תיקון: מדוע אין קשר בין פרשת דרייפוס לפרשת בשארה?

קורה שעושים טעויות. אני רוצה מעט לחזור בי ולדייק דברים שכתבתי קודם, אולי בצורה אימפולסיבית. לפני שאתחיל להסביר עד כמה מגוחך (או כמו שאומרים היום, הזוי) הקישור בין דרייפוס לבשארה, אני רוצה לצטט חלקים שגזרתי מהערך של פרשת דרייפוס בויקיפדיה העברית. כולנו למדנו על כך בתיכון, אבל כדאי לרענן את הזכרון אודות הפרשה הנוראית ההיא (פרשת דרייפוס):
הערך בויקיפדיה על פרשת דרייפוס


פרשת דרייפוס היא עלילה אנטישמית שהתרחשה בצרפת בה הואשם אלפרד דרייפוס, קצין בדרגת סרן, בריגול לטובת גרמניה. הארוע התרחש בתקופה שהעם הצרפתי ביקש לנקום על התבוסה לגרמנים ב-1870.

ב – 1894 חשף המודיעין של הצבא הצרפתי איגרת שנשלחה אל השגרירות הגרמנית בפריז, ובה פירוט של מסמכים צבאיים חסויים צרפתיים. דובר בעצם במעשה ריגול – והחשד נפל על אלפרד דרייפוס, שהיה היהודי היחיד ששירת במטה הכללי. דרייפוס הועמד לדין בבית משפט צבאי, אף על פי שלא היו ראיות ממשיות נגדו. בנוסף, לא נמסר להגנה כל חומר הראיות שהוצג לשופטים.
 במשפטו טען דרייפוס כי הוא אזרח נאמן לצרפת ודחה את אשמת הריגול. אולם, בפסק דינם קבעו השופטים כי הוא אשם ובגד בצרפת. הוא נדון למאסר באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית לכל חייו. דרגותיו הצבאיות נשללו ממנו בטקס צבאי פומבי משפיל ב־5 בינואר 1895, בעוד הקהל שצפה בו זעק "מוות ליהודים".
גורמים בצבא צרפת החלו לחשוד שמשהו אינו כשורה, והבולט ביניהם היה קצין בשם פיקאר. עם הצטברות החשדות בזיוף, אמיל זולה, אחד מגדולי הסופרים הצרפתים של אותם ימים, פרסם ב-13 בינואר 1898, בעיתון ל'אורור מכתב פומבי בכותרת "אני מאשים", בו פנה אל נשיא צרפת פליקס פור והאשים את ראשי הצבא בעיוות הדין. מכתבו עורר זעם והוא נתבע לדין על הוצאת דיבה נגד הצבא והרפובליקה, נמצא אשם ונדון לשנת מאסר ולקנס כספי. תוצאה זו, לה ציפה זולה, הפכה את "פרשת דרייפוס" לפרשה כלל לאומית, שהטילה צילה על החיים בצרפת בשנים האחרונות של המאה ה-19.
אנשי רוח ומנהיגי ציבור רבים דרשו לקיים משפט חוזר והוא אכן נערך ב־1899. דרייפוס, שהחזיק מעמד כל אותו זמן למרות תנאי מאסרו הקשים, נמצא אשם אך ראוי לחנינה והוא שוחרר ממאסר. ב־1904 דרייפוס ערער, נערכה חקירה חדשה, וב- 1906 בית המשפט זיכה אותו מכל אשמה. שמו טוהר והוא הוחזר לצבא בדרגותיו.
לאורך כל הפרשה, החוגים האנטישמיים ראו בכך הזדמנות להסתה אנטישמית. הועלו טענות כי כבוד הצבא חשוב מחיי היהודי דרייפוס ואין לבטל את פסק הדין.
השלכות הפרשה:

 
נחשפה עוינות עמוקה בין הימין (אנשי צבא, אנשי כנסייה, קתולים – שהיו נגד דרייפוס) לשמאל (סוציאליסטים, רפובליקנים, פרוטסטנטים, ליברלים ויהודים – שתמכו בדרייפוס) בצרפת.
התחזקות האנטישמיות המודרנית בצרפת וכישלון האמנציפציה, תוך שילוב רחב של הסתה בתקשורת. למרות שצרפת הייתה הראשונה שנתנה אמנציפציה ליהודים, הפרשה הוכיחה כי אין בהכרח תקווה שהאמנציפציה המושגת בחוק תהיה לאמנציפציה של ממש במובנה החברתי.
 
וקצת מהערך האנגלי בויקיפדיה:
 
As noted below there were a significant number of Jewish officers in the French Army during the 1890s which made it a more progressive institution than most other armies of the time. It appears that Captain Dreyfus, while being generally well noted by his superiors, was not personally popular amongst some of his colleagues because of his aloof personality and comparatively wealthy background.

 
הקורא הנבון יראה כי ישנם הבדלים רבים בין דרייפוס לבשארה:


1. שירות הריגול הצרפתי היה נגוע באנטישמיות ושנא יהודים, כשהשב"כ הישראלי אינו אנטישמי ואין בו שונאי יהודים. בכך יודה אפילו בשארה עצמו.
2. בערך בויקיפדיה כתוב שאחת הסיבות לפרשת דרייפוס היתה התחושה הקשה לאחר מלחמת צרפת-פרוסיה (1870). התבוסה במלחמה שבין צרפת לפרוסיה שונה במובנים רבים מההפסד במלחמת לבנון השניה: לא היתה בה פרשה שמזכירה את מכירת תיק המניות של חלוץ, ביום תחילת המלחמה שר המשפטים הצרפתי לא נשק למזכירה צרפתית בשם מדמואזל א' ואף לא לחדרנית משרד הבטחון
a. כמו כן לא היו בה מסכי פלזמה, אני יודע זאת לפי שנפוליון השלישי עצמו נשבה במלחמה. בעקבות התבוסה הצרפתית הודח נפוליון השלישי מכהונתו, כשבישראל לא ניתן להדיח אדם בשם זה.
3. אלפרד דרייפוס נכלא באי השדים. הכלא שם נסגר, ועל כן אין סיכוי שעזמי בשארה ייכלא באי השדים.
4. להגנה במשפט דרייפוס לא נמסר חומר המוכיח את הקשר בין דרייפוס לגרמנים, בעוד בישראל החומר שלא יימסר אינו קשור לגרמניה.
5. החשד נדבק בדרייפוס גם בגלל שהוא ביקר בגרמניה קרוב משפחה. בשארה לא ביקר קרובי משפחה בגרמניה.
6. כל תיכון המכבד את עצמו בישראל מלמד את פרשת דרייפוס לבגרות. איני זוכר שבספר המתכונת להיסטוריה יש שאלות חובה העוסקות בבשארה.
7. בצרפת יצרה הפרשה עוינות בין הימין והשמאל, במקרה של בשארה גם השמאל מתנער ממנו.
 
 
 
 תגובות מעניינות

דניאל כותב:

אני מודה שלמרות שהכרתי אותך קודם קצת, רק דרך הכתיבה שלך והקישורים פה בבלוג הבנתי מה אתה חושב ואומר.
לגבי המאמר, אני חושב שאתה עושה עושה משהו בעייתי. אתה מרמז על קשר שבין שתי הפרשות וזאת מבלי להסביר מה הקשר, אלא רק על ידי הגחכה של הדברים השונים, כאילו שכל שאר הפרטים מובנים מאליהם כדומים. אם זה המצב אנא תאר לנו מה דומה בין שתי הפרשות, בכל מקרה אתה כאילו מעלה טיעון ובורח ממנו ישר אל ההומור וההגחכה.
העלית טיעון כבד וראוי אנא נמק אותו והסבר אותו, אני מדבר בתור אחר שמאוד מעניין אותו כל הפרשה האחרונה עם בשארה ואני לא מוצא שום מקור שיסביר מה קורה…
דבר שני ובהקשר זה, מדוע אתה מראש מניח שאם ישנו איזה שהוא מאבק בין בשארה לשב"כ אז מדובר ברדיפה, אני מודע לכך שהנחה זו היא מפתה ויש סיכוי שגם נכונה אבל מאיפה הבטחון. או שתסביר או שאל תניח הנחות כה מרחיקות לכת… באמת מעניין אותי מה אתה חושב ואני חושב שאתה מנהל מאבקים חשובים וספציפית השוואה זאת היא מעניינת ,אבל אתה לא יכול להשוות ואז ישר לברוח לציניות, אנא מממך הסבר למה אתה מתכוון…

 

תגובתי:

תודה לך. המאמר בויקיפדיה כמעט כולו הוא הקבלה בין המקרים. כמובן שאין שני מקרים זהים לחלוטין במציאות. יש בין המקרים גם הבדלים רבים, שציינתי חלק מהם. אני מסכים איתך כי אין לדעת במאה אחוז שהשב"כ טועה, גם אין לדעת במאה אחוז ששירות הריגול הצרפתי טעה. אבל ישנו ההיגיון הבריא. ויש כמובן עוד מקרים כאלה.

 

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: