הספין של תאגיד המחזור אל"ה וקוקה קולה \ ארי ליבסקר, גלובס

הכתבה פורסמה לפני שלושה חודשים בערך בפירמה-גלובס, העיתון שאני עורך. פירסמתי אותה בבלוג, הורדתי והחזרתי. כך שהיא עכשיו עלתה למעלה משום מה.

 

זבל מי שמלכלך

 

כתב: ארי ליבסקר

 

הכתבה שלפניכם התחילה מנסיון של תאגיד המיחזור למכור לתחקירן פירמה ארי ליבסקר מאמר סקסי על קשר בין מיחזור לבין ארגוני העולם התחתון. הקישור בין מיחזור לפשע נועד ללחוץ נגד הרחבת חוק הפקדון, חוק שיכלול גם מיחזור בקבוקים גדולים. לאחר בדיקה מקיפה שערך ליבסקר, התברר כי מדובר בספין: הגורם הבעייתי בתחום הוא לא ארגוני הפשע, שלמעשה מתנגדים גם הם לחוק החדש. למעשה, במצב הנוכחי, לתאגיד המיחזור יש את כל האינטרסים למחזר כמה שפחות, כי ככל שהתאגיד אוסף יותר בקבוקים הוא עושה פחות כסף עבור "האופרציה". בכל שנה הוא לא עומד ביעדים, ומשיג הכנסות נוספות של מעל 27 מיליון שקל. על כך כתב גם מבקר המדינה דו"ח חמור. לכתבה זו התראיין אספן שמספר כי התאגיד עוצר אותו, "אני תקוע עם אלפי בקבוקים כל חודש שהם לא מוכנים לקבל ממני". במקביל, מפעיל תאגיד המיחזור לחץ על ידי סוללה של לוביסטים, יח"צנים, עורכי דין ויועצי-תקשורת, שמסייעים לו לקבל הקלות, כדי לא לשלם את הקנסות על אי עמידה ביעדים. במהלך פעילותו של תאגיד המיחזור, הפסיקו רשתות השיווק את שיתוף הפעולה עם התאגיד, וכרגע ישנם רק 17 מוקדי איסוף בכל הארץ, במקום אלפי מוקדים כמקובל בחו"ל. גדעון עזרא, השר לאיכות הסביבה, תמך בשיפור והרחבת החוק, אבל אחרי פגישה אחת עם נשיא קוקה קולה, השתכנע שהם צודקים, ועבר לצד השני. התאגיד עצמו הוא חברה פרטית בבעלות חברות המשקאות, ובראשן קוקה קולה, המנוהלת על ידי נחמה רונן, שנאבקה בזמנו בחוק הפקדון. הארגונים הירוקים טוענים כי תאגיד המיחזור הוא למעשה הדרך של קוקה קולה להסתתר. הפתרון הוא אחד: פירוק התאגיד והעברת האיסוף לידי חברות המשקאות. כך או כך, הארגונים הירוקים הפסידו, התאגיד וחברות המשקאות נצחו, ומאות מיליוני בקבוקי פלסטיק לא מתכלים ימשיכו לזהם את המדינה. מיכה כרמי, מנכ"ל תאגיד המיחזור (לשעבר מנכ"ל נביעות, השייכת לקוקה קולה): "הגיע הזמן שמישהו יפרגן לתאגיד וימחא לו כפיים".

בגופים הירוקים לא מבינים כיצד קרה שאחרי עבודה מאומצת מצידם ומצד מומחים במשרד להגנת הסביבה, שינה לאחרונה השר גדעון עזרא, שתמך בהם לכל אורך הדרך, את דעתו, ממש בין לילה, והחליט ללסגת מתמיכתו ברפורמה בחוק הפיקדון, וזאת אחרי פגישה אחת שקיים עם נשיא "קוקה קולה" ("החברה המרכזית ליצור משקאות") רוני קוברובסקי.
עו"ד ציפי איסר-איציק, מנכ"לית אדם, טבע ודין, אומרת כי עכשיו ניתן לומר בוודאות שחברת "קוקה קולה" אחראית לכישלון חוק הפיקדון. אם בעבר הם הסתתרו מאחורי תאגיד המיחזור, הרי שבימים אלה הם מנהלים מו"מ ישיר עם השר להגנת הסביבה שלטענתם נעתר לכל הדרישות שלהם.
היועץ הסביבתי דניאל מורגנשטרן נסער ונרגש ממצבו הנוכחי של חוק הפיקדון. מדובר בבייבי שלו, פרויקט אותו יזם לפני כמעט חמש-עשרה שנה, והוא מלווה אותו מאז. "מי שמנהל פה את המשחק זה מוזי ורטהיים וחברת 'קוקה קולה', שהיא חברת המשקאות הגדולה ביותר בארץ. הם אלה שקובעים את הטון, והמנהיגים הם מריונטות. אם רוצים אשמים לכך שחוק הפיקדון לא עובד, צריך להפנות את האשמה לאדם אחד, מוזי ורטהיים".
גם העיתונאי הותיק אריה אבנרי, יו"ר עמותת אומץ (אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי) תומך בעמדת מורגנשטרן. "תאגיד המיחזור הוא גוף בו השתמשה תעשיית המשקאות לפגוע בחוק הפיקדון, כמו גם ברשתות השיווק הקמעונאי ובכסף הגדול העומד לרשותה של תעשיית המשקאות וקשריה המסועפים עם השלטון. התאגיד מגייס את מיטב הפרקליטים והשתדלנים המומחים והתקשורת כדי להפעיל לחץ בלתי פוסק. בינתיים לא מוחזרים עשרות מיליוני ש"ח בכל שנה."

חוק על דף

מומחים מעריכים כי הזמן שלוקח לבקבוק פלסטיק להתכלות הוא קרוב לאלף שנה, במקרה הטוב. בעקבות הזיהום הסביבתי הרב שיצרו בקבוקי הפלסטיק, החלו מדינות שונות לחוקק חוקי פיקדון, שהטילו את האחריות למיחזור הבקבוקים על יצרני המשקאות, בטענה שעל המזהם לשלם.
בשנת 1992 פנה דניאל מורגנשטרן, יועץ כלכלי וסביבתי, לח"כ אברהם פורז והעלה בפניו את רעיון חוק הפיקדון. "הגשתי את ההצעה לפורז על דף שורות בכתב יד" נזכר מורגנשטרן כאילו קרה הדבר אתמול. על אף התנגדות נחרצת להעברת החוק בוועדת הכלכלה מצד איגוד התעשיינים וחברת "קוקה קולה", החוק עבר. לשניה חשב מורגנשטרן שחלום חייו מתממש.

בגרסתו הראשונה של החוק חויבו חברות המשקאות למחזר בעצמן ולהיות אחראיות ישירות על תהליך איסוף הבקבוקים. דמי פיקדון של עשרים וחמש אגורות, לבקבוק קטן – נכללו במחיר המשקה הכולל. אלא שלחוק נוסף תיקון בלחץ חברות המשקאות. על פי החוק החדש, יוקם תאגיד משותף ללא כוונות רווח, אליו החברות מזרימות את כספי הפיקדון, כאשר תפקידו של התאגיד לדאוג לאיסוף הבקבוקים והשבת כספי הפיקדון לציבור. כדי שיבצע את עבודתו נאמנה, הוחלט להטיל על התאגיד יעדי איסוף שנתיים שאם לא יעמוד בהם ישלם קנס של 50 אגורות על כל בקבוק מתחת למכסה.
היתרון התפעולי, היה להקמת התאגיד יתרון נוסף מבחינת חברות המשקאות היצרניות – יצירת חציצה ביניהם ובין תהליך המיחזור, כך שהאחריות על אי עמידה ביעדים לא תוכל להיות מוטלת עליהן באופן ישיר. גם לכתבה זו, כשפניתי לקוקה קולה לקחת תגובה, הופניתי הישר לידי תאגיד המיחזור.
בתחילת הדרך, חברות השיווק הגדולות היו שותפות בתאגיד, ופחות או יותר ניתן היה להחזיר בקבוקים ריקים בסניפיהם ולקבל את כספי הפיקדון בחזרה. הן הציבו מכונות איסוף אוטומטיות ומיכלי איסוף ידני בסניפיהן. ואולם, שיתוף הפעולה בין הרשתות הקמעוניות והתאגיד לא החזיק מעמד, והן הפסיקו להחזיר לציבור את דמי הפיקדון. כתוצאה מכך לציבור כמעט שלא נותרה אפשרות להשיב את הבקבוקים ולקבל חזרה את דמי הפיקדון.

גסיסת הטנדרים

בהתחלה היו אספני הבקבוקים יזמים פרטיים בעלי טנדרים שהיו לוקחים את הבקבוקים מבתי עסק ואשר הסתמכו על התמריצים הכספיים שניתנו להם עבור כל בקבוק שהביאו לתאגיד. אך עד מהרה הרחיקו משפחות הפשע את האספנים הפרטיים מהענף בדרכן הייחודית. "הם הבינו שמדובר במכרה זהב. כסף במזומן זרוק ברחוב ובפחים ואין צורך לדווח עליו לאיש", אומר אספן לשעבר שעזב את תחום האיסוף אחרי שמשפחת פשע איימה על חייו והודיעה לו בצורה חד משמעית כי עליו לעזוב את התחום. הכספים אותם נאלץ לתת תאגיד המיחזור למשפחות הפשע שהביאו לפתחו בקבוקים ריקים, הובילו למלחמת עולם בין כמה משפחות, שכללה קרבות יריות במתחם הבורסה ברמת גן, ופציעה בינונית של שוטר שחטף כדור בבטן כתוצאה מסכסוך שפרץ בעקבות מחלוקת שליטה על אזורי איסוף בין האברג'ילים לאלפרונים.

מאז השנתיים הראשונות לקיומו, מרבה תאגיד המיחזור לא לעמוד ביעדי המיחזור הקבועים לו בחוק. שנה אחרי שנה מכנס התאגיד את ועדת הכלכלה ומודיע כי אינו יכול לעמוד ביעדים ומבקש הקלות.
זאת הוא עושה באמצעות לוביסטים וחברי סיעת ש"ס בכנסת, שבמפתיע תומכים בעמדת התאגיד. טענתם היא כי מס הפקדון על בקבוקים פוגע במשפחות מרובות ילדים. גלעד אוסטרובסקי מעמותת אדם טבע ודין, אומר כי הרושם שמתקבל בוועדת הכלכלה הוא שיש קריצות הדדיות בין חברי ש"ס לאנשי התאגיד וחברות המשקאות. על החריגות שלו מהיעדים זכה תאגיד המחזור ל"פרס הגלובוס השחור 2007", אות הגנאי של האיגודים הירוקים, שמגיע לחברות עסקיות שפוגעות בסביבה. בתגובה, איים התאגיד בצעדים משפטיים נגד נותני הפרס.
חישוב פשוט, שעשה גם מבקר המדינה, מראה שלתאגיד המיחזור יש את כל האינטרס להיכשל: זאת מכיוון שככל שיאסוף פחות בקבוקים כך יישאר לו יותר כסף בקופה להוצאות השוטפות. לפי הנתונים של המשרד להגנת הסביבה, בישראל מיוצרים כ-550 מיליון בקבוקי פלסטיק קטנים בשנה, עליהם גובות חברות המשקאות 25 אגורות פר בקבוק כדמי פיקדון למיחזור, ובסך הכול 137,500,000 ש"ח שאמורים לחזור לציבור. בפועל, מחזיר תאגיד המיחזור רק כ-65% מתוך כספי הפיקדון השנתיים, כלומר כ- 89,375,000 ש"ח בשנה. וכאמור, רוב הכסף מגיע בצורה חוקית לגמרי למשפחות הפשע, ולא לציבור. על פי החוק, התאגיד היה אמור לאסוף 85% מהבקבוקים שנמכרים, השווים 116,875,000 ש"ח, ואשר במצב אופטימלי היו חוזרים ישירות לציבור, אם נקודות ההחזרה היו נגישות. עולה השאלה מה נעשה בכ-27,500,000 ש"ח הנותרים, שכרגע עוברים לתאגיד, במקום לחזור לציבור, מחברות המשקאות השולטות בו, והמחויבות להעביר אליו את כל דמי הפיקדון המתקבלים כתוצאה ממכירת בקבוקים שנתית?
אריה אבנרי, יו"ר עמותת אומץ טוען: "בעלי התאגיד המציאו את שיעור ההחזרה של 65% בלבד כנקודת איזון, כאילו שיעור גבוה מזה יגרום לכאורה להתמוטטות התאגיד ולקריסתו כביכול".
בוועדת הכלכלה האחרונה ב-2008 טען התאגיד כי אם יעבור את המכסה של 65% מאיסוף הבקבוקים הוא יקרוס כליל ויפשוט את הרגל. במקרה כזה הוא מזהיר לא יהיה מי שיאסוף את הבקבוקים בכלל. הוועדה אישרה את ההקלה שביקש התאגיד ביעדי האיסוף והעמידה אותם על 65% בלבד, במקום 85%, כשם שעשתה זאת שנה אחר שנה מיום שהוקם התאגיד. בשוודיה, ממנה נלקח המודל של הקמת תאגיד המיחזור הישראלי, עומדת מכסת איסוף הבקבוקים על 85% מהייצור, וכך גם בנורווגיה.

בדו"ח האחרון של מבקר המדינה קבע המבקר כי שיקוליו העסקיים של התאגיד אינם עניינו של המשרד להגנת הסביבה. חוק הפיקדון קובע לתאגיד יעדים לאיסוף מיכלים שנתי והיה על המשרד לאכוף את מילוים. ב-2005 קבע דרור שטרום, מי שהיה הממונה על ההגבלים העסקיים, כי התאגיד מהווה מונופול והזהיר כי התאגיד עלול לצמצם את תפוקת איסוף המכלים הנאספים ולא להעמיד אמצעי איסוף מספקים עבור הציבור, וכך לשמור לעצמו שאריות גדולות יותר של דמי הפיקדון. הרי לתאגיד יש מניע חלש ביותר לאפשר לצרכנים נגישות להחזרת מכלי משקה. בנוסף, מוסיף מבקר המדינה, על פי חוק, אם לא עומד התאגיד ביעדי האיסוף, עליו לשלם קנס לקרן לשמירת הניקיון, שסכומו הוא כפל הפיקדון שלא הושב לצרכנים. אבל בגלל ההפחתה שאישר המשרד לאיכות הסביבה בשיעור האיסוף בו נדרש התאגיד לעמוד, פחת הקנס שהיה על התאגיד לשלם בשנים 2002, 2004 ו-2005. בשנים 2003 ו-2006 כלל לא הוטל קנס על התאגיד. על פי חישוב שעשה משרד מבקר המדינה, אילו אכף משרד איכות הסביבה את ההקפדה על יעדי האיסוף מצד התאגיד בכל שנה, היה עליו להטיל על התאגיד בין השנים 2002 ו-2006 קנס בסכום כולל של מעל 200 מיליון ₪. הקטנה כה משמעותית של הקנס, קובע מבקר המדינה, יש בה הטבה ניכרת לתאגיד.

יו"ר חברת אל"ה, תאגיד המיחזור, נחמה רונן, היתה בעבר המנכ"לית של המשרד לאיכות הסביבה. אז היא התנגדה בכל תוקף לחוק הפיקדון. בפרוטוקולים של ועדת הכלכלה אפשר למצוא התבטאויות של רונן לפיהן היא אומרת בפירוש שהיא מתנגדת לחוק, בהתלהבות כה רבה עד שאמנון רובינשטיין, שהיה אז יו"ר הוועדה, העיר לה על כך כמה פעמים. לפעילי הארגונים הירוקים כלל לא ברור מדוע דווקא היא, שהתנגדה לחוק, נמצאת כיום בתפקיד של מי שאמון על יישום החוק.

כאשר פניתי אל חברת "קוקה קולה" כדי לקבל מהם תגובה, הם הפנו אותי אל התאגיד בטענה שכל מה שקשור לחוק הפיקדון לא נוגע אליהם. כשהתעקשתי ואמרתי שיש טענות המופנות ישירות אל חברת המשקאות בע"מ, התקשר אלי תמיר סגיס, דובר "קוקה קולה", והודיע שהדובר של תאגיד "משקאות ישראל בע"מ" שוהה כעת בחו"ל ויחזור רק בעוד שבוע וחצי.

אספן בקבוקים

אספן בקבוקים שסירב לחשוף את שמו מחשש להעכיר את יחסיו עם תאגיד המיחזור, אומר דברים אחרים: "עד היום היינו בגדילה, אבל בתאגיד עצרו אותנו. אני מבחינתי ערוך היום להביא להם יותר בקבוקים, יש לי עוד הרבה מחסני אחסון, אבל הם עוצרים אותי, הם אומרים שהם נהפכים לגרעוניים. אין לי שום דבר נגד האנשים שם, הם נחמדים מאוד, אבל אני אומר לך בכנות – בקלות אני יכול להביא להם עוד בקבוקים. היעדים שהמשרד לאיכות הסביבה הציב להם הם ריאליים, אני תקוע עם אלפי בקבוקים כל חודש שהם לא מוכנים לקבל ממני."

הארגונים הירוקים ומומחים בתחום טוענים כי הפתרון הוא ביטול התאגיד, החלת חוק הפיקדון גם על הבקבוקים הגדולים, של 1.5 ליטר, וכן הגדלת יעדי האיסוף של הבקבוקים הקטנים ל-85%, כפי שכבר נקבע. כל אלה היו בחוק החדש שנתמך על ידי משרד לאיכות הסביבה עד שלפתע נעצר. החוק, בניגוד לספין, היה גם מונע תופעות של עבריינות.
ד"ר מיקי הרן, מי שהיתה מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה והתמחתה בתחום, טוענת כי האחריות צריכה ליפול על היצרנים ולא על תאגיד המיחזור. "זה שהאחריות היא על התאגיד זה מגוחך לגמרי. אותי זה לא מעניין מה מצבו הפיננסי של התאגיד. ברגע שהמשווקים קמו ויצאו מהתאגיד זה אומר שהשיטה לא עבדה. הדברים נבדקו לעומק על ידי מומחים והם הגיעו למסקנה כי לא צריך את תאגיד המיחזור".

– אז אם דעתך כה נחרצת, מדוע בתקופתך לא הצלחתם לבצע שינויים בחוק?

"באופן טכני, בכל פעם שהגענו להעביר את זה נפלה הממשלה. אני לא יודעת לומר לך מה בדיוק קרה".

כאשר השר גדעון עזרא נכנס לתפקידו הנוכחי כשר לאיכות הסביבה, הוא היה נחוש בדעתו לבצע רפורמה בחוק, על פי המלצת המומחים במשרדו ולהכיל אותו גם על הבקבוקים הגדולים. דניאל מורגנשטרן: "כשהוא רק נכנס לתפקיד הוא פגש אותי בכנס סביבתי, לקח אותי לצד ואמר לי שהוא הסתובב בארץ ולא מצא אף מרכול שהסכים לקחת בקבוקים. גם בסופרים ענקיים אין אפשרות להחזיר בקבוקים והשדות ושמורות הטבע מלאים בבקבוקי ליטר וחצי. המצב יותר גרוע מכפי שאתה מתאר אותו".
כשהתאגיד וחברות המשקאות הבינו שהשר נגדם, הם שכרו לוביסטים שישיגו את תמיכתן של הסיעות החרדיות בכנסת. בעיתונות החרדית התפרסמו כתבות רבות נגד חוק הפקדון. יחד הם החלו לפעול למניעת שינוי החוק בוועדת הכלכלה. בין השאר הוגשה תביעת דיבה נגד דניאל מורגנשטרן בגין טענותיו נגד תאגיד המחזור.

מיקי הרן: "השאלה שנשאלת כרגע היא האם צריך לטפל בבעיה בצורה וולונטרית או שחייבים חוק, והתשובה היא לדעתי שחייבים חוק. יש כלובים למיחזור וולונטרי ואנשים משתמשים בהם. הבעיה מתחילה כשאתה סופר את הכמויות, אז מבינים שסדר הגודל של ההחזרה ההתנדבותית הוא בערך כ- 20% מכמות הבקבוקים הגדולים".

בנוסף ללחצים שהפעיל בוועדת הכלכלה, יצא התאגיד בקמפיין תקשורתי ברדיו, בעיתונות ובטלוויזיה שסיסמתו היא "זה מטורף לא למחזר". מבחוץ, נראה כי קמפיין הרדיו נועד לא רק להגביר את המחזור הוולנטרי אלא גם כדי ללחוץ נגד שינוי חוק הפקדון. על כל פנים, אחרי שהשר לאיכות הסביבה חזר בו והחליט שלא להעלות את ההצעה, נראה כי הקמפיין דעך בטלויזיה. בנוסף שכר התאגיד יחצ"ן שיצר ספין תקשורתי המקשר את התיקון המבוקש בחוק הפיקדון לגורמים עברייניים ופליליים. השיא היה בתוכנית "עובדה", אצל הזכיינית "קשת", שאחוז ניכר ממניותיה נמצאות בידי מוזי ורטהיים, מבעלי "קוקה קולה" בישראל, בעלי תאגיד המיחזור. בכתבה נחשף הקשר בין ארגוני הפשע לחוק הפיקדון והוצג האופן שבו חילק העולם התחתון את הארץ לאזורי איסוף.
הכתבה עוררה הדים רבים בעקבות תקרית שאירעה במהלך הכנתה, בה הותקפו העיתונאי יגאל מוסקו וצוותו על ידי אנשיו של קבלן הבקבוקים הגדול בארץ דאז, שלומי קדם, לאחר שזה נשאל על הקשר בינו לבין מי שהמשטרה מכתירה כיעד ראשי שלה, אמיר מולנר.
באותה תוכנית כיכבה גם מנכ"לית התאגיד נחמה רונן, שהעידה שארגוני הפשע השתלטו על עסקי מיחזור הבקבוקים. גלעד אוסטרובסקי מעמותת אדם טבע ודין טוען כי העמותה פנתה לעורכי "עובדה" כדי להעביר את עמדתה בנושא, אך נענתה בסירוב. לטענתו, הכתבה שהוצגה היתה מגמתית והסיטה את הפוקוס מהבעיה האמיתית שהיא תאגיד המיחזור עצמו ודרך התנהלותו, שהובילה למצב העגום (קשת: "הכתבות בעובדה חשפו כיצד גורמים עברייניים משתלטים על תעשית מיחזור הבקבוקים. בכך תרמה הכתבה לאיכות הסביבה. עמותת אדם טבע ודין ביקשה לשלב בכתבה עמדה שלא היתה רלוונטית לנושא").

עם זאת, סביר להניח כי הקשר בין בעלותו של מוזי ורטהיים על "קשת" או "עובדה" ובין הופעת הכתבה, הוא מקרי. תוכנית נוספת שהעדיפה ביתר עוצמה את הספין אותו שיווק התאגיד, שהוא ללא ספק הרבה יותר סקסי מאשר דיון מורכב, היא חדשות השבת עם אושרת קוטלר, המשודרת בערוץ 10.
בינואר פתחה קוטלר את המהדורה בהתרעה בפני הציבור על הסכנות הכרוכות בתיקון חוק הפיקדון. "בעוד כמה שבועות תועלה בכנסת הצעת חוק המציעה להטיל פיקדון גם על בקבוקי הפלסטיק האלה" אמרה קוטלר בעודה מצביעה על בקבוק מים של ליטר וחצי. "כל זאת כדי לגרום לנו להחזיר אותם לרשתות השיווק. מחוקקים יקרים, רגע לפני שאתם מתפתים להצביע כדאי לשים לב לכמה עובדות. הפיקדון שהוטל על הבקבוקים הקטנים, רק גרם לארגוני הפשע להשתלט על השוק המפואר הזה. אם יוטל פיקדון על הבקבוקים הגדולים יפתח בפניהם שוק כלכלי יותר".
גם כאן לא ניתנה תגובה או כל ביטוי לדעתם על הנושא של כל הארגונים הירוקים הפועלים בתחו
ם.
גיל יעקובי ממגמה ירוקה: "מה שעשתה קוטלר, במקרה הזה, זה בדיוק להיות שופר של קוקה קולה, בדיוק כפי שעושה זאת נחמה רונן, יו"ר התאגיד."
גם אדם טבע ודין וארגונים ירוקים אחרים טוענים, כי בתקשורת מתקיים קמפיין המחבר את חוק הפיקדון לעולם הפשע. "אין ספק שעולם הפשע קשור לתחום איסוף הבקבוקים. השאלה היא כיצד זה קרה", אומר גלעד אוסטרובסקי האחראי לתחום המיחזור מעמותת אדם טבע ודין. "איני יודע מאין אושרת קוטלר קיבלה את האינפורמציה שלה. בכל מקרה היא גם לא פנתה אלינו לתגובה". בערוץ 10 סירבו להגיב.

ידפקו לכם בדלת וידרשו קינלי

על הדרך שבה נוצר הספין אני יכול להעיד ממקור אישי. כחודש וחצי לפני שההצעה לתיקון חוק הפיקדון היתה אמורה לעבור בקריאה שנייה בכנסת, כדי שיאספו גם את בקבוקי הליטר וחצי, התאגיד יבוטל והאסיפה תחזור לחברות, זומנתי לפגישה עם גורם בכיר בתאגיד המיחזור, שהציע לי להכין כתבה על כך שהתיקון לחוק החדש יגרום למשפחות הפשע שהשתלטו על תחום הבקבוקים הקטנים לעבור לבקבוקים הגדולים.
הגורם אמר כי כשם שהם השתלטו על תחום האיסוף על הבקבוקים הקטנים בה הם מחייבים בעלי בתי עסק למסור להם את הבקבוקים, איש לא ימנע מהם לעשות את אותו הדבר גם לדיירים של בית משותף למשל. כל שעליהם יהיה לעשות זה לדפוק לדיירים בדלת ולומר להם כי את הבקבוקים הם צריכים להעביר להם בסוף היום. זה יהיה אסון בלתי נמנע, הוא הוסיף. אותו גורם גם דאג לספק לי את השמות ומספרי הטלפון של הקבלנים הקשורים למשפחות הפשע, דבר שכל כתב אוהב לעטר איתו כתבות ויוצר עניין רב בתקופות כאלה. רק לאחר תחקיר ממושך ושיחה עם עוד גורמים, הבנתי שתאגיד המיחזור ניסה למכור לי ספין שמטרתו קישור בין מיחזור לבין משפחות הפשע. יותר מזה, גיליתי מראיונות עם גורמים עבריינים שהם עצמם מתנגדים לחוק, שכולל גם הרחבת נקודות האיסוף, דבר שיפגע בפרנסה שלהם.
א', מועסק על ידי דמות מאוד מוכרת בעולם התחתון, היה מאוד חשדן בתחילת השיחה. הוא ביקש לשאול כיצד הצלחתי להשיג את הטלפון שלו ומאין שמעתי עליו. כשהסברתי לו שאני מכין כתבה על אספני המיחזור בישראל, בעקבות חוק הפיקדון, והייתי מעוניין לדעת האם הוא נערך לוגיסטית לרגע בו הכנסת תאשר את התיקון, כך שהוא יוכל גם להרוויח כסף מבקבוקים גדולים. הוא פרץ בצחוק מתגלגל.
"אתה באמת קונה את הסיפור של תאגיד המיחזור", הוא אמר. "אני מכיר את התיקון לחוק יותר מכל חבר כנסת. כי הפרנסה שלנו תלויה בזה. אני מאוד מתנגד לו. בסופו של דבר הם רוצים ליצור מצב בו הסופרמרקטים והמכולות הם אלה שירוויחו מכל העניין. הם רוצים להוסיף עוד אלפי נקודות איסוף בכל מקום, ואני אומר לך שזה לא יעבוד כי למכולות ולסופרים לא ישתלם להתעסק עם זה. אני הרבה יותר מנוסה מהם ועובד עם כמויות יותר גדולות, לכן זה משתלם לי. אבל במידה ויתקבל החוק החדש, אני חושש כי בהתחלה זה עלול לפגוע לי בהכנסות. ולא רק לי, אלא למאות חסרי בית שמתפרנסים מהבקבוקים. מה שאני עושה זה מצווה. האנשים האלה שאוספים את הבקבוקים הם מסכנים ואומללים. אני עוזר להם ונותן להם פרנסה. זה לא הרבה, אבל זה גם משהו. במיוחד שאין להם מקור פרנסה אחר.
– אבל גם אתה מרוויח מזה. אתה לא עושה את זה לשם שמיים. ומדובר בכסף שאמור לחזור לציבור ולא לכיסך הפרטי.
"כמה כסף אתה כבר יכול להרוויח מכמה בקבוקים? אתה, יש לך את הכוח ללכת למכולת בשביל כמה שקלים? אז מה איכפת לך שאנשים מסכנים עושים קצת כסף מכל הבקבוקים האלה? אני מרוויח כמה גרושים. אם אני לא יעשה את זה אז מישהו אחר יבוא במקומי. מה אתה בוכה, במקום שתקבל חזרה את דמי הפיקדון אתה נותן כמה גרושים לצדקה ומצווה. תרגיש טוב עם עצמך"

סובארו 85

תאגיד האיסוף, שלכאורה אמור להיות גוף ביצועי בלבד שמטרתו לאסוף בקבוקים ריקים ולהביא אותם למפעלי מיחזור, מעסיק בנוסף למשרד הלוביסטים של עליזה גורן גם את משרד יחסי הציבור של אירינה שלמור. מרב מלובן, האחראית על תיק יחסי הציבור של התאגיד במשרד אירינה שלמור, ביקשה ממני שאשוחח אוף דה רקורד עם נחמה רונן. התעקשתי שהשיחה תהיה לציטוט. היא חזרה אלי וארגנה פגישה עם מיכה כרמי, לשעבר מנכ"ל חברת "נביעות" מקבוצת קוקה קולה. מלובן התעקשה להיות נוכחת בשיחה. לאחר שסירבתי לנוכחות יחצ"ן בשיחה, נאמר לי כי אפגוש את כרמי לבדו. באמצע השיחה עם כרמי, הצטרפה אלינו למרבה ההפתעה אירינה שלמור. למרות שביקשתי ממנה לא להיות נוכחת, היא הציבה את נוכחותה בשיחה כעובדה מוגמרת.

– למה לא עמד התאגיד ביעדים שנקבעו לו?
כרמי: "85% אלו מספרים שהיו נכונים לסקנדינביה, לשוודיה, ואם אתה שואל אותי זה עדיין לא מתאים למנטליות שלנו. בתחילת הדרך הגענו ל-50% וזאת היתה פריצת דרך. גם אם אני רוצה, אין לי יכולת כספית וגם אין מי שישיב 85%. אנחנו במצב מאוד מתקדם מגיעים ל-65%. 65% זה מספר שהיה קשה מאוד להגיע אליו. וזאת למה, מפני שאין יותר בקבוקים. אנחנו ממחזרים את הכל. אנחנו אוספים מכל המסעדות והמרכולים ומחכים לכך שרשתות השיווק ישתפו יותר פעולה. גם הציבור לא עומד בתור כדי להחזיר את המיכלים".
– הציבור לא עומד בתור, כי אתם לא דאגתם שיהיה לו מקום להחזיר את המיכלים.
כרמי: " כל חנות שגודלה מעל 28 מטר אמורה להחזיר".
– היית לאחרונה בחנות כזאת, ניסית להחזיר בקבוקים?
כרמי: "אתה נותן לי את התשובה, והיא שאין אכיפה על החוק של 28 מטר והציבור לא משיב. הדבר שנותר לנו כתאגיד לעשות הוא להתאמץ מאוד. יש לנו כבר 17 מקומות איסוף, אני חושב שהתאגיד עושה מעל ומעבר".
– ולאן הולכים 35% הנותרים?
כרמי: "זה הולך לנו על אופרציה".
שלמור: "אין אפשרות לאסוף יותר. עם כל הכבוד ועם כל החוקים ועם הרצון הטוב של מבקר המדינה, אין לתאגיד אפשרות ללכת אל תוך פחי הזבל של האנשים ולחפש שם בקבוקים".
כרמי: "יש חוק נגד זה".
שלמור: "יש חוק נגד זה עכשיו. הוא צודק. מה שכן, אנחנו אומרים בוא נחנך את הציבור, בוא ניקח את המשאבים האלה ונצא בקמפיין טלוויזיה כמו שעשינו 'זה מטורף לא למחזר' ולגרום לציבור לזרוק את זה במקומות המתאימים. זו הגדולה שלנו וזה לא דבר שעושים מהיום למחר".
– אני על כל פנים לא מבין לאן ה-35% הולכים, ולא ברור למה אתם לא אוספים 85% כפי שקבע החוק?
כרמי: "החוק שנקבע הוא פשוט משולל כל היגיון. אנחנו אוספים כל בקבוק שרק אפשר. אנחנו לא עומדים ביעדים של החוק המקורי אבל אנחנו משקיעים בפעילות בבתי ספר".
שלמור: "אתה יודע שאת כל מה שהארגונים הירוקים אומרים, אנחנו נביא לך נתונים שמראים אחרת. אנחנו משתדלים להגיע ל-65%. יש את כלובי האיסוף הוולונטרים שאנחנו עושים להם קמפיינים".
– אבל כלובי המיחזור הם לא תחת חוק הפיקדון, זה לא המנדט שלכם בכלל לדאוג לאיסוף הוולונטרי, זה התפקיד של העיריות.
כרמי: "אנחנו פועלים בצורה פתוחה הכל במכרזים. אנחנו כתאגיד תפקידנו לאסוף ולמרות זאת לקחנו על עצמנו את תפקיד המחנך. אנחנו מחנכים. עשינו פעילויות חינוכיות שהן לא מתפקידנו. ביחד עם בית ברל יצרנו קמפיין שלם עם סטודנטים".
– אנחנו מדברים על רווחים של מיליונים שאתם מרוויחים מכך שאתם לא עומדים ביעדים. באיזה תקציב נעשה הקמפיין החינוכי?
כרמי: עשרות אלפי שקלים בודדים.
– ולמה שלא תשקיעו את הכסף במקום בפרסום באיסוף למשל, שזה מה שאתם אמורים לעשות.
כרמי: "אתה שואל אותי למה לא להשקיע עוד כסף באיסוף, כי אין עוד בקבוקים. אני מת לאסוף עוד בקבוקים קטנים, אבל אין, כי אנשים לא מחזירים".
– כלומר, אתה עכשיו אומר שהציבור הוא זה שאחראי למחדל שאתם מסוגלים לאסוף רק 66% ולא 85%?
"כן. ובקושי מצליח להביא גם את זה. אתה יודע כמה פעילות אנחנו עשינו כדי לשכנע את הציבור להחזיר".
– יש אספנים שאומרים שאתם מגבילים אותם באיסוף. שאומרים, שאתם לא רוצים לקחת יותר.
"אנחנו מעודדים כל הזמן להביא כמה שיותר. שמביאים אנחנו שמחים לקבל כמה שיותר".
שלמור: "זה לא בסדר מה שאתה עושה עכשיו, זה ממש לא בסדר"
– מה לא בסדר, אני שואל שאלות.
"אתה מדבר כאילו אתה מודע לכל מיני נתונים, מה זה צריך להיות?"
– אני שואל שאלות לגיטימיות עד כמה שאני מבין את זה.
"תהיה פתוח לעוד דעות".
– אני לא מבין מה הבעיה.
"אתה צריך להבין שלגורמים הירוקים יש בעיות משלהם, אינטרסים משלהם ולתת הזדמנות גם לצד השני".
– הנה אני מדבר איתכם.
"זו לא הזדמנות שווה. אתה אינטרסנט, אז מה עם מבקר המדינה קבע, תהיה פתוח לעוד דעות, עושים כאן דברים"
כרמי: "כולם יורדים עלינו, ואנחנו עושים עבודה שהיא בקנה מידה בינלאומי בלתי רגילה".
– כלומר אתם קוראים לציבור להביא כמה שיותר, אבל אין לו נקודות איסוף להביא אליהם, יש רק 17 נקודות איסוף.
"אנחנו מעודדים את כולם להביא כמה שיותר, אנחנו דואגים לשוויוניות. הגיע הזמן שמישהו יפרגן לתאגיד וימחא לו כפיים. בין השאר ירוקים. זה נכון, 85% זה לא אפשרי. מי בכלל הביא את המספר הזה, איך אפשר למחזר את זה בכלל, זה לא קשור לכסף, אל תעביר את זה לעניין של תקציב, לא ניתן לאסוף 85%, כי אין בקבוקים. אני הייתי ביום ראשון בחיריה, עמדתי שם עם מנהל של האתר וראינו שם בקבוקים ריקים, אבל יש חוק נגד נבירה, אסור לנבור באשפה. אני לא קבעתי את זה, זה חוק. אני מעודד להביא כל בקבוק שרק ניתן ומעודד כל אס
פן מקטן עד גדול, וזה בתום לב וזה פתוח ושיוויוני לכולם וכך אנחנו עובדים".
– אז איך תגיעו ל-75% כמו שהבטיח רוני קוברובסקי נשיא החברה הכללית למשקאות לשר גדעון עזרא בפגישתם האחרונה?
"אתה שואל אותי שאלות שאני לא יכול לענות. אל תכניס אותי לזה".
– כי השר אמר שזה ההסכם אליו הוא הגיע עם רוני קוברובסקי, חשבתי שאתם מודעים לזה?
"אני יודע שאנחנו יכולים לאסוף רק 65%. זה מה שהציבור נותן".
שלמור: "מה זה קשור? חינוך, רק חינוך יביא לשינוי. צריכים ללמד את הציבור".
כרמי: "הייתי עכשיו בכנס מאוד גדול בדנמרק שדיבר שהכל עובר לוולונטרי".
שלמור: "במקום להשקיע סכומים כה גבוהים – אנו מאמינים כי יש להפנות חלק מהמאמצים להסברה וחינוך, באמצעות קמפיין הסברה של 4 חודשים בלבד הצלחנו להגדיל את המיחזור של בקבוקי הליטר וחצי, שעליהם אין פיקדון, ב- 95% בהשוואה לחודשים מקבילים אשתקד".

יבנו כלובים

השר לאיכות הסביבה, גדעון עזרא: "דיברנו עם קוקה קולה והגענו למסקנה שנעלה את המכסה מ-65% ל75% והם התחייבו לסבסד כלובים, להעלות את המספר שלהם מ-7,000 ל-25 אלף. זה יוריד בצורה חד משמעית את מספר הבקבוקים הגדולים בשטח. אנחנו עדיין במשא ומתן. ב-16 בחודש יש פגישה בין המקצוענים של קוקה קולה למקצוענים שלי כדי לסגור את העניינים"
– למה לא אכפתם את החוק הקודם בו הם היו אמורים לאסוף 85%. למה אתה מוריד להם את המכסה עכשיו?
גדעון עזרא: "אוקיי. שאלה טובה. תדע לך דבר אחד. מי שהיה אמור למחזר 85% היו התאגיד, ללא סיוע של היצרנים".

– מה זאת אומרת בלי סיוע, היצרנים מקבלים את כספי הפיקדון שהלקוחות משלמים, הם הבעלים של התאגיד.

"היצרנים לא היו בקשר עם התאגיד בכלל. תראה, אם היו אומרים לתאגיד למחזר 100% של הבקבוקים לא היה לו ממה לחיות, אני רוצה שתבין את הנקודה הזאת".

– התאגיד מקבל את כספי הפיקדון מהיצרנים והוא אמור למחזר 85% ולחיות מ-15% הנותרים.

"לא, עד היום הוא לא קיבל פרוטה אחת מהיצרנים".

– אז לאיפה בא הכסף של הפקדון, ה25 אגורות על כל בקבוק משקה שאנחנו משלמים?

"תראה, היצרנים לוקחים 25 אג' ואת זה הם נותנים לתאגיד. אם התאגיד ממחזר 100% של הבקבוקים הקטנים אין לו כסף לשלם לעובדים שלו".

– אבל הוא אמור למחזר 85% לא 100%.

"תראה, הוא מממן 85%. אז אין לו כסף למימון התאגיד. על פי החוק החדש, המימון יהיה על היצרנים".

– למה לא לפרק את התאגיד?

"מי יאסוף את הבקבוקים?"

– היצרנים בעצמם. מי שמזהם שישלם.

"היצרנים הקימו את התאגיד ולתאגיד יש את כל הכלים לצורך העניין הזה. יש מחסנים שלמים ומערכת שלמה שעושה את כל הדברים האלה. לבנות את המערכת מההתחלה?"

 

 

אפשר לקרוא את הכתבה בקצרה גם באתר גלובס או בנענע.