מה רציתי בסך הכול, קרטיב? פוסט המאה שלי

טוב, זהו פוסט המאה. אנסה לא להיות חגיגי מדי. ולפני שאסכם, אפנה לתריסר פוסטים מומלצים מתולדות הבלוג:

 

על גל השובניזם שאחרי המלחמה – קשור ליוזמות כמו 'ישראלי אמיתי לא וכו'.

שירים לשר הבטחון – שירים מושפעי הייקו על אהוד ברק, לרגל המערכה המתקרבת בעזה. בזמן האחרון אני חושב הרבה על מושג האנומליה. אחד האנשים שנלחמים בעוז נגד כניסה לבוץ העזתי (שאני מעריך שתוביל לתוצאה הבאה: כ-50 חיילים הרוגים ו400 פלסטינים, ובתגובה, הכפלת כמות הקסאמים וחיזוקם, תוך כדי שאנחנו בעזה, והרג לפחות עשרה אנשים בשדרות והסביבה, כך שלא נוכל לצאת לעזה במשך שלוש שנים לפחות) היא רוחמה אברהם, שלא רוצה שחגיגות השישים למדינה שלה יהרסו. על כל פנים, שירים שאני מאוד אוהב, ואני מצטער שלא נפרסם אותם במעין.

דאדא: תצוגת ז'נדרמים מבוקבקים – תרגום לטקסט של טריסטן צארא מעיתון דאדא 2 שזכה לדי מעט כניסות.

הפוליטיקה של הפצע – תיאוריה ויישום – תיאוריה ספרותית שאני מציע ויישום שלה בשירה ובמאמרים.

רפובליקת הנשים השמנות – פרויקט פרסום מחזה בהמשכים באינטרנט בשם 'רפובליקת הנשים השמנות', המתאר חיים במדינת מופת שהוקמה כדי לחזק את הנשים השמנות בעולם. חמישה פרקים.

דברים בגנות השירה הנהוגה כיום – טענה ספרותית שלי נגד הגוויה המכונה "שירה". והצעה למשהו חדש.

אודות הספרים – תרגום שלי לטקסט מצחיק של מרק טויין

עימאד מורניה וחג האהבה – נושא מרכזי בבלוג הוא עיסוק השמחה של האנשים

קדימה – סינופסיס למחזה על הון ולבנון – מחזה שכתבתי על מלחמת לבנון השניה, החטופים, הפרטה ועוד. ארוך מכדי להתפרסם בבלוג. נקוה שיוצג מתישהו. כאן הסינופסיס.

מפלגת ההון ויונים בחדרי – הרהורים על קדימה ועל ערב שירה נורא שנטלתי בו חלק נגד הכיבוש

עזה ועזריאלי – מסת שיטוט בין גבעתיים לתל-אביב

מכתב מפולין – סקירה של הסצינה הפולנית

 

למי שרוצה להגיע לשירה שפרסמתי בבלוג היא מרוכזת כאן.

 

למי שרוצה לראות עוד שירים שלי או לשמוע מוזיקה שאני עושה ולצפות בקליפים ובסרטים שלי יש גם את האתר הותיק שלי, שהבלוג די החליף.

 

דברי סיכום

 

בדרך כלל פוסטי סיכום שנה בבלוג או סגירת מספר עגול מלאים בשבחים עצמיים רבים על ההצלחה, מובלעים בדרך זו או אחרת. אני רוצה לדבר על צד הכשלון שבבלוג הזה. אני בסך הכול אוהב את הבלוג,  הוא מעניק לי הזדמנות לשרבט דברים שלא היו מתפרסמים במקום אחר. עם זאת, אני חושב שהבלוג הוא לא הצלחה גדולה מדי מבחינת כמות הקוראים והרעש שעורר, לפחות מול ההשקעה (שלוש שעות על הפוסט הזה, למשל). יש די מעט תגובות ברחוב על הבלוג. הרבה פחות, למשל, ממה שאני מקבל על מעין.

אני כמובן רוצה תגובות. אבל כשאני מאשר טוקבקים, הם מדכדכים אותי מאוד. אני יודע שהרבה לא מחבבים אותי, ולא עושה דבר לשכנע אותם שהם טועים, להפך, אבל אני לא נהנה להתעמת מול עוצמת הטינה הזאת. זו הסיבה שאני לא מפרסם תגובות. אל תאמינו לתרוצים שלי.

חברים שלי אוהבים את הבלוג, ובלוגרים אחרים מפרגנים, אי אפשר לזלזל בכך, אבל אני לא מרגיש שהבלוג יוצא מחוג מצומצם. יש בלוגים מעולים, ואני חושב שעולם הבלוגים צריך לצאת מהמתחם האליטיסטי שבו הוא שרוע כרגע, מעופעף עיניים ומצקצק לשון. אגב, הבלוגים המרכזיים הם לא ממש יומניים, אלא עיתונאיים לכל דבר. כמעט אף בלוגר רציני לא מספר שקנה צב, או על דכדוכו מול הסלט. מדובר במאמרים מזווית אישית, וגישה לא מסחרית ואופוזיציונית נאמר, אבל לא בפיסות יומן. אם מסתכלים על 10 הפוסטים האחרונים של אמש באגרגטור של גרייפס ניכר שאף אחד מהם לא מעמיד סיפור אישי במרכזו. רוב הפוסטים עסוקים בעסקי גיקים ואינטרנט, והיתר דנים בתרבות ובאברהם גרנט. כך שלא מדובר באמת ביומן, במובן של לוג. אף שבוודאי בישראבלוג יש כאלה (שקנו צב ומספרים על כך). וגם אם יהיה בלוגר כזה שיספר על צבו, בוודאי מהר מאוד יעבור להשלכות הכלליות של רכישת צביקה הצב: שואה, תקומה, גאידמק, מתנחלים, חומוס וכו'.

אף שזה דבר שלא נהוג להודות בו בימינו, אחד הדברים שמניעים אותי הוא תהילה. אפילו תהילה קטנה, והבלוג בהחלט נכשל בתחום זה. אחד האנשים שאני מקנא בהם הוא ירמי קדושי, שעושה סרטים עם ימין מסיקה. השתתפתי בקליפ שהוא הפיק, וכמעט בכל מקום אנשים לחצו לו יד ואמרו שהוא ריגש אותם. צילמנו בסביון את אתי לוי. אוטובוסים עצרו, והנהג ירד ולחץ לו את היד. מנקה הרחובות התרגש לראות אותו. במכולת בסביון התקשו לקבל ממנו כסף. אמנם קדושי עוסק במה שקרוי בחוגים מסויימים בזלזול, 'קולנוע שכונות', ואני מתעסק בשירה או בבלוג הזה, אבל אני לא רואה הבדל גדול ביננו. שנינו יוצרים עבור קהל ויש לנו שאיפות אמנותיות ופוליטיות לגבי החומרים שלנו, שאינם שטים בנחל הראשי העובר במרכז העיר. לטעמי, אין סיבה שלא אקבל קרטיב מנטה חינם ממוכר הקרטיבים בים (שהשבוע מכר לי מישמיש, כי לא היה לו מנטה), כי כתבתי שיר נחמד בבלוג. השאיפות שלי צנועות. אולי בבלוג ה200 אספר על משהו כזה.

 

סטטיסטיקה

 

99 פוסטים

בממוצע פוסט פעם בשלושה ימים

78690 בסך הכול, בממוצע 795 כניסות לפוסט (הנתונים לא מחשבים את אלה שנכנסים לעמוד הראשי שלי, אלא רק כניסות לפוסטים עצמם).

הפוסטים הפחות פופולריים: שירים שלי. (350 כניסות בממוצע)

הפוסטים היותר פופולריים: אני חוטף מכות ממשורר נרגן ובינוני (5900 כניסות).

42 מדוורים נאמנים שמקבלים את רוב הפוסטים. (43 לפני שבוע)

 

—-

 

(למי שקורא את הבלוג כדי לאתר רמזים לזמן שמעין ייצא לחנויות, עם כל ההפתעות. כנראה ביום חמישי-שישי הקרוב יהיו גליונות לפחות בנסיך הקטן ובאוזן השלישית. בשישי הקרוב אופיע בעכבר העיר במדור הגאווה בפינה האהובה הטראשיקון מחופש לזמרת הפופ הלבנונית הייפא ווהבי, לבוש שמלת נצנצים. היה היום כיף בצילומים עם אסף עברון ומנכ"ל המדור רום לבקוביץ' ועוד שלל דמויות מרכזיות שאיני זוכר את שמן).

 

—-

מכתבים למערכת הבלוג ניתן להעביר דרך האימייל הבז'.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: