מערכון הבליינד דייט מתוך טופי והגורילה, לכבוד שידור הסדרה בביפ + תוספים

היום, יום שישי, בעוד פחות משעה, ב21:45, יעלה לאויר החמצמץ של ביפ הפרק הראשון של טופי והגורילה, פרק סאטירי על המלחמה בעירק, תחת הנושא 'אמריקה', זהו אחד הפרקים היותר פוליטיים וחתרניים בסדרה הזו, שאני מקוה שתעשה רעש ותקבל ביקורות טובות, כמו זו. אם לאמר את האמת, אישית ממש לא מזיזים לי הביקורות, הרעש או הרייטינג, אני תמיד מעדיף ביקורות רעות, שהופכות אותך לחד יותר, מביקורות טובות שהופכות אותך לאיטי וכבד. וגם להנות מכשלונות מפוארים זה תמיד כיף, ראו מקרה פינג-פונג. אבל במקרה הזה, אני רוצה שביפ יבקשו עוד עונה, כי היה כיף לכתוב לתוכנית הזו, והדרך לעוד עונה קשורה בהצלחה כלשהי של התוכנית הזו.

לטעמי, טופי והגורילה יכולה להצליח מאוד או להתרסק לחלוטין, כי היא לא איזה העתק דהוי וחבול של פורמט אמריקאי או בריטי, אלא פורמט ישראלי מאוד, מזיע כמו פעיל ליכוד, שלא דומה לשום דבר כרגע, אפשר להגיד שהיא התשליל של ארץ נהדרת. גם את הסאטיריות שבה אפשר לפרש באופן הפוך, במקום לראות בתוכנית פרודיה על גזענות, מיליטריזם ושובניזם, אפשר למצוא בה גזענות, מיליטריזם ושובניזם. חוץ מזה, בישראל תמיד מפחדים מנונסנס, כאן העלילה היא מאוד לא נרטיבית וקופצת ממקום למקום, באופן סוריאליסטי, וההומור נמרח, אוונגרדי ונטול פאנץ', לעתים נוּגה. מה שאנשים בערי הלויין קוראים, הזוי.

 

הפרק כבר ניתן לצפיה באתר ביפ. ואחרי התגובות הטובות שקיבלתי על התסריט הקודם, הנה עוד תסריט מוזר של אחד הפרקים, 'מערכון הפגישה העיוורת'. אני חושב שבסוף ויתרו על החצי השני של הסצינה, וגם על פרדי שאמור היה להיות הפסנתרן האלמן.

אגב, המערכון מבוסס על מקרה אמיתי: ראיתי פעם בשירותים של פאב דוחה של צפונים מישהו שהפיל את תלוש המשכורת שלו והראה לאיזו נערת זוהר.

מערכון הפגישה העיוורת
 
טופי וגיורא "העץ" יושבים בפיאנו בר, סביב שולחן. פרדי ברקע מנגן ושר. שוקי הגורילה הוא מלצר.
 
טופי: אני פעם ראשונה בבליינד דייט.
העץ: אז נסי להנות.
טופי: מאוד נחמד לי איתך. יש לי ידיד שתמיד אמר לי שאני לא אמצא בחור אמיתי, כי יש לי ריח של סמבוסק. אבל הנה, נחמד לנו.
העץ: כן, כשפניתי אליך באינטרנט הרגשתי הרגשה מעניינת. ידעתי שתתאהבי בי. אני עכשיו עומד בפני קידום בחברה שלי. אוף, נפל לי לרצפה תלוש המשכורת שלי במקרה. אולי תרימי.
טופי מרימה את התלוש: וואוו, אתה מרוויח המון כסף. שלושים אלף שקל לחודש. כל הכבוד שאתה נשאר כל כך צנוע.
העץ: זה מזכיר לי שזה הזמן למכור את המניות. (לסלולר): תמכור, תמכור, תקנה. יופי תמכור. (סוגר) חמור, אני אפטר אותו.
מלצר, (שוקי): שלום, רוצים משהו?
העץ: כוס מים וסודה.
טופי: כוס יין אדום.
מלצר: אני ממליץ על צ'יליאני.
טופי: אני מעדיפה תוצרת השטחים. הידיעה שהשטח של הכרם היתה של פלסטיני זקן מחזקת את הארומה של היין.
העץ: אני יכול להחזיק את ידך? את בטח מתלהבת לגעת בי.
מגיע שוקי ומוזג יין לתוך כוס.
טופי: בוודאי. אני נמשכתי אליך מהרגע הראשון. אולי אחרי שנגמור לשתות, נקפוץ אליך הביתה לראות סרטים? (קורצת כמה פעמים, כרומזת על סקס).
שוקי: הכול בסדר? יש לך בעיה בעין? למדתי עזרה ראשונה.
העץ: טוב, חשבון, אני אשלם. אז נלך… לראות סרטים.
טופי: אני מקווה שיש אצלך סרטים לוהטים וארוכים? (קורצת)
שוקי: שמעי, יש לך טיק חמור. אני יכול לשים לך קומפרס.
טופי: אין צורך.
שוקי: שניה.
שם לה שקית תה על העין.
טופי: אוי, עשית לי כויה. תוריד את זה. זה מטפטף עלי. אתה הורס הכול.
שוקי: את עוד תודי לי.
חוזרים למוזיקה של פרדי. הצדדים מתאוששים.
טופי: עץ, תרביץ לו.
עץ: אני מצביע מרצ. אני לא יכול להרביץ.
טופי: תרביץ לו. אני אהיה עיוורת. אוי, אני לא רואה כלום.
שוקי: זה בסדר שאת עיוורת. הרי זה בליינד-דייט.
(צחוק מבוים של סיטקומים גרועים)
טופי: מאיפה הצחוק?
העץ: זו תוכנית סטירית. את צריכה לצפות לדברים כאלה.
טופי: אני פשוט שונאת משחקי מילים. פסנתרן, אולי סלואו.
פרדי:: כבקשתך, הגבירה הנאה.
הם רוקדים סלואו.
העץ: אפשר להניח לך יד על ה… (מכחכח) טוסטוס. (צחוק)
טופי: בדרך כלל מניחים בלי לשאול, אתה ממש בסדר.
העץ: אז אני הולך לשים לך תוך חמש שניות יד על ה… (בקול מפתה) טוסטוס. (צחוק)
טופי: אוי זה נעים שאתה נוגע לי ברגל. הי, אתה לוקח את המפתח, לאן אתה בורח?
העץ: אמרת שזה בסדר לשים לך יד על הטוסטוס?
(צחוק)
טופי: זה נורא גרוע הצחוק הזה ששמתם. נשמע כמו צחוק של מישהו מת.
פרדי: אוי, מישהו מת. איך את מזכירה את זה? אני אלמן. אשתי נפטרה. אני שונא אותך. זה מאוד פוגע מה שאמרת. (בוכה)
טופי: אתה אלמן? לא ידעתי.
פרדי: ברור, אני הפסנתרן האלמן.
יושב ובוכה. (אווו)
שוקי: פגעת בפסנתרן האלמן, תתביישי לך.
העץ: את מגעילה אותי. חשבתי שאני מאוהב בך, אבל אין לך רגישות למוות. יש דברים שלא צוחקים עליהם, סמבוסק.
הולך בכעס. ואז חוזר.
העץ: את תשלמי על הערב.

 

המערכון עלה לרשת.

—-

 

ראיתי עכשיו שמיכאל הנדלזלץ מחמיא לתחדיש שלי 'אפסטיז', שהענקתי לעשור שאחרי הניינטיז. חשבתי שזה כבר לא יתפוס. גם שאר המאמר שלו נחמד. הגיע הזמן להסיר את הכובע בפני המחדש העממי שהמציא את ה100מם. הנדלזלץ בתקופה טובה מאז שהפסיק לערוך את ספרים (וגם ספרים הארץ בתקופה יותר טובה. הערה כעבור שבוע: העורך דרור משעני עוזב. אני אחד שעושה מזל גרוע כשאני מחמיא).

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/941450.html

הוא מדבר על תחדישים שהם הכלאה של עברית ולועזית. וזו הזדמנות לבשר על חידוש נוסף שלי מהתקופה האחרונה, מעט פחות שימושי. החודש נשכרתי לכתוב שירים לתוכנית תעודה שבה המרואיינים שרים. מצאתי לז'אנר הזה, הדוקו-מוזיקלי, שם עברי (למחצה): דוקוזמר.

שמעתי השבוע על חבר ילדות, אדם מלא שמחת חיים וחצוף, טיפוס ציורי ומתריס, שמתחתן עוד שלושה חודשים ועובר לגור במודיעין. ליבי פשוט נפל. יותר מוסרי לגור כבר בשטחים. לא הייתי עצוב אם היו אומרים לי שהוא חז בתשובה או התאסלם. גם התאבדות תמיד נראית לי נתונה לשיקולו של האדם. אבל לעבור למודיעין? האם יכולתי לעצור את זה?

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: