מדוע חשובה כל כך החזרה של גופה מלבנון?

מדוע נבחרה דווקא ידיעה זו לפתוח את כל הפורטלים?

איך הפכו כל מעברי הגופות הללו לנושא לאומי ראשון במעלה?

תדאגו לחיים, לא למתים. תדאגו לילדים ולזקנים שאפשר לעזור להם ולא לאלה שכבר עברו מהעולם. תנו לאנשים פיתות חמימות עם שווארמה ולא גופות ללעוס. הן קרות כל כך.

לאף אחד מאותם מתאבלי-טוקבקים בYnet על עסקת הגופות הזו וגם זו הקודמת לא אכפת מאותו מת: אילו גופתו של גבריאל דוויט לא היתה נסחפת ללבנון הסיכוי נמוך שהיה מקבל ידיעה כלשהי בעיתון. במקרה הטוב אילו היה יום בלי אירועים, הוא היה מצטנף עייף וחבול בעמוד 12 של ידיעות בעמודה שמאלית, חסר שם (השם של אחיו שהתאבד הרי לא רשום בכתבות כדי לחסוך מקום) ובלי תמונה, לצד מהפך בבחירות בפפואה ניו גיני. אף אחד לא כתב עליו כשנעלם ונעדר. אילו היה מתגלה במעמקי הים בתחומי נהריה, זה לא היה מעניין איש.

אם לא היה מת, הוא היה בוודאי עובד בעבודת דחק במפעל מזהם של האחים עופר וחולה במחלות שונות, מאה שקל מעל לשכר המינימום, לא היו מכניסים אותו למסיבות בסוף היום, הוא לא היה מצליח להיכנס כשותף לדירה, ואת ילדיו היו שמים בבית ספר מיוחד. חבורת אוכלי נבלות צבועים וממלמלי 'אוי יוי יוי', תדאגו לגבריאל דוויטים שחיים ולא לגופות בנות שלוש שנים שמזלן שהרוח סחפה אותן אל חופי לבנון.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: