • מרטין בובר  On 31 בדצמבר 2008 at 2:48

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=808203

  • איתמר בויו  On 31 בדצמבר 2008 at 9:45

    חלילה לרצוח את הגי'נג'י- אבל כן היית רוצה מאוד להוריד את המוטיבציה שלו לחכות לך בשדרות רוטשילד ולהפריע לשגרת יומך המאוד עמוסה ומעניינת

    כמו שאמרתי בתגובות הקודמות- מפתיע שדוקא הקיצונים מקצינים כל דבר- למה אינך יכול לתת תגובה מבלי ללכת לנקודות קיצון

    למה כל כך מסובך בעיניך לתת רעיונות ישימים
    (דגש על ישימים)
    שלפי דעתך
    (דגש- דעתך)
    יביאו לכך שתושבי הדרום יוכלו לחיות בנחת ללא פחד מג'ינגי'ם שיפלו עליהם

    אני חוזר שוב ושוב-
    נורא פשוט בעיני לשבת במרכז ת"א ולהגיד שאתה מתנגד למלחמה ועוד כל מיני מילים יפות
    (מילים- זה מה שהביא אותך להיות צ'יקי גדול שכזה)
    אבל בתכלס גם אם תאסוף את כל ידיעותיך על למה אותם מליון וחצי נמצאים במצור ולמה אנחנו כל כך אכזרים ולמה האבא של הגי'נגי' נרצח לא יודע אם תוכל לתת לעצמך תשובות למה הם יורים טילים לתוך אוכלוסיה אזרחית בלי הבחנה בכלל

    וכן- החמאס היו מגיעים לב"ש בלי קשר לכך
    כמו שהגיעו לאשקלון
    הם כמו ילדים שמנסים גבולות
    רואים שעל שדרות אף אחד במדינה לא שם יותר מדי אז ניסו על אשקלון
    עוד כמה זמן לא היו מתרגשים מאשקלון אז אשדוד וב"ש
    מה לא ברור לך בזה?

    מחכה לתשובה ממך- פתרונות בבקשה

  • הדוד  On 31 בדצמבר 2008 at 10:15

    כשג'ומס פולט בתגובתו "הרגיעה כשלעצמה אינה מטרה" נחשפת ההגדרה הישראלית של "רגיעה" (מצב בו לא נפגעים יהודים). "רגיעה" על פי ההגדרה המילונית לא היתה בין יהודי ישראל וערביי האיזור מאז הקמתה. לא בגלל שאי אפשר. זו פשוט תוצאה של הפנמת הטעות הלשונית הזאת

  • אלעד  On 31 בדצמבר 2008 at 13:30

    הטוקבק שכתבת למאמר ב"הארץ" הינו אחד ההסברים הרהוטים, האינטליגנטיים והרהוטים ביותר שקראתי עד עתה נגד המלחמה.

    האם ניתן להעתיק אותו למקומות נוספים ברשת, למשל פייסבוק?

  • צ'יקי  On 31 בדצמבר 2008 at 16:38

    כל דבר שאני כותב על המלחמה מותר להעתיק ולשפר ולערוך ולעשות מה שרוצים. זה לא שייך לי, אלא לאהוד ברק

    ולאיתמר,
    נתתי לך פתרון ישים, פתיחת הרצועה ושחרור אסירים, כל האסירים, גם עם דם על הידיים, לזה צריך אומץ הרבה יותר מלפתוח במלחמה. וכל זאת במסגרת משא ומתן. וכן, לתת לגוף בינלאומי להיות המתווך במקרה של הפרות, לא שישראל תפוצץ אנשים כל פעם שמתחשק לה.
    ואתה בהחלט הצעתי להרוג את הג'ינג'י כדי למנוע את מכותיו. כי מה שקורה היום, שהורגים הרבה ג'ינג'ים וגם לא ג'ינג'ים כמו המשפחה שבה מתו ארבע ילדות.

  • קול אחר  On 1 בינואר 2009 at 8:52

    אני מהדרום ואני נגד המלחמה
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=804524

    הלכה לך הקונספציה חבוב.

  • קול אחר  On 1 בינואר 2009 at 11:13

    הדוגמניות הרוחניות שלך הן אלה שמפציצות עכשיו את עזה. לייק איט אור נוט

  • אדר שלו  On 4 בינואר 2009 at 16:09

    אבל אין לי בלוג. וגם נגד זריקת נעליים, או כל אקט אלים כלשהו.

  • צ'יקי  On 4 בינואר 2009 at 19:14

    לכן לא נעליים, אלא גרביים. שזה סמלי ומסריח יותר

  • אליענה  On 7 בינואר 2009 at 16:29

    גם אני נגד המלחמה

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9147&blogID=102

  • רונן  On 30 בינואר 2009 at 15:57

    אני בהחלט נגד המלחמה – לא רק כי היא לא מוסרית אלא כי היא גם לא יעילה.

    http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=291774&blogcode=10389497

    מצד שני, לטעמי אין ברירה אלא להצביע למרצ, מטיעונים הועלו כאן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: