מתיחת המזגן

לאחר שמונה שנים בדירת החדר שלי, סוף סוף יש לי מזגן טוב: אלקטרה מגה אייר 10 משוכלל 1 כח סוס שעולה 1600 ש"ח, לא כולל התקנה. הטכנאים של חברת תכלת מזגנים הגיעו, קדחו, מרחו וסידרו (ראו את גליונות מעין ושאלות אם אני עוסק בעיתונות, ואז שאלו אם יש כוסיות בעיתונות. עניתי 'כן' כדי לשמח אותם).

מעבר לכך שנעים כאן, עד כדי כך שאני שוקל בחיוב להתחיל לעשות סקס עם מגיבי הבלוג, אני נרגש מכך שכרגע יש לי שלט רחוק בבית, לראשונה מאז גיל 18, כשגרתי אצל ההורים בבאר שבע. לאנשים רבים בעלי טלוויזיות, השלט הרחוק הוא בוודאי חלק בלתי נפרד מחייהם. דבורית שרגל התייחסה לגליון טיים אאוט האחרון שמדבר על החפצים שיש לכל תל אביבי. אצלי מכל הרשימה התל אביבית הארוכה, יש רק לִיפה שקניתי במזרח ירושלים, פטיפון ועמוד פייסבוק. הם מחלקים בטיים אאוט את הבית התל אביבי, אליבא שרגל, לכל מיני חדרים דמיוניים עבורי: חדר עבודה, מטבח. למי יש מטבח? כל החלוקה הזאת לחדרים לא מתבססת על העידן המפוצל של הארכיטקטורה התל אביבית, שבה יש לך חדר אחד, עם חלון קטן. בגלל שאני בדירה עוד מהעידן הפרה-מפוצל יש לי חדר אחד על גג, עם חלון גדול.

מלבד המחשב, הדבר היחיד שמבדיל ביני לבין אדם שחי בתל אביב בשנות השלושים זה שאני טובל הרבה לים, כשבאותה תקופה, לפי מה שקראתי, הים היה מזוהם. וכמו כן, היתה אז לתל אביבי אופציה להגיע לביירות. אולי כל ההיסטריה סביב המכוניות בישראל, היא כי ישראלים לא יכולים להגיע לביירות ודמשק, ערי הסביבה הטבעיות שלנו, והם מפצים עליה בנסיעה על גבעות עם ארבע על ארבע וברכישת עוד ועוד מכוניות, כאילו יש לאן ממש לנסוע. מצחיק שהישראלים מפגינים ומוחים בשביל להחזיר שתי גופות, אבל לא דורשים מהממשלות שלהם והממשלות של שכניהם, דרישה פשוטה כל כך: לצאת מהכלא. עם זאת, אני מעריך שבשבע השנים הקרובות אכתוב פוסט מביירות ודמשק. 

אם נקרר את האוירה, ונחזור למזגן, נושא השלט הרחוק מרגש אותי: הדבר מעלה את הרעיון שאצא עם השלט לבתים של ידידיי או ידידותיי, ואעביר להם את המזגן לחימום. או אשחק עם המעלות. זה רעיון למתיחה דומסטית.

 

הודעות:

 

מחר, שבת, ב18:45 לוקחים את קו 19 מהכרמלית למסיבת ההשקה של המהדורה השלישית של אדומה בבת-ים. בדרך, לראשונה בישראל, ערב שירה באוטובוס. פרטים כאן.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דבורית  On 1 באוגוסט 2008 at 15:08

    אם רק תתמיד, תצליח. אפשר להתגבר על מכשול דירת החדר, אני מבטיחה לך.
    אם אתה רוצה לקבע את ההצטנקות, בסדר, אבל אם יש לך שאיפות להתרחבות, דע שהכל עוד אפשרי

    בעניין המזגן, למה לא בחרת במאוור תקרה רב-כנף? זה כיף!

    באשר לסוגיית הסקס עם המגיבים, הצעתי היא – שמור על דיסטנס.
    זה עושה טוב לבלוג, לבריאות הנפשית והפיזית, ובכלל לטוהר המידות

    בכבוד רב
    השכנה מלמעלה
    שב"ש ותתחדש

  • דבורית  On 1 באוגוסט 2008 at 15:09

    סליחה, חסרה ריש למאוורר

  • יוסי  On 1 באוגוסט 2008 at 15:13

    דווקא אז הים היה מזוהם? אנא הרחב דעת

  • ליאת בר-און  On 1 באוגוסט 2008 at 15:59

    הייתה נוסעת לחופשות ברכבת העמק מקהיר ועד בירות, כך מספרים. אני בוחרת להאמין בזה ותמיד מדמיינת את הרכבת נוסעת לאורך החוף דווקא, זה שבתול כבר אלפיים שנה, מחכה שיבואו יהודים ויזיינו אותו. בסוף היא עלתה לארץ באוניה מאיטליה עם בעל ושלושה ילדים קטנים ובדירה הקטנה שלה בחולון נשאר רק שלט אחד שחור וקטן עם שני כפתורים. אחד לכיבוי והדלקה והשני לבחירה מתוך שני ערוצים שמשדרים סרטים מצריים ליהודים בשישי בצהריים.

    אני מדליקה מזגן רק כשיש אורחים, אחרת אני מתעטשת. כשממש חם לי והמאוורר לא מספיק, אני תוקעת את הסיגריות שלי בפריזר לכמה דקות ואחר כך מעשנת אחת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 1 באוגוסט 2008 at 17:24

    סיגריות בפריזר?
    מהפכני

  • אבו-מאז"ה  On 1 באוגוסט 2008 at 17:35

    סבע סנין? אנש-(אל)לה. אלעג'ל מן-(אל)שיטאן, מש היכ?
    ולאכן אדא בדכ תרוח ע-(אל)שאם ען ג'ד, אנת לאזם תתעלם ערבי.

  • זו ש  On 1 באוגוסט 2008 at 22:28

    אני רק מודיעה מראש שאם מישהו יאמץ את רעיון מתיחת המזגן שלך אצלי בבית באוגוסט, הוא מסתכן
    בנפשו.

    לא טרחתי לבדוק כמה וי ביכולתי לסמן על רשימת החפצים של טיים אאוט, למרות ההקלות שיהיו לי מתוקף זה שחדר השינה הוא גם הסלון וגם חדר העבודה. מי שמסכים שחפציו (או יותר נכון סמלי הסטטוס שלו) יגדירו מיהו, הוא לא תל אביבי, אלא סתם קרבן עלוב של תרבות הצריכה.

    בכל מקרה, אפילו יאיר לפיד (!) עשה עבודה יותר טובה ואלגנטית באפיון הרוח התל אביבית, עם "גרה בשינקין/ שותה בקפה תמר/ רוצה לעשות גם סרט קצר".

  • שיר אלוני  On 2 באוגוסט 2008 at 0:48

    מסכימה עם ההיא של הפרות הקדושות. אם החפצים שלי היו מגדירים אותי, היה יוצא יצור כלאיים מאוד משונה.

    יש לי יחסי אהבה שנאה עם המזגן שלי. בכל אופן הוא עדיף על מאוורר תקרה. הייתי בסרט הזה כבר.

    מתגעגעת להיות אורחת אצלך. אולי יום אחד שוב תזכיר לי שאני לא צריכה ללמוד משפטים… 🙂

    ש.

  • דנה  On 2 באוגוסט 2008 at 14:12

    בדרך כלל אני תופסת מהאנשים שם טיפוסים מעודכנים ומאופסים, אבל לאור הרשימה הזאת, ולאור העובדה שאני אחת הנייטיבס בעיר הזו, נראה לי שהרשימה הזו היא קומבינה של מעצבי דירות על חשבונם של תושבי חוץ תאבי סממני סטטוס. אולי הם יושבים עם הרשימה ומוודאים מה חסר להם מרשימת הקולנוע סראונד.
    בגלל הקשר הקלוש למציאות לא לקחתי ללב. מבחינתי רשימת המצרכים שהופכים אדם לתל אביבי מונה בעיקר תואר חסר ביקוש בשוק העבודה (נאמר, ספרות יידית ובלשנות שמית) וחפיסת ציפרלקס. לפעמים גם חתול, רצוי שתום עין. כל השאר זו סתם בדיחה יקרה על חשבון וונאביז. אל תקחו ללב, תל אביב תשרוד גם אותם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: