אני בעד צ'אבס\ סמינה מאליק \ ספר חדש לאביה בן דוד + תוספת קטנה: המלצות קריאה לסופש

1.

הרבה כתבים שהתייחסו למשאל של הוגו צ'אבס, העבירו נתון לא נכון, כדי להציג את צ'אבס כהזוי או דיקטטור נורא. קוראי עיתונות בישראל עלולים לחשוב מקריאה במאמרים כאילו אותו הוגו ביקש לעצמו שלטון לכל החיים, ברוח הקיסרים נפוליון או בוקאסה. סוף לדמוקרטיה בונצואלה, בישר פרשן אחד.

מה שביקש צ'אבס להעביר (בין השאר) זה את ביטול הגבלת הקדנציות, כלומר מעַבַר למצב שקיים בישראל, למשל – שבה בן גוריון כיהן מספר רב של קדנציות, שאליהן הוא חייב כמובן להיבחר כל פעם מחדש. האם אי הגבלת קדנציות לראש ממשלה זו הבעיה בישראל כרגע שהופכת אותנו לחצי דמוקרטיה? ואם זה סוף לדמוקרטיה והוא דיקטטור, איך הוא הפסיד בבחירות דמוקרטיות על הנושא כשהעיתונות כולה נגדו?

סבר פלוצקר, איש שתמיד שוחה פרפר במספרים ובחשבונאות, ציין כאילו 76 אחוז התנגדו לצ'אבס. שוב חוסר אמת. התוצאות היו צמודות מאוד, 49:51. מסתבר שפלוצקר ספר גם את האנשים שלא טרחו להצביע. מה שנקרא, התאמת נתונים יצירתית.

כך הוא עשה גם בנתונים המציגים את הורדת האבטלה בימי צ'אבס, ואת הצמיחה הגדולה בכלכלה וביעור האנלפבתיות בשאר המאמר, שאותן הגדיר ככשלון. הוא הגדיר בהתנשאות מסויימת את הצלחתו כדמות פופולרית בכך שהצלחות כאלה "ייתכנו במדינות בעלות פרופיל השכלתי נמוך". מדובר בעיתונאי חרוץ, בקיא ובעל ידע, אך כשמדובר בצ'אבס מחשבון הכיס שלו ושל אחרים מתחיל לחרוק.

הנה הנתונים של הארץ:

ההשקעה הממלכתית ברווחה גדלה מ-8.2% מהתמ"ג ב-1998 ל-13.6% ב-2006. צ'אווס השיק סדרה של יוזמות, "מיסיונים" כפי שהוא מכנה אותן, בתחומי החינוך, הבריאות והדיור. כך לדוגמה, ב-1998 היו בוונצואלה 1,628 רופאי משפחה, וב-2007 קפץ מספרם ל-19,571; ב-1998 היו בוונצואלה 417 חדרי מיון, לעומת 721 ב-2007; 67% מהאוכלוסייה נהנו ב-2005 משירותי חלוקת מזון בבתי תמחוי, ושיעור העוני צנח מ-55.1% ב-2003 ל-30.4% בסוף 2006.

בונצואלה מתקיימת כרגע מהפכה סוציאליסטית יחידה מסוגה, תוך שמירה על דמוקרטיה וללא שפיכות דמים מצד צ'אבס (חוץ מנסיון הפיכה אחד שהאמריקאים והמעסיקים הגדולים ארגנו עם ערוצי הטלוויזיה שבידיהם). העולם כולו נלחם באפשרות של הפעולה ההפוכה לניאו-ליברליזם. כלומר, החזרה של רווחי הנפט לאזרחי המדינה שממנה נמצא הנפט (זה לא טבעי, כנראה). כלומר, נסיון להחליש את החברות הרב-לאומיות ולחזק את החברות המקומיות. כלומר, פתיחת סופרמרקטים זולים לעניים. כלומר, העברת שטחים לחקלאים שלהם, תוך פיצוי בעלי השטחים. כלומר, פתיחת ערוצי תקשורת שלא נשלטים על ידי הון. אם מישהו יכול להשיג את בז"ן מהמדינה במחיר לא-מחיר, מדוע בז"ן, אותו ברווז שמן מטיל ביצי זהב, לא יכולה להישלט על ידי המדינה תמורת פיצוי לאותו ברנש?

מדוע אף עיתונאי כלכלי לא מזדעזע מההפרטות המושחתות הנוראיות המתרחשות באוזבקיסטן למשל, על ידי דיקטטור רצחני, שאליהן הייתי עד, ולעומת זאת עוקבים אחרי סעיף זעיר (ורק קצת בעייתי) בחוקת ונצואלה בזכוכית מגדלת? התשובה היא שהמודל הונצואלי הצ'אבסיאני, שהוא לא מושלם, הוא התחלה של פעולה חשובה שצריכה לקרות גם בישראל, במצרים, ברומניה – ובעוד מדינות שבהן הארץ הופכת עשירים לעשירים יותר ועניים לעניים יותר, שבהן יזמים גונבים את המדינה. גם בארצות הברית, אגב. מדוע שחינוך לא יהיה לכולם? מדוע שעניים לא יקבלו תרופות ולא ינותחו – האם זה מוסרי שילדים לא יקבלו טיפול רפואי טוב כי הם נולדו לאבא עני? מדוע אדם שעובד קשה לא יוכל להתפרנס בכבוד?

האם אני מבקש כאן משהו גדול, מהפכני, מזעזע, מנתץ פרה קדושה? לדעתי מדובר בדרישת יסוד, סוציאל-דמוקרטית.

במקום להתמודד עם האתגר, מעדיפים להציג את צ'אבס כאידיוט, חולה רוח והזוי. עדיף לשכבת הזהב הדקיקה המרוויחה מהניאו-ליברליזם הקיים בישראל או בעולם לחנוק כבר עכשיו את הניסוי הזה, שבינתיים מצליח למדי (הצמיחה בונצואלה עצומה, האבטלה ירדה והחינוך מתרחב), והם מפיצים מיני סיפורים ובדותות שיפחידו את הציבור, אף שחלק מהביקורת מבוססת על דברים נכונים ובעייתיים ואני מתנגד לדברים מסויימים שעושה צ'אבס. אני נגד הסעיף במשאל המתיר אפשרות של מעבר לחוקי חרום, וגם מקדנציות ארוכות איני מתלהב ואף מסגירת תחנת הטלוויזיה הפרטית שעודדה את ההפיכה הצבאית הקודמת נגד צ'אבס. אבל מדהים שכשמדובר בונצואלה אנשים לוקחים זוטות מתוך דבר גדול וחיובי ומבקרים אותן ברעש גדול.

 

דוגמא קטנה למשל. בונצואלה נעצרה לפני חודשיים משוררת בת 23 שכתבה שירים ללקוחות בסופר על כך שהיא רוצה להיהרג על המלחמה נגד המשטר הסוציאליסטי. הדבר זעזע את כל העולם, כי מדובר בכל זאת רק בטקסטים. בכל העיתונים קראו לשחרר את המשוררת הצעירה שאמרה שהיא פשוט מושפעת מראפרים אמריקאים ואמה אמרה שזה קשור לגיל ההתבגרות. אבל בית המשפט הונצואלי הרשיע אותה בכתיבת שירה טרוריסטית בפסק דין מגוחך לגמרי. רק בונצואלה של צ'אבס זה יכול לקרות, כתבו כולם. חתני פרס נובל לשירה נאבקו כדי לשחרר אותה…

 

 

 

ובכן, שיקרתי, הדבר קרה בבריטניה ולא זעזע איש אתמול. גם הגארדיאן לעג לשיריה של סמינה מליק, שהושמה במעצר בגין "כתיבת שירה טרוריסטית", נאשמת יחידה של חוק הקשור לנפילת התאומים. אף זוכה פרס נובל שבע לא תמך במשוררת הנאשמת. אף פלוצקר לא הזדעק להחרים את ממשלת בריטניה.

 

יואב קרני במאמר מעניין כתמיד על המשאל של אוגו צ'אווס ("זה נועד להיות משאל העם הדמוקרטי שיסיים את הדמוקרטיה")

 

הנה, מאז שכתבתי את המאמר, גם גל מור בבלוג שלו, שאני תמיד נהנה לקרוא, מציג את צ'אבס כאידיוט. הוא שב על הטענה השגויה שצ'אבס העביר משאל שאמור להפכו שליט לכל החיים, שאיכשהו משתרשת בראש האנשים. וגם צחק על כך שונצואלה זזה חצי שעה בשעון. אבל הביטו בלוח העולמי שבשעון של כל מחשב (ואני מכיר זאת, כמי שמכנה את הבלוג 'צווחת שעון המחשב') ושימו לב שישנן שם עוד כמה מדינות שיש להן הפרש של חצי שעה, כמו למשל אפגניסטן, אוסטרליה, ניו זילנד, חלקים מקנדה ובורמה, ולקטמנדו יש הפרש של 5 שעות ו45 דקות מול גריניץ'.

על פי צ'אבס, מדובר בפעולה שקשורה לשאיפה שאנשים ייתעוררו עם שעת האור, תיקון יחסית סטנדרטי שלא היה עושה רעש אם היה מתרחש למשל באיטליה או ארמניה. זה כמו ללעוג על אולמרט שהוציא מטבע של שני שקל ולהפוך את הדבר לאייטם עולמי. בישראל, שבה שעון הקיץ כל כך מוזר ומשתנה כל שנה, בדרך שמפילה את חברות המחשבים וגורמת תקלות, מוזר שצוחקים על ונצואלה. כמובן שפרסום הידיעה הוא חלק מהספין להציג את צ'אבס כהזוי ולפסול את דרכו.

 

2.

'לפתח חטאת רובץ', ספר שירה חדש של המשוררת אביה בן דוד יצא לאור אמש (סיטרא אחרא, 2007). השירה שלי והשירה של אביה נמצאות בשני קטבים מנוגדים לגמרי – זו טרנסילבניה וזה קונגו ברזאוויל. היא מנסה להגיע לאיזורי הדמדומים, כשאני צריך אור. היא מתעניינת במוות ובפצע, ואני בשמחה ובשינוי. היה לה שיר שמאוד אהבתי על איזור גן החשמל. וניסינו לשכתב אותו כדי להתאים אותו למעין הקודם ובסוף נראה שזה פגע בשיר וויתרנו על כך. זה אחד השירים היפים הטובים בספר.

אביה כותבת שירה כבדה ועבה כמו ספות עתיקות וקסומות עם שאנדלירים שמדממים על הרצפה. השירים שלה טעונים באופי גותי מהורהר-אורגזמטי, כאב, כישוף, סאדו, יופי כהוי. היא עכביש עם עיני יהלום על תקרה מתקלפת. לא תוכלו למחוץ אותו! האֶרֶס שלו חיריקים וקוריו רווחים בין שורות!

משורר משתמש בעולם כדי להקדיח שירים. בלי תפוח אדמה, הפירה הזה ייצא דק ועלוב (יש משוררים שעושים פירה בלי תפוחי אדמה, אגב, ירחם האל). על אף שהשירים של אביה הם מלאכת מחשבת של אפלולית וכובד, החומרים שמהם היא חותכת את תבשיליה הם הפופיים והרחוביים ביותר: מסיבות, זונות, אקשן עירוני. העניין הוא בתיבלון ה'בן-דוד'י, בשפתון השחור שגולש מהשפתיים ללחי ולצוואר ולחזה.

אביה בן דוד היא אחד האנשים שאני הכי אוהב בעולם השירה הישראלי. כולה עשיה. היא אחראית על שני בטאונים, 'אפס שלוש' (עם מירב כהן) ו'גרופה'. מנהלת עם ליאת לוי את 'פואמה', חנות השירה היחידה במזרח התיכון, בדיזינגוף סנטר. היא קשורה לארגון שוקולטורה ומוציאה לאור של הוצאת הספרים "סיטרא אחרא" לשירה. מלבד זה, אביה היא דוגמנית וכתבת האופנה הראשית של ידיעות אחרונות ואמא. אביה לא תעשה השקה לספר, אז כתבתי את הטקסט הזה כדי קצת לחגוג אותו.

 

שיר לדוגמא של אביה בן דוד:

 

לטף אותי

כמו חתול רחוב

המתפלש בנבלה

כחיה שהצחנה דבקה בה

והיא משתכנעת כי אין הסוואה טובה מזו

ואז במטותא ממך

בעט בי

 

 

—-

(תוספת)

 

שלוש כתבות שחשוב לקרוא לסופ"ש:

 

1. כתבה של שרה ליבוביץ' דר  בסופשבוע המשתפר והולך (צוות חזק של שחר אלתרמן, יהודה נוריאל ודפני ליסבונה) על כך שסמי עופר שתמיד התלונן שבישראל קשה לעשות עסקים, גורש מתורכיה בבעיטה עם ההאשמות על קשר בין הון לשלטון, שעופר נוהג להיתמם לגביהן כשמדובר בישראל.(תקציר)

2. תחקיר מרתק של גידי וייץ במוסף הארץ  על הפרובוקטור\מודיע שהמשטרה שתלה בפנתרים השחורים. תמיד טוב לחזור לסיפור הפנתרים השחורים בישראל כדי להבין את היחס כפוי-הטובה בישראל למחאה אותנטית. תמונות הפנתרים של מיכה ברעם נהדרות.

3. מאמר בגרדיאן ששואל למה להקת הגלאם הנהדרת סלייד לא הצליחה בארצות הברית.

 

המממ. סתם רציתי להפנות לשני המאמרים הישראלים כדי לפרגן לכותבים ולסייע לקוראי הבלוג המסכנים לדלות משהו מעניין מבין ההבלים הרבים בגבבת העיתונות הישראלית. אבל שני המאמרים המומלצים האלה, במקרה או לא, רלבנטיים לתמיכה שלי בהוגו צ'אווס, על אף ההצגה הבעייתית שלו בתקשורת הישראלית.

העיתונאי שראיין את סמי עופר והניח לו לומר שאין קשר הון ושלטון הוא אם איני טועה סבר פלוצקר ב7 ימים, שתקף את צ'אווס בנתונים מוגזמים אבל הניח לסמי עופר ללהג. היחס לפנתרים מזכיר מאוד את היחס לצ'אווס. שניהם שילבו בין מחאה על רקע גזעי (אינדיאני\מזרחי) לגישה סוציאליסטית, לעיתים אינטואיטיבית. אצל שניהם נוספו למחאה ולסוציאליזם גם קשקושים, שאני מאפיין כארוס מהפכני. אבל העיתונאים מעדיפים להציג את חוסר הפורמליות הזו (ויכוחים עם מלך ספרד למשל) כמשהו "הזוי" או "מטורף" ו"לא אכיל" שמתאים לאיזורים הפיקנטיים בסוף יומי החוץ ולתוכניות "הסאטירה" (גם אני קשקשן לא קטן ולכן אולי מזדהה עם זה). בשני המקרים הפעולה של פרובוקטורים היא מרכזית מאוד, למי שמכיר את סיפור ההפיכה ב2002, שהתחילה מביום יריות על מפגינים נגד צ'אבס. ותמיד זה אותו שרבוב שפתיים של השמאל הלבן (יותר נכון, השמאל הלבנבן) שמניח לממסד לנטרל את התופעה או עוצם עיניים.

 

—-

נמרוד ברנע מגיב:

 

תחילה גם אני הייתי ממצדדי צ'אווס וחשבתי שסופסוף קם מישהו שמציג אלטרנטיבה לשלטון הניאו-ליברלי, אך הוא נוקט בצעדים בעייתים מאוד. אין זה אומר שאני תומך בשקרים הנפוצים עליו, או שאני חושב שהוא אדם נוראי, למרבה הצער מרבית מנהיגי העולם המתיימר להיות חופשי – מאולמרט ועד בוש, דרך טוני בלייר ושרדר, גרועים בהרבה ממנו, אך הוא ביצע מספר צעדים בעייתים מאוד לדעתי שהם גם פוגעים בדמוקרטיה וגם פוגעים בחזון הסוציאליסטי-הומאניסטי שאני שותף לו ובעצם מראים את הפנים האמיתיות של רוב המשטרים הסוציאליסטים בדרום אמריקה – שמשתמשים בסוציאליזם ככלי בלבד ולא כאידאולוגיה.

גם קסטרו נקט כך ולדעתי זה התנקם בו, ואותו דבר קורה לצ'אווס. הדבר הראשון שמפריע לי אצל צ'אווס זה שהוא גירש עיתונאים זרים שביקרו אותו, דבר שמזכיר לי את מדיניות הממשלה כאן. הדבר השני הוא החברות הטובה עם אחמדיניג'אד, שלמרות שאינני שותף לקולות שקוראים למלחמה נגדו ואין ספק שיש כאן שימוש מניפולטיבי בעובדות, אין ספק שהבן-אדם גרוע לפחות כמו בוש וגם אנטי-סוציאליסט מובהק בהיותו איסלאמיסט גמור

 

צ'יקי: לגבי אחמדינג'אד אפשר גם להוסיף שהוא שבר בכוח ובאלימות את שביתת נהגי האוטובוסים. עדיין אני חושב ששני המקרים הבעייתיים באמת שציינת (ויש עוד) לא הופכים את צ'אבס לדיקטטור, אלא למנהיג לא מושלם, ובכל זאת אחד היחידים שמניעים את העולם לכיוון כללי נכון, באופן שמגונה על ידי התקשורת העולמית. שים לב כמה מגונים תמיד מנהיגים שנגד ארצות הברית ותמיד באותן האשמות: טענות לא מוכחות על כך שהוא אנטישמי לצד טירוף ורמזים מיניים שונים.

 

ד.ט כותב:
יש התלהמות לפעמים, אבל יש גם בונוס. דווקא בתור מי שבעמדת מיעוט, שמציע נקודת מבט לא מקובלת, יש לך מה להרוויח. גם צריך לשים לב שההודעות המתלהמות אמנם בולטות יותר, אבל במספרן הן מיעוט.

כשלעצמי אין לי ממש דעה. מה שאני יודע על צ'אבס לא ממש גורם לי לאהוד אותו (בעיקר העובדה שהוא מופיע בתקשורת נון-סטופ) ומאידך אתה צודק שהוא מקבל התייחסות נרחבת ושלילית בתקשורת, לעומת מנהיגים אחרים (וכנראה לא במקרה

 

צ'יקי: מדוע שלא יופיע בתקשורת הרבה? הוא פוליטיקאי, לא מהנדס תוכנה נחבא אל הכלים.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: