רפובליקת הנשים השמנות – פרק לפני אחרון – בוגדת (תוספת 26 בינואר: שיר על עזה של אהרון שבתאי)

עזה

 

למרות רצף המחזה, אי אפשר להתעלם ממה שקורה בעזה. לפני שבוע פרסמתי שירים לשר הבטחון. אבל דבר אחד לא אמרתי עליו: שהוא מטומטם. צריך להיות עיור כדי לא לחשוב שאם שמים מיליון וחצי איש בלי אוכל ותרופות ובלי חשמל וסיגריות בימים קרים הם לא ינסו לברוח ולהשיג אוכל. קראתי איפהשהו שכבר 68 חולים מתו מתו בגלל הסגר (גם על תרופות) ושיש 450 חולי סרטן שהטיפולים שלהם הופסקו. אחר כך יתפלאו שאנשים מצביעים בהמוניהם לחמאס.

העלינו לאתר מעין החדש שיר של אהרון שבתאי על עזה.

 

————–

 

למי שמתחיל עכשיו בהרפתקה, מאוד מומלץ להתחיל לקרוא את פרק 1 ואז 2 ו3. לטובת העצלנים ואלה שקראו ושכחו, להלן תקציר לקוני:

בפרקים הקודמים – תקציר

המחזה מתרחש ברפובליקת נשים שמנות שהוקמה בקווקז ב1962, בית לאומי לנשים שמנות מכל העולם, שבו יוכלו להאבק על זכויותיהן ועל כבודן. על אף שהמדינה היא סיפור הצלחה, לאחר שלושים שנה היא הופכת לדיקטטורה הנשלטת בידי עוצרת חסרת שם ומפלגה מיליטנטית.
המחזה מתמקד בשתי נשים צעירות, ביאטריס ומרי. ביאטריס היא בתה של שרה בכירה מהמשטר הקודם, שהוצאה להורג. על פי החוק היא חייבת ללכת בשיניים מושחרות וגלימה צהובה, אסור לדבר איתה ומותר לירוק בפניה. אלא שנערת הכפר מרי, מדברת איתה בחשאי, בניגוד לאיסור.
מקשיב לשיחתם גבר, עבד מין שמותר לו להסתובב ברפובליקה בלי זכויות, והוא מלשין עליהן לשירות החשאי. השוטרת לוכדת אותן, הן מתחצפות אליה ומותחות את החבל. והיא שופטת אותן למוות.
 
למחרת ביאטריס ומרי קמות כדי להיות מוצאות להורג. הן עוברות תהליך מגוחך, שכולל תפילה לעוצרת שמוכרזת כאל. מעט לפני שראשן נועד להיערף, השוטרת מקבלת הודעה שהעוצרת נרצחה והמשטר הדיקטטורי נפל. הן משתחררות. ביאטריס אומרת שתגמול למרי על כך שהיתה היחידה שדיברה איתה בימי האופל.

שוב מומלץ לקרוא את פרק 1 ואז להמשיך לפי הסדר.

רפובליקת הנשים השמנות – פרק ד' – בוגדת

 

מספר שנים אחר כך. ביאטריס, בלבוש מעצבים ועם עניבה, הפעם ללא שיניים מושחרות, יושבת לצד שולחן מהודר במשרד יוקרתי מאוד, עם לפטופ. מרי, נראית בערך אותו דבר, עם צעיף מהוה ומלוכלך מעט, נוקשת בדלת ונכנסת.

מרי: איזה משרד עצום! 
ביאטריס: קפה? שאגיד למזכירה שאת רוצה אספרסו קצר?
מרי: לא, שום דבר. חבקי אותי. (מתחבקות) חזק יותר. את ממש יפהפייה: ללא שיניים שחורות נוראיות. לא שמתי לב לפנים החלקות שלך, לעיניים הנוצצות.

ביאטריס: לפחות תורידי את הצעיף, תרגישי בנוח.

מרי מורידה: לשים כאן?

ביאטריס: יש מתלה (מצביעה על מתלה).
ביאטריס: עברו כבר כמעט? 10 שנים?
מרי: 11 שנים. 11 וחצי, זה היה בקיץ.
ביאטריס: זמן ארוך כל כך. הייתי ממש ילדה, כמעט שכחתי את הימים ההם. הימים הנוראים ההם, של העוצרת והמפלגה.
מרי: הימים לא עברו. המפלגה המיליטנטית שהעלתה את העוצרת שוב בשלטון. 
ביאטריס: הם השתנו. המפלגה הרבה יותר מתונה, אין כבר רציחות. אין מנודים בשיניים מרוחות במשחת נעליים. המפלגה כנראה מתאימה יותר בעיני האזרחיות לנהל את המלחמה. אני ואת מבינות מה הן שוות, אבל הן עלו לשלטון ברוב גדול.
מרי: הם הרגו את אמא שלך.
ביאטריס: אני מוכרחה לומר שהמפלגה גם טובה לעסקים. יש פחות בירוקרטיה, פחות מיסים לכל מיני בטלנים. הזמנים משתנים. לפני עשר שנים התרגשתי לשמוע מישהי אומרת את שמי, היום נשים בכל העולם לוחשות בקופה, 'ביאטריס'. השם שלי הפך למותג. התעשרתי.
מרי: בגלויות השנה החדשה, סיפרת שאת גרה בארמון. אבל לא האמנתי שהוא רחב ידיים כל כך.
ביאטריס: כן, ענק, אני מעט בודדה כאן. את הפיצויים מהמדינה השקעתי ברשת חנויות קצף אמבט בינלאומית. בגלל המלחמה, מזל שפנינו לחו"ל, כי כל הנשים בחזית. היום, נשים שמנות בכל העולם עושות אמבטיה עם 'ביאטריס'.
מרי: אני כל כך שמחה לשמוע שהסתדרת.
ביאטריס: תוכלי לעבוד אצלי בתפקיד ניהולי בכיר. נוכל להיות חברות שוב.
מרי: אני מורה בכפר שלי.
ביאטריס: אתן לך לנהל איזור, יבשת. תקבלי את אפריקה.
מרי: אין מישהי שתחליף אותי בכפר. ועדת הכפר שלחה אותי ללמוד באוניברסיטה וחזרתי עם תעודת הוראה. אם אעזוב, מי ילמד את הילדים? אני המשכילה היחידה בכפר.
ביאטריס: אני מדברת איתך ברזולוציה אחרת. את צריכה להבין שזו רשת עצומה. כל שבוע אנחנו פותחים סניפים. השבוע זה קייפטאון. בשבוע הבא פותחים שני סניפים: בסייגון ובפיטסבורג. — טוב, מה רצית? בשביל מה צצת פתאום אחרי 11 שנים?
מרי: אמרת פעם שתוכלי לסייע לי. לא חשבתי שאצטרך את הטובה שלך, אבל עכשיו…
ביאטריס: את צריכה סיוע כספי? אין בעיה.
מרי: כן. תודה. לא חשבתי שזה יקרה, אבל כן.
ביאטריס: אני מבינה. (שולפת פנקס צ'קים וחובשת משקפי ראיה) ניתוח? לימודים? הימורים?
מרי: זה לא עבורי. בוא נאמר, מטרה חשובה.
ביאטריס: והיא?
מרי: עדיף שתתני את הכסף בלי לברר.
ביאטריס: אני לא נוהגת לעשות דברים בלי לדעת מהם.
מרי: אם תדעי, את יכולה להסתבך. אני כבר פעם אחת כמעט והובלתי אותך לאסון, עם הפה שלי. מה שאני מתכננת עדיף שלא ייוודע לאיש. זה נושא רגיש מאוד.
ביאטריס: לך כמובן אין מה לדאוג, פי סגור.
מרי: האם אין סיכוי שתתני לי כסף בלי שאחשוף את הסוד?
ביאטריס: עם כל אהבתי, לא אוכל לסייע בלי זה. את חייבת לומר לי מה את מתכננת.
מרי: ובכן, אני צריכה את הכסף בהקשר של מה שדיברנו קודם: המפלגה המיליטנטית.
ביאטריס: כן.
מרי: לא אגיד יותר.
ביאטריס: ו?
מרי: אני מעוניינת לנסות לעצור את מהלך העניינים במדינה, במיוחד את נושא פצצת האטום, בדרך היחידה האפשרית, בעצם.
ביאטריס: והיא?
מרי: (פאוזה) בהרים שליד הכפר שלי מתארגנת מחתרת. יש כבר חמישים אנשים אמיצים שמוכנים לפקודה. אבל מחתרת צריכה כסף. נשלחתי לגייס ממך.
ביאטריס: מהפכות? מחתרות? חשבתי שהימים האלה נגמרו. היום זה עידן כוחות השוק.
מרי: אני חייבת להציל את המדינה מעצמה. ההנהגה עומדת להשליך פצצת אטום על רוסיה, את יודעת.
ביאטריס: כן, זה כתוב בכל העיתונים.
מרי: זה יהיה נורא אם נפציץ את רוסיה.
ביאטריס:  אבל רוסיה כבשה לנו חלק ארץ נכבד במערב, והקרב לא זז כבר כמה חודשים. ההנהגה אומרת שאין ברירה, חייבים להשתמש בפצצה. צריך לסמוך עליהן, הן מבינות במלחמה. הרי כולם מסכימים עם זה.
מרי: הרי רק לפני שנה כבשנו את דחאסטן מהרוסים וכולם כאן הריעו.
ביאטריס: אני לא מבינה בזה. גם את לא. תני למומחיות לטפל בזה.
מרי: אני רוצה להקים מחתרת נגד הממשלה, שתפריע למלחמה, שתעצור את פצצת האטום. אם נזרוק על רוסיה פצצה, הרי הם יהיו חייבים להחזיר בפצצת אטום.
ביאטריס: גם אני לא מתלהבת מזריקת הפצצה, מלחמה רעה לביזנס. אבל הפתרון הוא לא טרור.
מרי: אין דרך אחרת.
ביאטריס: את תקימי חזית שניה בזמן מלחמה. זה נורא.
מרי: כך נוכל לשמור על חיינו. הברירה היא השמדת מוסקבה והשמדתנו שלנו.
ביאטריס: אבל גם לפי התכנון שלך ימותו אנשים. את תזרקי פצצות.
מרי: יש בקווקז פתגם ישן, שמעתי את זה ממישהו שאיכשהו נשאר כאן, גבר, שומר יער זקן. הוא אמר לי כשגודעים עץ, הוא מועך את הפרחים. הרעיון הוא לקרב את הפלת המשטר. כן, יהיו אנשים שישלמו מחיר, לצערי.
ביאטריס: אם את הורגת, מה מבדיל בינך לבין המפלגה המיליטנטית? גם הם מעכו פרחים.
מרי: הם מובילים את כולנו להשמדה, אני רוצה להפסיק את המלחמה הטפשית הזו. איך עולה בכלל בראשן המחשבה להשתמש בנשק אטומי?
ביאטריס: אתן פועלות לבד?
מרי: לא.
ביאטריס: יש גופים שעוזרים לכם?
מרי: עדיף לא להיכנס לזה. אני לא רוצה להתווכח על פוליטיקה, רק לקבל טובה אישית.
ביאטריס: מי עומד מאחוריכם?
מרי: הם, הרוסים, אין לנו ברירה.
ביאטריס: זה לתקוע סכין בגב לחיילים בזמן קרב. אני יכולה עוד להבין בחורה שמשתמטת מהמלחמה, כדי למחות. גם זה בעיה, כשאחרות משרות במקומה, אבל ניח
. מה שאת מציעה זה להצטרף לאויב שלנו. את אוהבת את הרוסים? את בעד האויב?
מרי: חלילה, הם אוייביי. מדובר אחרי הכול בגברים, שְרַצים סוסיים, זינים מהלכים, אימבצילים עם צחנת זיעה, נימולים מוכי שחין, פרונקלים מגובננים, חלאות קטטריות, מתעקשי לשכב מלמעלה, אנסים קֵרִיליים. הגברים הרי אשמים בשואה, בעבדות, הם חיסלו את האצטקים, את הארמים, הרגו את ישוע המסכנה. איך הכניסו מסמרים למשמניה.
ביאטריס: אבל את רוצה את עזרתם לעשות פיגועי טרור נגד המדינה, עם כספי שלי, כסף מקצף אמבטיה 'ביאטריס'?
מרי: כן.
ביאטריס: זו בגידה, מרי היקרה. תמיד אהבתי את המדינה, גם כשהייתי סמוכה למות בגיליוטינה, עדיין אהבתי את המדינה. כשרקקו עלי ברחוב, המשכתי לאהוב את מדינתי, את רפובליקת הנשים השמנות.
מרי: אבל גם אני אוהבת את המדינה: אני רוצה להציל את הרפובליקה מסופה. על כל פנים, את לא חייבת להסכים איתי, אני רק רוצה את הכסף.
ביאטריס: באיזה סכום מדובר?
מרי: סכום מזומן של מאה אלף דולר. לא צ'ק.
ביאטריס: זה סכום גדול. אין לי אותו בכיס.
מרי: אני יודעת.
ביאטריס: אני חייבת לחשוב על כך עוד. ניפגש כאן, מחר בדיוק, באותה שעה.
(לוקחת צעיף ויוצאת)
מרי: הפנים שלה צהובות, הן שונות. ידה יבשה וסדוקה. היא מלאת חרדה. היא אדם שיש לו מה להפסיד, לא ביאטריס עם הכובע עמוס הבּדָלים. אז רק רצתה שיקחו ממנה בדלים, כיום היא רק מפחדת שיקחו ממנה. אלמלא מה שקרה ביננו, הייתי אומרת שהיא תבגוד בי, תלשין עלי. אבל עלי להאמין.

 

והנה הפרק האחרון

 

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: