הקשר ההומוסקסואלי של אחמדינג'אד ויעקב טרנר\ והשיר "זחל אהבה"

לאחר שאחמדינג'אד אמר שאין באיראן הומואים, הייתי בטוח ששמעתי משפט דומה קודם. קרקשתי בזכרוני, והתקדים נשמט משם.

והנה זה הבליח בראשי אתמול, כשאני יושב לצד בריכה ריקה – יעקב טרנר, ראש עיריית באר שבע עירי, אמר בערך בשנת 2000 ש"בבאר שבע אין הומואים". מצאתי רק אזכור אחד לנושא ברשת האינטרנט. ובכן, כל הפרשנים והפובליציסטים הציגו את ההוכחה לסכנה של איראן לעולם וכסיבה נהדרת לפלוש לשם במשפט הזה (הבאמת מביך) שאמר אחמדינג'אד בראיון, שרובו היה מתון למדי. מעניין שתמיד משווים את איראן לש"ס, אבל הנה כאן מדובר ביענקל'ה טרנר, מלח הארץ – טייס, חילוני, אשכנזי, שמאל-פריך ומכסיף. אמירה טרנרית זו נשכחה, אבל היא לא תישכח לאחמדינג'אד.

היחס לאיראן הוא מעניין. לכאורה איראן מוצגת כגרמניה ומנהיגה כהיטלר, שעומד להשמיד אותנו או-טו-טו. אבל יש עוד נדבך: הלעג. התקשורת הישראלית מציגה את האיראני כדמות של אדם שראשו נחש ובחלקו התחתון הוא נועל נעלי מוקיון. חלק ניכר מהתדמית הזו נברא בזכות הכתבים לענייני ערבים שמציגים לצד תחזיות מפחידות, אנקדוטות מצחיקות כמו אנשי דת מצרים עם החלטות מוזרות. הדבר דומה לכך שישראל תסוקר רק על ידי אמירות של ליברמן על הפצצות של סכר אסואן (בלי להסביר שהוא אומר זאת לצרכי פנים, בידול פוליטי וכו') ופסיקות של רבנים סניליים על כך שאין לגלגל נזלת מהאף בשנת שמיטה. גם כשבשולחן המשפחתי מועלה הנושא האיראני, כמעין מרק סמיך, מיד נעה השיחה לאחד משני כיוונים הפוכים: פחד וצחוק לעגני. כלומר יש לאיראן תפקיד משפחתי (חיובי ומאחד). לגבר הסמכותי, האיום האיראני נותן אפשרות להתבלט כבעל פונקציה כלשהי, והאדם חסר הבטחון יכול להצחיק את הדודות על ידי חיקוי פרסי אמין. כלומר תמיד תהיה איזו עווית בשולחן, של לעג או של פחד. הרי שני אלה יכלו להיות חסרי שימוש ובעלי פופולריות נמוכה, מול איש ההייטק או קבלן-העפר חסר הדמכות הצבאית וחסר כושר החיקוי, אך שעושה מיליונים בשקט ומגיע לארוחות עם ב.מ.וו חדשה.

מדוע יש צורך לצייר את אחמדינג'אד כמטורף או הזוי נוסף על הגדרתו כהיטלר? גם כשדובר על סדאם, ההיטלר הקודם, נהגו לשלב בין סיפורי הרצחנות שלו סיפורים מצחיקים, כמו למשל על הכפילים שלו. ואגב, מדובר גם בצורך של השמאל להציג את המתנחלים, שאפשר להתייחס למעשיהם כמו שהם, והם מספיק קשים גם ככה, כמטורפים, מצחיקים והזויים.

על היחס הלא מקצועי של התקשורת הישראלית לאיראן (יש רק עיתונאי רציני אחד בתקשורת שמדבר פרסית, למשל) תפורסם כתבה גדולה בגליון הקרוב של "פירמה" שיחולק ביום שלישי בגלובס, שנכתבה על ידי העיתונאי המצויין אורן פרסיקו, שנוטש אותנו.
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

זחל אהבה \
 
על סִרפדת מה בכך
עדין כל כך
צהוב, הדור ורך
טְוואי התהלוכה
 
הִרהוריו – באמריקְ
ציפורניו – יניד בְשיק
רטבטב ולא מזיק
זחל אהבה
 
אך אבוי מעל
ברקיע על, בשמי התְכַל
מטוס הריסוס
 
אולי קוויו נאים
אולי ליבו גסוּס
וטיס מקורזל
רס"ן (במיל.) לשעבר
אלוף כדורסל
הוא יקיש בכפתור
הורגו וחסל

 

(עמק יזרעאל, 2005. תודה לגולש צ'אפק על התיקון)

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: