אפרשזיף \ ביליארד \ פסטיבל מטר על מטר

האפרשזיף

אני כל כך אוהב את החיים
שגם את המוות עצמו
אני אוהב כאילו היה אפרשזיף
 
אני כל כך אוהב אנשים
כל כך אוהב אנשים
שגם את השנאה עצמה
אני אוהב כאילו היתה אפרשזיף
 
אבל אפרשזיף איני אוהב
איני חייב לאהוב כל דבר
אני אדם פשוט
עם צליעה קלה בשבוע האחרון
וחבורה באף מתקרית עם תיבת דואר
אני אוהב ירקות רכים:
פומלה, ליצ'י, אננס טבלני בקופסת מתכת
את תות היער של סבתא,
שעליו טיפסנו אני ורזי קרנר
לפני ששירת בצבא
ונכנס ללמוד מחשבים.

 

*

שולחן הביליארד
עולה אלפי שקלים
אבל הוא חור שעטפו אותו

(אפריל, סיני)
 

 

פטריוט

 

אני מכבד את המפה הסינופטית
נשמע לרוב כללי האלקטרו-מגנטיות
מציית לכל חוקי
התרמודינמיקה

אם ארק לשמיים, 
ארטב בריר
אם אשתין אל-על
אתמלא פיפי.

אני מרכין ראש בפני התקופות
הגאולוגיות השונות
וחג עם הכוכב שלי
סביב לשמש כשצריך

אני פטריוט של כל מדינה
שעל סוכת המציל
תולה דגל לבן

אני פטריוט של כל גוף ריבוני
שבו הסבתות
תולות כביסה על חוט הכביסה
לייבוש מול השמש
ובינתיים שומעות רדיו

(9 ביולי, עלמה ביץ')

 

 

 

—–

לטובת הקהל הירושלמי שלי:

ביום רביעי ב-20:00 יתקיים במרכז הקהילתי של כתובת מופע השירה "סוד הצמצום" במסגרת פסטיבל השירה הירושלמי "מטר על מטר" בהשתתפות ישראל אלירז, פרופ' יעקב רז, רועי צ'יקי ארד ושחר רווה. מעניין שאנשי כתובת מנהלי הפסטיבל העמידו את הצמצום במרכז הפסטיבל, שהרי ירושלים היא העיר הכי לא מינימליסטית על פני כדור הארץ. היא הפכה משלם לירושלם לירושלים. וכולה מופת של א-סימטריה.

על כל פנים, כדאי לשים לב למניפסט המעניין של הפסטיבל מאת גלעד מאירי, שגם מתייחס למעין ומצטט מ"כל כך טפשות החולצות" שלי.

על כל פנים, כדי להראות את מאחורי הקלעים על העולם המגעיל הזה. אנשי כתובת, אנשים סימפטיים מאוד וחרוצים שמתאמצים כל השנה והשקיעו כל כך הרבה מאמץ בפסטיבל, פנו אלי, כי רוצים דוקא אותי לתוכנית הבוקר של ערוץ 10. אני מניח שבגלל סלבריטאות הזוטא שלי. אמרתי שלא. אחרי זה אמרו שבערוץ 10 הם דורשים רק אותי, מכל באי הפסטיבל, שבו מכובדים רבים. עדיין סירבתי, כי לא בא לי. אני מקווה שערוץ 10 נכנע בסוף, ושלא דפקתי להם את הפרומו.

הערה זעירה: חבל שלא לקחו יותר משוררים מינימליסטיים לפסטיבל: כותבים כמו יוני רז פורטוגלי, שגיא אלנקוה, אורית גת, דנה פרנק, כנרת לוריה. או הרולד שימל הירושלמי, אהרון שבתאי. אפילו נתן זך, או אברי הרלינג שכותב במוסף "תרבות וספרות" טקסטים קצרצרים. 90 אחוז מהמשתתפים יכלו להיות בפסטיבל על שירה מקסימליסטית או בשרנית. דוקא למאירי עצמו שירה מינימליסטית יפה כשהוא כותב על כדורגל. 

 

ביום רביעי הבא, שוב בירושלים, ערב שירה על הפנתרים השחורים בדילה שמארגנים מתי שמואלוף ואלמוג בהר.

 

 

——

 

המלצה חמה על התערוכה של פאהד חלבי שנפתחה היום בגלריה של המדרשה. פאהד צייר את העבודה בשער מעין האחרון, עזמי בשארה, ויש לו שם עבודות חזקות ומצחיקות. אחת העבודות המעניינות היא הדיוקן של ציפי לבני.

יאללה ביי, פאהד חלבי, גלריה המדרשה, דיזנגוף 34.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חייש  On 10 ביולי 2008 at 20:32

    את השיר הראשון אהבתי מאוד. במיוחד את "אננס טבלני" המקסים.

    את השיר השלישי חיבבתי.

    את השיר על שולחן הביליארד לא אהבתי. הוא לכאורה מרמז על מהותו החורית של המשחק, אבל מפספס את הפראיות הטבעית שלו. והפראיות הטבעית הזאת קיימת פחות במשחק עצמו שרק מנצל אותה. היא קיימת בשולחן ובכדורים. כי אתה אולי מציית לחוקי התרמודינמיקה ככתבם, אבל פועלים עליך כל כך הרבה כוחות שגם הפיזיקאי הנבון לא יכול לתת תיאור מדויק של הצורה בה תיפול אם ישימו לך מחר בבוקר רגל.

    אבל השולחן החלק והכדורים הקשים – פה אין רמאויות. אתה נשאר עירום אל מול התרמודינמיקה וסדרי הכוחות.

    ועכשיו: שיר.

    יוני רז
    פורטוגלי אינו משורר מינימליסטי
    לו היה יוני רז
    פורטוגלי משורר מינימליסטי
    היו קוראים לו
    יוני רז
    או נתן זך.

  • צינסקי  On 11 ביולי 2008 at 15:53

    הראשון נהדר במיוחד. הפרשנות של חייש על הבילארד מגוחכת אבל ניחא..

  • 777  On 11 ביולי 2008 at 17:53

    אמן. לא שאני מזלזל בכשרונך צ'יקי – וראוי שתוזמן – אני רק תוהה אם אתה לא תוהה מדוע הוזמנת לפסטיבל…

    איפה אנשי כתם בפטיבל? הו? מאגמה? דקה?

    האם זו אכן הזמנה כנה או כפי שאמרת סליבריטאיותך המוחצנת ומוצדקת?

    יום טוב לדגי הבננה וגם לך שבת שלום

    נ.ב. גילוי נאות: אנשי כתובת פרסמו שיריהם בכתב העת של דקה אך לא הזמינו אותם. נשאלת השאלה: למה?

    התשובה בגוף היפה של המען והנמען

  • צ'יקי2  On 11 ביולי 2008 at 18:31

    לחייש ולצ'ינסקי, תודה. מרכז השיר 'ביליארד' לטעמי הוא לאו דוקא ביקורת על משחק הביליארד, אלא החור. לדעתי זה שיר פשוט יחסית, אבל אולי צריך לשנות את שמו המטעה, דבר שאעשה. אבל כל אחד ונקודת המבט שלו. בוודאי שאני לא קולט נכון את הביליארד, ובכך עלית על נקודה חשובה. אני לא שחקן ביליארד ונמנע ממשחקי כדור. בוודאי שאת השיר הנכון על הביליארד עדיף שיכתוב אדם שאוהב את המשחק יותר ממני.

    ל777, אני חושב שהיה כדאי להזמין את אנשי דקה, כתם ועוד, אבל אני לא עורך הפסטיבל. מהרשימה דוקא ניכר פלורליזם. אני בטוח שגם אם אני הייתי עורך פסטיבל, היו טענות. כל אחד וטעמו.
    אני מקוה שלא בחרו בי בגלל הסלבריטאות שלי. יתכן שבחרו בי דוקא למרות אותה סלבריטאות סוג ג' שלי. עדיף לא להרהר במניעים, כי אין לכך סוף. כי לכל אחד מניעים זרים: למה ללכת לפסטיבלי שירה? אתה יכול לקרוא בדיזנגוף סנטר את השירים שלך ותגיע לכמות זהה של אנשים. ועדיין, אני אוהב את הפסטיבלים האלה. וממליץ להגיע ולהשתתף בהם.

  • 777  On 11 ביולי 2008 at 18:55

    כן צ'יקי העובדה הבסיסית נותרה על כנה:
    הוזמנת
    ואף אגיע לפאנל בהשתתפותך

    אבל נימוס בסיסי דורש לשאול
    מה מצא הקוטג' אצל התות והאם אין בכך טעם לפגם?
    שהרי כולנו קציצות כרישה מבית אבא
    ברוטב בולונז מיובא בצנצנת זכוכית

    זכור את אשר עשה לך דר מאירי ביום בו יגהה אורו מעל המרכז הספרותי.

    ואני רק באתי להתקין ת'גז

  • צ'יקי2  On 11 ביולי 2008 at 22:58

    בניגוד לעולם הספורט, למשל, שבו יש סטנדרטים אין לך מדד מובהק למשורר: מהירות מינימום של ריצה או גובה שאליו אני יכול לקפוץ.
    מספיק לי שאתה עצמך תגיע למושב שלי.

    נראה לי שבוודאי יהיה נחמד. ההרצאות של יעקב רז מעניינות מאוד.

  • 777  On 11 ביולי 2008 at 23:58

    ועכשיו שירה ללא טיפת שומן
    חטובה
    אבל עם הרבה אגו

    צ'יקי!

    ואני חשבתי שיש קצת יושרה בתהילה

  • מאשה  On 13 ביולי 2008 at 9:48

    מעולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: