אחד הדברים שאני תוהה עליהם תמיד זה איך שה שדווקא אתה, צ'יקי, שתומך באוונגרד, בקצה של האמנות, בתרבות שמאכלת הכל (אהבתי את מטאפורת הפלואור שלך), בחופש מכללים ומסגרות – איך זה שדווקא אתה לא מאפשר תגובות בבלוג בדרך כלל? טוקבקיסטים מעצבנים ואנשים שבאים רק כדי לעקוץ ולרדת זו אכן מחלה קשה, אבל תמיד אפשר לפתור אותה ע"י מחיקת תגובות, או חסימה חלקית – אבל אתה בוחר בכל זאת למנוע תגובות כלל. למה?
(אני באמת שואל, לא מתוך רצון לפגוע אלא מתוך רצון לדעת).
כרגיל.
נאלצתי להתפטר היום מחברת ההיי-טק הגדולה בה עבדתי והאמת שחשבתי שיהיה יותר קשה. אבל בסדר.
בתחילת האלף, בזמן שירותי בקריה, שוטטנו חברי ואני בחנות טאואר רקורדס שבקניון עזריאלי. לפתע גיליתי שם זרוק בפינה את הדיסק הירקרק 'בין מוסר לאופנה'. כנראה שבגלל שהמדבקה הגדולה שהיתה אמורה להיות עליו קולפה, הוא נמכר במחיר מופקע של 19.90. רכשתי.
כן, זה הייתי אני.
באופן מפתיע זה הפך לדיסק המיוחד למצבים קשים שלנו ושיר הבורגר ראנצ' הוקדש פעמים רבות בתקופת הצבא לחיילות-חמד שונות.
עד היום זוכרים לי שהתלהבתי מהתקליט הפינג-פונגי הזה וטוענים שפשוט רציתי להצדיק את המעות שהשקעתי בו.
.אבל זו טעות, זה באמת דיסק טוב
אני זוכר שלפני 3-4 שנים היתה לנו התכתבות דוא"ל קצרה שעיקרה היה זה שאני טענתי שאתה צריך איכשהו לשווק את המוזיקה שלך להמונים על ידי הפקה יותר מושקעת וניסיון להשמיע את עצמך ברדיו. אתה טענת שלא אכפת לך מכל זה ולי זה לא נשמע אמין.
לפני שנה, באחת מגיחותי מטבעון לת"א, בזמן שאני ממתין עם חבר בתור הכניסה לברקפסט, קלטתי אותך יוצא מהמועדון לשאוף אוויר כשצמודה אליך חתיכונת יפה למדי. הבנתי אז שמשוררים ואמני שוליים באמת חיים טוב. גברים הרי יודעים היטב מהם המדדים החשובים להצלחה.
הראל סקעת, למשל, יכול רק לחלום על בחורינה כזו החובקת אותו בעודו מתייצב שיכור בכניסה למועדון.
אהבתי את התגובה של דניאל
היא מצביעה על אמת חשובה
שגם הפירוק הוא סוג של הנאה
שיח לשם שיח
להסתכל על פירוק בתור משהו שאמור לבאר
זה לשחק את המשחק של המבארים
הבה נתנשק סתם ונדבר סתם
כי סתם זה כל העניין
תגובות
לא רע
פעם כשהיית רואה אותי, היית קורא לי חתיכונת…
סליחה. רפלקס.
לשאלתך: סבבה לגמרי.
ובאותו עניין, מה קורה עם רשימות? הונפקה?
🙂
אחד הדברים שאני תוהה עליהם תמיד זה איך שה שדווקא אתה, צ'יקי, שתומך באוונגרד, בקצה של האמנות, בתרבות שמאכלת הכל (אהבתי את מטאפורת הפלואור שלך), בחופש מכללים ומסגרות – איך זה שדווקא אתה לא מאפשר תגובות בבלוג בדרך כלל? טוקבקיסטים מעצבנים ואנשים שבאים רק כדי לעקוץ ולרדת זו אכן מחלה קשה, אבל תמיד אפשר לפתור אותה ע"י מחיקת תגובות, או חסימה חלקית – אבל אתה בוחר בכל זאת למנוע תגובות כלל. למה?
(אני באמת שואל, לא מתוך רצון לפגוע אלא מתוך רצון לדעת).
כרגיל.
נאלצתי להתפטר היום מחברת ההיי-טק הגדולה בה עבדתי והאמת שחשבתי שיהיה יותר קשה. אבל בסדר.
בתחילת האלף, בזמן שירותי בקריה, שוטטנו חברי ואני בחנות טאואר רקורדס שבקניון עזריאלי. לפתע גיליתי שם זרוק בפינה את הדיסק הירקרק 'בין מוסר לאופנה'. כנראה שבגלל שהמדבקה הגדולה שהיתה אמורה להיות עליו קולפה, הוא נמכר במחיר מופקע של 19.90. רכשתי.
כן, זה הייתי אני.
באופן מפתיע זה הפך לדיסק המיוחד למצבים קשים שלנו ושיר הבורגר ראנצ' הוקדש פעמים רבות בתקופת הצבא לחיילות-חמד שונות.
עד היום זוכרים לי שהתלהבתי מהתקליט הפינג-פונגי הזה וטוענים שפשוט רציתי להצדיק את המעות שהשקעתי בו.
.אבל זו טעות, זה באמת דיסק טוב
אני זוכר שלפני 3-4 שנים היתה לנו התכתבות דוא"ל קצרה שעיקרה היה זה שאני טענתי שאתה צריך איכשהו לשווק את המוזיקה שלך להמונים על ידי הפקה יותר מושקעת וניסיון להשמיע את עצמך ברדיו. אתה טענת שלא אכפת לך מכל זה ולי זה לא נשמע אמין.
לפני שנה, באחת מגיחותי מטבעון לת"א, בזמן שאני ממתין עם חבר בתור הכניסה לברקפסט, קלטתי אותך יוצא מהמועדון לשאוף אוויר כשצמודה אליך חתיכונת יפה למדי. הבנתי אז שמשוררים ואמני שוליים באמת חיים טוב. גברים הרי יודעים היטב מהם המדדים החשובים להצלחה.
הראל סקעת, למשל, יכול רק לחלום על בחורינה כזו החובקת אותו בעודו מתייצב שיכור בכניסה למועדון.
לילה טוב.
אני מקווה שתמצא עבודה מהר, אבל שינוי זה גם דבר טוב בחיים.
(אני נשמה טובה אז אני דואגת לאנשים).
חוץ מזה, הראל סקעת הומו.
והוא גם שמאלני ופאשיסט כמו כל החילונים הפרימיטיביים.
עדיף שישאר בשינקין יחד עם כל הבועה של ההתנחלויות.
אבל עשית לי את היום.
חחח 🙂 גדול! :)))
ככה-ככה, האמת.
הרבה פעמים אני לא מצליח באמת להבין מה אתה אומר. ואני באמת מנסה.
לא בגלל זה הככה-ככה, אבל אני מניח שזה איפהשהו תורם.
שמעתי שבקרוב, בעקבות המעבר של ישרא לפרו חינם, גם פותחים את 'רשימות' לבני תמותה רגילים.
פרובוקטור! לא באמת מעניין אותך…
(-:
אני עדיין המומה מפרשת צאלה כץ
אין לי שום דבר חשוב להגיד, פרט למחשבות על צנון ועל צינה
שלח לביתי שליח פיצה מסוקס
ותראה איך אני כבר לא כועסת
יהיה טוב אני עדין מחפש עבודה
תודה לך יעל.
ההתפטרות שלי מתגלה כדבר מוצלח בשבילי ובשביל הבוסים. רק טוב שיהיה להם.
לגבי סקעת, ברור שידעתי את זה. ניסיתי להתבדח קצת.
לילה.
אהבתי את התגובה של דניאל
היא מצביעה על אמת חשובה
שגם הפירוק הוא סוג של הנאה
שיח לשם שיח
להסתכל על פירוק בתור משהו שאמור לבאר
זה לשחק את המשחק של המבארים
הבה נתנשק סתם ונדבר סתם
כי סתם זה כל העניין
חוצמזה
פנאן
אוהב אותך ואת הבלוג
לא לא צ'יקי יותר חשוב
מה שלומך??
טוב
טוב
טוב, תודה.
תגיד שאלה בצד – יש לפרדוקס הבמבה הקלטה כלשהיא? איזה וידאו משהו ?
הלינק לספר שירים וציורים לא עובד…