קליפ חדש לאוליביה, גרסת כיסוי שעשיתי לצביקה פיק \ משה בן שאול

השיר 'אוליביה' הופיע בתקליטו של צביקה פיק, "מה עכשיו" מ1974. שיר האהבה המהורהר, בעיבוד המפסונתר של קובי אשרת ובטקסט המורכב של מירית שם אור, נשכח לגמרי מלב ונותר ידוע למעטים. הוא גם לא הופיע באוספים השונים של צביקה פיק. אולי כי השיר התחיל את דרכו כחלטורה – פרסומת לחברת הלבשה תחתונה בשם 'אוליביה'. 

גרסת הכיסוי יצאה באלבום הסולו שלי "סונול", שיצא ב"רא רקורדס" ומהדורתו השלישית כבר אזלה (גרסה אינטרנטית ניתן להשיג כאן). בחידוש השתתפו רם אוריון ושלמה "גיטרה" מזרחי, שמפליא בסולו גיטרות מלא נשמה. באותו יום שהקלטנו את השיר פיצה (קליפ), יעל פיצה עשתה קולות גם פה. ואני ניגנתי קצת. על כל פנים, למי שמצפה לשיר צביקוני קצבי או טראשי מחכה כאן הפתעה: השיר הזה כולו עדינות וניואנסים.

ל"אוליביה" יש את אחד הטקסטים שאני הכי אוהב בשירי פופ. למשל השורות 'האויר הוא ורוד\ כבר חמש היא גמרה לעבוד', אין כמעט שירי אהבה על אנשים עובדים, או בחורות שעובדות. את המשפט 'האויר הוא ורוד' כבר השאלתי לשיר של קנאק\פופ בשם "כפרסבאיות בתל-אביב". (האויר הוא ורוד\ זה באשמתה\ היא רוצה לטוס לחלל עכשיו)

את הקליפ ביים נמרוד קמר, שגם משתתף בקליפ יחד עם פלונית בשם ספי ארליך (בתצלום, מתוך הקליפ).

לצפיה בקליפ:

 

רועי צ'יקי ארד – אוליביה (גרסה לצביקה פיק)

 

גרסה יפה יותר לקליפ בפייסבוק (למסכנים הרשומים)

 

 

——-

 

משה בן שאול מת היום, קראתי פתאום בעמודת צד בוואלה. הכרתי אותו בפסטיבל שדה בוקר הקודם באוטובוס. אדם מקסים, עם חיוך שבור. נתתי לו עותק של מעין  ודיברתי איתו על להיט לא מוכר שכתב בשנות השבעים לאבנר גדסי – הפרפר הצעיר. ביום האחרון, היתה שיחה מעניינת עם עורכי כתבי עת שניהל רפי וייכרט, שבה אני ויהושע עשינו הרבה רעש. אחרי שעלינו ודיברנו, משה בן שאול הצביע ותמך בכל מה שאמרנו אבל שאל בעצב למה הורדנו את הניקוד.

אולי זה מה שטוב בפסטיבלי שירה: אפשרות לנסוע באוטובוס עם משה בן שאול.

הנה משהו שכתבתי באוגוסט על תרגומי שירה שלו שבלטו מאוד ב"עמדה" האחרון.

תימורה לסינגר בפוסט יפהפה על משה בן שאול, שגם מתעסק בתמה שאני אוהב על היחס בין חיים לשירה

יובל בן עמי בבלוג המעולה שלו על תרבות ישראלית באנגלית

א.ב. דן בבלוג באתר ערוץ 24

יחזקאל נפשי מתפייט בוואלה תרבות

אבל די להספדים: הם תמיד הורגים את האדם ויוצרים ממנו משהו אחר, מת, כאילו אף פעם לא היה חי. הנה ראיון של נעמה סלומון עם משה בן שאול שבו הוא מספר למשל על אהבתו לסרטי קונג-פו.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: