אכזבה מפסטיבל מטולה ה10: שלמה קראוס, הוצאת פלונית, במכתב לעורכת ליאת קפלן (ויש תגובה!)

היום אני מארח בבלוג מכתב של שלמה קראוס, משורר ומו"ל פלונית ועורך כתב העת אורבניה, אל ליאת קפלן, משוררת ועורכת פסטיבל השירה במטולה, שנשלח לאחר שהתקבלה התוכניה של הפסטיבל החדש, העשירי.
שלום רב ליאת,
 
לפני כשנה הפיקו עודד כרמלי ויהודה ויזן את פסטיבל תל אביב לשירה שכל מטרתו הייתה לשמש התנגדות ומחאה על הסתגרותו של פסטיבל מטולה וסירובך לקבל אל שורותיו משוררים צעירים שאינם מקרב חבריו. 
באותה תקופה הייתי נגד מהלך זה שנראה לי קטנוני וחסר בסיס. זכור לי כי שלחתי לך מייל ובו תהיתי מדוע באמת לא הזמנת משוררים פעילים ומרכזיים כיום, מתוך רצון לידע אותך על הנעשה, ואכן, מתשובתך קיבלתי את הרושם כי מדובר היה בטעות שוודאי תתוקן בעתיד.
 
והנה עוד שנה חלפה, ומסתבר כי אנשי 'כתם' צדקו באופן מדכא ביותר. לא רק שנראה כי הפסטיבל אטום לחלוטין אל מול כל מה שמתרחש כיום בעולם השירה: כתבי העת, ערבי ההקראה, חבורות שירה – כלום.
 
מעיון בתוכניה אותה שלחת נראה כי הפסטיבל אינו אלא שלוחה של פסטיבל 'שער' בצפון, עם הבדל אחד ברור: פסטיבל הליקון עדיין שואף לצרף אל כוחותיו את הקולות החדשים של ימינו ואילו פסטיבל מטולה שואף, כך נראה, לסדר ג'ובים לחברים.
 
לא מעט כתבות וכתבות שער המדברות על הפריחה בסצנת השירה היום פורסמו בעיתונים המרכזיים.
ואילו במטולה?
כתב העת מעין, שגיליונו הרביעי מופץ בכ4,000 עותקים, לא מוזכר כלל וכלל. בוודאי כי זו תרבות נמוכה עבורך. את כתב העת כתם לא מזמינים כי הם מעצבנים. את אנשי 'דקה' כן מכניסים – אבל ידוע שגם זה היה 'על הדרך' ולא כיוזמה של הפסטיבל. ניתן לתהות גם על משוררי 'פלונית' (ו'אורבניה' לשעבר) או כתבי עת וותיקים יותר כגון 'עמדה' ו-'הו!',
03, מאגמה ועוד.
 
היום אני יכול לומר בפה מלא כי טעיתי. טעיתי כשהגנתי על הפסטיבל שלך בפני אלו שהשמיצו אותו.
טעיתי כשהאמנתי בתמימות שכל אותם משוררים שלא השתתפו, פשוט 'נשכחו'. טעיתי כי האמנתי שעם הזמן, כשהסצנה החדשה והצעירה תצבור כוח ומוניטין, אז גם פסטיבלים כגון פסטיבל מטולה יבינו את הצורך לשלבם.
 
 
ודבר אחד אחרון – שאולי ישמע קצת ילדותי: פסטיבל מטולה גם כך לא ממש מעניין. אני יכול לחיות שנים רבות מבלי לבקר בו כמשתתף או כצופה, ולא ארגיש שהחמצתי דבר. הסיבה בגללה הרגשתי צורך עז לכתוב לך מכתב זה נובעת מהתפכחות. מתוך הבנה כי פסטיבל מטולה הוא איננו אירוע שולי או נקודתי – הוא סימפטום של הלך רוח שהשתלט על תרבות השירה בעשרים השנים האחרונות – של אותו 'דור הביניים' שרצח את השירה.
 
הערכים של דור זה (וכמובן, יש משוררים רבים מתקופה זו שהם בגדר יוצאים מן הכלל) שמים את הפרסום מעל ליצירה, את התקציבים מעל לרוח החופשית ואת תרבות רחיצת הידיים מעל חובתו של העורך להישאר נאמן לטקסטים.
 
בסופו של דבר, אין טעם להלחם בתופעה הזו, כיוון שהיא קורסת אל תוך עצמה עם הזמן. בשנים האפורות של השירה, בהם המשוררים הגדולים פרשו לאקדמיה או לרחובות צדדים והשאירו את הבמה הספרותית פרוצה לכל,זו התקופה בה הצלחתם לצבור כוח ותקציבים, אבל היום, כשדור חדש של משוררים קם בארץ, דור שמציב ערכים וסטנדרטים חדשים בשירה ובתרבות, ימי התרבות הרקובה הזו ספורים. היום, לקהל השירה יש, סוף סוף, בחירה.
 
תמשיכו לקיים פסטיבלים מסתגרים עם משוררים משמימים. אנחנו נהיה כאן: בהתחלה כאלטרנטיבה למאוכזבים אבל בקרוב מאוד, כבמה מרכזית וחשובה שתשכיח את התקופה העצובה שלכם בספרות העברית, תקופה אותה מיצג פסטיבל מטולה באופן הולם.
 
אנשי 'כתם' מצאו דווקא משפט עברי עתיק שמצליח לסכם כל כך טוב את ערכי התקופה, אך מחשש לתביעת דיבה (כפי שהוגשה כבר בעבר) אמנע מלצטט אותו. את גוגל, לעומת זאת, לא ניתן לתבוע.  
 
בברכה,
שלמה קראוס
עורך 'פלונית – מחזורי שירה'
 

פניה לתגובה

אשמח לפרסם תגובה (של ליאת קפלן, כמובן, שהתרשמתי כי היא אדם סימפטי, או של כל אדם אחר) למכתב עקרוני זה של שלמה קראוס. ויותר מכך, אשמח אם כבר בפסטיבל הנוכחי יופסק החרם של פסטיבל מטולה על הכתיבה החדשה ועל כתבי העת החדשים. זהו חרם מיותר ומלחמה טפשית. אין מה לפחד מאנשי כתבי העת החדשים. אנחנו מתנהגים נחמד בארוחות הבוקר.
מכתבים ותגובות אפשר לשלוח על ידי לחיצה מימין למעלה על 'כתבו אלי'.

תגובת ליאת קפלן:

שלמה שלום,

רוב תודות על מכתבך.
למרות דברי המקוננים על "מצבה של השירה", גם אני שמחה מאד בפריחתה ובמספר הגדל והולך של כותביה, קוראיה ושוחריה. אני מסכימה אתך כי יש דור חדש ובו מגוון מרתק של משוררים, שירים, קבוצות, סגנונות ופואטיקות.
עדכון בכמה פרטים: פסטיבל המשוררים במטולה גדל מדי שנה, ותקציביו מצטמצמים. לפיכך, אנחנו יכולים להזמין, לצערי, רק 30-32 משוררים בכל פעם. מתי מעט, יחסית למספר העצום של משוררות ומשוררים פעילים בארץ. המשוררים מוזמנים, כפי שכתבתי לך בעבר, אחרי קריאה של כל ספרי השירה וכתבי העת הרואיםאור בארץ (לפחות בעברית) ובחירה של וועדה אמנותית המורכבת משבעה חברים, משוררים ברובם: סיהאם דאוד, ויויאן אדן, דיתי רונן, יורם ניסינוביץ, אילנה צוקרמן, גלעד מאירי ופיצ'י בן מאיר.
מתוך רשימת המשוררים שהוזמנו השנה למטולה ישנם ותיקים יותר וותיקים פחות. רב במיוחד מספר המשוררים בתחילת דרכם. חלק גדול מן המשוררים המופיעים השנה אינם מוזמנים "רשמית" ובאים לקרוא על פי יוזמתם, על חשבונם וחשבון זמנם. כך, למשל, 13 הסטודנטים, חברי "דקה"  או המשוררים תושבי הצפון.
בכל שנה מארח הפסטיבל קבוצות של משוררים צעירים, לבד מהזמנת כותבים בתחילת דרכם, שאינם משייכים עצמם לקבוצה זו ואחרת. בעבר הוזמנו משוררים מ"משיב הרוח", "מעיין", "מקום לשירה", "הליקון", "הכיוון מזרח", "מתא"ן" ועוד.
 
אני שבה ומזמינה אתכם, כפי שהזמנתי את קבוצת "כתם" הזועמת, לבוא למטולה ולקרוא שלא במסגרת הפורמאלית.
שלא כמוך, אני חושבת  שקיום הפסטיבל האלטרנטיבי היה רעיון מצויין. יש הרבה כותבים, הרבה קוראים, ומקום לכולם בכל עת. קנאת משוררים תרבה תשוקה, אולי גם שירה. שמחתי על היוזמה בשנה שעבר, רק סגנון השיחה של עורכי "כתם" מצער אותי, גם משום שהוא מטיל רפש לא בנמעניו, אלא בעיקר בדובריו.
אפשר בהחלט לחשוב כי פסטיבל המשוררים במטולה משמים, קשיש ולא רלוונטי. אפשר לבכר על פניו פסטיבלים ואירועים אחרים. בעיני כמעט כולם מרתקים ומצויינים. אני מקווה  כי גם אתם, כרבים אחרים, תערכו כתבי עת וספרי שירה צעירים, תוססים, מרגשים ומרתקים יותר. 
בעיני, אין ריב בינינו. אני מרשה לעצמי לקוות כי יום אחד נשתף פעולה.
אך גם אם לא, מאחלת לך ולכולם הצלחה מכל לב,
ליאת   
 
תגובת צ'יקי:

ראשית, אני מתרשם מאוד מהתגובה המנומסת של ליאת קפלן, ושמח שנוצר דיאלוג. חשוב לי רק לתקן: אני ויהושע סימון הוזמנו לפסטיבל מטולה לפני שיצא מעין, כשהיינו משוררים אלמונים. זה הגיע כתוצאה מלחץ של אחד מחברי המערכת.

היה כיף גדול והיינו הצלחה גדולה, כי הצלחנו לסחוב קהל צעיר לאירועים, מלבד זה ארגנו אירוע אוף-פסטיבל ספונטני – ערב שירה בעירום. דוקא כשמעין יצא והצליח, הפסיקו להזמין אותנו או את מעל מאה הצעירים שפירסמו במעין, כמו נעמה גרשי, ואן נויין, נמרוד קמר, מיכל דר, אבישי סיון, דנה פרנק, מירב כהן, זהיה קונדוס, אמיר נעמן, יוני רז פורטוגלי, יעל פרידמן, צאלה כץ ז"ל ועוד רבות וטובות.

כמו כן, לא דיברתי איתם ובוודאי הם קיבלו זאת באהבה, אבל חבל שאנשי דקה לא נמצאים כאחד מהאירועים הרשמיים כמשוררים סוג א' ונכנסו ב"דלת צדדית". הם משוררים שעשו לא פחות ומוכשרים לא פחות ממשוררים ותיקים יותר שנמצאים ברשימה. אני מקווה שבשנה הבאה יוזמנו כמשוררים של ממש.

מכיוון שאני מארח את המכתב של ידידי שלמה קראוס, חשוב לי לומר שאני (ואני מניח שגם הוא) נגד כל אמירה על בסיס גילני. יש מקום למשוררים ותיקים ולמשוררים צעירים (מבחינה ביולוגית): כל משורר טוב הוא גם צעיר.

תגובת שלמה קראוס לליאת קפלן:
שלום ליאת,
 
על אף הטון, שהפך מתלהם, גם אני לא רואה ריב בינינו.
אך עם זאת, תשובתך אינה מחדשת ואינה  משיבה על הדברים שנאמרו. מעולם לא חשבתי
כי ישנה 'ועדת רשע' המתכנסת בחדרי חדרים ומחליטה מי יודר הפעם מן הפסטיבל. רשימת
המשוררים, כך אני בטוח, נבנתה בתום לב.
 
לפני שנתיים ראיינתי לידיעות אחרונות את אילנה צוקרמן בנושא פסטיבלי השירה ומדבריה הבנתי
איזו עבודה קשה היא עושה בניסיון להישאר עם ה"יד על הדופק". מכאן אני מסיק שגם אתן
מעריכות ומסכימות לעובדה שפסטיבל שירה חייב להישאר מעודכן ונאמן לכל שמתרחש כיום.
 
אילו היה מדובר בפסטיבל פרטי, לא הייתן צריכות לעמוד באף קריטריון מלבד טעמכן האישי.
אך הפסטיבל הוא לא פרטי – הוא ממומן מכספי ציבור, ועל כן, עליכן לתת את הדין בפני הציבור.
פסטיבל שירה בשנת 2008 שמתעלם לחלוטין מן המתרחש בשנים האחרונות אינו משרת נכונה
את תרבות השירה בארץ ועל כן לא ראוי שיזכה לתקצוב.
 
על אף ההסכמה העקרונית עם דברי, לא ענית על השאלה – מדוע אינכן עושות מאמץ רב יותר
לשלב שירה צעירה? (ואין מדובר במשוררים צעירים במובן הגילאני).
את מציגה שילוב משוררים בתחילת דרכם אבל מעולם לא טענתי שעליכן לשמש במה לגילוי כשרונות חדשים.
ה'משוררים הצעירים' אותם כן ביקשתי שתשתפו הם משוררים הפועלים מדי יום –
בכתבי העת, בהוצאות הספרים, בערבי הקראה ואירועים ספרותיים שונים. אלו אינם משוררים
שוליים או אנונימיים,  אלא משוררים מרכזיים כיום שאיכותם אינה נופלת מאיכותם של משוררי עבר.
 
שילוב חד פעמי של צ'יקי לפני ארבע שנים לא מעיד על 'יד על הדופק', וכך גם שילוב חד פעמי ושולי
של שאר כתבי העת אותן הזכרת. מדוע לא חשבתן לשלב מלכתחילה את אנשי 'דקה', ועל
במה מרכזית יותר?  האם ערב *נוסף* על שירת אבידן תורם  יותר לשירה העברית מאשר ערב 'דקה' או מעין?
שאלתי את 'כתם' והם טוענים שסירבת לקבלם לפסטיבל בשנה שעברה. הפיתרון של 'לבוא עצמאית'
ולהקריא הוא די מעליב, תסכימי איתי, אבל – כל המשוררים אותם אני מכיר לא דורשים כסף עבור הופעה,
ולכן, אין כל סיבה מדוע לא להזמין אותם באופן 'רשמי'.
 
אם את מסכימה עם דברי, כפי שטענת במכתבך, ואם אכן לא מדובר בכוונת זדון, כפי שאני משער,
אנא השיבי בבירור על שאלתי שחזרה לעיל –
מדוע אינך עושה מאמץ גדול יותר לשלב את כל (או לפחות רוב) המתרחש כיום בעולם השירה?
 
נ.ב
תקציבים והיקף אינם תשובה מספקת. לא ניתן להכחיש כי מבין
30 המשתתפים, שכולם מוכשרים, ישנם משוררים רלוונטיים פחות
(וכלל אין מדובר במדד של איכות)

תגובת מתי שמואלוף:

תגובת מתי שמואלוף:
בשנה שעברה דרשו כתם מקום בתוך ההגמוניה ולכך כתבתי את מאמרי "הכתם על הקיר הניאו ליברלי".
השנה שוב קם שלמה קראוס ודורש מצד אחד ייצוג של קבוצות שונות שלא מיוצגות לטענתו (מעין, אורבניה, כתם, הו! ועוד)
ושמייצגות תנועה רחבה בתרבות. מצד שני הוא דורש שינוי של המבנה של "פסטיבלים מסתגרים" כ"שינוי של הלך רוח"
בחברה הישראלית.
 
אני לא אתייחס באריכות, אלא דווקא בקצרה. פסטיבל מטולה הוא פסטיבל ציבורי וככזה הוא צריך לאפשר באופן דמוקרטי
להחליף את מנהליו מדי שנה ולאפשר לקולות שונים לבצע קריאות פרשניות משלהם בחברה בישראל.
 
הדרישה של שלמה קראוס וחבריו היא מאוד פשוטה של ייצוג מצד אחד ושל פתיחות מצד שני. אני לא רוצה להכנס לשאלות של ייצוג, כי השירה העברית לא מאפשרת איתגור פוליטי, ספרותי ורב-תרבותי אמיתי, אלא רק מקום בשוליה. לכן, לא יעזור אם יזמינו את מי שיזמינו. עדיין המרכז יישאר אותו מרכז
אירופוצנטרי שישעתק את ערכי הממסד. מצד שני לא רוצה להגיד מהם הערכים המרכזיים שפסטיבל מטולה צריך לאמץ מדי שנה. פתיחות
בשביל אדם אחד הוא סגירות בשביל אדם שני. ומי שרוצה לדעת את דעותיי  בהקשר של הפסטיבל יכול לקרוא למשל את הדברים
שכתבתי ביחד עם בת שחר גורפינקל על המודל הרב תרבותי וחשיבותו לחברה בישראל (בפתח דבר של הכיוון מזרח 12). שאלות רבות עולות ביחס לשינוי ערכי הפסטיבל – האם פסטיבל השירה חייב להתקיים רק בשפה העברית, או שהוא יכול להיות בערבית, מדוע הוא חייב להיות במטולה,
האם הוא יכול לנוע מעבר ליישובים מבוססים אל תוך הפריפריה, השכונות או הכפרים הערבים? האם פסטיבל שכזה יכול להיות חברתי או רדיקלי? האם הוא יכול להיות מוקדש לשירת הפליטים הפלסטינים? האם הוא יכול להיות כולו מיוצג אך ורק על ידי הומואים ולסביות?  ועוד שאלות מאתגרות.
 
בהקבלה לפסטיבל עכו, שכמעט ולא מחליף את מנהליו ויש הלימה ביניהם לבין השחקנים האחרים בשוק, למרות ההתיימרות
ל"אלטרנטיבה", גם פסטיבל "מטולה" כמעט ולא מחליף את מנהליו וזו אכן בעיה.
 
לסיכום, השינוי צריך לבוא במתח שבין ייצוג שיויוני ורב-תרבותי, לבין שינוי ערכי של הפסטיבל.  דוגמא לכך "על קצה המזלג" יכול להוות פסטיבל "קצה" שהחל לפעול במצפה רמון מדי שנה, משקף מודל אלטרנטיבי הן בשאלות של ייצוג והן בשאלות ערכיות. 

 

תגובת צ'יקי:
מבחינה פוליטית וייצוג רב-תרבותית, אין לי כל בעיה עם הפסטיבל. יש לציין לשבחו שהוא נותן ייצוג למשוררים הפוליטיים המרכזיים (שבתאי, לאור) וגם פלורליסטי מבחינה עדתית, דתית, מגדרית וכו'.
תגובת שלמה קראוס למתי שמואלוף:
הפסטיבל אכן מייצג נאמנה את הקשת הפוליטית והחברתית. אם כך, האם הוא בסדר מבחינתך? אם הוא פוליטיקלי קורקט אז אין צורך להעביר ביקורת נוספת?  אסור לדבר על עניינים שהם אינם פוליטיקה?
אילו היית באמת קורא את הדברים במקום לחפש את המילה 'קיפוח' היית רואה שאין לי כל רצון לקבל חדר בארמון הלבן אלא לסלקו לחלוטין. בפירוש אין לי כל רצון להכנס אל ההגמוניה אלא להראות כיצד ההגמוניה הזו היא זמנית, שולית ובקרוב גם לא רלוונטית. תקרא שוב, הפעם לא דרך משקפיים פוליטיים.
תגובת צ'יקי לשלמה קראוס:
הכול פוליטי, גם הטענה של הדרת הכוחות החדשים היא פוליטית.
תגובת שלמה קראוס לצ'יקי:
זה נכון, אבל זו כבר התחכמות.
תגובת ענבל כהנסקי:

אני לא כל כך מסכימה עם שלמה קראוס, עורך פלונית. מצד אחד באמת אין כל כך מקום לשירת הצעירים בפסטיבל מטולה והרוב הגורף הוא של משוררים בוגרים יותר. אבל, ויש כאן אבל גדול, בשנים קודמות השתלבו בפסטיבל קבוצות כמו הו (כן – הו היו בפסטיבל מטולה!!) בוגרי כיתת השירה של מזמור שאני הייתי בם, בוגרי כיתת השירה של כתובת, וכמובן נוער מתא"ן שהיה מגיע במשך שנים. 
חוץמזה, אני עצמי לא קיבלתי עדיין את התכנייה. אוף.. מי שכח אותי??!! לא יפה.
אני באמת לא יודעת אם חברי כתם היו מגיעים לפסטיבל מטולה. לא נראה לי שזה באג'נדה שלהם. ולכל אחד יש אג'נדה משלו. וזכותו עליה. על אנשי מעיין עוד יותר קשה לי להאמין ולא בגלל אג'נדה. אלו דווקא שואפים להביא שירה, בעידודם של חברי דקה דומני, לפריפרייה. אלא שהפריפרייה הכבודה של פסטיבל מטולה כָּבְדַה (בניקוד פונטי) כבר על אלו שיש להם קוצים במקום בו נהוג לשבת.. ושוב זכותם.
דקה נכנסו. למה לא?! שיהיה להם לבריאות. העיקר שהם וליאת מרוצים. מה זה משנה אם זה על הדרך או לא על הדרך. על הכוונה אפשר להתפלפל – על התוצאות לא.
השנה אני מסיימת סדנת שירה עם אגי משעול וענת זכריה בעלמא. התאפסנו על עצמנו ברגע האחרון ופנינו לליאת. היא הסכימה מיד וישר שיבצה אותנו. אח"כ, ביו השאר בגלל אי ודאות לגבי מספרנו כקוראים, ירד כל הרעיון. גם זה קורה. כמו שאני אוהבת לומר- נו.. שווין!!
דבר נוסף לסיום, אני חלק מקבוצת משוררים צעירים בשם אָלף. (לשעבר און לשעבר קסת ולא מעט מהכוכבים העולים של השירה התחילו בקבוצות אלו..) השנה סוף סוף אנחנו עוברים מעבודה פנימה לעבודה החוצה. כלומר, לעלות ולהקריא בפרוייקט משותף עם בית בארבור בשכונת יד אליהו בת"א (שזה 'מהצד השני של איילון' גם סוג של פריפריה). וסליחה על הפרסום העצמי, אבל..
הערב הבא שלנו, והאחרון עד אוקטובר, יערך ב 27.5 בשעה 7 בערב. ככה זה שעות שלך פריפריה (-: .. בנושא בית- שכונה- עיר.
 
יום עצמאות שמח מאד!! (וגם נכבה בל נשכח)
 
תגובת אמיר מנשהוף, נפץ:
בהמשך לעניין הצעירות בפסטיבל מטולה – אני שמח לעדכן ש"קטע" ו"נפץ" יקבלו דוכנים בפסטיבל.
 
תגובת דקלה אבן:
עם כל הכבוד למעיין, כתם, מאגמה או דקה. מה התרומה שלהם לשיח הקיים בשירה? האם מדובר בהמצאת הבדידות כדוגמת צאלה כץ, או תאורית מופרכת של צ'יקי – בחור חטוב לכל הדעות – אודות הפצע? או של כתם וההשרגות? היכן יש משהו חדש באמת? האם מעיין בפתיחת המערכת לכותבים מתחת לגיל 18 עושה אותו חדשני או טרחני? האם האלימות של כתם? הרצינות התהומית של עמדה? האם הפורמט של דקה? שבו בשקט וחכו לתורכן, תרנגולות. אוכל רק לסיים ולומר שדקה ומעיין חביבים עליי מאד. השאר קצת פחות. זה הכל.
 
שלמה קראוס מגיב לדקלה:
כן, כל הדברים שציינת.
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: