ועדת וינוגרד, דויד גרוסמן, הגדרת פצצות מצרר כפשע מלחמה

 
1.
אני רוצה לומר דבר לא צפוי: ועדת וינוגרד גרמה לי להעריך מעט יותר את הפוליטיקאים הישראלים. מהיום הראשון של המלחמה היא נראתה לי כהחלטה טפשית. מעין ספין טפשי ומדמם, כדי להעלות את התמיכה באולמרט ופרץ (אחוזי האהדה היו לפני המלחמה מאוד נמוכים. פרץ קיבל עשרים וכמה אחוז. מיד עם תחילת המלחמה קפצו פי 4).
אנשים רבים סביבי ראו בי אדם תמים. לטעמי הם היו התמימים, אפילו טפשים, כשחשבו שהמלחמה צודקת, מועילה וקשורה איכשהו לרצון להחזיר את אותם חטופים, או את גופותיהם. אני לא שולל מלחמות באופן גורף ורואה את החשיבות בהתנגדות, אני גם מבין את המשיכה הגברית לנשק ולמלחמות (אף שאני רואה את הכאב כדבר משמעותי יותר מהמשיכה).  אבל זאת ספציפית – מלחמת לבנון השניה – הייתה מיותרת. וכמוה גם המלחמה שמבושלת עם סוריה או איראן, אם תקרה, היא טעות. וכשראיתי שכל השרים תומכים בה, חשבתי לעצמי – הם כל כך טפשים!

קראתי היום מעלילות וינוגרד הנגללות כסיפורי אלף לילה ולילה, כי גם חיים רמון התנגד לפתיחה במלחמה, אך לא הביע זאת בממשלה כדי לתת גב לחברו אהוד. קודם לכן, קראתי שפרס התנגד אליה, גם כן כדי לתת גב. בזמנו, כל השרים הצביעו בעד היציאה למלחמה.
הבנתי את האינטרסים של פרץ ושל אולמרט למלחמת בזק. הם באמת היו במצוקה של דעת קהל, אבל חשבתי שהשרים שתמכו כולם כאחד פשוט טפשים. אבל תמיד אתה קצת מפחד להיות המשוגע שחושב שכולם משוגעים, למזלי בסביבה שלי היו חברים שגם חשבו כמוני.
כרגע אני מבין שהשרים לא טיפשים, בתוך ליבם הם התנגדו למלחמה, אבל הם רצו לתמוך בראש הממשלה ומהרגע שגם הסמנים השמאליים פינס ותמיר תמכו (פינס יאמר לזכותו התחרט מוקדם יחסית), וגם מרצ (הבלוגר יוסי ביילין הציע להפגיז את סוריה ואסור לשכוח לו את זה). ברור שרמון, שטרית, לבני ופרס, כפוליטיקאים מקצוענים שרוצים להיות מרכזיים, לא יכולים להרשות לעצמם להיחשב כשמאל סהרורי. אני לא יודע מה הייתי עושה במקומם במקרה כזה.
ואגב, גם גרוסמן, עוז וא.ב יהושע תמכו ביציאה למלחמה. דבר שסייע לאפקט העדר בקרב שרים מהמרכז של הממשלה (רמון ופרס, שבעצם התנגדו בליבם) להרים את היד לתמיכה. לכן אפשר לומר שבמידה מסוימת דויד גרוסמן עקד את בנו. סיפורו מזכיר את סיפור אברהם ויצחק גם בכך שלאחר שתמך, באמצע המלחמה קרא להפסיקה, כמו אברהם שמאכלתו נסוגה לאחור, בעצת המלאך, באמצע העבודה. אלא שכאן הסוף היה אחר מבסיפור המקראי ואורי גרוסמן המסכן נפל ביום הטפשי ביותר במלחמה הזו. ואגב, בשורה הראשונה של ההספד לבנו דויד גרוסמן הוא מתרמז למותו של יצחק המקראי: "כבר שלושה ימים שכמעט כל מחשבה מתחילה ב"לא". לא יבוא, לא נדבר, לא נצחק".
לא ברור איך הגעתי לתנ"ך ולספרות עברית, כדאי לחזור לרעיון הבסיסי של המאמר. הפוליטיקאים הישראלים לא טפשים, אלא מתנהלים כפוליטקאים. מי שכן טפשים הם העיתונאים והפרשנים הפרייארים שקנו את הצורך במלחמה (כפי שהדבר נשקף בכתבתו של אורן פרסיקו בפירמה של גלובס) והעם שקנה את השקרים של העיתונאים. זהו עם שקל למכור לו מעשיות.

בוינוגרד, רמון מצטט את פרס שאמר "הדבר היחיד שאני יכול להחליט עליו בלי שום בעיה זה לצאת למלחמה. לגבי כל השאר אני לא יכול לעשות כלום".
 
אגב, כל הפרשנים והפרשנונים למיניהם, שטוענים ליכולות ניבוי ולקשרים מסועפים, חשבו שהשרים היו בעד המלחמה. לכן כל הקשרים שלהם והחנופה שלהם לשרים לא הועילה לגלות אמת פשוטה. דווקא בתחום השירה הפרשנות הפוליטית היתה מדויקת יותר. אהרן שבתאי היה הראשון שחזה את עדותו של חיים רמון בועדת וינוגרד. אני מצטט מהשיר "כשלון" מ'מעין 3':
 
האו האו האו
האו האו האו
נובח אולמרט
 
האו האו האו
האו האו האו
נובח רמון
 
 
2.
ישראל צריכה לפצות כספית את משפחות 30 הלבנונים שנהרגו מאז אוגוסט 2006 ועד יולי 2007 מנפלים של פצצות מצרר, בדרך כלל עובדי חקלאות, ואת הפצועים הרבים. זה עניין שלא מסוקר כל כך בעיתונות, אבל אם אינכם יודעים, ישראל השאירה בלבנון כמיליון פצצונות שנבעו מפצצות מצרר מסוג המנתץ MLRS, הרבה בגלל שימוש לא נכון בנשק, כפי שנחשף בהארץ. הפצצונות האלה מתפוצצות כל הזמן ויוצרות המון גידמים והרוגים בדרום לבנון.
גם אם אתם חושבים שהמלחמה היתה נכונה, גם אם אתם אנשי ימין הגונים (ויש כאלה רבים), בוודאי שישראל לא ראתה בעם הלבנוני את האשם. חישבו כי אתם לבנונים עובדי אדמה שלא אכפת לכם מישראל, טוב או רע. אבל לפתע דוד שלכם מאבד את רגלו השבוע בשדה, שנה לאחר שהמלחמה תמה. איך תחשבו על ישראל?
תאמרו, גם חיזבאללה צריך לפצות ישראלים שביתם נהרס וילדיהם מתו. אתם צודקים. אבל אני לא יכול להטיף לחיזבאללה. חוץ מזה, אני מדבר על פיצוצים שלא קשורים לזמן המלחמה. גם השבוע מתו ונפצעו אזרחים בלבנון בגלל אותם נפלים. ועצוב לומר, גם עוד שנה ימותו אנשים בגלל אותן פצצות, גם עוד שנתיים ימותו אנשים. צעד של פיצוי כזה הוא הומניטרי בלבד.
 
חשוב שהפצצות הללו יכנסו להיסטוריה לצד נשק ביולוגי, כימי או אטומי כנשק אסור, ושהמשתמשים בפצצות מצרר בעתיד באיזורים בהם גרים אנשים, יואשמו בפשעים נגד האנושות, שכן זהו נשק שנותר שנים אחרי שהמלחמה תמה. זה נשק לא ממוקד ולכן נזקיו מזכירים נשורת רדיואקטיבית. אני אישית לא בעד לחזור ולהעניש את מי שהשתמש כבר בMLRS כי אני מאמין בלהביט קדימה, העולם צריך לדאוג שהנשק הזה לא יופעל יותר באיזורים אזרחיים, ושהנפגעים ממנו יפוצו.
 
הו אלוהיי, מזל שאינני לבנוני.
 
 פרויקט בגארדיאן – תצלומים מאיזור פצצת המצרר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ניר  On 26 ביולי 2007 at 18:59

    אולי תדבר עם אסד וסניורה שיפצו את תושבי ישראל על הנזקים שגרמו הרקטות של החזבאללה?
    אמנם עם החיזבאללה אי אפשר לדבר, אבל עם ממשלת לבנון שהיא הריבונית בדרום לבנון ועם אסד הצעיר שמספק אמל"ח לארגון טרור הרי ניתן לדבר.

  • שפי  On 26 ביולי 2007 at 21:18

    תגובה צבאית במצבים כאלה זה משהו שמובנה באתוס הציוני. פוליטיקאים שזה עתה נכנסו לתפקיד בכיר, החשש שהכי מקנן בהם הוא שמא הם לא מספיק זורמים עם האתוס הזה. בייחוד אחד כמו פרץ, שאת הקריירה שלו הוא עשה בתחום שלפעמים יש לו תדמית של אנטי-פטריוטי.

    הורה שזמן כה קצר אחרי שהבן שלו נהרג הוא מעלה על דל שפתיו אנלוגיה תנ"כית השקפתית שכזאת… זה מרים לי גבה.

  • רחל  On 26 ביולי 2007 at 23:34

    נגד הפרעת דחק פוסט טראומטית שנגרמה לי כתוצאה ממלחמת לבנון האם עלי לפנות למר בשאר אסד בקשר לפיצויים או למר סניורה?
    הלוואי והייתי צוחקת איתך. ישבתי במקלט בקריית חיים וספגתי המון הפצצות של מר נסראללה ואיש מארגון אמנסטי לא קם ואמר לי שהוא בא לעזור לי.
    מאז יש לי סיוטי לילה
    התאשפזתי בבית חולים שיש לגביו סטיגמה מאוד גדולה.
    כל אופנוע מקפיץ אותי וכך גם כל אמבולנס תמים של מד"א וכל מטוס של חיל האוויר.
    זיקוקים בכלל מטריפים את דעתי
    בקיצור ידידי האם ממשלת לבנון הריבונית תפצה אותי ואגב גם בגין התיק בהוצאה לפועל שנפתח נגדי בגין אותה מלחמה שפתח בה אולמרט אזכה לפיצוי???
    נכון, אני מזדהה לחלוטין עם אזרחי לבנון אבל לכל הרוחות אנ לא ישנה כבר שנה באופן רגיל…
    תגיד למר פואד סניורה לפצות את כבודי האבוד…
    וגם לאדון בשאר אסד…
    תודה.
    מוכנה לצרף לך מסמכים רפואיים אם תרצה.

  • נעמה  On 27 ביולי 2007 at 2:15

    אי אפשר להאשים את גרוסמן או יהושע בהשפעה על השרים: תמיכתם במלחמה בתחילתה לא הייתה ידועה לאלה האחרונים בזמן ההצבעה. גם לא כל כך קל "לזכות" את השרים בטענה שנכנעו לאפקט העדר: יותר מדי מהם טוענים היום שבזמן אמת הם לא רצו במלחמה. איך ייתכן שהעדר, אם כן, לא הלך אחרי רצונו האמתי של הרוב?
    האמת היא שאותה הצבעה נוראה הייתה צירוף מהמם של עוול ואיוולת. קשה להבין איך בן אדם בר דעת כלשהו (ומה שמדהים הוא שהיו כה רבים כאלה) יכול היה לחשוב שיש בה ולו שמץ של הגיון. וזה באמת לא עניין של שמאלנות – סהרורית או אחרת. סתם שכל ישר.

  • חיים  On 27 ביולי 2007 at 18:25

    ידעת שיציאה למלחמה זה מעשה טיפשי מהיום הראשון. מי שתמך ביציאה למלחמה הוא "איש ימין הגון"

    בואו רגע נעשה סדר:
    טעה אולמרט כשאמר שהוא יוצא למלחמה כדי להחזיר את החטופים לישראל. הוא ידע שאין ביכולתו לעשות זאת מהיום הראשון, והט עה את הציבור.

    אבל- לצאת למלחמה נגד ארגון שבמשך שש שנים
    מתגרה בישראל, עושה פיגועים מהגבול וחוטף חיילים- זאת לא מלחמה מוצדקת?? (ואמרת שאינך מתנגד למלחמות באופן עקרוני)

    המטרה, כמובן, הייתה צריכה להיות שונה: גרימת נזק כבד לחזבאללה ושינוי הסטטוס-קוו בדרום לבנון. ההצלחה במלחמה-חלקית פלוס

    הרבה טעויות נעשו במלחמה- הגדרת מטרות מוטעית, שיקולים לא נכונים שהנחו אעת ההנהגה, חוסר הבנה את חזבאללה ואיך לפגוע בו, הטיפול בעורף מוכנות צה"ל והמילואים ועוד.

    אבל היציאה עצמה למלחמה? אלא מה בדיוק רצית, רועי? לא להגיב ולהמשיך לנשוך שפתיים למול חזבאללה שהורג וחוטף? האם יכולה מדינת ישראל להיכנע למעשה לארגון טרור ולא לנסות ולפגוע בו?

  • עמית  On 28 ביולי 2007 at 21:28

    זה היה מין מבנה פלסטיק וזכוכית מרובה מפלסים (דומה מעט לדיזנגוף סנטר)
    ובו אנשים נהלו מחקר פילוסופי ומיני באשר לגבולות (פיסיים ומדינאיים) ואתה היית מרצה והיה נוהג כזה בכיתה להתאהב בך, אבל אתה סירבת לכל הבנות. וגם אני התאהבתי בך והצהרתי על אהבתי במרפסת של המבנה (אף על פי שעד אז היה נדמה לי שאי אפשר לצאת ממנו לנשום אוויר). עמדת רחוק ממני. אני אמרתי שזה בטח מרגיז אותך לשמוע, אבל חייכת ואמרת שזה נחמד, והצעת לי משום מה שוקולדה תות, וזה בדיעבד נראה לי די גס רוח, אף על פי שבחלום זה היה הדבר הנחמד ביותר שיכולת לעשות. בכל אופן, מאוד אהבת אותי בחלום. זה נחמד מצדך.
    התעוררתי והרגשתי חמימות רבה כלפייך והלכתי לקרוא את הבלוג שלך ונזכרתי למה. אתה אדם חמים
    בטח אהיה מאוהבת בך זמן מה.

  • אולי בהמשך  On 4 באוגוסט 2007 at 16:17

    זה כן האיכר הפשוט ששלח את בנו לחיזבאללה ותמונה של נסראללה תלויה בביתו אחראי בדרום לבנוןיחד עם כל עמו אחריות שיתופית וזה כן הפועל מעזה ש"רק רוצה להביא אוכל הביתה" אבל בחר בבחירות בחמאס .
    הם צריכים לשלם
    צ'יקי אתה באמת אשכנזי חמוד ומלא כוונות טובות
    למרות שלפעמים אני מקנא בכם מתגנדרים בנוצות של הומאניות צדק שיוויון מערבית מתקדמת שאחרים משלמים את המחיר
    חומר למחשבה:
    תחשבו כמה אלפי הרוגים ניתן היה לחסוך יהודים וערבים אם הינו מדכאים את האינתיפדה ביד קשה
    עתידות:
    אוטובוסים חוצים את הגבול מלאים בערבים תושבי יהודה ושומרון חוזרים לארצם ירדן
    יהיה קצת קשה לכולם בהתחלה אבל מתוך הכאב יצמח מזרח תיכון חדש

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: