אצל יואל (שירים)\ וידוי על פסטיבל עכו

 *
צריך להסתרק.
הר כזה –
שיבין כמה יפה אני.
 
 
*
בביתו של יואל הופמן, צרעות,
נחירתו של כלב
ויואל הופמן זה
 
 
*
אהבה כזו, הייתי מגדיל
פי כמה. תולה על שלט באיילון
וממתין לתאונות דרכים.
 

*
ידידי הצעיר, בשביל שיר אתה צריך
רק עט, דף וחלזון
בלי-בית הרוקד למבדה.
 
 
*
שישים שנה אחרי השואה
מהכביסה הלבנה
יוצא חומט
 

*
שישים שנה אחרי השואה
היהודים
החביתה שלהם
 

*
פרסים ספרותיים הינם דבר מגוחך. הרי לא החתום מעלה כותב את הנכתב, אלא ההשראה. מה הקשר למדינה או לשרת החינוך יולי תמיר ולכל זה? סביר יותר שהמחוקקים יציעו לתת מימון או סטפנדיה קבועה לבעלי איבר מין גדול או לאלה שמסוגלים לרכב בלי ידיים בעליות להר. השירים הטובים ביותר יכתבו בעת שהמדינה תקנוס משוררים.
 
 
*
מרגיש זיפת
ובכל זאת יש לי זין
היודע לשרוק
 

 

*
אם תאהבי אותי
כה טפשי אם אשלח שושנים עייפות
ואנגן מתחת ביתך

אם אהיה משורר
מטופש להתחיל לכתוב שירים.

 

*
ההרים כולם יפים פחות מרגע
וממטבעות
שני שקל בכיסה
 

 

(מעלות, שבת סתווית, 11 באוקטובר בצהריים)

 

 

וידוי על פסטיבל עכו

 

מגיעות אלי אינספור עצומות נגד ביטול פסטיבל עכו שמצפות שגם אני אתן את שמי הרע. אבל לא אוכל לשקר את מעט קוראי הבלוג: אני מוכרח לומר במבוכה-רבה שאני מאוד שמח ברמה האישית שהפסטיבל מבוטל. זו שמחה קצת נקמנית, אפילו גועלית, אבל גם אני אדם אנושי הלוקה בשמחה מסוימת לאיד ובקנאה מפעם לפעם (די מעט, אגב).

בפסטיבל עכו השנה לא קיבלו השנה מחזה שלי, שפירסמתי כאן, "רפובליקת הנשים השמנות". אני כמובן לא יכול להעיד על איכותו, אבל משוכנע שהוא יותר מוצלח או לפחות פחות מביש מרוב המחזות המחורבנים שאני ראיתי שם. בוודאי שהמחזה הזה ראוי לבחינה על במה, ואז לפסילה, או לא.

אידאולוגית, אני נגד ביטול הפסטיבל, ביטול שנועד לנקום בערבים שלא ירויחו כסף – צריך ראש מטורף להלך מחשבה אנטישמי כזה. אולי אחתוך לעצמי את כף הרגל כי יש הרבה סנדלרים ערבים. אני גם מאוד אוהב את עכו, וביקרתי בה כמה פעמים השנה, לאחר הגיחות שלי לאכזיב (שאני נמצא בה כעת וכותב לכם, קוראיי היקרים) והבחורה הצעירה שרשומה כמספר 2 בחד"ש בעכו היא ידידתי בפייסבוק. אבל זאת ברמה הפוליטית, שבה צר לי על המהומות בעיר הרגישה הזו בין מאמיני שתי הדתות החביבות עלי בישראל, מלבד הבאהים, שלהם עכו היא עיר קדושה.

ברמה האישית והקטנונית, שמחתי שסוף סוף הימין הקיצוני והסהרורי נוקם את נקמתי העלובה. תמיד אני נדפק מהם, אבל הנה, סוף סוף יוצא לי משהו מהפשיזם פה. חזק ואמץ, פשיסטים אנטישמיים שלי. אשמח אם תטפלו גם בפסטיבל ערד.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: