מטה לעצירת המלחמה הבאה

"אנשים שחושבים באופן הגיוני על הבחירה שלהם, צריכים לחשוב את מי הם רוצים יותר במלחמה",

סיסמת הבחירות של אהוד ברק בפריימריז על העבודה, 28 במאי 2007

 

 

כולם מדברים על המלחמה המתקרבת. בחורות מתעוררות בבעתה ולוחשות 'מה יהיה? הולכת להיות מלחמה ביולי'. טיפוסים מגולחים-מדי נוקבים בשיחות קפה בתאריך המדויק ביולי שצה"ל מתכנן להיכנס בהם. כבר שמענו דיבורים על מלחמה, אבל זו הפעם הראשונה שהמצב אבסורדי כל כך – באוויר עומדת האינפורמציה על המלחמה והזמן שתצא לפועל, אבל לא החליטו עדיין נגד מי: איראן, סוריה, עזה, או לבנון.  

יכול להיות שמדובר בסתם שמועה לגבי "מלחמת אולמרט השניה", אבל אם לא, זו תהיה מלחמה של אגו, מלחמת קלמן גייר. מלחמה שנועדה להציל את עורו הצהוב המנומש של עו"ד אהוד אולמרט. גם המלחמה הקודמת פרצה כשאולמרט ופרץ התחילו להתדרדר בסקרים. היא היתה נגמרת מהר אם פרץ ואולמרט לא היו עולים בסקרים ובפופולאריות עם תחילתה.

כדי להבין מדוע המלחמה נמשכה מעבר לזמן שנקבע, לא צריך את וינוגרד. אני רוצה לצטט מתוך כתבה של אורן פרסיקו על העיתונות במלחמת לבנון שהתפרסמה ב"פירמה-גלובס". הציטוטים הם לא של פרשנים צבאיים, דמויות מיתיות מסורבלות בסרבל שאתה רואה רק בטלוויזיה, אלא של אנשים שאני יכול לפגוש בבית קפה צידי, לקרוא לצידם בערב שירה משמים נגד הכיבוש. "הוכח לנו שאין צורך במצביאים מצולקי קרבות כדי להנהיג את המדינה בימים של דם ואש. אהוד אולמרט ושרי ממשלתו קיבלו החלטות נכונות בעזרת שכל ישר וחוכמה קולקטיבית, ולא מתוקף מומחיותם הצבאית". מי כתב את זה? התשובה היא ירון לונדון. או ציטוט הפלא הבא: "[אולמרט ופרץ] מנהלים במופתיות שקטה קרב אימים… אולמרט מנהל מהלך גדול, שאולי יכריח את העולם, המברך בליבו על הקרב הזה ואינו מאיים עלינו, להביא לידי כך שהחיזבאללה, חלש ומוכה, ייסוג צפונה. שצבא לבנון יירד, בכוח אם צריך, לעבר הגבול. שהחטופים יוחזרו ללא צורך לתת במתנה מאות מחבלים… יעברו עוד מספר ימים וזה ייגמר. הממשלה הזאת, אני מניח, תשרוד, לראשונה זה שנים, את ימיה".. זו היתה תובנתו של הסופר יורם קניוק. במאמר מוסגר, אני אוהב את קניוק, במיוחד את ספריו הראשונים ונובלות כמו "לילה בחוף עם טרנזיסטור", וגם לונדון הוא מנחה סימפטי.

קריאת דו"ח העיתונות של פרסיקו לצד דו"ח וינוגרד מסבירה את מה שקרה במלחמה. פרץ כפוליטיקאי קיבל דרך העיתונות והסקרים עידוד למלחמה הטפשית שכבר היתה צריכה להינעל, וברור שבאופן טבעי עליו להמשיך במה שמביא לו פופולריות ותקשורת טובה. קל לתת את מלחמת לבנון השניה כדוגמה בדיעבד, אבל גם אתם כשתתחיל המלחמה הבאה – תשתכנעו מהפרשנים, ומהעיתונות ומערוץ 2, אני בטוח שתהיה ידיעה מפחידה של אלכס פישמן שתראה כמה המלחמה היא הכרח, ואם לא מהם – אז מירון לונדון. אבל אחרי שהיא תיגמר, לא תבינו מה אחז בכם. ירון לונדון לא יסביר מה קרה לו. הפרשנים יעלמו. יכתבו נגד המאחזים או משהו.

המלחמה הקודמת וזו שלפניה, גם זו שלפני כן, כולן מלחמות מיותרות וניתנות למניעה, אפילו טפשיות. כולן מלחמות שלא הרווחנו מהן דבר. מי שיכול היה – נסע לחו"ל ולאילת או לג'וניה והשאירו את העניים למות בדאחיה ובקרית שמונה ובשדרות. למלחמה היו מנצחים: מי שהתחזק זה נוחי דנקנר וגאידמק. תראו כמה שופרסל מרוויחה. גם בלבנון היתה אמורה להיות יום אחרי תחילת המלחמה הפגנה נגד הפרטת חברת חשמל והיא בוטלה "לרגל המצב".

השמאל בישראל צריך היה למלא את רחוב קפלן בעשרת אלפים איש ביום פתיחת המלחמה בלבנון. כמה טפשים אנחנו לתת שוב לעניינים להיות מנוהלים בידי הצבא. בעשרים השנים האחרונות, ישראל נהגה כהלכה רק במלחמת המפרץ הראשונה (מעניין שבשל מלחמה זו מת אביו של ג'קו אייזנברג, ודווקא הוא היה מקורבנותיו הראשונים של הגל הפטריוטי שאחרי המלחמה השניה בלבנון). השמאל צריך להיות מעין משקולת נגד לצד השני, שואף הקרבות, הייתי אומר שהוא צמא דם, אבל הוא רק צמא אש. מאחורי כל הקלישאות שאומרים בימי זכרון וכל הציטוטים הקלישאתיים מהתנ"ך של כותבי הנאומים לרמטכ"ל, יש אמת פשוטה: צה"ל פשוט נהנה להילחם, רק תנו לו תירוץ להפעיל את כל הראשי תיבות האלה מאמריקה. השמאל (שיהיה ציוני\פוסט-ציוני\לא ציוני, אף פעם לא הבנתי למה טובות כל ההגדרות האלה) צריך לעצור אותו, לסגור את התנועה בישראל כשנכנסים לעזה, להפחיד, לתת תחושה שהוא לא בכיס של הצבא. זה כרגע המעשה הפרו-ישראלי ביותר שניתן לעשות. כמו המתנחלים, שצה"ל מפחד לפנות, גם השמאל צריך הרתעה. לא עוד להפגין אחרי המלחמה עם שלט קרטון עלוב כתוב בטוש ולהרגיש צודק וטוב מנהגי המוניות שצופרים.

 

השמאל צריך להקים מטה למניעת המלחמה הבאה, לבנות מערך ולגייס מראש אמצעים לעצירת החיים הנורמליים בישראל במקרה של מלחמת אולמרט השניה, ובמקביל להתחיל במשא ומתן עצמאי עם כל מדינה שכנה שאנחנו לא בקשר איתה  – סוריה, לבנון וממשלת החמאס של פלשתין. הכול כדי להציל אנשים ממוות מטופש. כי אולמרט הוא לא רשע, הוא נבל קטן – כמו שהוא עושה מלחמה כנבל קטן, הוא יכול גם לסגור שלום כנבל קטן. הוא יעשה מה שהולך ושאפשר.

כמו שהמתנחלים ערוכים יפה לסכל את הנסיגה הבאה, השמאל צריך להילחם אוטומטית במלחמה הבאה. גדי טאוב כתב בתחילת ימי המלחמה על השמאל הישראלי שאוטומטית מתנגד לכל מלחמה. לטעמו של טאוב יש מלחמות חכמות, טובות וצודקות של רעים וטובים כמו מלחמת לבנון השניה (אז לא קראו לה כך, מסיבות ברורות), שפרצה כדי להחזיר הביתה שתי גופות מרוטשות בלי לשלם תמורתן בשבויים. אבל כמו שהוא אבחן יפה, השמאל האוטומטי הזה התעורר באיטיות ובנרפסות. בפעם הבאה צריך להקשות על הצבא לפתוח במלחמות האלה שלו.

 

אני פונה לבני כיתות הי"ב: אם אתם אוהבים את ארצכם, אולי טוב למות בעד ארצנו, אבל לא שווה לאבד רגל בשביל אולמרט, לא שווה לאבד יד – אפילו זו שאינה כותבת – בשביל דיכטר, וגם הקריירה הציבורית של אהוד ברק לא שווה ולו אשך שלכם. מלחמה אולי זה מלהיב, אני כלל איני פציפיסט, אבל יש סיכוי שתחזרו ממנה בלי זין.

 

אני פונה לאמהות: תאיימו על ילדיכם בכל איום שלא ילכו למלחמה הבאה. כמו שמכריחים ילדים לא לעשות בנג'י או קעקוע מכוער, תפעילו את כל מרצכן בכך. שיאכלו סיד או משהו. תנעלו אותם במקלט. תאיימו בנישול מהירושה אם לא ישרתו ברבנות הראשית. חבל על האיברים היפים של הילדים שלכם. יש להם שימוש יותר טוב משמירת הג'וב של אולמרט.

 

תגובות רלבנטיות

שונטיקו כותב\ת:

המלחמה הבאה כבר כאן. היא נחלשת ומתחדשת חליפות, עכשיו היא שוב מתפרצת בעזה ובגדה. ביום שישי עמדתי עם שתי בחורות בנות עשרים במשמרת מול בית ראש הממשלה, משמרת של בודדים. צריכים להיות שם כל יום, כל היום לפחות מאה איש, ואז זה אפקטיבי, אולי. צריך לארגן צעדת מחאה נגד דרך הכוחנות , ללא תכלית, ללא תקווה.
 
אני מגיב: נכון.
 
תגובת אליהו:
מאוד נכון הקטע על הפחד מלאבד זין. לא מדברים על כך כמעט אבל יש סצנה כזו בסרט הקו האדום הדק של טרנס מאליק. וודי הרלסון מוציא נצרה מרימון שנשאר אצלו באפוד ומת כשמילותיו האחרונות הן משהו כמו מה זה משנה בכל מיקרה לא אוכל לזיין יותר. מלחמות, כמו שהן מעצימות את הגבריות הן גם מסרסות

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: