בצל וסטרימינג – העבודה שלי בביאנלה לאמנות הרצליה + קורותיו של שו' סאן-גואן, סוחר דם

ביום א' נפתחה הביאנלה בהרצליה שכותרת הגג שלה הוא "העורף". אני אחד מ77 המשתתפות והמשתתפים באירוע הענק. העבודה שלי, הישראלי היפה, מוצבת בסנדלריה ישנה ברחוב ראשי בסוקולוב 18.
העבודה שלי עושה שימוש בסטרימינג ובירקות (עבודה וגיסטרימית). במסגרתה אשדר להרצליה בשידור חי בַּצָל שאני מגדל בכוס בבית שלי בתל אביב. וכך העוברים והשבים ברחוב הסואן-למחצה יוכלו לעקוב אחרי הצמיחה האיטית של השורשים בשידור חי, ואולי יצמח מתישהו במהלך הביאנלה גם גבעול.

מטבע העניינים, החדר שלי קטן, אז מדי פעם אפשר יהיה לראות גם אותי, באיברים נבחרים, אוזן או שתיים, מעט גב ועורף, בעיקר בדרך לשירותים, ובחורות ובחורים שקופצים לביקור ונעמדים ליד הבצל (בבגדים או לא). הכל ישודר באמצעות מצלמת אינטרנט שמוצבת אצלי בבית, דרך בלוג טי.וי של תפוז אל מחשב נוסף שמוצב בסנדלריה הגוועת בהרצליה. אף שבדרך כלל ייראו רק בצל וקיר.
הישראלי היפה מתעסק בתקופה היפה של שנות התשעים, שבה פלשה לכותרות ג'ני-קאם – נערה אמריקנית צהבהבת שכל מהלך היום שלה תועד על ידי מצלמות האינטרנט. ג'ני הקדימה את הריאליטי, סוגה שהראתה שהעולם עומד מוקסם מול החיים הפשוטים היומיומיים – אותו עולם שבמקביל מתייחס לבני האדם כאל נתונים חשבונאיים ואשפה, במסגרת התפיסה הניאו-ליברלית.
זו עבודה שלישית שלי ששטה על התפר בין לואו-טק להיי-טק. התערוכה הראשונה שלי שהתעסקה בנושא, בימי שיא הבועה (שנת 2000), היתה "בחירות 96" שהוצגה בגלריה טל אסתר. התערוכה הציגה מעין כיתת לימוד עמוסה במחשבי אקס.טי עתיקים כבר-אז כשעל המסך שלהם דימוי אבסטרקטי. בשנת 2003 עשיתי עבודה שנקראת "אסקימיישן", שבמסגרתה עשיתי אנימציית ASCII פרימיטיבית בתוכנת QTEXT הקיבוצית, שנעה פריים-פריים על ידי כפתור הפייג' דאון. בעבודה (שאני מקווה שלא הלכה לאיבוד) תוארה עלילה של סרט אקשן פוליטי. בחצי השני של העבודה, המוניטור נמצא על גג ולידו שלוש בנות מצועצעות עם עגילים, וכולנו רוקדים לפי כוריאוגרפיה מטופשת שלי.
ועכשיו, כאמור – הישראלי היפה. נשמח לחגוג בפתיחה (קו 47 ו48 הוא להיט) וכולם מוזמנים גם לבוא אלי החל מיום ראשון ולהיות חלק מהעבודה.
 
אפשר לראות את הבצל כבר עכשיו דרך

http://he.blogtv.com/Livenow
 ולחפש את הבצל
או דרך

http://he.blogtv.com/avokado
 
 

 אני רוצה להודות לרחל מהביאנלה ולכוכבית קדושים, שבלעדיהם העסק לא היה זז.

 

תוספת קטנה: על "קורותיו של שו' סאן-גואן, סוחר דם" (עם עובד)

 

ביקשתי מהוצאת חרגול ספר מסוים, וקיבלתי גם את "קורותיו של שו' סאן-גואן, סוחר דם" שיצאה בכלל בעם עובד. עברו כמה ימים ולא היה לי חשק לקרוא את הספר, חששתי שמדובר בעוד רב-מכר שמציג את "ריחות המזרח" ו"העיר האסורה" וכל הזיקוקין האלה שדודות מעוניינות למצוא במיטתן כשמדובר בסין. היו לי ספרים אחרים לקרוא והכריכה שלו נראתה מבריקה מדי. אבל טעיתי, זהו ספר שמתאר בהומור קשיח ומפוחם סין תעשייתית, סין של פועלי משמרות, בלי אֵלים, תבלינים ואמנויות לחימה. כשיש קצת אלים, הם אימפוטנטים למדי וקשורים לישבנו של אחד הגיבורים. למעשה בישראל היו קוראים לסינים המתוארים בספר פרח'ים. טיפוסים המוניים, שאריות החברה – אנשים שמסייעים למרכז החברה בתרומת דם, או כחלק מקו ייצור.

קל מאוד לקרוא את הספר העצוב הזה כיחס בין קורות המשפחה לפוליטיקה הסינית בתקופת מאו, כשהמשפחה היא מיקרוקוסמוס של ההתנהלות של הקומוניזם הסיני. הנה, שמם הפונקציונלי של הילדים שכונו לפי מספור לידתם, והשיא – הטקס שבו עושים אירוע הוקעה פיקטיבי בבית לאם שהואשמה משום מה כזונה, נראה שזה המתח העיקרי שהמחבר ניסה להעביר. זה קצת מעיב על קריאות אחרות, אנסה להציע התחלה של אחת, בשעה מאוחרת זו של הלילה.

הספר משתמש בסמל בסיסי – דם. גיבור הסרט מוכר דם כדי לשרוד, כדי להתחתן, כדי לקדם את בנו, ובסופו של דבר מתמכר לסחר בדם. אני לא רוצה לגלות את העלילה, אבל יש בה גם התייחסות לקשר דם של האב לילדיו.

אני מעדיף לראות בספר התייחסות למתח שבין הקדוש לחי. הדם הוא קדוש ובעל מטען סמלי ברור,אבל השיקול של שו סאן-גואן למכור דם היה נכון, אחרי הכול. הוא מתאר את חוליי ההווה שמגיעים אל סיני תמים: האפשרות להעביר דם מאדם לאדם כקומבינה, מול החיים כמגדל משי. דווקא בקומבינת ההווה מתגלה הרבה יותר רוחניות – סוחר הדם מתאהב בכך – מול העבודה במפעל המשי, שמובילה לפרימה איטית של כפפות לבנות וחסכון משמים. גם בהגחכת המאואיזם יש משום הגחכת "האידאולוגי" ו"הרעיון הנשגב" מול הסימפטיה להישרדות פשוטה.

גם בתרגום היפהפה של דן דאור יש את הקפיצה הזו בין הקדוש לבזוי (והעדיף). אציין רק את השורה המסיימת. לעתים, השורה הפותחת היא השורה הזכורה יותר. אבל כאן אי אפשר להתעלם מהשורה הנועלת:

 "על זה אומרים השיער של הזין צומח יותר מאוחר מהשיער של הגבות, אבל הוא צומח יותר ארוך".

נעמה גרשי על הספר

על איראן

 

אחת הטענות הבסיסיות נגד נשיא איראן היא שהוא מתנגד לקיומה של ישראל וקורא למחיקת הציונות. והנה, אני קורא שציפי לבני המומה ואומרת "בעולם מתוקן, לא היה ייצוג לאיראן באו"ם". מדינה עתיקה כל כך עם 70 מיליון איש, כלכלה עצומה ואדירה, עם עשרות אלפי יהודים, ולבני מעוניינת למחוק אותה.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: