ארכיון חודשי: ינואר 2008

שלושה שירים \\ ההנאה על פי וולטר \\ ברווז לדודו גבע \\ תוספת: סופשבוע וטופי

הבחורה שרצתה חיים רגילים \\

הילדה הרעה של העיתונות הישראלית כבר בת 41
מזמינה פסטה
באיטיות, השליח סופר את הטיפ, היא מוסיפה שני שקלים ורק אז הוא הולך
בעלַה העלוב, הוא אבזם של תיק ג'יימס בונד,
משחק פלייסטיישן בחדר העבודה
סוגרת את הדלת
 
בחוץ – עץ יחיד, קודר.
 
צריכה לקום לקחת את הילד
ילד שמן והומוסקסואל
מי שהיתה הילדה הרעה של העיתונות הישראלית
היא במכונית.
מהמראה זה ברור: השפתון היה דבוק לשיניה כל היום
מעליה מוטחים שמים זהובים מטומטמים
– כסף במטבעות ילדים
ישובי הכוכבים
ישובי הכוכבים

גולף אדומה חורקת
בין שדות ברושיים אוֹבקים, שיהוקי סתיו.
מאחורה במראה,  פרסומת של חברת אפריקה ישראל
בקצה שדה גדול.

מלון נוביטל, ורשה, פולין, נובמבר 2007
 

צ'קים \\

העיר צהובה
היא תחתון על בובה
אתם שומרים את הספחים של פנקס הצ'קים?
 
במכולת – קנה סולת
עיר זו כרס עם כרבולת
אתם שומרים את הספחים של פנקס הצ'קים?
אתן שומרות את הספחים הללו?
שמי כתוב עליהם?

ביר סוויר, סיני, מצרים 28 בדצמבר 2007
(זה אגב אחד השירים היחידים שעוסקים בענף ראיית החשבונות והנהלת החשבונות, שהוא תחום מתפתח מאוד, כפי שעיני רואות לאחרונה. השיר מוקדש למנהלת החשבונות שלי, אור מלאך, שכשמה כן היא. אשמח אם יפורסם בבטאון רואי החשבון, אם יש כזה. אני מוכן אפילו לשנות את השורה השניה 'היא תחתון על בובה', לכל שורה חרוזה אחרת על פי החלטת עורך הבטאון באשר-ישנו, אם מפחדים שמנויים דתיים יבטלו את המנוי בעקבות פרסום השיר).

 

 שיר סוף הקרב \\

הנה הקרב נגמר
ואיש שאיני מכיר ילחץ לי יד רפה
זה סוחר הגרוטאות
ומכונית פג'ו נוסעת במהירות
טנדר עם בננה על הראש
ואהבות רבות – ידעתי גם אדע

הנה הקרב נגמר
נמרוד פושט מדיו, מתווכח על מחיר
עם פונדקית קשישה
ובת הפונדקית
נכנסת: "הקרב נגמר"
מעריב כבר זה נסגר
 
הנה הקרב נגמר
יודעים הקרב הוא מר
וערסלים נדים
הרוח קצת טפשית,
בשערות ראשי
גם סערה מותר
 
הנה הקרב נגמר
ויש יתומים שמחים
וגלים בגובה מטר ושלושים
כשהקרב נגמר
וזין שני-דצימטר
והנכים נחים
 
הנה הקרב נגמר
אני איני זמר
אני מרפסת עץ
פְרוס עלי שטיח
ובאלנבי
פיצריה חדשה
עם זיתים בצבע
חדש של אהבה
הנה הקרב נגמר
זיתים בצבע חדש
חדש של אהבה

(סיני, 28 דצמבר 2007)

לשיר יש לחן הקראה שהקלטתי גם כן בבונגלו שלי בביר סוויר, עם מיקרופון זול שלקחתי ותוכנת אודסיטי חופשית. אפשר להוריד או לשמוע כאן. הקלטתי את השיר כסקיצה, כדי לא לשכוח את המנגינה, אבל נראה לי שזו הגרסה הסופית.

מתוך נסיכת בבל של וולטר

"הכול הודו כי האלים לא המליכו את המלכים אלא כדי לערוך כל יום חגיגות, בלבד שהן תהיינה רבגוניות; כי החיים קצרים מכדי להשתמש בהם אחרת; כי משפטים, תככים, מלחמה, ויכוחים של כהנים, האוכלים את חיי אדם, הינם דברים חסרי הגיון ונוראים; כי האדם לא נולד אלא למען ישמח; כי הוא היה אוהב בכל מאודו ובלי-הרף את התענוגות, אלמלא נוצר למענם; כי העיקר של טבע האדם הוא ליהנות, וכי כל השאר אינו אלא טירוף. מוסר השכל מצוין זה לא הוכחש מעולם אלא על ידי עובדות".
(נסיכת בבל, וולטר. עברית: יוסף כרוסט. הוצאת ספרי זהב, 1955)

דודו במועדון הדודו

 זה היה נכון לאמש:

הערב מגבית הענק של דודו גבע לברווזו בדאדא. יוזמה מעולה של הדאדא, יובל כספי ומר אהרון גבע. אני לא מבין מדוע עיריית תל אביב, העירייה עם הכי הרבה תקציב, לא שמה את הכסף הזה בעצמה, עם כל הבזבוז והשומנים של מחלקת התרבות, ששקל מתקציבה אף פעם לא מגיע לתרבות. כמה כבר עולה ברווז? שחבורת האפסונים שמנהלים את העסק תוריד את הזיקוקים ביום העצמאות השנה ותשקיע את הכסף בברווז המנצח. הוא יכול להיות סמל לעיר הזו, ברווז החירות שלנו, סמל לאנדרדוג (לאנדר-דאק?).

ב19 בינואר ב19:30 בבית הקיבוץ הארצי יתקיים כינוס ראשון של המפלגה האופטימית לעירית תל אביב, "עיר לכולנו". חסר להם שהברווז לא במצע שלהם והתנאי הראשי להצטרפות לקואליציה. כי מה שווה להצליח בבחירות, אם בסוף לא נותנים כבוד לברווז שממנו באת?

אני, על כל פנים, אבצע היום את השיר "ספוטניק אין לאב" מתוך האלבום "ספוטניק אין לאב", שיר שדודו מאוד אהב, וגם עיצב את עטיפת האלבום, שכולו ניתן כולל העטיפה של דודו להורדה בלינק התכלכל.

 

תוספות: מחמאות לסופשבוע מעריב וטופי והגורילה בהעיר

 

לאחר שהחמאתי להם לפני שבועיים, שוב כתבה מעולה וחושבה מתפרסמת בסופשבוע. והפעם, בועז גאון מצטרף לפועלים סיניים בחציבת מנהרה בחיפה (לא מצאתי עדיין באינטרנט). סופשבוע הוא היום מוסף האנדרדוג מ4 העיתונים הגדולים, ולכן זה מקום טוב לכתבות חתרניות.

 

פרסמתי טקסט בחלק התרבות של העיר על טופי והגורילה, שעלה לאתר המתעורר של עכבר העיר אינטרנט.

משהו שכתבתי בסיני + שיר שכתבה ל' + פרויקט עם הספר של הוצאת ידיעות

סיני בחורף. כל כך נעים כאן. אני יושב בחושה ומקלל את נמרוד על שלא נתן לי את הוידאו שקנינו חצי חצי כדי שאוכל לצלם פה. למרות שבעצם לא היה מקום למצלמה במזוודה הקטנה שלי. בעצם גם אין ממש מה לצלם פה. לא קורה כאן שום דבר, מלבד טקס הזמנת הטחינה, שמגיעה עם מזלג וסכין עטופים בנייר טואלט לבן, ואז לקיחת הצלחת. אני אוכל כמויות עצומות של שום כדי להבריח את יתושי האחה"צ. אין אף תייר מלבדי בחוף. אני רובץ פה ולא מדבר עם אף אחד, חוץ מעם עצמי, וגם זה היה לקלל את נמרוד. למעשה, אם היתה לי מצלמה, לא היה לי גם את זה לצלם.

 

ביר סוויר, 27 בדצמבר 2007.

 

 

—-

 

שיר שקיבלתי לפני דקה מאלמונית בשם ל' דרך הגימייל צ'ט (היא אולי תסכים להגיד את שמה):

 

גרגרן קוקטי, אני חוזרת לטוש
אני מוצאת את הטמפרטורה הנכונה, כשזה קר
בין הרגליים שלי

 

 

עוד שיר ששלחה לי ל' דרך הגימייל צ'ט כשיצאתי:

  חם לי בבית השחי
10:42 PM איזה כיף היום
  תן לי
  ליקוק
10:44 PM חלמתי על רסק תפוחים
  נשארו לי המון מה לעשן
  נובלס כמובן
  אני אוהבת אותך עוד
  
10:45 PM אשוח מפתה
  תלקק אותי כבר
  אני חדשה
  עבר כאן האוטו
10:46 PM אני ישנה עם אמא
  עם נעלי בית
10:47 PM ותרד
  קח אותי
  פופי שלי
  בוא איתי ללול
10:48 PM אני מתגעגעת
  בא לי פאנקייק
10:49 PM אני שותה תה יסמין
  כל הכוסות עם ורדים
  שושן יפה
10:50 PM לא מחכה לנרקיסים השנה
  ראיתי אתמול את דקארט
  אני יותר אוהבת את גרטרודשטיין
  ובוביט
  .
10:51 PM ארכיאולוגיה פאסה
  רטרו עצוב
  .
  .
  .
  איזה ציור בחרת?
10:52 PM עבדתי קצת
10:53 PM אני בעיקר מובטלת עליזה
  .
  .
  .
  מה יש לך מתחת לציפורניים?
  חומרי הדברה לעניים
10:54 PM **
  **
  *******
  *****************************
  איזה צבע עכשיו?
  פיסטוק
  ניצח
10:55 PM נמאס לי מתותים וקצפת
10:56 PM אני רוצה רק פטל-אוכמניות
  %
  $$$$$$$$$$$$$$$$$$$$
10:57 PM לא צריך מספר יותר
  6
  9
  מושט נסיך
  אומגה 3

 

 

—–

פרויקט עם הספר

 

שליח חרוץ הביא היום לביתי את ספר "שישה סדרי משנה", שיצא לאור במסגרת "פרויקט עם הספר". המשניות בקושי חדרו לתיבה שלי והיו חצי בחוץ-חצי בפנים. לאחרונה התחלתי לקבל ספרים של הוצאת ידיעות אחרונות, היחצנית של ההוצאה גילתה את הבלוג הזה. רוב הספרים שיוצאים עכשיו הם כנראה עם נטיה למעין יהדות-לייט שאוהבים היום, שילוב של עגלה מלאה עם עגלה ריקה שיוצר עגלה מלאת ואקום שלא נעה לשום מקום. ממש ספרים שלא ברור מי אישר. איך אנשים מעיזים להוציא דברים בנאליים כל כך?

אבל היוזמה הזו, של הוצאת ספרי הקודש מחדש, היא פשוט תענוג. בינתיים קראתי רק תלונות ומררות עליה. מה יש להתלונן הפעם? הנה פרויקט מוצלח של בנק ושל עיתון, שהוא בהחלט לשם שמים. אכן, הבנק הוא גנב והעיתון הוא לא יותר טוב בהרבה. אבל הנה, הם עושים פרויקט יפה, בלי לוגואים גדולים, בצניעות כלשהי. פשוט נותנים מתנה. הבנק הזה עושה כל כך הרבה דברים נוראיים, זורק אנשים מהבית, הריביות שלו מביאות אנשים לפשיטת רגל וכו., אז הנה, הוא נותן משהו לציבור במחירים שהם בין עלות להפסד (670 עמודים בכריכה קשה במחיר 35 ש"ח למביאי קופון), ועל כך מתלוננים? אנשים היום כל כך חשדנים, אולי בצדק, עד שאפילו אינם יכולים לזהות מתנה.

קראתי מעט ממסכת זרעים וקצת מיבמות ואז חזרתי להקדמה מאירת העיניים של משה הלברטל. אף פעם לא היתה לי השכלה יהודית פורמלית, חוץ מהתיכון, אבל אני תמיד נהנה לקרוא תנ"ך או לקרקש במשניות (שיש גם באינטרנט). לעתים בצורה רציפה, לעתים כדי ללכוד מילים יפות, צירופים ודימויים. בסך הכול השפה העברית זו העבודה שלי.

בהקדמה, מסופר על מבנה המשנה, שכולל דעת רוב ודעת היחיד, כלומר המשנה מכילה בתוכה את הקואליציה והאופוזיציה. אלא שגם לגבי איך להתייחס לדעה שנפסלה, כביכול, דעת היחיד, נמצאו חילוקי דעות. דעת הרוב החליטה שהמשנה היא קוד גמיש, כך שיש חשיבות גם למיעוט, בעוד דעת היחיד היתה שהמשנה היא קוד סגור וחתום, כך שאסור לפעול לפי דעת היחיד. למעשה מדובר בהחלטה רקורסיבית, אם דעת הרוב קובעת, אזי צריך להתחשב בדעת המיעוט, שאומרת שדעת המיעוט לא קובעת, ולכן היא לא קובעת, וצריך ללכת רק לדעת הרוב, שאומרת שדעת המיעוט קובעת גם כן וכו'.

 

הנה כמה ציטוטים אקראיים:

 

"אלה דברים אסורים למכור לגויים, אצטרובלין, ובנות שוח ופטוטרותיהן, ולבנה, ותרנגול הלבן. רבי יהודה אומר, מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין. ובזמן שהוא בפני עצמו, קוטע את אצבעו ומוכרו לו, לפי שאין מקריבין חסר לעבודה זרה. ושאר כל הדברים, סתמן מותר ופרושן אסור. רבי מאיר אומר, אף דקל טוב וחצב וניקליבם אסור למכור לגויים". (נזיקין> עבודה זרה)

"גופה של בהרת, כגריס הקילקי מרובע. מקום הגריס, תשע עדשות. מקום עדשה, ארבע שערות. נמצאו שלושים ושש שערות" (טהרות> נגעים> ו')

"…מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר" (נזיקין>הוריות>א).

"היתה מתכסה בלבנים, מכסה בשחורים. היו עליה כלי זהב וקטליות, נזמים וטבעות, מעבירים ממנה כדי לנוולה. ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה. וכל הרוצה לראות בא לראות, חוץ מעבדיה ושפחותיה, מפני שליבה גס בהן" (נשים>סוטה>א).

מערכון הבליינד דייט מתוך טופי והגורילה, לכבוד שידור הסדרה בביפ + תוספים

היום, יום שישי, בעוד פחות משעה, ב21:45, יעלה לאויר החמצמץ של ביפ הפרק הראשון של טופי והגורילה, פרק סאטירי על המלחמה בעירק, תחת הנושא 'אמריקה', זהו אחד הפרקים היותר פוליטיים וחתרניים בסדרה הזו, שאני מקוה שתעשה רעש ותקבל ביקורות טובות, כמו זו. אם לאמר את האמת, אישית ממש לא מזיזים לי הביקורות, הרעש או הרייטינג, אני תמיד מעדיף ביקורות רעות, שהופכות אותך לחד יותר, מביקורות טובות שהופכות אותך לאיטי וכבד. וגם להנות מכשלונות מפוארים זה תמיד כיף, ראו מקרה פינג-פונג. אבל במקרה הזה, אני רוצה שביפ יבקשו עוד עונה, כי היה כיף לכתוב לתוכנית הזו, והדרך לעוד עונה קשורה בהצלחה כלשהי של התוכנית הזו.

לטעמי, טופי והגורילה יכולה להצליח מאוד או להתרסק לחלוטין, כי היא לא איזה העתק דהוי וחבול של פורמט אמריקאי או בריטי, אלא פורמט ישראלי מאוד, מזיע כמו פעיל ליכוד, שלא דומה לשום דבר כרגע, אפשר להגיד שהיא התשליל של ארץ נהדרת. גם את הסאטיריות שבה אפשר לפרש באופן הפוך, במקום לראות בתוכנית פרודיה על גזענות, מיליטריזם ושובניזם, אפשר למצוא בה גזענות, מיליטריזם ושובניזם. חוץ מזה, בישראל תמיד מפחדים מנונסנס, כאן העלילה היא מאוד לא נרטיבית וקופצת ממקום למקום, באופן סוריאליסטי, וההומור נמרח, אוונגרדי ונטול פאנץ', לעתים נוּגה. מה שאנשים בערי הלויין קוראים, הזוי.

 

הפרק כבר ניתן לצפיה באתר ביפ. ואחרי התגובות הטובות שקיבלתי על התסריט הקודם, הנה עוד תסריט מוזר של אחד הפרקים, 'מערכון הפגישה העיוורת'. אני חושב שבסוף ויתרו על החצי השני של הסצינה, וגם על פרדי שאמור היה להיות הפסנתרן האלמן.

אגב, המערכון מבוסס על מקרה אמיתי: ראיתי פעם בשירותים של פאב דוחה של צפונים מישהו שהפיל את תלוש המשכורת שלו והראה לאיזו נערת זוהר.

מערכון הפגישה העיוורת
 
טופי וגיורא "העץ" יושבים בפיאנו בר, סביב שולחן. פרדי ברקע מנגן ושר. שוקי הגורילה הוא מלצר.
 
טופי: אני פעם ראשונה בבליינד דייט.
העץ: אז נסי להנות.
טופי: מאוד נחמד לי איתך. יש לי ידיד שתמיד אמר לי שאני לא אמצא בחור אמיתי, כי יש לי ריח של סמבוסק. אבל הנה, נחמד לנו.
העץ: כן, כשפניתי אליך באינטרנט הרגשתי הרגשה מעניינת. ידעתי שתתאהבי בי. אני עכשיו עומד בפני קידום בחברה שלי. אוף, נפל לי לרצפה תלוש המשכורת שלי במקרה. אולי תרימי.
טופי מרימה את התלוש: וואוו, אתה מרוויח המון כסף. שלושים אלף שקל לחודש. כל הכבוד שאתה נשאר כל כך צנוע.
העץ: זה מזכיר לי שזה הזמן למכור את המניות. (לסלולר): תמכור, תמכור, תקנה. יופי תמכור. (סוגר) חמור, אני אפטר אותו.
מלצר, (שוקי): שלום, רוצים משהו?
העץ: כוס מים וסודה.
טופי: כוס יין אדום.
מלצר: אני ממליץ על צ'יליאני.
טופי: אני מעדיפה תוצרת השטחים. הידיעה שהשטח של הכרם היתה של פלסטיני זקן מחזקת את הארומה של היין.
העץ: אני יכול להחזיק את ידך? את בטח מתלהבת לגעת בי.
מגיע שוקי ומוזג יין לתוך כוס.
טופי: בוודאי. אני נמשכתי אליך מהרגע הראשון. אולי אחרי שנגמור לשתות, נקפוץ אליך הביתה לראות סרטים? (קורצת כמה פעמים, כרומזת על סקס).
שוקי: הכול בסדר? יש לך בעיה בעין? למדתי עזרה ראשונה.
העץ: טוב, חשבון, אני אשלם. אז נלך… לראות סרטים.
טופי: אני מקווה שיש אצלך סרטים לוהטים וארוכים? (קורצת)
שוקי: שמעי, יש לך טיק חמור. אני יכול לשים לך קומפרס.
טופי: אין צורך.
שוקי: שניה.
שם לה שקית תה על העין.
טופי: אוי, עשית לי כויה. תוריד את זה. זה מטפטף עלי. אתה הורס הכול.
שוקי: את עוד תודי לי.
חוזרים למוזיקה של פרדי. הצדדים מתאוששים.
טופי: עץ, תרביץ לו.
עץ: אני מצביע מרצ. אני לא יכול להרביץ.
טופי: תרביץ לו. אני אהיה עיוורת. אוי, אני לא רואה כלום.
שוקי: זה בסדר שאת עיוורת. הרי זה בליינד-דייט.
(צחוק מבוים של סיטקומים גרועים)
טופי: מאיפה הצחוק?
העץ: זו תוכנית סטירית. את צריכה לצפות לדברים כאלה.
טופי: אני פשוט שונאת משחקי מילים. פסנתרן, אולי סלואו.
פרדי:: כבקשתך, הגבירה הנאה.
הם רוקדים סלואו.
העץ: אפשר להניח לך יד על ה… (מכחכח) טוסטוס. (צחוק)
טופי: בדרך כלל מניחים בלי לשאול, אתה ממש בסדר.
העץ: אז אני הולך לשים לך תוך חמש שניות יד על ה… (בקול מפתה) טוסטוס. (צחוק)
טופי: אוי זה נעים שאתה נוגע לי ברגל. הי, אתה לוקח את המפתח, לאן אתה בורח?
העץ: אמרת שזה בסדר לשים לך יד על הטוסטוס?
(צחוק)
טופי: זה נורא גרוע הצחוק הזה ששמתם. נשמע כמו צחוק של מישהו מת.
פרדי: אוי, מישהו מת. איך את מזכירה את זה? אני אלמן. אשתי נפטרה. אני שונא אותך. זה מאוד פוגע מה שאמרת. (בוכה)
טופי: אתה אלמן? לא ידעתי.
פרדי: ברור, אני הפסנתרן האלמן.
יושב ובוכה. (אווו)
שוקי: פגעת בפסנתרן האלמן, תתביישי לך.
העץ: את מגעילה אותי. חשבתי שאני מאוהב בך, אבל אין לך רגישות למוות. יש דברים שלא צוחקים עליהם, סמבוסק.
הולך בכעס. ואז חוזר.
העץ: את תשלמי על הערב.

 

המערכון עלה לרשת.

—-

 

ראיתי עכשיו שמיכאל הנדלזלץ מחמיא לתחדיש שלי 'אפסטיז', שהענקתי לעשור שאחרי הניינטיז. חשבתי שזה כבר לא יתפוס. גם שאר המאמר שלו נחמד. הגיע הזמן להסיר את הכובע בפני המחדש העממי שהמציא את ה100מם. הנדלזלץ בתקופה טובה מאז שהפסיק לערוך את ספרים (וגם ספרים הארץ בתקופה יותר טובה. הערה כעבור שבוע: העורך דרור משעני עוזב. אני אחד שעושה מזל גרוע כשאני מחמיא).

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/941450.html

הוא מדבר על תחדישים שהם הכלאה של עברית ולועזית. וזו הזדמנות לבשר על חידוש נוסף שלי מהתקופה האחרונה, מעט פחות שימושי. החודש נשכרתי לכתוב שירים לתוכנית תעודה שבה המרואיינים שרים. מצאתי לז'אנר הזה, הדוקו-מוזיקלי, שם עברי (למחצה): דוקוזמר.

שמעתי השבוע על חבר ילדות, אדם מלא שמחת חיים וחצוף, טיפוס ציורי ומתריס, שמתחתן עוד שלושה חודשים ועובר לגור במודיעין. ליבי פשוט נפל. יותר מוסרי לגור כבר בשטחים. לא הייתי עצוב אם היו אומרים לי שהוא חז בתשובה או התאסלם. גם התאבדות תמיד נראית לי נתונה לשיקולו של האדם. אבל לעבור למודיעין? האם יכולתי לעצור את זה?

 

המנון

 

כל הזיונים טובים

כל השביתות טובות

 

%d בלוגרים אהבו את זה: