רפובליקת הנשים השמנות – חלק אחרון

אם הגעתם לכאן במקרה, כדאי שתתחילו בפרק 1 ותמשיכו הלאה.

ובכל זאת תקציר:

תקציר המחזה
 
המחזה מתרחש ברפובליקת נשים שמנות שהוקמה בקווקז ב1962, בית לאומי לנשים שמנות מכל העולם, שבו יוכלו להאבק על זכויותיהן ועל כבודן. על אף שהמדינה היא סיפור הצלחה, לאחר שלושים שנה היא הופכת לדיקטטורה הנשלטת בידי עוצרת חסרת שם ומפלגה מיליטנטית.
המחזה מתמקד בשתי נשים צעירות, ביאטריס ומרי. ביאטריס היא בתה של שרה בכירה מהמשטר הקודם, שהוצאה להורג. על פי החוק אסור לדבר איתה ואף חובה לירוק בפניה. אלא שנערת הכפר מרי, מדברת איתה בחשאי, בניגוד לאיסור.
מקשיב לשיחתם גבר, עבד מין שמותר לו להסתובב ברפובליקה בלי זכויות, והוא מלשין עליהן לשירות החשאי. השוטרת לוכדת אותן, הן מתחצפות אליה ומותחות את החבל. והיא שופטת אותן למוות.

למחרת, ביאטריס ומרי קמות כדי להיות מוצאות להורג. הן עוברות תהליך מגוחך, שכולל תפילה לעוצרת שמוכרזת כאל. מעט לפני שראשן נועד להיערף, השוטרת מקבלת הודעה שהעוצרת נרצחה והמשטר הדיקטטורי נפל. הן משתחררות. ביאטריס אומרת שתגמול למרי על כך שהיתה היחידה שדיברה איתה בימי האופל.

כעבור 11 שנים, המצב ברפובליקת הנשים השמנות מתהפך שוב: המדינה נמצאת במצב מלחמה עם רוסיה השכנה. המפלגה המיליטנטית, מפלגתה של העוצרת המתה, עולה לשלטון באופן דמוקרטי, אבל הפעם המדינה היא לא דיקטטורה וזכויות האזרח נשמרות.
ביאטריס הפכה בינתיים לעשירה מאוד. היא בעלים של רשת בינלאומית לקצף אמבטיה בשם 'ביאטריס'. מרי מגיעה אליה מהכפר כדי לבקש כסף, אך מסרבת לומר למה הוא מיועד. ביאטריס מתנה את המענק בכך שמרי תחשוף את תוכניותיה.
מרי מגלה שהיא חלק ממחתרת טרוריסטית שנועדה לעצור את השלכת פצצת אטום על רוסיה מצד הרפובליקה. המחתרת נתמכת על ידי אויבי המדינה, הרוסים, אבל מטרתה להציל את הרפובליקה, שכן ברור שהמדינה תיכחד במכה השניה אם ישליכו את הפצצה.
ביאטריס "הפטריוטית" לא נלהבת מהרעיון, אבל אומרת שתחליט מחר.

הפרק האחרון במחזה 'רפובליקת הנשים השמנות'

מרי: הבאתי לך מתנה: פנקייק קוקוס. זכרתי שאמרת שאת אוהבת את זה.
ביאטריס: זה לא אני, זו אמא שלי. אני לא יכולה לראות את זה.
מרי: את לא רוצה לאכול?
ביאטריס: תני לי שניה להתאפס — חשבתי על ההצעה. האם חוכמה, הגיון או תבונה, עדיפות על נאמנות פשוטה למולדת. מה שאת אומרת חכם והגיוני. זריקת הפצצה האטומית תביא אסון.
מרי: השמדה כללית.
ביאטריס: אני יודעת כל זה, ובכל זאת.
מרי: בכל זאת מה?
ביאטריס: הגעתי למסקנה אחת: אין לי ברירה.
מרי: כן.
ביאטריס: הנאמנות למדינה קודמת על החוכמה וההיגיון. כך חינכו אותי. גם כשהיא מטורפת וצמאת דם – עלינו לשחק את המשחק.
מרי: מה זאת אומרת מבחינתי?
ביאטריס: לא אסייע לך.
מרי: טוב. אני מבינה.
ביאטריס: יש לי עוד משהו לומר. לא אוכל להישאר נייטרלית לגבי מה שאמרת, אחרת אחטא לעצמי כפטריוטית. לא אוכל לעמוד בצד ולא להחליט כשאני יודעת על זה. אני מאוד מצטערת, אבל החלטתי להסגיר אותך, חברתי היחידה.
מרי: להסגיר?
ביאטריס: אי אפשר לתקוע סכין בגב ללוחמות. את בוגדת.
מרי: את לא תסגירי את הקבוצה שלי!
ביאטריס: לא אוכל לישון אם אדע שלא עזרתי למדינתי לעצור את הפעולה. יצרת קשר עם הרוצחים הרוסים. אני נאלצת למעול באמון שלך ובהבטחות שנתתי, לשכוח את הטובה שעשית לי. אני רוצה כמובן להתנצל. אעיד לטובתך, ואקווה שתקבלי רק עונש קל. את מוזמנת לצאת ולברוח עכשיו, לנסות להגיע לחוץ לארץ. אני לא אנעל את הדלת.
מרי: סיכנתי את עצמי עבורך.
ביאטריס: כן.
מרי: דיברתי איתַך כשאיש לא הסכים.
ביאטריס: זו ההחלטה הבוגרת היחידה שאפשר לקבל, ואני עושה אותה בקושי.
מרי: זו הפרת הברית בינינו.
ביאטריס: את מוזמנת לחשוב עלי כל דבר נורא שתרצי. כל החלטה שאקח תהיה נוראית. אבל אני נותנת לך עוד אופציה, כדי להראות כמה קשה לי הדבר.
מרי: אני לא מבינה.
ביאטריס: את יכולה להרוג אותי. במזוודה כאן (פותחת) יש אקדח משתיק קול וכפפה, את יכולה לירות בי בראש ולהניח את האקדח בידי. יראה כאילו התאבדתי. ואז תוכלי לעשות את המהפכה הנוראית שלך.
מרי: מה זה משנה? אני לא מבינה.
ביאטריס: לא אוכל לחיות ולדעת שבגדתי במדינה או שלא עצרתי את דבר הבגד.
מרי: אני לא יכולה לעשות את זה.
ביאטריס: אם ממילא אמות מפצצת האטום, אין שום סיבה שלא תהרגי אותי. ממילא תכננת להרוג עם המיליציה שלך נשים שמנות אחרות, בשר מבשרך.
מרי: זה לא אותו דבר.
ביאטריס: יכולתי למות בטעות בפיצוץ שלכם, נכון?
מרי: זה אפשרי.
ביאטריס: ודאי.
מרי: אבל כאן זה אחרת.
(ביאטריס מלבישה את מרי כפפה)
ביאטריס: הנה, קחי עכשיו את הרובה.
(שמה את האקדח ביד שלה).
ביאטריס: תירי בי. כווני אלי. אל תכווני לתקרה. יש לי שכנה קשישה שם. כווני אל פני. אל הבטן. מה ההבדל? הרגי אותי ותצילי את המדינה.
מרי: ההבדל? לא כל דבר אפשר להסביר. אולי את צודקת: לא כל דבר הוא חישוב של הגיון, חישוב הוא אף פעם לא קר. אבל לא אוכל להרוג אותך. (מורידה את הכפפה ושמה במזוודה) אני מתחננת שלא תסגירי אותי.
ביאטריס: אין לי ברירה — (לטלפון) שלום, אני גרה בשדרה ב' רחוב  167, דירה 2. תוכלו לשלוח לכאן ניידת של השירות החשאי? (מנתקת)
יש לך זמן לברוח. ואל תלכי לכפר, אגיד להם שאת שם.
הן מביטות שתי שניות זו בזו.
מרי: נתראה.
(מרי יוצאת, ואחרי שניה טורקת אותה בעוז, ברעש שנשמע כמו יריה)

(cc) חלק מהזכויות שמורות לרועי ארד 2007

 

תודה לכל הקוראים והמגיבים.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: