די לפצצות המצרר \ מכתב לגבריאל מוקד \ פירמה – גליון 100\ החיים האמיתיים \ גאידמק כאמן חברתי

 

אחת הידיעות המשמעותיות ביותר לגורל העולם נסתתרה היום בעיתון. ידיעה זעירה, בת פחות מ50 מילה, בעמודים הלפני אחרונים של עיתון הארץ. מדובר בכנס בינלאומי שנערך באירלנד כדי להוציא מהחוק את פצצות המצרר. פצצות המצרר הן פגזים המתפרקקים לאינספור פצצונות קטנות ונבזיות. הבעיה עם הפצצונות שהן מתפוצצות הרבה אחרי שהמלחמה מסתיימת, ובעיקר פוגעות באזרחים.

מלחמת לבנון השניה היא דוגמא לשימוש הנורא בפצצות האלה. מעל מיליון פצצונות כאלה הועפו לשטח חקלאי-אזרחי לבנוני, והפכו שטחים ענקיים שבהם גרים אנשים חפים מפשע ללא ראויים למגורים. כ20 אזרחים מתו מהן, אחרי המלחמה, פי 3 מאשר מתו מקסאמים ופצצות מרגמה שנזרקו מעזה ב7 השנים האחרונות. מתו ונפצעו גם המון אנשים במהלך נסיונות הפינוי של הפצצונות. למעשה, אם נפצעו על פי האו"מ 194 אנשים מפצצות מצרר, מדי שלושה ימים, נפצע לבנוני או מת מהפצצות האלה, כבר שנתיים אחרי המלחמה. ואחרי שנתיים פונו רק חצי מהפצצונות.

ההרוגים האלה ילוו אותנו בוודאי בשנים הקרובות, כידיעות צד קטנות במבזקים הנגללים שלא מקבלות ידיעה ראשית. חלוץ פוטר ועבר למכור מכוניות ב.מ.וו, פרץ עף וגם אולמרט יעלם לזמן מה מהמפה בקרוב. אבל ילדים ימותו או יאבדו רגל. אין הבדל בינם לבין הילדים שמראים נעל ורודה שלהם בשער ידיעות אחרונות, מלבד זה שמדובר בהרבה יותר ילדים, ולישראל היו גם אופציות אחרות לפעולה צבאית, חוץ מהפצצות הפחדניות האלה, שנורו כבר אחרי שהמלחמה הוכרעה, מתוך נקמנות, רוע לב צרוף ופחדנות. מלבד הנזק האזרחי העצום, הפצצות האלה גם חסרות ערך בטחוני. עובדה שהן לא עזרו לצה"ל במלחמה הזו. אם סבא שלך היה מת מפצצה כזו כשהיה רועה את עיזיו, בוודאי היית מתגייס לחיזבאללה.

האנשים שאישרו שימוש בפצצות מצרר והמפקדים של היחידות הללו הם לטעמי פושעי מלחמה בזויים ועלובים, חלאות אדם. הם בוודאי גרועים מרוצח נרקומן שהורג זקנה, ולוקח סיכון כלשהו שהזקנה תתקשר למשטרה, או שהשכנים יתפסו אותו, נרקומן שאולי חייב באמת מנה. אני מדמיין אותם יורים ואז שומעים מוריסיי באייפוד וחושבים שהם בסדר.

 

אם להיות פוזיטיבי, הייתי שמח אם לפחות מישראל תצא הבשורה של מסע עולמי שיאסור את פצצות המצרר.

הגוגל מגלה שוויינט התייחסו לכנס. יפה מאוד. טוקבקים דוחים.

כתבה מזעזעת מהארץ אחרי המלחמה המסריחה:

"כיסינו כפרים שלמים בפצצות מצרר. מה שעשינו היה מטורף ומפלצתי" – כך מעיד מפקד ביחידת רקטות ה-MLRS של צה"ל, בהמשך לכתבה שפורסמה ב"הארץ" ביום שישי על השימוש ברקטות MLRS במלחמה בלבנון. לפי המפקד, המצטט את דברי המג"ד שלו, צה"ל ירה על לבנון כ-1,800 רקטות מצרר, שבהן היו יותר מ-1.2 מיליון פצצות מצרר. צה"ל עשה שימוש גם בפגזי מצרר, כך שמספר פצצות המצרר שנורו הוא אף גבוה יותר.

 

והנה, גיליתי באיחור, בשיטוט באתר "קדמה",שדברים כאלה, לפניי ועם ידע רב יותר, כתב  שיקו בהר. מה שנקרא, אמרו זאת לפניי, לא משנה. עדיין לא אומרים את זה מספיק.

 

תוספת 29 במאי 2008: בועדת דבלין היום העולם קבע שפצצות נוראיות אלה, שלא טובות בהרבה מנשק אטומי-ביולוגי-כימי, אסורות לשימוש על כדור הארץ. מעל מאה מדינות חתמו על ההצהרה.

המדינות שלא חתמו: פקיסטן, ישראל, ארצות הברית, רוסיה, סין והודו. אם איזה חייל עושה גוגל על 'פצצות מצרר', שיידע ששימוש בפצצה זו הופכת אותו למצורע, וגם את ילדיו ונכדיו. שלא יקשקש שהוא דור שלישי לנרצחים, הוא יהיה דור ראשון למרצחים. הוא יהיה פושע מלחמה, כמעט כמו רוצחים נאצים, או אנשיו של פול פוט בקמבודיה. זהו פשע ברור נגד האנושות, ועליו לסרב פקודה או לחבל במערכת על ידי שפיכת קפה או משהו.  

 

תוספת 15 באוגוסט 2008: כשהזכרתי שרוסיה היא אחת המדינות שלא אסרה פצצות מצרר, זה גם מה שהביא כנראה לפציעה הקשה של העיתונאי צדוק יחזקאלי מידיעות אחרונות בעיר גורי בקרבה למרכז לחלוקת מזון. כך שאם היו נאסרות הפצצות, יתכן והוא לא היה נפצע.

****************

 

דברים יותר אופטימיים:

 

 

פירמה ברשת

פירמה, העיתון שאני עורך בגלובס (עם יעל שחם), בגליון 100 חגיגי, שמכיל את ה"בסט אוף". מחלקת המחשבים העלתה אותו לרשת וזו הזדמנות לראות מה אני עושה לפרנסתי. יש שם כתבות מעניינות, כולל הכתבה של ארי ליבסקר על איך חי על חשבון יחצנים, כתבה על הדרך שבה התקשורת תמכה במלחמת לבנון הראשונה (דן שדור), כתבת פירמה ניבה רטנר שלחה לכל הזכיינים תסריט שלה, שלמעשה הוא תסריט מתורגם של סיינפלד, והם התייחסו אליה בזלזול, נעלמו לה, שיקרו, דשדשו וכו'. יעניין כל מי שלומד תסריטאות וחושב שזה יוביל אותו לאיפהשהו. כתבה על מורה המספרת על תנאי התעסוקה שלה, המאבקים בתחום חובבי מזג האויר (קרינה שטוטלנד). 

 

****************

מכתב למערכת ספרות מעריב

 

בראיון של פרופ' גבריאל מוקד לדפנה שחורי, בסקציה "מגדריות" קבע מוקד כי אהיה מרוצה מסרט קולנוע אם רק תהא בו לסבית פמניסטית רדיקלית שמנושלת וכורתים לה את הפרדס ובינתיים היא גרה בבית אורגני. חשוב לי לתקן את העמדות המיוחסות לי ולחבורתי, שמוקד (שאני מעריך כמובן, בראש ובראשונה על מפעלו האדיר עד סוף הסבנטיז) כבר זמן רב משייך בשיחות-הקפה-הדלוח לזרם "הפוסט מודרניסטי" שכבר גווע מזמן. אנחנו אידאולוגיים מדי במובן-הישן בשביל זה, ולא מספיק טרחנים. הגליון הראשון של מערבון, מגזין הקולנוע המחולק עם מעין, נפתח במאמר עצום (של יהושע סימון) שמדבר כל כולו נגד קולנוע מהסוג שמציג מוקד, קולנוע רך המתחנף ללקטורים אירופים, דרך ניצול "האחר". למעין, בוודאי שאנחנו מקבלים אנשים על סמך הטקסטים שלהם, וסיפור על לסבית, ערביה או קראית, שגרה בבית אורגני נשמע   מחריד. יותר מכך, מעולם לא ביקרתי בבניין אורגני, איני אוכל מזון אורגני (אף שאני הולך לחנויות אורגניות, כדי לשוחח עם המוכרות והקונות על נושאים אחרים) ולמעשה שומר על תזונה לא בריאה כדי להתנגד לרוח השעה ולתרבות הגוף. בספרי הבא אני מקדיש סיפור שלם להתנגדות ל"מהפכת התזונה הבריאה" שעוברת ישראל. אשמח אם לא אקושר, אם כך, לטרנד האורגני

בברכה,
רועי צ'יקי ארד
מעורכי מעין

 

*******

 

 

החיים האמיתיים

ערוץ 10 משדרים בשידור חוזר את "החיים האמיתיים", תוכנית שהייתי בין כותביה ובמאיה (עם יוני רז פורטוגלי, שאול בצר וארז הימן, אנטנה הפקות) וזכתה לביקורות טובות מאוד. הפרק המשודר ביום ראשון (תיקון ממה שכתבתי קודם), עם אביב גפן, ב22:00 הוא הטוב בעיני, ומכיל את אחת השחיטות היותר קיצוניות למיתוס רבין ששודרו בטלויזיה. זה פרק קיצוני מאוד, שעכשיו מותר לגלות כי הוא בקושי עלה לשידור, כי היו כוחות שניסו למנוע את עלייתו. כוכבים אורחים: ג'וליאן שגרן, אפרת אברמוב, ליאור שליין, שירה גפן.

 

 

*************

 

הרהור על גאידמק

דוקא בגלל שהוא מובהק כל כך ונראה כאילו יצא מסרט מחווה מרושל ובומבסטי ל"אזרח קיין", כדמות רשע קלאסית, עם שגעונות מצחיקים ואוירה של דון ז'ואן, אני חושב שגאידמק עושה את השירות הכי טוב למחנה החברתי. המצב הסטנדרטי של עמודי הכלכלה הוא שיש לך מעין מצב נכון, שאליו צריך לחתור על ידי רפורמות. משמעות ה"נכון" הזה הוא בדרך כלל לפטר ולהעביר כסף לעשירון העליון. גאידמק בהתנהגותו הראוותנית, שרוצה לקנות את כולם, מגחיך את העמדה הכלכלית המקודמת בתקשורת כשהיא משתמשת במילים פוזיטיביות כמו "גמישות", "יעילות", "פתיחת השוק", "רפורמות" ועוד, ואת הנדבנים טובי הלב שאי אפשר לכתוב כנגדם בגלל סוללת עורכי הדין. בכך, גאידמק הוא למעשה אחד הסכרים היחידים לחסימת הניאו-ליברליזם וההפרטה וליצירת סיכוי לאפשרות של סוציאליזם. הדרך שבה הוא יוצר "הפרטה וולגרית", למשל על ידי קניית מפלגה, או הונאת "צדק חברתי", שהיא לגמרי המצאה מתוך האזרח קיין (סרט שיש לי טענות לגביו, במיוחד לגבי הפתרון) היא למעשה ביקורת כמעט יחידה על המהלך הזה, בעמודים הראשונים של העיתונות. אפשר לומר לכן שגאידמק, לא מרצונו, הוא אמן חברתי אקטיביסט.

 

*************

 

מאמר מעניין בגארדיאן נגד הלייבור, רלבנטי יותר אפילו בישראל, כשמועמד הלייבור שלנו הוא אהוד ברק.

 

****************

הפגנה במכללה למינהל

עשיתי קופי פייסט מהפייסבוק: מחר, יום רביעי בשעה 16:00, תתקיים משמרת מחאה מול המכללה למינהל, בעת כינוס חבר הנאמנים.
נשמח אם תגיעו ותביעו תמיכה בעובדי הקבלן במכללה, שהינם דוגמא קלאסית לאוכלוסיית העובדים המוחלשת ביותר: רובם מבוגרים לפני גיל הפרישה, עולי בריה"מ לשעבר או אתיופיה, שחוששים לפרנסתם.
תפקידנו הוא להביע קול מחאה, כנגד המכללה, שלא מוכנה בשום פנים ואופן לשנות את אופי המכרזים, ולבצע בדיקה פשוטה בקרב העובדים לעניין תנאי העסקתם. למרות תגובת דוברת המכללה, הרי שרק אתמול יצא לי לראות תלושי שכר של מספר עובדים, והעובדות מדברות בעד עצמן.

 

ערב שירה בנושא רעב

 

דברי יודית שחר:

שלום חברות וחברים,
בשלושה ביולי יתקיים לילה לבן בתל אביב.
בשתים עשרה בלילה, ברחבת האוזן השלישית,
ליד שד' בן ציון, אני יוזמת ערב שירה חברתית.
בערב יקריאו שירים (אורך הקראה לא יותר מחמש דקות),
בשילוב קטעי מוסיקה ושירה.
נושא הערב רעב, פיסי או נפשי, באספקט חברתי.
יוצרות משני המינים שיש להן שירים מתאימים, מוזמנות לשלוח אותם אלי.
מחכה ליצירותיכם.
נתראה בשמחות.

yudit.shahar@gmail.com

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: