רפובליקת הנשים השמנות – מחזה פוליטי בהמשכים, פרק 3: הוצאה להורג

שוב אפתח בתודות למגיבים מחממי-הלב באימיילים וברחוב ואף לאדם המסתורי שטוען כי למד איתי בתיכון מקיף ד' בבאר שבע ולא מוכן להזדהות. מאוד כיף לשמוע תגובות טובות. אני כתמיד חסר כל-הבנה בחומרים שלי, הנחתי שזה טקסט כבד מאוד. אבל אנשים חושבים שהוא מצחיק. אני חושב שבעיקר הפרק האחרון, פרק 5, קצת עכור.

אני מציע לעוד כותבים לנסות את שיטת הסיפור בהמשכים, שמוכרת מימים ימימה, וקצת נעלמה בתקופת "הטעם הטוב". ולעשות את זה כמוני – בלי תיווך של יחצ"נות דורסנית ויצירתית-מדי או הוצאת ספרים, אלא בשביל הקוראים וההנאה, עניין שקצת נשכח בתקופה הזו של סמנכ"לי השיווק השולטים בעולמנו התרבותי.

למי שהגיע לכאן בטעות, חיוני לקרוא את פרק 1 ואז 2.

 

רפובליקת הנשים השמנות – מחזה לשלוש שחקניות שמנות וגבר יפיוף מתחלף

חלק ג' – ההוצאה להורג
 
שתי הבחורות ישנות בתא המעצר, חבוקות. הן מתעוררות.

ביאטריס: היה כל כך טוב להרגיש גוף לידך כשאת ישנה. לדעת שמישהו בעולם מחבב אותך.
(מלטפות זו את פני זו)
מרי: אני פשוט לא נרדמתי. השטיח הזה ארוג פשפשים ומקקים שתִי וערב, זה על זה, בכמה שכבות, כמו ופלה של חרקים. השטיח הזה ראוי למחקר ביולוגי מקיף. תזכירי לי, העוצרת סגרה את תחום הביולוגיה?
ביאטריס: לא, חיסלו רק את מדעי הרוח. הביולוגיות טובות לכלכלה, לא יעשו להן כלום. הן מייצרות נשק ביולוגי וגם חברת התרופות שלנו גדלה מאוד.
מרי: אנחנו לא מועילים לצמיחה, כנראה.
ביאטריס: אני דוקא כן.
מרי: במה את מועילה?
ביאטריס: לפני שצבעו לי שיניים לשחור, למדתי מינהל עסקים. הייתי אפילו מצטיינת דיקן. יכולתי להועיל קצת אפילו בתקופה הזאת. האמת היא שחלמתי ללמוד פרסית עתיקה.
מרי: דוקא זה?
ביאטריס: היה משורר בשושן בשם חפיז שכתב 'איזהו עושר? שק לשפתי אהובתך ובוז להדר מלכות' — אולי זה טפשי, אבל רציתי לקרוא את חפיז בשפת המקור, והיתה מגמה טובה לפרסית עתיקה.  
מרי: ולמה לא למדת?
ביאטריס: אמא שלי אמרה שצריך משהו ביד, שאי אפשר לעשות עם זה כלום. מה אעשה עם פרסית עתיקה? אז ויתרתי.
מרי: גם עם מינהל עסקים לא תעשי כלום בחיים כבר. (ביאטריס צוחקת) טוב, אולי זה באמת היה מטופש לשוחח אתמול. אני לא רוצה למות, בסך הכול. הייתי צריכה להתאפק. הכנסתי את שתינו לבוץ עמוק.
ביאטריס: תדעי שהשיחה הזאת היתה הרגע המאושר בחיים שלי, למרות ש…. — את פוחדת?
מרי: לא. הגיליוטינה לא מפחידה אותי. זה קרש וכמה סכינים.
ביאטריס: והמוות?
מרי: לא. אני פשוט לא מעוניינת בו. המוות… הוא מאוד לא לעניין. לא אכפת לי על הצוואר שלי באופן מיוחד. יש כמה מיליארדים כאלה – סחורה די זולה. איך קוראים לזה במנהל העסקים שלכם? קומודיטי. זה כמו התירס שאני קוטפת היום. עוד צוואר, פחות צוואר. ומתירס אפשר להכין פופקורן.
ביאטריס: אני פוחדת מאוד. אין טעם להכחיש את זה. הביציות שלי משקשקות. גר-גר-גר.
שוטרת: טוב, הרגע הגיע, בנות. זו הזדמנות לשלב שנקרא טקס התוודעות אחרון, על פי החוק וטוּב הלב של העוצרת.
מרי: התוודעות?
שוטרת: סקס. הבאתי את העבד. אתן מוזמנות להתחיל. עבד, פה גדול!
ביאטריס: זה הבחור מאתמול?
שוטרת: אולי. אני לא מבדילה.
מרי מכריחה אותו לרדת למרי.
מרי: יא מלשן. טוב, פעם אחרונה. (מורידה מכנסיים, הוא יורד לה)
שוטרת: ועכשיו הנאשמת מס' 2.
ביאטריס: אני מעוניינת לוותר על זה. אתה לא חייב.
שוטרת: מה הכוונה? זה חלק מכללי הטקס. יש פרוטוקול.
לוקחת אותו בשיער ומכריחה אותו לרדת לביאטריס.
ביאטריס: אתה לא חייב. אם אתה לא רוצה… מממ… מעולה.
בחור מרים ראש ומתנשף.
ביאטריס: רצית? תנו לו מים.
(שותה מים ומשתעל)
שוטרת: חנקת אותו. עכשיו הוא יעשה פה פיפי על הבמה. צא.
(זוחל החוצה)
מרי: בואו נמשיך למנה העיקרית. אני רוצה לסגור את זה מהר. דחיה של המוות לא תעזור לנו ולא לך.
שוטרת: אני רוצה להגיד לכם משהו, אבל שלא ייצא מהחדר.
ביאטריס: כן.
שוטרת: אתן בוגדות, אתן חלאות, אתן מתנגדות להוד מעלתה הרחומה, אבל אני מאוד מעריכה אתכן. אני מתנגדת למה שעשיתן, אבל יש לכן אומץ ועקרונות. אני מצדיעה לכן (מצדיעה).
מרי (מצדיעה חזרה): את יכולה להפסיק. תודה. מה יוצא לנו מזה?
שוטרת (חוזרת לטון נוקשה) שום דבר. (נותנת סטירה למרי) עכשיו שלב ב'.
מרי (קצת משועשעת): הגיע שלב ב'.
שוטרת: שלב התפילה. אתן מוזמנות להתפלל לאל, על פי הפרוטוקול כמובן. (רעש בחוץ) אסגור את הדלת, יש המון רעש בחוץ. חשוב לי שתתרכזו. לעשות את זה מכובד.
(מגיעים מול תמונה גדולה של אישה סתמית)
מרי: העוצרת מחליפה את ישו?
שוטרת: כן, זה נוהג חדש, רפורמה בדת. ישו מוצתה, לפי העוצרת, ישו נתנה לאנשים רעיונות לא פוריים, לא מוטי-צמיחה. מעכשיו, העוצרת החַנונה דואגת ישירות לנשמות המאמינים בכנסיות ברחבי הרפובליקה. זה אמור להפוך את הכנסיות לעדכניות ויעילות יותר – מאז שזה קרה, הכנסיות מוצפות.
מרי: ממש אין מקום לזוז שם.
שוטרת (מסתכלת עליה בכעס): אם כן, יש לכן עשר דקות מול העוצרת, בדיוק. הביטו במנהיגה הדגולה, אֵם האומה, אולי משהו יוקרן על נשמותיכן הטועות, הבוגדניות, הקוויזלינגיות. אתן יכולות לכרוע ברך.
מרי: את מדברת כמו כומר.
שוטרת: כן, היו קיצוצים בשירות הציבורי. אני כומר.
בינתיים השוטרת מושכת חוט ולהב הגיליוטינה עולה.
 
מרי: שמעי, גברתי, אנחנו מוותרות על התפילה לישו החדשה. תהרגי אותי בלי דיחוי.
ביאטריס: תפילה לא תפילה. תמלמלי משהו. נרוויח קצת זמן. תני לי חיבוק. חיים, עוד קצת חיים.
שוטרת: זה הנוהל. עשר דקות תפילה. ככומר אני מנחה אתכם לחשוב על החלומות שלכן.
מרי: לא הייתי מתנגדת לנקניקיה וקפה. סליחה, כומר, אין ארוחה אחרונה? זה הנוהל שאני שמעתי עליו. ממתי מוציאים להורג בלי סעודה אחרונה, בקשה אחרונה?
שוטרת: היו יותר מדי הוצאות להורג השנה, זה יצר עומס על התקציב. את מכירה אנשים? זה חארות. הם זללו בלי חשבון על חשבון משלמות המסים. אכפת להם שיש קיצוצים? כל אחד חושב על עצמו. לקחנו חברת ייעוץ כלכלית מארצות הברית, מקינזי, והמסקנות שלה היו חד משמעיות – לבטל את הסעודה האחרונה.
ביאטריס: מה אמא שלי אכלה? שרת הפנים?
שוטרת: מממ… תני לי להיזכר… אישה גבוהה, עם שיע
בצבע של עורב? פאנקייק.
ביאטריס: היא תמיד אהבה פאנקייק.
שוטרת: כן, היה שם קוקוס. יש לכן עוד 3 דקות.
מרי: תפגשי בקרוב את אמא שלך.
ביאטריס: אני לא מאמינה בשטויות האלה.
מרי: גם אני לא. אבל זה מה שאומרים. (לשוטרת) סלחי לי שוטרת, על פי דת העוצרת, יש עולם הבא? או גם זה בוטל בקיצוצים?
שוטרת: אני קולטת את הציניות שלכן. אבל אם אתן שואלות ברצינות, אענה ברצינות. עברתי הדרכה לכמורה בדת הרפורמה.
מרי: כן, ברצינות. יש העולם הבא?
שוטרת:  זה לא קוּצץ, נראה לי שזה תחום שנמצא בגדילה וצמיחה. פתחו כמה כאלה חדשים. העוצרת תומכת בפתיחת התחום של העולם הבא לתחרות. תחרות שווה ייעול שווה צמיחה, אמרה העוצרת.
מרי: כל הכבוד לעוצרת.
שוטרת: רק שתדעו שיש לכן 2 דקות עד הגיליוטינה. אתן לא נראות לי קולטות את העניין.
מרי: אולי נגמור עם זה. אני משתגעת. אני מוכנה לוותר על הזמן הזה. תגידי כל דקה, עכשיו?
שוטרת: כל דקה ובדקה האחרונה כל עשר שניות ובסוף ספירה לאחור. זה הנוהל.
מרי: כמו בסילבסטר?
שוטרת: משהו כזה. דקה ארבעים.
(מסתכלת בשעון)
ביאטריס: וזה עדיף על סילבסטר. בסילבסטר כל המסיבות גרועות. עדיף להישאר בבית.
(טלפון)
שוטרת: שקט. מצטערת, זו המפקדת שלי. תוכלי להחזיק. עם שתי ידיים.
(נותנת למרי את החוט של הגיליוטינה)
מרי: קצת חוסר נימוס. דברי איתה אחרֵי. בואי נסיים עם זה. הולך לי כל הבוקר. את יודעת מה, אני לא מחזיקה.
שוטרת: אני בטלפון. (נלהבת) מה את אומרת?! את מותחת אותי.
ביאטריס: אני אחזיק.
שוטרת: תסתמי. (לטלפון) מה? כן, המפקדת. (מופתעת) ב-א-מת? ומי יהיה עכשיו? את הראש? יורקים על זה, המפקדת? בכיכר? הגיע הזמן. הגיע לחלאה, לכלבה הרזה.
שוטרת:  יש לי חדשות טובות לכולנו. הרגו את העוצרת הבוקר, היתה הפיכה עממית נגד הזונה הכחושית והמפלגה המיליטנטית.
ביאטריס עוזבת את החוט.
מרי: אבל עד לפני רגע…
שוטרת: יש חנינה כללית. הבנות שורפות את הפסלים שלה ושוברות את הגליוטינה. העידן השחור תם.
 
השוטרת לוקחת את התמונה ומכה בה בפטיש. מפילה אותה על הרגל של ביאטריס.
 
ביאטריס: זה כאב.
שוטרת: סליחה, בואו נחגוג! בוא, בחור, עוד סיבוב.
המסכן יורד לה והיא מתענגת.
ביאטריס: אמרתם שיש חנינה. תעזבי אותו.
השוטרת: שניה. אני כאן עסוקה.
מרי: אני חוזרת לכפר, אבל הברית בינינו תישאר לנצח.
ביאטריס: לנצח. עד יום מותנו. הלוואי ואוכל לגמול על שסיכנת את חייך כדי לדבר איתי.
מרי: אל תדברי שטויות. לא קרה כלום בסוף. ניצחנו.
ביאטריס: כן, זה מצחיק לומר, ניצחנו.
שוטרת: ניצחנו.
מרי: מה את מתערבת. מה ניצחת פה?
שוטרת (נלהבת): בואו נלך שלושתנו לכיכר העיר. עכשיו אנחנו חברות. ניצחנו.

פרק 4 (לפני אחרון) עלה.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: