סיכום ניסוי גלריה החדש והרע – כמה מחשבות

כמה מחשבות אישיות שלי על הגלריה:

1. כשתכננו להקים גלריה לעיתון מעין, אחד העקרונות המרכזיים מבחינתנו היה שתפעל רק כחצי שנה. אנשים אוהבים את האביב כי הוא תם. אנשים סובלים את הקיץ כי הוא מסתלק מתישהו. ואף על פי כן כולם שואפים לאיזו נצחיות מטופשת. אני מעט עצוב שהסוף של הגלריה בא, אבל נהנה גם מתחושה מתקתקה של רווחה, אולי כי יש לי חדוות נטישה. מעל הכל, אני מרגיש שהגלריה הזו שייכת לתקופה מסויימת בחיי שלי ובחיי הקהילה שאני קשור אליה. כשם שאני מתגעגע לפאב 'כלל' שהיה בבניין כלל כי הוא שייך לתקופה מסויימת אצלי, או לתקופה שאכלתי מדי יום המבורגר זול מסוג קליפורניה במק-דיוויד בפרישמן, שנסגר לפני עשור כמעט. פעמים לא רבות בחיי אדם הוא מרגיש שהוא עושה משהו חשוב וחדש, שפועל נגד הסיכויים והגיון-התקופה אבל לא אכפת לו. מכיון שידענו שהמוות של הגלריה שוכן בתוכה, התגעגענו אליה תוך כדי שהיא פועלת. זה קצת כמו להתאהב במישהי בטיול לחו"ל כשעל כרטיס הטיסה שלך כתוב מתי תפרדו.

2. 'החדש והרע' היא גלריה לא מסחרית במובן זה שלא מכרנו אפילו יצירה אחת ולא שוחחנו עם קונה אחד במהלך שמונה התערוכות שהוצגו בה. הגלריה היתה ניסוי כפול. לגבי הגלריה ולגבינו עצמנו, כאוצרים\מנהלים\משכפלי מפתחות. שיטת העבודה שלנו היתה בהתחלה קרובה לזו של גלריות רגילות. בתערוכה הראשונה ישבנו עם האמן, חשבנו על קונספט, התווכחנו, קבענו איפה יוצבו העבודות ואיך ייתלו. לאט לאט העבודה שלנו הסתכמה בבחירת האמן, ישיבה שבה אנחנו אומרים בערך מה אנחנו אוהבים, ונתינת מפתח לאמן שיתלה ויציב את עבודותיו ככל אשר ייבחר. שכן, התליה היא חלק מרכזי באמנות, ומדוע מישהו יתערב לאמן בהחלטה הזו? גם את הפונט שעל חלון הראווה האמן בחר בלעדינו בחנות המדפיסה שלטים והדביק בעצמו על החלון. הרי זו חתימתו. המילה אוצרים בעברית היא מילה עם משמעות מאוד כוחנית. למי שלא בקיא באמנות, היא נשמעת אינטואיטיבית כמו עוצרים או כמו אוצר. חלק מהאמנים נלחצו מהחופש, או נכון יותר להגיד, ההפקרה הזו. למזלנו, האמנים לא הציגו מעולם בתערוכות יחיד ולא הכירו את גישת הגלריסטים המקצוענים ולכן לא הבינו שאין לנו מושג מה אנחנו עושים.

3. עוד דבר מעניין שנוצר דרך הגלריה, הוא אפקט המיידי. בגלריות רבות, אתה קובע שנה וחצי מראש תערוכה. התור לגלריה הוא חלק מהפרסטיז' של הגלריה. כשהתערוכה מגיעה, שכחת מה היה הרעיון הראשוני שלך. אתה כבר בתקופה אחרת, עם צבע שיער אחר. נמאס לך כבר מהרעיון שהתבשלת איתו שנה וחצי – כמו מרק קרופניק ישן שנשאר בסיר – זמן עצום במובנים של היום. תערוכה בגלריה מסחרית מתרחשת מדי חמישה שבועות. אנחנו השתדלנו לדחוס כמה שיותר תערוכות, ממש כל שלושה שבועות או אפילו חמישה ימים. הגלריה 'החדש והרע', כשמה כן היא – לפעמים נפגשנו עם האמנים ביום שני וקבענו תערוכה לאותו שבוע ביום שבת. מכיוון שלא עבדנו עם עיתונים שצריכים לדעת מראש מה יוצג ולא שלחנו הזמנות בדואר או קומוניקטים, יכולנו לקבוע תערוכות מהיום להיום, תוך התבססות על הטכנולוגיה החדשה: ס.מ.סים והקבוצה של מעין בפייסבוק.

4. סמסים וספאם? בסך הכול, ההבדל בין מסיבה ובין תערוכה לא גדול: בשניהם מדובר על תשתית של אמנות: אמנות פלסטית או מוזיקה, אבל גם באירוע חברתי. פעמים רבות אני נהנה מתערוכה גם על פי הקהל שמגיע אליה. למשל, אני חסיד גדול של הדאדא, אבל לא הלכתי לתערוכה בפתיחה במוזיאון ישראל כי ידעתי שאסבול מהעשירים השמנים הללו והנשים המאופרות הללו. כמו מסיבות, אפשר גם לאפיין תערוכות לפי רקידוּת. תקליטנים ואמנים הם גם בני אותו גיל ומתלבשים אותו דבר. אני אוהב אנשים ולא בהכרח חושב שעבודות האמנות חשובות מהאנשים שמגיעים לתערוכה, שכן התערוכות נצפות על ידי קהל בסופו של דבר. להפך, אם אתה מתייחס לאנשים שיגיעו כנתון מרכזי, חזקה על העבודות שיהיו טובות יותר.

 

5. סביבת הגלריה היתה משמעותית מאוד מבחינת התערוכות שהוצגו. הצמידות המוזרה למשטרה השפיעה מאוד על התערוכה של נמרוד קמר, שלמעשה כללה ברובה מסמכים משטרתיים של החקירה שלו על ההסתה לרצח, ועל העבודה של האמנית אורן בן מורה, ציור של ליברמן, השריף של ישראל, באוקראינה. השוטרים והשוטרות הגיעו מדי פעם לתערוכות והתגלו דוקא כשכנים סימפטיים. הם ביקשו רק שנחליש את המוזיקה כדי שהעצורים יוכלו לישון. מצד שני, הגלריה גם סמוכה למתחם המעצבים הצעירים החדש, המיוצג גם על ידי השכנה מותג האופנה 'שיין', זה היה מוטיב מרכזי ב'בג'ינס', התערוכה של נועה צאושו, שהציגה קלמר ג'ינס צנוע, והשפעה על מטאטא-מטריית קוקטייל של עדן בנט, שהציג את הצד הפוליטי של היופי. האכלוס מחדש של איזור שכונת החשמל היה משמעותי בתערוכה נדל"ן של אפרת קדם. מבחינת לכלוך, הגלריה שלנו הזכירה מאוד סטודיו של אמן, דבר שהשאיר את הטריות והראשוניות של העבודות מהסטודיו. אם לדמות את העניין לארכיאולוגיה, זה כמו להשאיר את המוצגים במקום ולא לשים אותם בחלל סטרילי. אומרים על פאבים שהם שכונתיים, אפשר להגיד על גלריה 'החדש והרע' שהיא גלריה שכונתית.

 

6. מעבר לטענות על אתיקה ואסתטיקה, או יחס חלל וכו', מעבר לפעולה הפוליטית של הגלריה שקשורה להתנגדות לאוירת הכסף ו'לאמנות של המוחלש', נשכח אלמנט חשוב מאוד בהקשר של תרבות ואמנות, ה'כֵיף'. אני נהנה לקרוא את אמרות הזן של ג'ושו, בראש ובראשונה כי זה כיף. אני אוהב את 'חיי אישים' של פלוטרכוס כי זה כיף. מוטיב ה'כיף' מוערך פחות על המידה באמנות, בספרות ובמה שנקרא התרבות הגבוהה. יותר מכך: ה'כיף' הוא כמעט מילה גסה באיזורים מסויימים. גם אני עצמי, בשל המצב הפוליטי שבו אנחנו נמצאים, נוטה להפוך לאידאולוגי ולוחמני, ושוכח לפעמים שהסיבה שנכנסתי לכל העניין הזה,  בגלל שזה כיף, רחמנא ליצלן. אם כך, אני מקוה שהגלריה עשתה כיף למי שהגיעו אליה ושגם לאמנים היה כיף להציג.

 

7. אני רוצה להודות לשותפיי בגלריה, לאלון קסטיאל, ליהושע סימון, לנמרוד קמר ולמעין שטראוס. ולאמנים, נועה צאושו, אפרת קדם, ענבל שטראוס, Know Hope, אורן בן מורה, עדן בנט, פומיו סקוראי וערן נוה.

 

 

התערוכות (על פי סדר הצגה):

נמרוד קמר – נמרוד קמר מואשם בהסתה

נועה צאושו – בג'ינס

אפרת קדם – נדל"ן

just because you are listening (dedications to anyone who misses anything Know Hope

ענבל שטראוס – תופי אהבה ישנים בלילה

אורן בן מורה – דב פנדה

עדן בנט – עדן

פומיו סקוראי וערן נוה – רישומים

 

גלריה החדש והרע הושכרה לחצי שנה שנגמרים השבוע. נחגוג את סיום התקופה המתוקה הזו בתערוכה אחרונה ומיוחדת, ריקודים והופעות. התערוכה שתפתח במסיבת הסגירה היא של זוג אמנים, פומיו סקוראי, אמנית ואוצרת יפנית, וערן נוה.

 

הפתיחה-סגירה תתקיים ביום חמישי הזה, ה15 בנובמבר, ב20:00.

מותר לעשן.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: