שני חוקים הכרחיים + כוננות שבוע הספר

1. חוק לשימור מעדני חלב – בניגוד לכל הציפורים והמכרסמים, שלהם לובי וארגונים שונים ומשונים נגד הכחדה – מעדני חלב רבים נעלמים מהעולם ללא הודעה מוקדמת או התנגדות ציבורית. הנושא עלה בעת שיחה על ספר שקראתי בילדותי על ילד שהפך לנמלה, ספר ששמו נשתכח מזכרוני, ובאחד הראיונות הנלוים לשבוע הספר, הזכרתי אותו, כשביקשתי מקוראי המקומון לנקוב בשם הספר. ובכן, אני בדרך גם להשיג אותו – מדובר בספר בשם צ'ונדלינו שתורגם לפני כמה עשורים מאיטלקית.
עפרי אילני הוא האיש שזכר את השם. על כל פנים, השיחה (ביאהו! !) הובילה לכך שאותו עפרי אילני סיפר על מעדן חלב שנעלם בשם "לאסי פרג" של מחלבנה. ואני נזכרתי בגבינת "נורית" שמאוד אהבתי ושאין להשיג כבר. האם הם יאבדו לעד? מה הטעם בלהוליד ילדים, אם כך?

2. חוק נשיקה חמש פעמים – הדבר עלה בעת טיול כיף לרמאללה, שם נשקתי לאירופאיות רבות על הלחי במסגרת חתונה של בחורה בלגית עם פלסטיני מקומי במועדון בשם "צנובר" בפאתי העיר. לא ידעתי כמה מקובל לנשק בבלגיה (אצל הפלמים? הוולונים? בבריסל?), וליתר בטחון נשקתי שלוש פעמים. על כל פנים, נושא הנשיקה על הלחי הוא בעייתי ופרוץ. אינך באמת יודע כמה פעמים רשאי או חייב אתה לנשוק על הלחי, וכמה זה פחות מדי והבחורה תיוותר עם לחיה פונה אליך, מיותמת מנתזי ריר הזהב שלך. בדרך כלל מדובר בצמד נשיקות, ימין-שמאל, ויש מדינות אירופיות שמנשקים שלוש. שמעתי על מחוז בצרפת שבו מגיעים לארבע נשיקות. הדבר שברור, הוא שמקובל לנשק על פי המספר הגדול ביותר. כלומר, אם בבלגיה נהוג לנשק שלוש נשיקות ובפלסטין שתיים, בוודאי שיש להתחשב בחוק הבלגי גם בפלסטינה, לפחות בשטח איי.
לכן עלה בדעתי שכדאי לחוקק חוק שבמסגרתו נחוייב בגבולות ישראל הריבונית לנשק על הלחי לא פחות מחמש פעמים. הדבר בוודאי יסייע לתיירות, שכן מכל העולם ינהרו לראות את העם המנומס והנשקני הזה שקם לו בלבנט. והדבר יאיט את התנועה ברחובות, וכך יאפשר זרימה נעימה יותר של הולכי רגל.
מדוע חמש ולא ארבע? אני חושב שאם נציע לנשק ארבע פעמים, בוודאי יחקו אותנו עמי הסביבה המנסים לעלות עלינו, ויציעו לנשק חמש פעמים, וכך היתרון שלנו יהפוך למכשלה. אבל אם נתחיל בחמש נשיקות על הלחי, הם בוודאי יתייאשו. שכן לא ירצו להשתוות אלינו, ושש נשיקות זה כבר דבר שמוביל לפגיעה אנושה בכלכלה ובבריאות הלאומית.

—–

עם כל הקלישאות על טומי לפיד, כדאי לקבל הנצחה רצינית יותר בבלוג של המוריס

 

—–

 

חשבתי שהעובדה שאין למעין דוכן בשבוע הספר תתן לי מנוחה. טעיתי בגדול. מבול אירועים אלטרנטיביים שוטף את ישראל, והמשורר הממוצע לא יכול לנום בשלווה.

 

התחייבתי להיות נוכח באירועים הבאים, לא ברור איך אצליח:

 

יום רביעי ב18:00 כיכר רבין 4, תל אביב – הפגנה של כתבי העת ובראשם כתם נגד שבוע הספר ומחיר הדוכן הגבוה (5000 ש"ח)

יום חמישי-שישי: פסטיבל עט לשינוי, ירושלים.

יום שישי-שבת: פלסטיק, פאב האוקספורד בהרצליה פיתוח, ביום שישי – ערב שירה ראשון בהרצליה פיתוח מאז ומעולם.

יום שבת בערב – בנמל יפו, 17:00-23:00 אירוע נעילה אלטרנטיבי, בארגון אביה בן דוד וליאת לוי.

 

במקומות שבהם לא אנכח בגופי, תעמוד אוסנת סקובלינסקי עם בסטתרבות ותציע את מעין לנוכחים.

סמוך לרחבת שבוע הספר בכיכר רבין ניתן לרכוש את מעין באופן קבוע בפיצוציית דולסה, אבן גבירול 66, או בתולעת ספרים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודי שרבני  On 1 ביוני 2008 at 16:22

    זכורה לי תקופה שקשה לי לשים עליה את הטיימינג הנכון שאנשים התחילו לנשק סלקטריות (וההפך) בכניסת מועדנים וכל זאת פעמיים על הלחי.
    יעני, עממיות בפוזה חמורת סבר או ההפך

  • ענוחי  On 1 ביוני 2008 at 17:07

    אחחחחחחחחח…….לאסי פרג

    אבל בחיים לא שמעתי על נורית.

    מה היתה דעתך על דניאלה, צי'קי? אני חושב שהיא איננה עוד.

    מעדני חלב בשמות של נערות. איזה דבר מרגש זה.

  • שרון רז  On 1 ביוני 2008 at 17:48

    בעד החוק לשימור מעדני חלב
    לא מבין מה בוער כל הזמן להעלים מעדנים ותיקים או לשדרג להם ולשנות את העטיפות, למה מוצר לא יכול להישאר כאן פשוט כמו שהוא עשרות שנים, מדינה מופרעת
    יאללה, חמש פעמים על הלחי
    הפוסטים שלך נפלאים, רעיונות מצויינים וחשיבה מתריסה ומשעשעת, צינית וכנה, מצחיקה ורצינית, ואני בעד, תכתוב הרבה

  • זה שתקוע בפיפטיז  On 1 ביוני 2008 at 21:07

    "דניאלה" ניתן להשיג די בקלות (לפחות המעדן).

  • טלנסקי  On 1 ביוני 2008 at 23:07

    איזה כיף.
    מחכה ליומן מסע.

  • טלי  On 2 ביוני 2008 at 18:01

    ללאסי פרג של מחלבנה… אולי הם יצרו ביקוש בכוונה?

    בכל מקרה, ההצעות מבורכות לחלוטין!

  • מאשה  On 3 ביוני 2008 at 2:26

    בזכות המילקי

  • מוריס  On 4 ביוני 2008 at 0:36

    בבואי לנשק אדם לשלום, אני מתאמץ להיזכר מאיזו עדה הוא. אם הוא בן עדות המזרח (כולל רומנים), נהוג לנשק פעמיים. אשכנזים מנשקים פעם אחת בלבד.

  • ליאת בר-און  On 4 ביוני 2008 at 13:27

    בא לי לנשק אותך מספר לא ידוע של פעמים.

  • אס  On 5 ביוני 2008 at 11:05

    דווקא יש, קניתי אמש

  • נינג'ה  On 5 ביוני 2008 at 12:52

    אז אתה חברתי כזה כאילו?

    הנה כמה טיעונים שנראה איך תתמודד איתם (לדעתי לא תצליח):

    א) פערים חברתיים זה לא נורא במידה ורמת החיים של כל האוכלוסיה עולה, והיא אכן עולה בישראל. זה לא משנה כמה שרי אריסון מרוויחה, זה משנה רק שיותר אנשים יכולים לקנות יותר מוצרי צריכה.

    ב) אי אפשר לחזור אחורה. הממשלה לא יכולה לקחת על עצמה ניהול של מפעלים. היא עושה את זה באופן גרוע ובזבזני, שלא לדבר על מושחת. אתה באמת רוצה שלהירשזון יהיו עוד כמה מעטפות?

    ג) הגדלת הגרעון והחוב הלאומי יגרמו לעלייה בריבית הריאלית ולצמצום הפעילות במשק. הכי טוב תקציב מאוזן, ועם אפשר גם עם יתרות.

    ד) הפתרון לכל הבעיות החברתיות הוא יותר חינוך. למידת מקצוע טכנולוגי מובילה לעלייה בשכר בשיעור עצום. היום שכר של מהנדס בתעשייה הוא כמעט פי 2 מהשכר הממוצע במשק.

    ד1) כמו בדברים אחרים, אין סיבה שהממשלה דווקא תיקח על עצמה את ההשקעה בחינוך. המגזר הפרטי יכול לעשות את זה ביעילות ובזול, בתשלומי הורים מצומצמים מאוד.

    ה) אין סיבה שהמדינה תממן את החינוך הגבוה בכללו. מי שרוצה – שישלם. היום מה שקורה זה שכל אזרחי ישראל, יותר משבעה מליון איש, משלמים על הרצאות בארמית או בספרות ימה"ב שמהן נהנים כמה עשרות אנשים. זה לא צודק וזאת גניבה.

    ו) פקידי האוצר שאתה ושכמותך אוהבים כ"כ לשנוא מתמודדים יום יום עם מונופולים, עם שחיתות תאגידית, עם חוזים תפורים ועם חברות כוח אדם נצלניות בצורה כזו שאלף פעילים "חברתיים" לא יכולים. תן להם לעשות את העבודה שלהם.

    ז) הדרך היחידה האפשרית היא הפרטה, קיצוצים והפסקה טוטאלית של ההגבלה על היבוא. זו הדרך בה הלכו כל מדינות מזרח אסיה ותראה איפה הן היום. הקפיטליזם עובד.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 5 ביוני 2008 at 16:49

    נינג'ה אתה נשמע שאתה קצת מסוסכך עם עצמך

    ברור לך שזהו בלוג ולא מצב המציאות

    וחוץ מזה אם יש לך דעות כל כך נחרצות ודברים לומר כדאי לך לפתוח בלוג בעצמך ולומר את הכל שם

    יום טוב ותרגע

  • צינסקי  On 6 ביוני 2008 at 15:40

    לגבי שבוע הספר, זכורה לי איזו שנה כשרציתי לפתוח דוכן משל-עצמי. כלומר לכתוב כמה מהספרים שלי ועוד כל מיני דברים כתובים/לא ערוכים בספר, ככה בשביל האוירה ובאופן לא ממש רשמי. כלומר עשו עלי פפחחחח גדול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: