כמו שציינתי פעם, אני בעניין של נקודות קרות. אם פעם צעדתי קילומטרים בחום עם נייד כבד של איי.בי.אם על הגב כדי למצוא בית קפה עם נקודה חמה שממנה אוכל לגלוש באינטרנט אלחוטי, ההצלחה של הוייפיי ניצחת כל כך שכל בתי הקפה בעיר נכנעו לבליצקריג האלחוטי. המשדר הקטן והזול, עם האנטנה הזרתית, הפך ממש לסטנדרט, כמו מכונת אספרסו או ברמנית מקועקעת בגב עם חבר.
כמי שמנסה לכתוב ספר, הויי-פיי הוא ממש אסון: אני אמור לסיים איזו נובלה שטנית והעבודה נשרכת ונמתחת זמן רב עד כדי כך שאני מפחד ללכת לאיזור שבו העורך שלי מתגורר בשעות הדמדומים. ויש לי כוונות טובות. מרוצה מעצמי, אני מגיע עם המחשב לבית הקפה, פוער אותו בגאון, מעלה את הוורד. ואז עומד מול המילה 'כשלון' ומנסה לבחור אם להוסיף יו"ד' אחרי השי"ן, אך לפתע במקום להכריע, אני מוצא את עצמי גולש לאנ.אר.ג'י יהדות וממלא שאלון האם אני נימול דיי (21 נקודות, מה זה אומר?), בודק את מחירי הכוסמת בפייננשל טיימס או רושם את הטוקבק 'אני ראשוןןןן' בסוף טקסט של משה ארנס. וגם אם בית הקפה הגאה החליט לחסוך בדמי הויי-פיי, יימצא תמיד השכן האימפוטנט מההייטק שאמר כן להמצאה, והותיר את אופציית הגלישה ללא סיסמא, כשהוא בטוח כי הוא עושה טובה לציבור.
המצאת המחשב יוצאת מן הכלל, גם האינטרנט הוא דבר עצום. אני האחרון שאציע להשיב את הטכנולוגיה אחורה או אהיה מוקסם מול איזה נוסטלגיה, כפי שאנשים נלהבים מהשיער של עוזי דיין של לפני שלוש שנים. מעבד התמלילים החליף היטב את מכונת הכתיבה, שבה אגב השתמשתי בילדותי לעתים, ואפילו הקלדתי איתה על ניירות טואלט מכתבי אהבה למישהי מהרצליה (משום מה, מיכי לא היתה בעניין). קראתי בסופ"ש את הביוגרפיה המעולה מאת טרויה על אונורה דה בלזאק. בלזק היה ממש מעין פורה של דיו, על גבול ניאגרת שירותים, הוא כתב מדי שנה אינספור סיפורים ומאמרים, ופירסם כמה רומנים בשנה, כדי לעמוד בדרישות הנושים וטעמו בבגדים עם אניצים מוזהבים, כשכל מבקרי התקופה האשימו אותו ברישול, דבר שלא ברור איך הצליח לפני המצאת המחשב. אבל למה הויי-פיי דומה? לעט שמשוחח איתך, מנסה לשכב איתך בזמן הכתיבה ומפריע לך.
בעבר קפה כרמיה הצליח לשרוד כנקודה צוננת, כלומר כמקום שהוא לא נקודה חמה שאפשר לגלוש בה. אבל הרים ידיים לאחרונה לטכנולוגיה. כיום במרכז תל אביב אני יודע על בית קפה יחיד הנטול ויי-פיי – קפה שיין הצחור בשלמה המלך פינת פרישמן. ומקום כינוס סביר אחד נוסף – בית אריאלה.
האם אתם יודעים על מקומות נוספים אליהם אפשר להגיע עם מחשב נייד בלי למצוא את עצמי כותב לבלוג שטויות כמו עכשיו?
רשימת הנקודות הקרות במרכז תל אביב:
-שיין, שלמה המלך פינת פרישמן.
-אורנה ואלה, שנקין (תודה לריקי כהן)
-בית אריאלה, שאול המלך.
רועי צ'יקי ארד 
תגובות
אורנה ואלה הוא נקודה קרה, אבל אתה ודאי מתעב את בית הקפה הזה. אני מכירה כל כך טוב את מה שאתה מתאר, ויי פיי זה אסון לכתיבה.
השירותים בחניון של דיזינגוף סנטר.
ישראל 2000
פינג פונג – שמייח
גיא אסיף – רועי ארד – רונן בן-טל
כל היום אני יושבת בקיבוץ
ביד סיגר וזה מרגיש לי קצת חמוץ
כל הזמן רק דכאון ושעמום
אם לא אגמור, זה ייגמר ממש בבום
או… שמייח… או… שמייח
או… או… שמייח
או… או… שמייח
כל היום בטלוויזיה מלחמות
ובאוסטרליה כבר התחילו שטפונות
הנה בא הדכאון של יום ראשון
אני רוצה, אני רוצה מלפפון
או… שמייח… או… שמייח
או… או… שמייח
או… או… שמייח
ויש לי עכשיו חבר חדש מדמשק
כשאני עצובה הוא שולח לי ורד אדום
זה לא חוכמה לאהוב רק כשיש לך חשק
אני רוצה לעשות את זה איתו כל היום
או… שמייח… או… שמייח
או… או… שמייח
אני חיה בעולם שאין בו ויי פיי, או איך שקראת לזה, אבל אני אתעדכן.
על האנדרטה של תומרקין בכיכר. קפוא שם.
כל נקודה היא נקודה קרה אם אתה יוצא מהבית בלי המודם האלחוטי.
ממלא שאלון האם אתה נימול דיי?!?
מסקרן
אין לי נייד ואין לי זמן לבתי קפה, אבל אם אני כבר כאן אז רק אומר שוב שאני נהנה מאוד לקרוא אותך
אני מכיר מישהי, שהיא קצת יותר גדולה מנקודה – אבל היא קרה לאללה.
גם אני תמיד מתלבט לגבי ה-י' בכישלון!
אתה יודע מה אני עשיתי? סירסתי את הלפטופ שלי. אין כרטיס אלחוטי. רק וורד. בבית אפשר לתקוע כבל ואז אינטרנט, אבל בחוץ אני בשקט.
אני יודע שזה פיתרון של אימפוטנטים מההייטק, אבל הוא עובד. לפני שאתה יוצא מהבית עם מטרה לעבוד על ספר, פשוט תבטל את החיבור האלחוטי. זה דורש שליטה עצמית מרובה כי היכולת להשיבו לחיים גבוהה היא, אבל תתמודד.
אין מה לעשות. אתה פצפיסט לא? אז אל תילחם בזה.
את כבר נמצא עם אחת כזאת לא?
במספיק נקודות חמות כדי לחפש את הקרות… בקיצור, נראה לי שהפוסט הזה יהיה רלבנטי בשבילי רק עוד שנה-שנתיים, אבל היה נחמד לקרוא בכל זאת 🙂
אתה בן-אדם פתטי!!
אני מקווה שתמצא "נקודות קרות" נוספות במהרה רק שנמנע מזיוני השכל האלה.
או… או… שמייח
אכן, הגיע הזמן לדון בשאלה הנכבדה הזאת. בית אריאלה אכן היה מקום מצוין לעבודה (תרגום, במקרה שלי) עד שהמקום התחבר למאה ה-21 לפני כשלוש-ארבע שנים והצטייד בנקודות חמות. מאז ההספקים שלי שם ירדו פלאים. אחרי האירוע המצער הזה כמעט שלא נותרו אכסניות מקורות בעיר ללא חיבור אלחוטי. בצר לי התחלתי לפנות לפארקים – גינת דה-מודנה בשכונת שפירא, למשל. בקיץ הזה תרגמתי חצי ספר על חוף הים, בין חצות הלילה לזריחה (ביום האור והחום לא מאפשרים) – עמוד בחוף טרומפלדור, עמוד בחוף בוגרשוב, עמוד בחוף פרישמן. הצרה היא שהעירייה התחילה להתקין רשת חינמית גם שם. בקצה המזח של חוף בוגרשוב, בין הסלעים למים, האינטרנט ממשיך להציק.