פולמוס תרבות: על עצומת עגל הזהב (תגובות 18 בינואר 17:30)

משחקנית נחמדה שנשקתי לה פעם ברחוב יהודה הלוי, הגיעה באימייל עצומה מעניינת. היא נשאה את הכותרת "עגל הזהב הוא לא פרה קדושה" ונועדה לעצור את התדרדרות מצב התרבות. קוראי הבלוג המסורים יודעים שגם לפי דעתי, התרבות בישראל היא מאובנת, חנפנית, מנותקת מהסביבה ולעתים קרובות משמימה ולא אומרת דבר על חיינו. לכן פניתי נלהב לאתר העצומה ורציתי לראות איך זו תוקפת באומץ את הנושא. שמא אחתום עליה את שמי באופן החשמלי.
 
אבל עצומת האינטרנט לא אומרת דבר. אין בה אזכור של השמרנות והאיבון של מוסדות התרבות, שהפכה אותם ללא רלבנטיים. לא מוזכרים יוצרי המוזיקה שפוחדים לכתוב שיר שעוסק למשל במלחמת לבנון השנייה, מלבד שירי אבל סתמיים וגרפומניים (מוזיקאי מוערך הסביר לי שרצה להופיע בערב בעד סרבנים וקיבל טלפון מתחנת רדיו צבאית כלשהי לא לעשות את זה. ויש לו ילדים וכו'). ואין אזכור למילה 'הפרטה', שהיא המהלך המרכזי שעוברת התרבות והחברה הישראלית.
העצומה הזו, שלא אומרת דבר וחצי דבר מלבד השמעת קולות נהי, מזכירה לי אנשים שמדברים על ערכים. בדרך כלל משמעות המילה 'ערכים' היא… מממ… כלום, אולי שמירה על הקיים ושנאת עניים. הרי הטילים מרטשים את הרגליים של האנשים ולא פוגעים באיבר הקרוי "ערכים". גם אדם שקשה לו לחמם את הבית, המילה "ערכים" לא תסייע לו להדליק את התנור או לקנות גרביים חמות בסופר.

העצומה מדברת בגנות דלות לשונית, אבל מעניין שבראש ובראשונה ליוצרים שהגו את עצם העצומה מוזכרים אומנים, שהם בניגוד לאמנים, אנשים שמייצרים קרמיקה ובובות עץ. האם זה מה שחסר במדינה? מעצורי דלת משוחים לקה נוסח נחלת בנימין?
אידיאל התרבות המוטח מעצומת הזהב מנותק מהמצב בישראל. הרי איך יכולה להיות תרבות בריאה עם מצב כזו של הבדלים גדלים בין עשירונים והרג יומיומי?
בעצומה נכתב "לצורך כך אנו מקימים פורום יוצרים רחב ככל האפשר אשר ישא קולו מעל לקולות המלחמה והפוליטיקאים(…)". חשוב לומר: המלחמה הזו אינה קול. אנשים באמת מתים ונפצעים בה, בתים נהרסים בה, עצים נעקרים בה. זה לא רק שידור בסי.אן.אן, שאפשר להחליש כי אוכלים עכשיו. פורום היוצרים הרחב המתואר כאן צריך לא לצעוק מעל הקולות של הפצועים וההרוגים, אלא נגד או מול הקולות של הגנרלים. זה התפקיד של תרבות בימים אלה. לא לכסות בלקה על הרצח, כפי שהיא עושה עד כה, אלא לנסות להילחם בו ולעצור אותו.
אני בטוח שהעצומה יוצאת מתוך כוונה טובה של אנשים טובים, מוכשרים ומודאגים. אבל איני מבין מדוע המטיפים לעובי לשוני משתמשים במילה 'אקט' ולא במילה העברית 'פעולה'? אזכור המילה 'פרה קדושה' בכותרת מעידה כאילו מארגני העצומה האמיצים הנה עומדים לשחוט פרה קדושה, אך בתוכן העצומה הזו אין לא פרה קדושה ולא פרד קדוש אלא ניסוח פתלתול ועקלקל כמו "אין אנו מתיימרים או מתעכבים לפענח בשלב זה את מכלול הסיבות והנסיבות שהביאו לרזון התרבותי- כפי שאנו מבחינים בו היום". אז מדוע אתם מעלים עצומה, אם אין לכם יומרות או אינכם יודעים את הסיבות והנסיבות?
מטרת העצומה היא "השבתה (של התרבות) אל המסלול בו תזכה לגדול". אם השאלה היא כמותית, התרבות בישראל נמצאת במצב לא רע. לפחות בתחומים שאני קרוב אליהם: בזכות כתבי העת החדשים, מאז שנות השבעים השירה לא היתה מעניינת כל כך, וכמובן נקראת כל כך, על אף המדורים הספרותיים בעיתונים היומיים שמאוימים מההצלחה; הקולנוע הישראלי, הדרמתי והתיעודי, מלא חיים ומגיע להישגים; וגם האמנות הפלסטית עומדת בשיאה מבחינת היקף, הכרה עולמית, עניין ודיון ציבורי וכו'. במוזיקה אכן יש משבר של מכירות, שהוא עניין עולמי, אך מולו עליה גדולה בגיוון שלא היתה מעולם. פעם תערובת אסקוט נחשבו אינדי, היום יש לך כמה להקות סקא מתחרות.
העצומה סותרת את עצמה: על אף שאנשי העצומה לכאורה מתנגדים (כנראה) לתרבות הרייטינג, הם מעמעמים מסרים בנוסח של מפלגת המרכז, ופועלים בדרך רייטינגאית של בקשת הצעות מטוקבקיסטים. אני רק מקווה שלא יעשו קבוצות מיקוד בנוסח ערוץ 2.

וכצפוי, רבות מההצעות שהתקבלו באתר העצומה פשיסטיות (בכך לא אשמים המארגנים). מישהו, למשל, מגדיר תרבות כקינוח בסוף סעודה – הרי תרבות שהיא קינוח היא פעמים רבות בידור, לאמנות יש יסוד מתנגד וקיצוני, היא לא עוגה עם קצפת ודובדבנים, אלא אם זורקים אותה בסוף בפנים של מישהו. וחשוב לציין שאיני מתנגד לעצם קיומו של בידור, או לקינוחים, וממליץ שלא בהקשר לנושא על עוגת הג'רבו במרסנד.
חלק מההצעות טובות, אך רובן מפחידות למדי, ועיקרן טהרנות וחזרה ריאקציונרית אחורה ל"ימים הטובים", גם בהצעות איש לא מדבר נגד הפרטה או בעד ריבוי וגיוון, אלא להפך: להחזיר את 'ודיֶק', להקים תחנת רדיו עם פלייליסט דורסני נוסח גלגלצ אבל של מוזיקה איכותית, להחדיר יותר אנשי עסקים לתחום התרבות, ולהפריט עוד יותר את התרבות, "לדעתי צריך ליצור כמה שיותר רצועות נוסטלגיה כדי למשוך את הילדים לאיכות של שנות השבעים השמונים ותהשעים המוקדמות" (הטעות במקור), כותב מישהו; "להרים 2 תחרויות ארציות במערכת החינוך: 1) תחרות איות. 2) תחרות נאומים. עם ספונסורים מתאימים ועבודה נכונה זה עוד יהפוך לריאליטי…" מציעה מישהי; "בתור התחלה ההיתי מציע "לחזור לשורשים" כשעוד היתה אידיאולוגיה ציונות והכי חשוב דאגה לזולת כשנפנים ערכים אלו מחדש נוכל ליצור דברים טובים בשביל עתידנו ועתיד ילדנו", כותב ברנש (הטעויות במקור). "חוק ענישה אוטומאטית על זיוף תעודות ותארים אקדמיים ואחרים (או יצירת מצג שוא שלהם). ענישה ברמה של פיטורים ופגיעה בפנסיה", מציע אדם יצירתי.  אם הצעות כאלה, ודאי שעדיף המצב הנוכחי, האנומלי.
 
אני קורא מה שכתבתי ונבהל מעט. הגזמתי כהרגלי בתקיפת העצומה הזו. למרות מה שכתבתי, אני משוכנע שהיא נוצקה מתוך רצון טוב וכאב אמיתי של יוצרים, ואני כן רואה כוונות כדבר חשוב ולא מאמין לפתגם 'הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות'. אני מניח שאם הייתי יושב על קרקרים עם מארגנות ומארגני העצומה, היינו בוודאי מסכימים על נושאים רבים. הרי ישנן בעיות אובייקטיביות בתרבות, שבוודאי דחוף לשפר, ובראש ובראשונה מצב אובייקטיבי של מחסור בכסף וחלוקה רעה שלו, ועלייה של כח ההון. ובאמת, בראיונות עם המארגנים של העצומה הם מדברים על דברים שאני מסכים איתם, בעיקר לגבי התיאטרון, תחום שאני לא מתמצא בו, אף ששלחתי השבוע מחזה לפסטיבל עכו. לא אתפלא אם רבים מהחותמים והמארגנים (שאיני מכיר אותם ואת יצירתם, אולי הם מוכשרים מאוד) מסכימים פחות או יותר עם הדעות הפוליטיות שלי, ואולי הם אף חרוצים ממני בצעידה להפגנות ובוודאי חייהם מוסריים יותר.
הנקודה המרכזית בטענה שלי היא שניכר כי המארגנים ניסו להשיג כמה שיותר חותמים ולכן עמעמו את המסרים והניסוחים למשהו כללי וערפילי. כתבתי את הפוסט הזה כי כל בעיות התרבות מתגלמות למעשה בעצומה הפחדנית – המשת"פיות הזו, הצנזורה העצמית, העקֵרוּת. חוסר הקונקרטיות הזאת, האמונה שאם תכתוב משהו ישיר ומתנגד, שאומר משהו, העולם יקרוס מעליך. 
 
 
נוסח העצומה (אפשר לחתום בלינק):
 
זהו אקט ראשון שמשמעותו התפקדות –
…..
………….
……… אנו יוצרים במדינת ישראל בכל התחומים: אומנים, סופרים, מחזאים, משוררים, אנשי תאטרון, ציירים, פסלים, מעצבים, צלמים, אדריכלים ומוסיקאים – תומכים בפעולה למען עצירת ההתדרדרות התרבותית במדינת ישראל. אין אנו מתיימרים או מתעכבים לפענח בשלב זה את מכלול הסיבות והנסיבות שהביאו לרזון התרבותי- כפי שאנו מבחינים בו היום. בכוונתנו למצוא דרכים חוקיות לעצירת ההתדרדרות ולשיפור המצב. לצורך כך אנו מקימים פורום יוצרים רחב ככל האפשר אשר ישא קולו מעל לקולות המלחמה והפוליטיקאים, בעקשנות, בנחרצות, במסירות מתמדת. בכוונתנו להתערב ולהשפיע על המוסדות המתאימים ועל דרג מקבלי ההחלטות – בסלילת דרכים יצירתיות לשיפור מצבה העגום של התרבות והשבתה אל המסלול בו תזכה לגדול.
אחרי שהתפקדתם נא כנסו לפורום הרעיונות ב- http://www.atzuma.co.il/petition/mbc/2/

 

——–

תגובות אפשר לשלוח לי באימייל או דרך 'כתבו אלי' כמכתבים למערכת. ציינו אתר או בלוג אם אתם מעוניינים שהוא יפורסם. אם אתם לא מעוניינים, ציינו בפירוש שמדובר במכתב אישי. נשיקות.

 

 

איריס חפץ כותבת:

 לא הגזמת.

 

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: