האיום הצבאי הגדול ביותר על ישראל

רבים מדברים על האיום האיראני או הסורי, ומעט מדברים על מדינה מסוכנת יותר עם רקורד התקפי יותר שנמצאת גם היא במזרח התיכון, ועלולה להיות איום אסטרטגי גדול עלינו, ואני מדבר על ישראל.
בראש מדינת ישראל עומד מנהיג מעורער שאין לו מה להפסיד, בניגוד לשאר המדינות בסביבה. יש לו כלי נשק מתוחכמים וחיל אויר טוב. חוץ מזה, היתה לו מתקפת בזק בסוריה שנחשבת מוצלחת, לא לוותה בתגובה, ואולי היתה ההישג היחיד שנזקף לזכותו בדעת הקהל בישראל ואצל הפובליציסטים. יש לו רקע של פתיחה במלחמה בניגוד לכמעט כלל מנהיגי המזרח התיכון: לא לאחמדינג'אד, לא לאסד, לא לאבו מאזן, אין רקע של פתיחה במלחמה. כל מי שביקר במדינותיהם של עבדאללה ומובראק בשנים האחרונות יכול להעיד כי הם עסוקים בבניית מלונות, שלטונם די בטוח והם רחוקים מהרפתקאות.
מי אמר שאותו מנהיג, אהוד אולמרט, לא יחשוב שתקיפת בזק באיראן, כשבוש עדיין נשיא, היא הצעד הנכון עבורו מבחינת קריירה, כפי שהניח בטעות בעת המתקפה המטופשת הקודמת שלו – מלחמת לבנון השניה. על פי התנהגותו הקפיצית של אולמרט עם שחרור קונטאר, אפשר לשים לב לסממנים של מאניה דיפרסיביות קלה, שיכולים להביא למתקפה כזו. תקיפה כזו היא בוודאי דבר שיועציו ממליצים בכל פה: ההתקפה, א' תדחה את הפריימריז, ב' תשכיח את טלנסקי או תדחה את המשפט. ג' יכולה גם בסיכוי של חמישים אחוז לעבור ללא תגובה, כמו במקרה הפצצת הכור העירקי, ולכן להיות הצלחה שתביא לו הצלחה כלשהי בבחירות, או לפחות לסיים בגדול, מבחינת תמות נפשי עם פלשתים (ממילא הקריירה שלו נגמרת, שווה לקחת צ'אנס). על פי פרסומים, ישראל עשתה אימונים עם מאה מטוסים לדבר כזה, וגם הפגישות התכופות של אולמרט עם ההנהגה האמריקאית והצרפתית מראה שיכול להיות שבירושלים הנבלות מבשלות משהו כזה. ההיסטוריה של הפצצת הכור העיראקי תביא לכך שאף אחד מחברי הקבינט לא יעז להתנגד, בוודאי לא ציפי לבני, בעלת התדמית היונית, שהתנגדות למבצע שיכול להצליח יכולה לפגוע בקריירה שלה.
במקרה של פגיעה באיראן, קיימים חמישים אחוז שאיראן תגיב. בניגוד לסוריה החלשה שרק נזהרת מהמפלצת שלידה, אולי האינטרס של אחמדינג'אד להגיב, ואולי לא. אני מקווה שלא, אני חושב שזו תהיה טעות גדולה לאיראן אם תחזיר, על גבול ההתאבדות (מלחמה זעירה עם איראן יכולה גם לסייע למקיין). ברור שהצעד החכם עבור האיראנים הוא להבליג על המתקפה של שכנתם המשוגעת, אבל, בהגיון מאצ'ואי, זה יכול להיראות כדבר הגון להחזיר מכה על מכה, אם איראן רוצים לשמור על איזה פאסון של מדינה ריבונית. איראן היא גם מדינה שמנהיגה נבחר בבחירות דמוקרטיות-כמעט, כך שבמקרה שלא תעשה כלום, אחמדינג'אד ייחשב כתבוסתן. אני לא מומחה לפוליטיקה איראנית ולדעת הקהל, אבל יכול להיות שדוקא בגלל קיצוניותו של אחמדינג'אד הוא יוכל להבליג על פגיעה כזו באגו של המדינה שלו.
על כל פנים בגלל שיפחדו מאמריקה ואירופה, ושלישראל יש יתרון בלוחמה אוירית, אפשר להניח שהתגובה תהיה סמלית. אולי אני אופטימי, ואינני רוצה לדמיין מלחמה כוללת של ישראל עם איראן, בגלל ראש ממשלה שנחקר על כמה סיגרים.
יש עוד שתי אפשרויות פחות פסימיות: הראשונה, שהמתקפה תיכשל. השנייה, שישראל תפגיז איזה מבנה ריק, תכריז כי זה כור גרעיני, ואיראן תכחיש את זה (ואף אחד בישראל לא יאמין לה), כפי שיתכן שארע בסוריה. למי שחושב שאני קונספירטור, שיזכרו את מלחמת עיראק, שלפניה פומפם מדי שבוע בעיתונים הנשק להשמדה המונית עיראקית שלא היה ולא נברא, דבר שיתכן שתקף גם לגבי איראן. מה גם שבמקרה הנוכחי יש דו"ח של איגודי המודיעין האמריקאים שאין התקדמות בנשק הגרעיני האיראני. די ברור לאדם עם מעט שכל, שכמו עם הנשק הכימי בעיראק, רוב העיסוק בגרעין האיראני הוא ספין.
אבל, ישנה גם הריאליה. יש את חמישים האחוז שאיראן כן תחליט להגיב על המתקפה. יש להנהגה האיראנית שלוש אפשרויות לתגובה: 1. לפגוע בכור בדימונה. 2. לפגוע בקריה. 3. לירות טיל לאיזור ריק בישראל או כזה שיעבור את ישראל. במקרה הראשון, איני מודע להשלכות, אבל אני חושב שהן יהיו נוראיות. במקרה שישלחו טילים על הקריה, הבית שלי, הנמצא ברדיוס של קילומטר מהקריה, הוא בסכנה.
כלומר, כרגע האיום הבטחוני הרציני ביותר שאנחנו עומדים מולו, או אפילו אני וקוראי הבלוג עומדים מולו, היא האיום הישראלי.
 
(מצטער על הפוסט המדכא והבטחוניסטי. תאמרו שיש דברים שאני לא מבין בהם ושאתעסק במה שאני מבין. אני מקווה שאתם צודקים)

תגובה:

סוג של מָנִיפּוּלַצְיָה כמו שחל שני גברים עם ביצים של יען שרבים על בחורה. כל הדיבורים על מלחמה עם איראן זה סוג של להראות למי יש יותר גדול, או הנה אני פה אני קיים. איראן אומרת –אתם לא מפחידים לנו את הזובי, ואנחנו אומרים- חכה חכה נראה אתכם מתקיפים אותנו. בפועל יכולים להיווצר שני תסריטים. האחד, יפציצו אותנו ונהפוך לעננה שחורה כמו נפיחה עוצמתית אחרי ארוחה טובה. השני- לא יפציצו אותנו. ולמה לא יפציצו אותנו- כי ערבי לא הורג ערבי וחצי מהמדינה הזו מפוזרים בה כפרים ערביים, עזה, יריחו, סחנין. שכך אני מעדיפה להיות אופטימית בשביל החוסן הנפשי ולהביט באפשרות השנייה: ) עדיף לנו לא להתעסק באגו, גם ככה חיל האוויר הפסיד בלבנון והיינו עסוקים בלאלתר פתרונות לטובת הזירה היבשתית שבמצוקה. : )

http://blog.tapuz.co.il/Delusion

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: