המחאה נגד מוסף הספרות החדש של ידיעות + גילוי נאות מפתיע + תגוביות

על הזזת המוסף הספרותי של ידיעות מהמוסף הפוליטי ל7 לילות + גילוי נאות מפתיע

 

קהילת הספרות באינטרנט רחשה לאחרונה בשל ההזזה המתוכננת של מוסף הספרות של ידיעות מהמוסף הפוליטי ל"7 לילות". עצומה של כותבים נגד המעבר נכתבה והוחתמה במהירות.

אני סבור שהתנועה הזו יכולה רק לנער ולשפר את המוסף הספרותי. הבנתי ששולמית גלבוע, עורכת מוסף הספרות של ידיעות, היא אישה טובה, שמנסה לשלב כוחות צעירים, ומדי פעם באמת יש במוסף הזה משהו מעניין, אבל כרגע קשה לי לזכור מאמר אחד, שיר אחד, שורת שיר אחת, שפורסמו במוסף בשנה האחרונה. במעריב אתה זוכר את מנחם בן, שגם אם אינך אוהב, יש בו משהו מובהק ומאתגר.

בנסיון לתמהל בין פופולריות לאליטיזם, מוסף הספרות של ידיעות לא עניין את אוהבי הספרות היפה, שהמשיכו לראות ב'הארץ' את נקודת ההתייחסות (לצד ביקורות של אריאנה מלמד), ובקרב אוהבי רבי המכר, אף שהעורכת הגיעה מטור בשם 'רב מכר', לא נראה שהיו תוצאות טובות יותר. נראה כאילו המוסף המשיך לפעול מתוך אנרציה וחוסר עניין, כאילו נשכח בשלהי שנות השמונים, עם גרפיקה אפרפרת וחלוקת מדורים שמרנית. הדרישות שלי לא גבוהות: השבוע בין כל הגבבה הרגילה, היתה במעריב סקירה מעניינת של ספרות רומנית שתורגמה בהוצאת נמרוד. לעומת זאת, אני לא זוכר דבר ממוסף הספרות של ידיעות, אף שהצצתי בו השבוע. גם אם אתאמץ יותר ואזכר במאמר שפורסם במוסף הספרותי של ידיעות, לא אהיה בטוח לגמרי אם הוא לא פורסם ב"ספרות מעריב" דוקא. שני המוספים האלה דומים כל כך. אם אני לא טועה, אחד המוספים האלה סירב לפרסם שיר של אהרן שבתאי כי הוזכרה בו המילה 'כוּס'. כולם נהנים לשנוא את המוסף של ציפר, אבל את המוסף של ידיעות אפילו לא יכולת לשנוא, שלא לדבר על ליהנות מזה: מוסף לא מזיק ועייף כמו אדנית ריקה ביום שרב.
 
המאבק על השארת המוסף לספרות בסוף המוסף הפוליטי, אחרי שני עמודי מכרזים למועצות המקומיות, הוא צבוע. אולי מוזר שתהיה ביקורת על יואל הופמן כשבשער לירז צ'רכי, אבל האם עדיף לקרוא על הופמן כשבשער תמונה מחוייכת של גלעד ארדן?
אני חושב שככל שהמוסף החדש יהיה שונה מהקודם, כן ייטב. יש בהזזת המוסף ל"7 לילות" הימור מסוים: אם ההשתלבות במוסף הצבעוני תדרוש פרסום מתכונים לרגל קרושה של אשכול נבו, זו תהיה בעיה. מצד שני, הקיום של השירה והספרות כצורות ביטוי העומדות ליד המוזיקה, הקולנוע והאמנות הפלסטית, יכול לעשות לספרות ולשירה רק טוב (אני נגד הפרדה בין שירה-מוזיקה-אמנות-תיאטרון-וקולנוע, במעין הם באים יחד, פחות או יותר – מאותה סיבה שאני נגד ספורט נשים: הן צריכות לשחק מול הגברים).
 
הבחירה במאיה בקר כעורכת, מעידה שיש לשילה דה-בר ועדי גולד, הבוסים מידיעות, כוונות ראויות לגבי המוסף. בקר היא אוהבת תרבות, מבינה תרבות, אדם נבון, סקרן ונעים. אפשר לפגוש אותה בערבי שירה, יושבת בספסלים האחוריים, או להתהנהן אליה בתולעת ספרים. בקר הגיעה ממתחם ביקורת האמנות הפלסטית כך שהיא בוודאי לא באה מהצד הנינֶטי של התרבות.
ואף על פי כן, כולם מדברים כאן על ביצה שלא נשלקה: יכול להיות שהמוסף יהיה גרוע או יבש. אבל חשוב לתת לו הזדמנות.
 
גילוי נאות: אפשר לספר עכשיו שאני הייתי אמור לערוך את מוסף הספרות של ידיעות. יכול להיות שבמאמר הזה אני קצת מגן על עצמי, אילו הייתי לוקח את התפקיד, אף שמבחינת טמפרמנט יש להניח שהייתי עושה מוסף אחר לגמרי מזה שתוציא תחת ידה מאיה בקר הרגועה.

 

תגוביות

 

קורינה כותבת: למה לא לקחת את העריכה? ואולי עדיין אפשר שיהיו שני עורכים, כמו שיש לעיתון עצמו, או שיתחלקו ביניהם שבוע היא שבוע הוא או שביחד. באמת המוסף צריך ריענון וטלטלה. אם לא מאוחר מדי, לך על זה.

 

אני עונה: אני עובד כעורך עיתון חודשי ברשת גלובס, פירמה, (עם עוד עורכת, יעל שחם) ומאוד מאושר בעבודתי. יתכן שעשיתי טעות מבחינת קריירה או מבחינת חשבון הבנק שלי', אבל נעים לי בעבודה שלי. אני אחד האנשים הכי מאושרים בעבודתם. זו התשובה הרשמית שאותה אני אומר לעצמי. 

הסיבה השניה היא פסיכולוגית. קשה לי לראות את עצמי כעורך המדור הספרותי של העיתון הכי גדול. זה כמו שמשרד החינוך ימנה את הפרחח למנהל בית הספר, או את הטרוריסט לשר. נוח לי בגרילה. נוח לי באופוזיציה, נעים לי באלטרנטיבה. אני לא צריך לתת דין וחשבון לאיש. ומה אם לא אהיה מספיק טוב? אולי עוד עשר שנים.

 

עומר שומרוני כותב: עורך מוסף הספרות של ידיעות? גדול! אני מחכה ליום שזה יקרה.

אני עונה: זה לא יקרה בעתיד הקרוב לעין.

 

כתבו על זה גם בהארץ וציטטו מהבלוג.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: