החתול אחריות \ כתב העת מעין (וידידים) באינדינגב

הרהור על חתול

לאחרונה, בפעם ראשונה בחיי, אני מגדל בעל חיים. הנסיבות שנקלעתי לטיפוח והתפחת אותו חתול ושמו "אחריות" הן רומנטיות. לא רציתי חתול ותמיד נרתעתי מחיות. זה התחיל מכך שאמא שלי שונאת כלבים. ילד שלא גידל חיה, אין לו כל כך גישה לחיות, ויש לו אפילו טינה כלפיהן. לכך אפשר להוסיף את העובדה שננשכתי על ידי כלב קולי יפה-תואר באמצע רחוב עומרי.
בכל זאת, בילדותי, הצלחנו להגניב הביתה ולגדל צ'ינצ'ילה לזמן מה (היא נרצחה בידי ג. שזיפי אחד, בחור חביב, בנה של אצנית אולימפית ידועה) והיה כלב בשם 'סיני' ששרד שבוע (ונרצח בידי שיכור).
על כל פנים, נקלעתי לגידול אותו חתול רחוב צהבהב, ואף למדתי לאהוב אותו, בניגוד לפעמים הרבות שרימיתי ועשיתי כאילו אני מחבב חיות כדי להתחיל עם בחורות. החתול הזה, 'אחריות', הוא שובב באופן יוצא מן הכלל, חמוד מאוד אך בלתי נסבל. הוא לימד אותי הרבה על עצמי ועל הסיבות לכך שהסביבה לעתים לא מחבבת אותי כפי שאני מקווה. הבעיה של החתול 'אחריות' היא שהוא מאוד אוהב לשחק. גם כשאני ישן, הוא נושך ושורט אותי ואת האדם שאני ישן לצידו, כמי שרוצה לסחוף אותי למשחק של שריטות ונשיכות. הבעיה היא שכשאתה הודף אותו, הוא חושב שזה חלק ממשחק ורק מגביר את השריטות כלפי. למעשה, החתול ניצח מראש: כל דבר שתעשה, החתול אחריות ישמח לקראתו. תצעק 'לא', הוא ישמח שצעקת ויקפץ עליך כבכור-שטן. תזיז אותו בפנים מכורכמות, הוא יחשוב שמדובר במשחק משוגע של הדיפות, וישוב לקפץ על היד שלך, תוך שהוא מנקב בבשר.
אני חושב שזו אחת הסיבות שאני מעורר לפעמים אנטגוניזם. הרי גם אני כאותו חתול רב תעלולים שנקרא 'אחריות'. כשכותבים עלי ביקורות שליליות, אני מאושר. כשכותבים טובות, נחמד לי. רוחי כמעט תמיד טובה. את הכשלונות והמכות אני מקבל באהבה. וכמובן שאת ההצלחות המעטות. אני תמיד אוהב לשחק. אני אדם לא נסבל. בכך שאני לא מובס כאותו חתול אידיוט. אין מה לעשות נגדי, בעצם.
—–
רוקנרול! משוררי מעין (וידידים) מגיעים מחר, יום שישי, למצפה גבולות שבנגב לערב שירה ריחני במיוחד לכבוד פסטיבל אינדינגב. הערב יתקיים בבמה האקוסטית, בשלושה מחזורים שונים בשעות 16:00 19:40 22:15.  אני מחפש אגב שק שינה ועדיף כפול, אם הקוראים מבינים את הרמז הרך.

משתתפות:
דנה פרנק
מתי שמואלוף
רועי צ'יקי ארד
יהושע סימון
צאלה כץ ז"ל
נמרוד קמר
אביה בן דוד
אסנת סקובלינסקי
מיכל דר
נטלי לוין

(בדיעבד רבים מהרשימה לא הגיעו, אבל רוני הירש מדקה וצחי גולדברג מעשן הזמן כיכבו, וכן אליה, בתה היפה של המשוררת שירה סתיו, שפצחה בשיר על תפוח)

באירוע תפתח אסנת סקובלינסקי גם את בסטרבות לכתבי עת עצמאיים וספרות עצמאית ואפשר יהיה לרכוש מעין בהנחה, או את הדיסקים שלי. וגם כתב העת דקה הולכים לתת בראש. פסטיבל כזה הוא כיפי במיוחד כי הוא שם את השירה מול הקהל הטבעי שלה: צעירים שלא התקלחו.

סיכום הפסטיבל: היה מוצלח מאוד, בעיקר שיתוף הפעולה הספונטני עם מכונת היומן ביט בוקס האנושית קינג. הנה מאמר אחד על הפסטיבל, הכולל מחמאות לבסטרבות שזכה בתואר "האוהל המעניין ביותר" באתר המתעורר של עכבר העיר.

—————–
הבחירות בתל אביב מפרקות משפחות: שאול מרמרי, בנו של חנוך מרמרי עונה לאביו, פובליציסט הבית של טיים אאוט.

נסים קלדרון נגד דב חנין. מה שמעניין הוא שכל מה שקלדרון ניסח נגד חנין ניתן היה להגיד נגד מועמד כושל בשם ברק אובמה – החדשנות כמסר מוביל; העבודה עם כוחות רבים ולא עם שמאל סטנדרטי; הבחירה באנשים רעננים ולא "פוליטיקה משומשת". למעשה המאמר של קלדרון הרבה יותר מתאים להסביר מדוע אובמה לא מתאים, אובמה באמת פוטגני ובעל נופך סלבריטאי, כשחנין הוא פרלמנטר אפור למדי ונטול גימיקים שהרצינות שלו מוכחת והכריזמה שלו מונוטונית ועיקר התהילה שלו על עשיה, רצינות ונקיון כפיים. מלבד זאת, בתנועה עצמה, עיר לכולנו, אין סלבריטיז כלל, אלא רק אנשי שטח, פעילים חברתיים, מומחי איכות סביבה וכו' – בדיוק הפוך ממפלגת סלבריטיז, בניגוד למפלגה של חולדאי שהתהדרה בפוליטיקאי הותיק שוקי זיקרי, הירוקים שהתהדרו באורנה בנאי בזמנו, המפלגה ששמה ברח מראשי שהולכת עם קיציס, והמפלגה ששכחתי את שמה עם הלוגו הצהוב שבחרה את אריק סיני, שהוא זמר שאני מעריץ מן הסתם. ואגב, בלי היסוס אני בוחר את האלוף (במיל) אורן שחור לנשיא ארצות הברית.

 

טלי לטוביצקי מראיינת בבלוג שלה את דב חנין.

 

נויה כוכבי מראיינת אותי לגלריה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חייש  On 23 באוקטובר 2008 at 16:40

    הם ככה בעיקר כשהם גורים. התזזיתיות, המשחקיות. כשהם מתבגרים הם מתכיילים ומבינים מתי משחקים ומתי מגרשים אותם. הם גם לומדים לשלוט יותר טוב בשפיציות שלהם – לשרוט מבלי לשרוט, לנשוך מבלי לנשוך.

  • ברוך  On 23 באוקטובר 2008 at 16:49

    כמעט כמו בהמות

  • תוהה  On 23 באוקטובר 2008 at 18:22

    איך בדיוק תשתתף "צאלה כץ ז"ל" בארוע?

  • ליאת בר-און  On 23 באוקטובר 2008 at 23:56

    שפריץ מים על החתול בדרך כלל פותר את הבעיה די מהר. תקנה כזה פלסטיק שמשפריצים על עציצים ואז נראה אחריות מה היא.

  • ברק או במ(ב)ה  On 24 באוקטובר 2008 at 11:29

    אין בעיה לשתף את צאלה. צאלה היא לא היתה (משוררת) וגם עכשיו היא לא (משוררת)

  • לינוי  On 24 באוקטובר 2008 at 19:03

    ליאת צודקת לגבי המים. גם הדלקת מצית מבריחה חתול. חייש, האקטיביות החתולית נשארת כזאת אצל פחתולים גם בגילאים מבוגרים יותר.

  • צינסקי  On 25 באוקטובר 2008 at 11:19

    בחמישי בלילה ישנתי באיזה חור במדבר סמוך לים המלח ולו ידעתי הייתי נשאר עוד לילה ולא חוזר לכל האבק כאן במרכז.
    והקטע על החתול מקסים. לי יש כלב מהולל שכל מה שאין לחתולה יש לו. לטוב או לרע

  • סיון  On 8 ביולי 2009 at 19:47

    לסיפור כנפיים.
    זה קורה, שכלבה, גם של אצנית מפורסמת, נוגסת בצ'ינצ'ילה.
    כיוון שידוע לך שקורה, שכלבים שבעליהם פחות מפורסמים, נוגסים עד מוות בפעוטות, ומעולם לא האשימו את בעליהם ברצח,
    אני תוהה למה נטפלת לאותו בן של אצנית מפורסמת דווקא, ואף, לא כיבדת את בקשתו להסיר את שמו משרבוט לשון הרע הזה.

    תעשה לי טובה, זה הזמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: