מדינת ישראל כפיצה שרגא ועוד

בפירמה-גלובס שמופץ הערב, מופיעה כתבה על פיצה שרגא. ציבור שלם בחר לו אויב רע ומר – מוכר פיצות בפיצריה זעירה בסנטר, סמל לכל הנורא בעולמנו. מדובר אכן במוכר לא נחמד וממושקף, שהיה חסר סבלנות לאמא של אוטיסט שרצתה ללמד אותו לקנות פיצה. לטענת שרגא, זה בגלל שהיה צפוף ורצה להזיז עניינים בשעה בוערת, במקום הקטן שיכול להכיל רק שישה אנשים. לטענתה, הוא לא הסכים לקחת כסף מהילד שלמד לרכוש פיצה, וביקש ממנה לקנות, אז היא עזבה בזעם ושלחה מכתב לחברותיה ומשם המכתב נשלח לכל עם ישראל. כך או כך, הפך מוכרן הפיצות הלא חביב הזה לאויב הציבור מספר אחת, עם מאות טוקבקים איומים עליו וקריאות לרצח, חרם והשמדה. 25 אלף איש בקבוצת הפייסבוק נגדו, כמות חסרת תקדים. אני אישית קיבלתי את מכתב השרשרת מכמה מקומות. והמוכר מספר שזרקו לחנות זבל וקיללו אותו 'מנגלה' וכדומה. בכל המקומות, לא לקחו תגובה מאותו בכור שטן ללא תוספות. ובמקומות שלקחו נתנו לו שורה קטנה שבה אמר שהסיפור לא נכון.
בפירמה, בכתבה של דפנה יודוביץ' שזכתה תוך זמן קצר להיות הכתבה הנקראת באתר גלובס השבוע, אנחנו מנסים להציג בצורה הגונה יותר את ציד המכשפות האינטרנטי הזה, של אדם לא נחמד. מהכתבה ניכר שאין לכך קשר ליחס שלו לאוטיסטים, אלא סתם לאדם עצבני ואולי מעצבן, והוא כמובן מכחיש יחס מפלה לאוטיסטים, וטוען שהוא לא נחמד לכולם באותה מידה. אבל ראו פלא, הטוקבקיסטים של גלובס עדיין ממשיכים והולמים בו, במקום לבקש סליחה. הם מציינים סיבה חדשה: הם כועסים בגלל שהוא לא יודע לתת שירות. אולי בגלל שמדובר בקוראים עם אוריינטציה מסוימת, הרמה של השיחה נסבה על הסוגיה האם באמת הלקוח תמיד צודק, או שמותר למוכר להיות במצב רוח רע ולא לחייך. האם מותר למוכר לא להיות חייב לראות בלקוח שאינו חברו – חבר, בניגוד לאתוס השירות האמריקאי, שהוא, אפשר להודות, די נוח כשאתה צרכן, על אף דבריו המלבבים של הטוקבקיסט עפרי. ובכך אני קרוב יותר לדבורית בטוקבק. גם אני לא אשוש ללכת למקום שמחציף אלי פנים (כמו למשל שיח קפה בשינקין), אבל זאת בוודאי לא טענה לחרם קולקטיבי, ואדע גם שזכותו של המוכר להיות במצב רוח רע. השאלה היא במילים אחרות: האם בכך שאתה משלם 7 ש"ח למוכר אתה קונה לא רק פיצה, אלא גם את החביבות שלו. הטוקבקיסטית הכואבת ר' שכותבת על 'תרבות השירות' היא דוגמא לזה. לטעמי, אין כזה דבר 'תרבות השירות'. שירות זה לא תרבות, זה ביזנס. היא כותבת שהוא חי בבועה – זכותו של אדם לחיות בבועה, זכותו של מוכר להיות מוזר ותמהוני, לגהק ולהתלבש מוזר. אין עליונות ללקוח על העובד.

הסבלנות לאחר (האחר זו מילה אפנתית לסימפוזיונים שאני שונא, שכן אין כזה דבר אחר. הרי גם אני אחר וגם הקורא אחר) צריכה להתייחס גם לעובדים, פקידים, מוקדניות וכו' ולא רק ללקוחות. אחד המאפיינים של סרטים כחולים זה שהבחורה נראית נהנית. יש לי ידידה שעסקה בסוג-של-זנות והיא סיפרה לי שכל הזמן היתה עסוקה בלהגיד ללקוחות כמה הם מדהימים וחכמים, שזו העבודה למעשה אם רוצים שהלקוח יהיה מבסוט. אתה שוכר את הסרט – בשביל החיוך הזה והאנחות המזויפות של האושר, ועפעוף העונג. זה לא הכוס או השד, כמו הפנים שחשובות בפורנו. אבל הנה האדם – אאוטסיידר שאכן לא מבין את כללי המשחק היום – לא מוכן לחייך ולהתנחמד בשביל ה7 ₪ שפיצה עולה. 

האמת היא שעם כל ההקדמה הזו ומעל 200 הטוקבקים לכאן ולכאן, אני אישית מסמפט יותר את האמא מאשר את מוכר הפיצה הלז, ולו בגלל שאני עצמי מחייך וקשה לי שלא מחייכים אלי, וגם נשמע שלא קל לגדל ילד אוטיסט בישראל. כך שאין לי דבר נגד האימא שרצתה לספר על קשייה, אף כי צר לי מאוד שהדבר הביא בסוף לחורבן למוכר הפיצה. הבעיה שלי היא עם אנשים שמוצאים את הטרף הקל ביותר, מוכר פיצה זעיר וחסר סבלנות, כשבמקביל הבנקים זורקים אנשים מהבית כי הם לא עומדים בריביות שלהם, האחים עופר מזהמים, יש לך את מכון ויצמן ששולח ביריונים להרביץ למפגינים בגן המדע שרוצים את זכויותיהם, וגם מה שכתבה טלילה למטה, שלא עורר עניין ולא קיבל קבוצה עצומה בפייסבוק, כשמדובר על פגיעה ב200 חלשים. יש לך אנשים שמנים ומבוססים שהחליטו על הרעבה של מיליון וחצי אנשים בעזה, ש99 אחוז מהם לא עשו דבר רע לישראל, מלבד זה שהם חיים; ילדים שלא מקבלים תרופות ודיאליזה ומתים; הרעבה של אוכלוסיה שלמה שאוכלת חוביזות כדי שתלחץ להדיח את השלטון, דבר שכמובן רק מחזק את החמאס ומאחד סביבו את האוכלוסייה. במה אשם ילד בן שנתיים שלא יקבל אוכל? ואת כל זה עושה אדם אחר שמודה שהוא אנטיפת ולא סחבק, אגב, והוא גרוע בעיני הרבה יותר ממוכר הפיצה, כמובן, עם כל הפוליטיקלי קורקטנס שבעולם. ורעים ממנו – כל שר ושר בממשלה הזו שנותנת להרעבה הזו להימשך, ונתנה להימשך גם כשלא היו קסאמים או פצמרים. אני לא חושב שיש כאן עניין של ימין ושמאל, אלא של אנושיות ורשע ואטימות מוחלטים. אני לא אדם צדקן במיוחד ולא טהרן, אבל יש דברים שלא עושים. ואדם שלא אכפת לו מרעב של תינוקות וממניעת תרופות וטיפולים מחולים – הוא חלאה. 

עוד על עזה: הפתרון שלי למצב בעזה.

ולכל חובבי האוטיסטים, אולי תפתחו קבוצת פייסבוק נגד השר שקרית? המקרה הבא קצת חמור יותר ממוכר אנטיפת (גילוי נאות: אני מיודד עם שלי דביר עורך הדין הנשמה שטיפלה במקרה).
 

תגובות לטקסט:

דובי קננגיסר, כהרגלו, מאיר מנקודות אחרות. אני מסכים עם חלק מדבריו. אבל הטענה שלי היא שיחס לא חייכני עשוי לגרור באמת אי הגעה למקום, או אפילו ביקורת צרכנית – שניהם לגיטימיים – אך כאן היה חרם ושנאה והתעללות, קללות, וזריקת זבל. אתה לא רוצה, אל תקנה. יש את המישור הצרכני ואת המישור העקרוני, שהוא חשוב יותר לטעמי. האם אנחנו יותר צרכנים מאשר עובדים? כולנו הרי גם עובדים במשהו, ויכולנו עקרונית גם להיות מוכרי פיצות, ולא רק קוני פיצות. יש הרבה מוכרים לא נחמדים, ופי כמה יותר אנשי הייטק לא נחמדים, ואף אחד לא מקים עליהם קבוצה בת 25000 איש בפייסבוק. (עכשיו ראיתי שהוא התייחס לקללות בהערה קטנה למטה).

מורן כרמון האהובה גם מגיבה על המשפטיזציה בדברי טעם. הטענה שעשירים הם חפים מפשע עד שמוכחה אשמתם נכונה, הבעיה היא שהם חפים מפשע גם כשאשמתם מוכחת.

חייש הקורא הותיק.

מבין הכתבות הנוספות בפירמה (שאני עורך עם יעל שחם):

תסמונת אקירוב – איך הקיבוצניקים של אתמול הם סייעני הקפיטליסטים החזיריים של היום: על הקיבוצניקים אהוד ברק, אלי גולדשמידט ורון חולדאי. יהושע סימון
חשיפה: בנימין ארביב מתכנן להקים תחנת טלויזיה ראשונה באינטרנט. רותי זוארץ
מדוע הרשות השניה נותנת לזכייני ערוץ 2 לא להתייחס למכרז ולהחריב את הטלויזיה. ארי ליבסקר
ראיון ניצחון עם צלם הפפראצי בוצ'צ'ו, שניצח במשפט את גיל ריבה לאחרונה. הוא מסביר שבישראל אין פפראצי והכול מתואם מראש. ארי ליבסקר
מדור המחשבים: נמרוד קמר על מחשבי בית שחי
מדור המוח: על אפשרות להכלאה בין אדם לקוף. יוני רז פורטוגלי ושחר כסלו

מהגליון הקודם: על הטיפוסים הנאלחים של התעשיה – פרויקט מיוחד

אוכל לשלוח כתבות בפי.די.אף למעוניינות שיבקשו באימייל או דרך אופציית התגובות בבלוג. אולי חלק מהכתבות יעלו לתחתית אתר גלובס באדיבותו של דורון אביגד. כדאי לבדוק מחר.

אגב גלובס (מחוץ לפירמה), צריך לפרגן לעיתון על בחירה ראויה לאיש השנה 2008. לא ראיתי שהתייחסו לזה. אבל הנה, כמובן דבורית זרקה עצם.

 

האח הגדול

 

האמת היא שאני לא כל כך האדם הנכון להגן על האח הגדול, אף שיתכן שזה יעלה את כמות הכניסות לפוסט הזה מצד ילדים. מעולם לא ראיתי את התוכנית הזו, אולי מחוץ לצפיה מקרית בבית הוריי (אמי הפכה לאחרונה לטוקבקיסטית קבועה כאן, אם שמתם לב, כך שאני לא יכול לכתוב על סקס) בערוץ 20 שבה בעיקר התאכזבתי שאין בתוכנית חתיכות. אבל כולם מדברים עליה ואני מניח שאני יכול לגבש דעה גם בלי ממש לצפות בה.

על כל פנים ההפגנה נגד השידור היא מדהימה. מדהים שבזה מתעסקים אמנים, כאילו אין צרות. זה לטעמי אסקפיזם גדול הרבה יותר מהתוכנית עצמה. אנשים רבים מאוד כנראה רוצים לראות את התוכנית הזאת, היא כנראה עשויה טוב מאוד, היא גורמת לאנשים הנאה, למעשה לחלק גדול בישראל. לא ברור איזה נזק היא גורמת יותר משהיה גורם שעשועון, למשל, או סיטקום עבש. זה לטעמי נחמד שרואים אנשים לא מהוקצעים בטלויזיה. ולכל הטוענים למניפולציה, הרי בכל דרמה יש פיקציה, לא סתם ספרות קרויה פיקשן בשפת הגויים אשר לא ידעוך. אפשר לחשוב מה היה קודם בפריים של ערוץ 2? איזה הפסד אנחנו מפסידים שם? רוב הדרמות המשמימות של ה"הפקות מקור" הן גם לא ממש יצירת מופת לטעמי. דליה בטוקבק ציינה כמה שמות כמו "הבורר", אבל האח הגדול גוזל שלוש שעות בשבוע מקסימום, עדיין נותרות עשרות שעות שבהן הפקות המקור יכולות להיות משודרות סדרות עם איבגי. אני תומך כמובן במאבקי היוצרים והערוצים צריכים לקיים את המכרז, אבל המכרז לא שולל את האח הגדול. וגם בדוקומנטרי אין שחקנים ועם כל הכבוד הדקומנטרי הוא ז'אנר נצלני לא פחות מהריאליטי. על כל פנים לומר שריאליטי זה רע ודרמה זה טוב זו אמירה בעייתית, ואני אומר זאת כמי שקצת התפרנס כתסריטאי. אבל יתכן שאני טועה, כי הרי לא יצא לי לראות את התוכנית. מצד שני, גם המפגינים כנראה לא רואים את התוכנית, לא? בכמה הדקות שראיתי את התוכנית היה משעמם וקשה להבין מה אומרים, אבל נהניתי לראות אדים על המצלמה או על הזכוכית החד כיוונית. אין לך כמעט אדים בטלויזיה. אולי בתוכניות בישול. 

ואגב מצחיקים השלטים המשווים בין גלעד שליט לבין יוסי בובליל. הם אולי נעשו כמחאה, אבל שני המצבים באמת מאוד דומים, שניהם רגעי תקשורת המעלה אדם אחד ולא אדם אחר. הרי יכלו לבחור באלמוני אחר ולהפוך אותו למיתולוגיה. הרי כל פיפס משליט מעוות כדי ליצור כאן דרמה למכור עיתונים ולהעלות רייטינג, בדיוק כמו עם אותו בובליל. השימוש במחלקת הפרומו של קשת ובמחלקת הפרומו של שליט הוא תמיד באמצעים העדכניים ביותר, כמו פייסבוק ועוד.

על כל פנים, ההוכחה הגדולה ביותר לעליבות של הפגנת הנגד היא שהמארגן של ההפגנה הוא יו"ר אמ"י, מי שהנחה את התוכנית המיתולוגית בערוץ 33, "הלילה יענקלה לאן" שעליו כבר כתבתי בבלוג הקודם שלי בנענע שעצוב להציץ בו, הייתי יותר שנון ורדיקלי פעם.

עוד משהו על אירוע המחאה נגד המציאות.

ויהודה נוריאל רוצה להכות את ארז טל. צריך פייסבוק

 

בולע רוק

תערוכה מעניינת של בועז גולדברג ("בולע רוק") מוצגת בפאב-חנות בגדים סלון ברלין, נג'ארה 15, קרוב לאלנבי 56. התערוכה יוצאת-דופן כי היא כוללת צילומים שהוצמדו לטקסטים על מוזיקה שכתב בועז גולדברג ב"עכבר העיר". זה מהלך מעניין, שקובי אור התחיל אותה פה – ביקורת הרוק עצמה כאמנות. אצל בועז גולדברג, הצילומים הנלווים לביקורת מקבלים את ההדהוד. העבודות מאופיינות בזוהר מעופש ובעופש מזדהר. את גולדברג אני מכיר כבסיסט המעולה של קנאק\פופ להקתי והוא אדם מיוחד מאוד ונדיר. מכיוון שהעבודה היא רמה שלישית של "משהו". כלומר ממוזיקה הפכה לטקסט (הביקורת) ואז מטקסט לתמונה. כך שלמעשה התערוכה היא למעשה צילום של מוזיקה, של רטטי אוויר, וזה דבר מושך ונדיר. 
 
על התערוכה כתב האוצר הנכבד, שהגיע לפתיחה לבוש כפיראט:
 
בולע רוק (2008-2006)
 

תערוכת היחיד של בועז גולדברג מציגה סדרת צילומים שנוצרה כחלק מטור עיתונאי הדן בנושאי מוזיקה ותרבות, ושהתפרסם בעיתון "עכבר העיר" בין השנים 2006 ל- 2008. מתוקף "תפקידי" כשודד אוצרות, בזזתי מבין התמונות שהוצגו בטור ("בולע רוק", עכבר העיר) כשבע עבודות לערך, המייצגות – לטעמי – קו ייחודי. "אבחנותיי" בדבר קו ייחודי מתבססות על העובדה הפשוטה שבאף אחת מן התמונות אין נוכחות של בן אנוש – דבר הנדיר באופיו, להימצא בקרב אילו, המופיעות מעל גבי עיתון הפונה לקהל הרחב.
הצילומים מבוימים, מציגים עולם אסקפיסטי, עלילתי, צבעוני וזוהר, המנותק במידת מה מן המציאות הישראלית וטומן בחובו רמיזות עבות למתח ואלימות. ההקשרים לבין עולם המוזיקה קלים לאבחון, אך לדידי התעמקות מרובה בנושא תהא לרועץ – העולם האסוציאטיבי מתעורר לחיים בהינף מבט על כל אחת מן התמונות.
הפלגה נעימה!
 
על החתום:
שודד האוצרות.  
 

מהנעשה בעיריית תל אביב

 

יואב לרמן נרגש מישיבת המועצה הראשונה של עיריית תל אביב ששכחתי ללכת אליה. מומלץ לקרוא גם בטוקבקים.

מולו, תמי זנדברג (מרצ) דווקא מזועזעת. פגשתי היום במקרה גם את סגן ראש העיריה הנאה אסף זמיר (רוב העיר. גילוי נאות: הקלטתי שיר עם אחותו המרשימה) וגם הוא נראה המום.  גם יעל דיין על הישיבה הראשונה, מהצד של היו"ר המקורקס.

וזה מה שיש להגיד למשורר (מעין) והסופר איתי מאירסון על ישיבת המועצה של עיריית תל אביב.

על כל פנים, ישיבות המועצה הפכו למעוררות עניין וזה דבר חשוב. נקווה לבוא בשבוע הבא. נראה שזה מקום טוב לדייטים. אם אחת מהקוראות מעל גיל 50 מעוניינת.

ועוד בעניין העיריה: סקופ-אולי של עידו קינן שאיש לא שם אליו לב.

—-

 

כדאי לקרוא

 

המלצה נוספת על הטור המוסלמי המרגש של זהייה קונדוס בNRG. והפעם עיד אלאדחא

ג'ורג' טנט בחשיפה מעניינת שלא ראיתי שתורגמה לעברית

ואסיים באחת האמירות המוזרות ביותר, שיצאה מפיו של בני בגין שטען שלא יכול להיות שלום:

"נצטרך להגן על עצמנו שנים רבות. אך גם בתנאים האלה אנו יכולים לשגשג, ולעסוק בספרות יותר משאנו עוסקים בכך היום"
 

 

זה אולי הפוסט הארוך בהיסטוריה. הוא גדל וגדל כתחש, משמין ומשמין כבייגה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ר  On 16 בדצמבר 2008 at 22:20

    אני במקרה הייתי במקום בזמן האירוע
    קצת קשה לתאר במילים את כאבה של האם שזכתה ליחס משפיל ממוכר הפיצה,
    הסיפור לא הסתכם בכך שהילד רצה לקנות והמוכר לא הסכים לקבל את הכסף, אלא דקות ממושכות שהאם מנסה להסביר לילדה האוטיסט שגם ככה מתקשה איך לשלם ונתקלת שוב ושוב ביחס גועלי מצד המוכר בלי טיפת סבלונות והתחשבות , גם אם זה לא היה ילד אוטיסט ועל אחת כמה וכמה שזה כן. אפשר להבין את הבוז שחש רוב הציבור כלפי אותו איש ואין לדעתי כל קשר בין רשימת האנשים שכמובן גורמים יותר נזק בחיים. זה שקיימים כל כך הרבה שרים, ואישים אחרים שמבצעים עוולות אחרות לא נוגע לכך שאותו מוכר חי בבועה בה הוא לא מבין את תרבות השירות. הרי לא רק בגלל שאותם אחרים קיימים נניח להתנהגות אלימה וחסרת סבלנות שכזו.
    גם אני לא מסכימה אם קניית העובד בשם השירות, אבל יש מקרים שבהם האנושיות באה לפני הכל, וצעקה חברתית שכזו רצוי שתגיע לכל מה שציינת

  • קורינה  On 16 בדצמבר 2008 at 22:40

    אין אתר?

    קישור?

    ומה העונש למי שאין לה אח גדול ואין לה פירמה ממש?

  • כרמל  On 16 בדצמבר 2008 at 22:43

    הייתה אמורה להתפרסם בפירמה כתבה של עידו הרטוגוזון על תרבות הרשת של ילדים שהוא ראיין אותי אליה, זה לא בפירמה הזה?
    אני רוצה פידיאף אם יש.

  • עפרי  On 16 בדצמבר 2008 at 22:48

    אני מאוד מסכים עם ההתנגדות לאידיאולוגיית איכות השירות. זה מזכיר לי גילוי מכוער שהיה לזה אצל מישהו שהכרתי: הוא היה במקדונל'ס, ביקש צ'יפס והיתה לו איזו אינטראקציה עם המוכרת. ואז אחרי שהוא אכל הוא ניגש אליה ואמר לה: אני רוצה לדבר עם הבוס שלך. היא היתה ממש מבוהלת ושאלה אותו אם היא לא יכולה לעזור לו והוא אמר לה בפנים קפואות: תקראי לבוס שלך. היא קראה למנהל משמרת, ואז הוא אמר לו: 'העובדת שלך נתנה לי שירות מצוין'. אני זוכר שהלקוח הזה היה ממש מרוצה מעצמו על זה שהוא שיחק את אלוהים והפחיד אותה עד מוות.

    בכל מקרה, אני מציע לפתח גישה צרכנית הפוכה: לקנות דווקא במקומות קצת גרועים. לא ממש ממש גרועים, כלומר לא של רמאים. אבל אם קונים במקומות לא מושלמים, נגיד שלא ממש השקיעו בלשים את הצ'יפס בפיתה, או שהאיש בקופה היה קצת איטי – זה באיזושהי צורה יבלבל את הקפיטליזם ויפיל אותו. כי הקפיטליזם מבוסס על זה שהצרכן רוצה את השירות הכי טוב שהוא יכול לקבל ובלי זה אין.

  • מעריצה בת 31  On 16 בדצמבר 2008 at 22:49

    ונלך יחד לאכול פיצה. חולה עליך אש!!! הורס!!!

  • טלילה  On 16 בדצמבר 2008 at 22:54

    העליהום הזה על מוכר הפיצה היה נראה לי מוגזם ומסוכן כבר כשהגיע אלי המכתב באימייל, וכמובן שמהרגע שהוא הגיע למלתעות פייסבוק רק אלוהים יוכל לעצור את זעם ההמון המשתולל.
    לרשימת המחדלים, הפשעים והעוולות המחפירות שנעשות פה ולא זוכות לשום תגובה אפשר להוסיף גם את זה –

    וועדת גולדברג המליצה להכשיר את הבתים בכפרים הלא מוכרים

    טרם יבש הדיו בדו"ח של וועדת גולדברג והבוקר פשטו כוחות של מאות שוטרים ואנשי יס"מ יחד עם בולדוזרים במטרה להרוס את כ- 20 המבנים בכפר בו מתגוררת חמולת עבדאללה אל אטרש הממוקמת בין דודאים לאשל הנשיא.
    ההריסה החלה בשעה 11:00 וכל המבנים נהרסו כליל והציוד נעמס על משאיות.

    התושבים נדרשו לפנות מיד את המקום מבלי שהוצעה להם אלטרנטיבה אחרת בה יוכלו להתמקם. לפחות 150 נפשות בהם תינוקות,ילדים, וזקנים יישארו ללא מחסה וקורת גג בקור המקפיא ובגשם של החורף.
    אנשי הכפר נחושים לא להתפנות ולהישאר בכפרם על אף הכל.

    פורום הכרה העביר לתושבי הכפר חמישה אוהלים כסיוע חרום.
    המנהל העביר לפני 20 שנה את בני חמולת אל אטרש למקום בו הם מתגוררים עתה.
    בהמלצות של וועדת גולדברג, שנתקבלו ב"חום" על ידי השר בוים, נכתב שיש להכשיר את המבנים הקיימים בכפרים הבלתי מוכרים בתוך הקו הכחול,(תיחום בו קיימות תוכניות בניה), וגם לשרטט אותו מחדש כדי לענות על הצורך בהכשרת הבתים.

    הוועדה המליצה והמדינה הורסת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 16 בדצמבר 2008 at 23:14

    מפתיע מה שכתבת על האח הגדול
    אתה לא חושב שיש לזה השפעות חברתיות ?

  • טליה  On 16 בדצמבר 2008 at 23:39

    בשני הנושאים כתבתי בדיוק את מחשבותי (רק בהרבה יותר רהיטות). תודה!. טוב מדי פעם לפגוש גם אנשים עם פרופורציות.

  • טוב  On 17 בדצמבר 2008 at 0:14

    אין טעם להחזיק בדעות שהן לא אלה שמוצגות בפוסט.

    באמת.

    אני רציני.

  • רון  On 17 בדצמבר 2008 at 0:28

    תמיד נחמד לקרוא אותך. במיוחד כשמסכימים עם הנאמר.
    כמו בני ציפר רק בלי המרירות ועם זעם יותר מחויך ופחות קדוש.
    כה לחי!

  • נטע  On 17 בדצמבר 2008 at 0:50

    אשמח ללינק אן PDF.
    וגם נחמד הקונספט לענות לטוקבקים בעדכון הפוסט עצמו ושתילתם בטקסט. ועפרי זה בחור.

  • נועם שיזף  On 17 בדצמבר 2008 at 1:40

    כמובן שאתה צודק, הבעיה היא שאפשר תמיד לסכם את הטיעונים האלו בזה שאתה צדקן מחורבן ששום דבר חוץ מהכיבוש לא חשוב בעיניו. וזה בדרך כלל מה שאנשים אומרים. ואז מגיע המשפט הבא, על זה שהכיבוש משעמם

    עפרי – פעם החזקתי בגישה דומה בקשר למשובים על מרצים באוניברסיטה: לתת ציון מושלם בכל הקטגוריות למרצים ולמתרגלים הכי גרועים או הכי משעממים

  • רונן קידו  On 17 בדצמבר 2008 at 3:56

    כתבתי איפשהו את דעתי בנושא בהדתמך על תגובה של שרגא שפרסמו, שניה אחפש את זה.

    הנה, מצאתי, אבל אצטט בלי לערוך, טוב? הנה:

    Ronen Kiddo at 8:20pm December 3"
    דווקא ראיתי איפשהו שהוא הגיב.
    לטענתו, בראשית המאורע הם נכנסו לפיצה וכשהוא שאל אותם מה בשבילם הם לא התייחסו, דמיינתי את הסיטואציה:
    אמא מסבירה לבנה (אוטיסט או לא זה לא משנה זה רק הופך את הנושא למרגש יותר) ולא מתייחסת לשרגא ושרגא שהוא אדם רגיש מאוד (אגב, בגלל רגישותו הוא נהפך למה שהוא עכשיו) נפגע ו"החזיר" להם באי-מענה.
    אולי האמא לא שמה לב אולי לא יודע, אבל גם שרגא בנאדם.
    בטוח שאם היא הייתה מספרת את הסיפור מתחילתו. כלומר, הייתה שמה לב למה שקרה בזמן שהייתה עסוקה בדברים חשובים אחרים ו\או מנסה להבין ולשאול מה הלך שם אולי שרגא לא היה זוכה לכל הפרסום הזה עכשיו ולקארמה פוליס שלום. רב.

    סה"כ כואב לי קצת על הילד שבנוסף לכל נפגע קצת פסיכולוגית ויסבול כנראה בעתיד גם מחוסר בטחון

    אני מכיר את שרגא מהשבוע שמכרתי ציורי קומיקס לידו, היו לנו יחסי אהבה של מבטים וחיוך, בסוף הוא התפרע והעז לשאול מה הסיפור שלי והציע לי וודקה פרפקט ישראלית (וודקה לא רעה בכלל). הוא בנאדם מדהים ואני, שוב, מבין אותו.
    בקשר לשירות, שירות רק אולי יחזיר אותך לרכוש שוב במקום ממנו רכשת בעבר. אולי. אותי מעניין יותר לראות את שרגא עושה שאט וודקה פרפקט ורודה בכולם. בעיני, תיאטרון חינם אין כסף. אולי אני משוחד אבל, אני אוהב את הדמות הראשית בהצגה.
    אבל בעצם, במה היחס שלו שונה מהיחס באבו חסן?
    באבו חסן השירות והיחס יותר גרוע באבו אבוה ואנחנו מוצאים את עצמנו שם מדי פעם ושוב ושוב. אז די.
    נהיה לי חשק למשולשרגא, יאללה שיפתח כבר.

    בנוסף, קבוצת הנגד החרמת הפיצה של שרגא:
    http://www.facebook.com/home.php?ref=home#/group.php?gid=51916562944&ref=mf

    זהו, אני רונן."

    זה היה ציטוט, לחיים פלוס לילה שרגא לכולם.

  • דבורית  On 17 בדצמבר 2008 at 6:53

    1. כן, רוב הסיכויים שאם אזכה ליחס מבזה במקום כלשהו לא אחזור אליו.
    ויש לי כבר רשימה ארוכה כזו
    2. דווקא כתבתי בדיוק אתמול בערב על בחירת איש השנה של גלובס, ואני לא מתפעלת מכך כמוך
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1385261
    3. ממממ, מתברר שאני חלק מרשימת תפוצה ולא יחידת סגולה. איזו באסה.

  • הללי יבנאי  On 17 בדצמבר 2008 at 8:10

    אלו שמכעיסים בסיפור עם שרגא הם המתלהמים…
    אוקיי, אז הברנש אנטיפת. בלי להפלות. לא נחמד לכולם. נראה שפשוט אנשים נהנו לשחרר קיטור, למצוא להם קורבן, שעיר לעזאזל, לרמוס.. רק כי הוא לא חינני וחייכני.
    קצת אירוני, שאלו שמדברים על גילוי אנושיות התנהגו בצורה עדרית, חייתית, בלי לעצור רגע ולחשוב, בלי לסגת או לתת לעובדות לבלבל אותם, בלי לגלות טיפת חמלה.

    אני מאמינה שאנשים מרגישים שבזה, בעליהום כלפי איש אחד לא נחמד, הם תרמו את תרומתם לציבור בעלי המוגבלויות, הברישו לעצמם את המצפון…
    הרבה יותר פשוט להאשים שרגא אחד מאשר להסתכל על עצמנו כחברה.

  • אסתי  On 17 בדצמבר 2008 at 8:31

    בפני בחירת איש השנה של גלובס.
    מרענן ומשמח ובעיקר מפתיע.
    שאפו גלובס, בסוף ליד דה מארקר תהפוך לעיתון עם אג'נדה חברתית וסוציאליסטית?!?!

  • דוב  On 17 בדצמבר 2008 at 9:44

    גלובס עצמו נשאר מרושע וקפיטליסט ובידי יצחק תשובה. אין סיכוי שיתנו למישהו כמו צ'יקי להתקרב ליומי. נותנים לילדים להשתולל במוסף התרבות, כי תרבות זה לא באמת חשוב (כמו הבורסה למשל). נכון אבל כואב.

    חוץ מזה אני חושב שעצם העובדה שפוסט שמדבר על עזה, על האח הגדול, על אקירוב ועל ערוץ 2, ומושך בעיקר טוקבקים שמדברים על איזה פיצריה בדיזנגוף, זה בועתי כשלעצמו.

  • מורן כרמון  On 17 בדצמבר 2008 at 11:10

    http://veo.co.il/?p=11

  • הצועד בנעליו  On 17 בדצמבר 2008 at 16:32

    כמה מיפי הנפש שהתנפלו על שרגא-קטן היו מוכנים להיות חברים של אותו אוטיסט (למרות שבמצבו בטח לא זה מה שהוא – או כל נפגע נפש אחר) שהפך להיות הזדמנות ועילה לעוד חגיגת "כמה שאנחנו בסדר" של הקולקטיב הPC החברתי.

    מוות לחרצופים.

    ואת חוק המאגר הביומטרי יש לחסום.

  • הצועד בנעליו  On 17 בדצמבר 2008 at 16:34

    בסוגריים – בטח לא זה מה שהוא צריך.

    ומוות לחרצופים.

  • אמיתי סנדי  On 17 בדצמבר 2008 at 17:08

    אם זכותו לא להיות נחמד, אז זכותם של אנשים להזהיר אנשים אחרים שהוא לא נחמד.

    זכותו של אדם לא להיות נחמד.
    הוא רק צריך לזכור שיש לזה השלכות.
    אולי כדאי לו יותר לבחור מקצוע שבו הוא לא עובד עם קהל.

    אני מצטער מאוד, אבל כשאתה עובד יחיד במקום שעובד עם קהל, אז כן, חלק מהמקצוע שלך זה לעבוד עם קהל.
    זה לא רק להגיש פיצה, אלא גם לשווק פיצה.

    כשאני עומד בדוכן ומוכר קומיקס שעשיתי, אני עכשיו לא רק קומיקסאי חנון שיושב לבד בחדר כל החיים ומצייר לעצמו ציורים.
    אני גם עובד עם קהל.
    ואם הייתי מגעיל למישהו או מישהי בדוכן, זכותם המלאה להקים קבוצה בפייסבוק ולקרוא להחרמתי כי אני חרא של בנאדם.

    ולגבי האנשים הממהרים ללינץ' – זאת כבר אשמתה של התקשורת שמסתירה מהם את כל העוולות היותר גדולות שמתרחשות בשמם ובכספם.
    אני מסכים איתך לגבי עצרת המחאה נגד האח הגדול, לא מסכים שהאח הגדול חפה מפשע.
    היא מייצג מובהק של אסטרטגיית "שעשועים, בלי הלחם" שמפעילים בעלי ההון והשלטון כדי לעוור את עיניו של העם לגבי העוולות הגדולות יותר שהזכרת.

  • דליה  On 18 בדצמבר 2008 at 11:22

    התכנית מופקת ומשודרת בערוץ ציבורי, שקיבל זכיון מהמדינה בתנאי שיעמוד בהתחייבויות מסוימות, בעיקר כאלו הנוגעות להפקות מקור. הרעיון מאחורי הדרישה ליצירה מקורית, היא שערוץ זה – ציבורי לכל דבר – יקדם את היוצרים בישראל ואת התרבות במדינה. הרעיון הוא שתסריטאים, שחקנים, במאים ויוצרים אחרים יהיו מסוגלים ליצור (מסוגלים כלכלית, וגם במובן זה שיהיה להם קהל). בזכות הרגולציה על הערוצים הציבוריים והכבלים נוצרו בעשור האחרון סדרות שהן לא פחות מנפלאות, החל מ"שבתות וחגים" ועד "הבורר", "הכל דבש" ו"אבידות ומציאות". ועוד רבות אחרות.

    המשאב הציבורי הזה – ערוץ טלוויזיה – לא נמסר לזכיין אך ורק כדי שיוכל לגרוף רווחים. הרעיון הוא שירוויח (בהחלט, למה לא) תוך כדי שהוא נותן משהו בחזרה לציבור שהפקיד בידיו את הנכס. כשתכנית ריאליטי נחותה, שמציגה כלום אחד גדול, תופסת מחצית מלוח השידורים בתור "הפקת מקור" זו שערורייה, ומשהו שפוגע ביוצרים בישראל ובכלל הציבור.

    וזה כמובן רק הקש ששבר את גב הגמל. הזכיינים מנסים כבר שנים לדחוף שעות שידור למיניהן בתור "הפקת מקור". סליחה, אבל ערוץ שתיים הוא לא הבסטה של המיליונרים שמחזיקים בו בתור פרה חולבת. יש תנאים, ומי שלא יכול או מעונין לעמוד בהם צריך לוותר על הזיכיון ולפתוח ערוץ פרטי (אולי באינטרנט), שם יוכל לשדר כל שטות שעולה על דעתו ללא הפרעה.

    אגב, זה שהתכנית "עשויה טוב וגורמת הנאה" זה לא טיעון לכלום. אולי אם ישדרו בטלוויזיה הוצאות להורג ועינויים בשידור חי זה גם יסב הנאה? היי, הנה רעיון לזכיינים לריאליטי הבא. אשמח לפתח את הרעיון ולמכור להם תמורת סכום נאה. אני בטוחה שכשהתכנית "האח המלוכלך – קרבות גלדיאטורים בשידור חי מהווילה" תשודר יימצאו הפובליציסטים המתוחכמים שיביעו כלפיה הערצה, ויכנו אותה "ניסוי פסיכולוגי נוקב ומאיר עיניים, החושף את חולשותיו של המין האנושי".

  • אוהבת הסביבה  On 18 בדצמבר 2008 at 19:44

    בולע רוק המשך לירוק.

    באמת באמת תערוכה יפה.

    צ'יקי אוהבים אותך, המשך לרקוק על סביבותיך

  • בתנועה מתמדת  On 19 בדצמבר 2008 at 17:12

    כולם צודקים, כמובן. אבל צריך לתת לבן אדם עוד צ'אנס.

    הרעיון עם הוודקה של רונן- גדול.
    שמישהו יעביר לשרגא.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 21 בדצמבר 2008 at 1:05

    מאכזב הפתרון שלך לעזה
    חשבתי אולי הצעת משהו ישים שיסיים את החרפה הזו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: