מר ראש השב"כ, היום אני עזמי בשארה, היום אני ערבי

בקריירה קצרת-היומין שלי כאחד מכותבי הדעות של חינמון הרכבת 'ישראלי', צונזרו בזה אחר זה שני קטעים פובליציסטיים שכתבתי. פירסמתי כאן את הקטע הראשון שנועד להתפרסם בערך ביום שהמלחמה פרצה, את המאמר השני הגשתי קצת אחרי שהמלחמה תמה. דברים שצונזרו לפעמים יש להם ערך מיוחד. כשאתה כותב, אין לך כל כך מדד לחשיבות הנושא. כתובים הרי כל כך הרבה דברים בעיתונים ובספרים, ומציגים כל כך הרבה תערוכות וקונצרטים. אז הנה גם אתה כותב.
אלא שכאן נכנס פרדוקס הצנזורה: הרבה פעמים אנשים לא פגשו ביצירה מפורסמת שנאסרה לפרסום או שהיתה התנגדות להציג אותה, והם משוכנעים בכל זאת שראו אותה. כך למשל היה עם ג'נין ג'נין של מוחמד בכרי, אחרי שהסרט הוקרן פעם אחת בלבד בסינמטק וצונזר. אלפי טוקבקיסטים וצופים בזמנו הביעו דעה לגביו בכל זאת ונשבעו שראו אותו, בדרך כלל הזדעזעו, כשרק מעטים יכלו פיזית לצפות בסרט הזה.
יש לי חבר לפני כמה שנים שצילם סרט על הנזק להנאה המינית שגורמת ברית המילה. רק לאחר מאבק קשה מול נסיונות צנזור ואיומים בהדלפת הסיפור לעיתונות, הרשות השניה הסכימה להקרין את הסרט. במקום השעה שהיה אמור להיות משודר, הניחו אותו בשעה אחת בלילה וללא פרומואים. לא יתכן שיותר מכמה פרומילים צפו בסרט הזה. ובכל זאת, אני פוגש כל הזמן אנשים שצפו במקרה בסרט והוא שינה את חייהם. מרגע שדבר מה נאסר או נשלל – הוא שייך לכלל. אפשר לתת לכך גם אין ספור דוגמאות ספרותיות. כבר בתנ"ך, עלי התאנה אצל אדם וחווה הסתירו את הדבר החשוב. איך תדעו שאיברי המין מעניינים? גם לפי זה שאדם וחווה כיסו אותם. במעין האחרון פרסמנו שיר של זוכה פרס הנובל הרולד פינטר על מלחמת המפרץ הראשונה שאף כתב עת לא רצה לפרסם, ואת הדרך שלו עד פרסום המאמר בסופו של דבר. יש לכך ערך כלשהו.
כדי להביא את הדוגמא ההפוכה, היום הזמין אותי משורר נחמד לערב שירה לחגיגת 40 שנה לכיבוש. הוא סיפר לי שההיענות היתה נהדרת. כל המשוררים אליהם פנה שמחו מאוד להשתתף בערב הזה, וגם תמונע וצוותא מתחרים על האפשרות לארח את הערב. מיד הדבר נשמע לי חשוד. אם כך, מה הטעם לעשות את הערב, שאלתי אותו.
 
נחזור למאמר שלא פורסם. הוא בוודאי מדכא, ואין הכוונה בבלוג זה לדכדך את רוח הקורא. אני נמצא כיום במצב רוח כעוס וקנטרני הרבה פחות מאשר בזמן המלחמה, כך שבוודאי לא הייתי מתנסח בחריפות כזו כיום. בדיעבד, המלחמה הזו שבה תמכו כמה חברים שלי, היה רגע משבר שלי מול המדינה ויותר מכך העיר שאני אוהב וכמובן מול החברים. אבל אלו החיים.  
המאמר נועד להיות מפורסם כמה ימים לאחר שפיטרו את וליד חמיס, סגן ראש עיריית חיפה מטעם בל"ד. הצגתי את המהלך של חברי המועצה כנקמה של פחדנים: כמו אדם שמפסיד בפוקר, ולכן בועט בחתולה, כי היא נמצאת פה וניתן לבעוט בה, היא לא יכולה להחזיר. במשל שלי, החתולה זה הערבי, וליד חמיס. תוך כדי חזרה למאמר, מצאתי גם את פרוטוקול הועדה של ההדחה ואני מוסיף את זה כנספח לפוסט הזה. זהו אחד המסמכים הפתטיים והמזעזעים שקראתי בעברית. פרוטוקול הישיבה, שנפרסם במעין 4 כנראה, ממש בנוי כטקסט של מחזה אבסורד.  הוא מתחיל בשמות המשתתפים ובתפקידהם. לאחר מכן נאמרים דברי קטגוריה על חמיס ולבסוף חמיס סותר את כל הטענות והופך את חברי המועצה של "חיפה האדומה" לאשמים.
כשנשלח המאמר ל'ישראלי', לא היה כל כך מקובל לומר שהפסדנו, עדיין סטיקרי המלחמה של בנק לאומי נצצו על עמודי החשמל. אף שלטעמי עדיין זה לא הדבר החשוב במלחמה הזו: גם אילו היינו מנצחים, מכים את חיזבאללה שוק על ירך, אוזקים את נסראללה ומציבים אותו על המזרקה של אגם לכל מחיאות כף, היינו בסופו של דבר מפסידים. עדיף להפסיד מהר ולא להיגרר לנצחון כמו 1967 או כמו הטריומף האמריקאי בעירק. כמו כן, אני סבור שלא כל כך הפסדנו, אני אפילו מסכים עם אולמרט שכל הדכדכת הפוסט-מלחמתית הזו היא על גבול ההיסטריה. יכול היה להיות יותר גרוע. חברים, יכולנו להיות עכשיו בלבנון.
הייתי קרוב לא לפרסם את המאמר הישן הזה, שנראה כאיטריות הכי קרות בעיר, ומכיל עובדות שהתיישנו וקלקלו לי את התזה (חלוץ בינתיים התפטר, למשל) – אלא שאז החלו להישמע הידיעות על עזמי בשארה. לפני חודש כבר הכינו אותנו למהלך כזה על ידי דו"ח השב"כ שטען שערביי ישראל הם סכנה אסטרטגית.  
אז חשוב שהדבר יישמע: ערביי ישראל הם לא איום אסטרטגי. אני לא פחות איום אסטרטגי מערביי ישראל. ביום כזה, שבו ציבור שלם מוגדר על ידי רבים כגיס חמישי, אין זה משנה אם אני מסכים או לא מסכים עם העמדות של בשארה – כל איש רוח צריך לומר בקול שהוא נגד הגזענות של השב"כ ותומך במיליון אזרחי ישראל הערבים. כל אדם טוב צריך להגיד שגם הוא ערבי. אני היום, מר כבוד ראש השב"כ ירום הודו –  ערבי.
 
 ———–

הנה המאמר שלי

אחרי שוך המלחמה הגאונית, כמה עשרות אנשים עם חולצות שנדפסו בבהילות, כנראה דרך "סילון 2000", דידו מהקבר של גולדה, מלווים עשרות עיתונאים, ודרשו להדיח את אולמרט-פרץ-חלוץ. פרץ שנלחץ, חילק את אשמתו עם מופז, מי שהיה קודמו, והיום הוא שר תחבורה שנהגו נוסע מעל המהירות המותרת כשהוא נם מאחורה. נראה שגם חלוץ, אשף הבורסה מצפון תל אביב, ניסה להעביר קצת מהאשמה ליעלון. בהמשך חגיגת תפוח האדמה הלוהט האשימו את ברק ורמזו שביבי קיצץ בצה"ל.
אבל כל האנשים שהזכרתי לא פוטרו, גם לא התפטרו. הם בעלי מכוניות בעלות חלון חשמלי. הפעם הראשונה שראיתי מכונית עם חלונות חשמליים היתה ב1981 במרצדס שחורה השייכת לקרוב משפחה שהיה יועץ מסחרי של דיקטטור אפריקאי אוכל אדם. כך זה עם חלון חשמלי: אתה רואה את קפלי צווארם מבהיקים בכיסא האחורי של המכונית, אבל כשאתה מתקרב להכניס את היד ולאחוז בראש, החלון נגלל במהירות.
אבל הייתה פאשלה וצריך לערוף ראש של מאן דהו. כמו דגי פירנאה נרגנים באקוואריום, העם רוצה דם. הילדים של הטוקבקים צמאים לדם. נהגי המוניות רוצים דם. קוראי עיתון מכבי האש רוצים לראות מישהו עף. שדרניות ערוץ 10 רוצות לסמן איקס. ובאמת, לא יתכן שאין אחראי. לא יתכן שאי אפשר לפטר פה אף אחד.
ובכן, איתרנו אחד. האשם הוא סגן ראש עיריית חיפה, בחור בן 33 בשם וליד חמיס. הפשע: במהלך המלחמה (שחצי מהרוגיה בעורף היו ערבים) התנגד לה וחתם על עצומה שהיא מטומטמת. מן הסתם, הדבר שבר את רוח העם והביא לקריסת המחסנים לשעת חירום ולעכירות במסכי הפלזמה במפקדות (יתכן שעצם החתימה יצר חשמל סטטי).

הישיבה נפתחה. חברי המועצה הנרגשים, חנוטים בעניבות של שלושים תשעה שקלים, החליטו: לא פרץ ולא אולמרט, דווקא חמיס נדרש לפנות את משרדו מחר בבוקר. 23 נבלים הצביעו בעד ההדחה, שלושה התנגדו.
סוף סוף מישהו אחראי להתנהגות המחפירה של המדינה אל תושבי הצפון, למפקדים הכרסתנים היושבים מול מסכי פלזמה וממזמזים מזכירות, כשהחיילים נפצעים בקרבות מול בתים שנראים ירוקים במשקפות לילה. יש אחראי ויש אחריות במדינה הזו. נתגלה האשם.
 
  

הפרוטוקול של ישיבת ההדחה

 והנה חלק קטן מהפרוטוקול של ישיבת ההדחה של סגן ראש עיריית חיפה, עו"ד וליד חמיס. זה אחד הטקסטים המדהימים ביותר שקראתי בשפה העברית, הוא כנראה יופיע במעין 4. הפרוטוקול חושף איך בחסות מלחמה מפוקפקת, אפשר דרך הטיעון הפטריוטי, לנהל ציד מכשפות שכזה ועוד בעיר שמאלנית יחסית, על בסיס גזעני. מעבר להיותו טקסט שכאילו נכתב בידי מחזאי או אמן-אבסורד, הוא לא מראה רק את המציאות בחיפה, או בישראל, אלא מוכיח לאילו תהומות אדם יכול להידרדר בהיותו בקבוצה המחפשת קורבן ויהי מה. אני עדיין אוהב את חיפה, מבין הערים בישראל החיפאים (לצד תושבי כפר-סבא) הם האנשים הכי בסדר, ולכן דווקא מקרה שחור זה בהיסטוריה של חיפה, יכול רק להראות כמה קל להיות נבל.

מר רמי דותן:

אדוני ראש העיר, חבריי למועצה, התכנסנו היום למועצה לא מן המניין שמטרתה להביא להדחתו של סגן ראש העיר מר חמיס. במהלך המלחמה בחודש אוגוסט מזה כחודש וחצי תושבי מדינת ישראל מהצפון ועד מרכז הארץ, הייתי אומר חיפה וקצת דרומה, מעל למיליון וחצי תושבים, תושבים יהודים, ערבים, נוצרים, בדואים, כל תושבי הארץ שכולם שווים, ישבו במקלטים והיו גם גיבורים, גיבורים אמיתיים, ביניהם גם רבע מיליון תושבים של העיר חיפה שאתה, אדוני ראש העיר, עמדת כמפקד וכמנהיג להוביל את המלחמה הזאת במינימום של נפגעים ובמורל נכון והאחדות הייתי אומר, מקיר אל קיר, ואני מוכרח לציין שהדו-קיום כאן בחיפה הוכיח את עצמו מעל ומעבר. כולם הורידו דמעה כשנפל טיל בוואדי ונפל בכרמל. אך לצערי הרב, ממש לצערי הרב סגן ראש העיר, מר חמיס, המכהן כסגן ראש עיר בפועל בהתבטאויותיו הקשים ביותר נגד מדינת ישראל, בעד המלחמה הזאת ותשבוחות לנסראללה, השתתפות בהפגנות ואני אומר לך אדוני ראש העיר, אני חי בעיר הזאת וגר כתושב וגידלתי פה משפחה עם שני ילדים ואחד מהם חוגג היום יום הולדת שלושים וארבע, אני מודיע לך, פנו אלי ולכל חבריי כאן במועצה כל כך הרבה אנשים מכל הקשתות הפוליטיות, שמאל, ימין ומרכז על התבטאויותיו, רק מבית חולים מסוים, אחד מבתי החולים הקטנים כאן, מעל לתשעים חתימות נגד התבטאויותיו. וזה פגע קשות בציבור. סגן ראש העיר הוא סגן ראש העיר בפועל, הוא חבר הנהלת העיר, לא גילה לא אחדות, לא לויאליות, לא לתפקיד שלו, לא לשום דבר. אדוני ראש העיר, מאז שאני מכיר אותך אתה מוביל את חופש הביטוי ואני מודיע לך שאני תומך לא מעט, אולי לא כמוך,  בחופש הביטוי, ובחיים לא סגרתי ולא אסגור פה לבן אדם, אבל לא כשאתה נמצא בתפקיד בכיר, ממלכתי, נושא באחריות ולא פחות ולא יותר מצדיק מלחמה שבאה עלינו, כפו אותה עלינו, שהעולם מסכים איתנו, העולם מאשר את זה שאנחנו הצודקים בכל בעניין הזה. וכשמעל לארבעת אלפים טילים נחתו חלקם על בתים מקריית שמונה ועד בנימינה ונהרגו ילדים ונשים ומבוגרים, רק בחיפה מעל אחד עשר אזרחים וכדומה, ואני לא מדבר על לוחמי צבא הגנה לישראל הגיבורים האמיתיים שהיו צריכים להגן על המדינה הזאת. לא יכול להיות שסגן ראש העיר חמיס, ואני אומר לך בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כל חבריי כאן למועצה, רוב רובם, כי אם היית צריך להגיע לעשרים וארבע חתימות הייתי מקבל, גם מגיע לעשרים וארבע, כולם בעד הדחתו ואנחנו מבקשים אדוני ראש העיר, אני חוזר ואומר עוד פעם, אין לנו שום חלילה חילוקי דיעות בדו-קיום (…)
 
 מר אברהם ויצמן:  ערב טוב. מוריי ורבותי, אני גאה בערב הזה, אני גאה בישיבה הזו ואני חושב שהישיבה הזו צריכה להתפרסם גם איך קוראים את זה? אל זג'ירה?
 
מר יונה יהב, ראש העיר: אל ג'זירה.
 
מר אברהם ויצמן: אני יודע, אני רק לועג. מדוע אני גאה בזה, ואני חושב שצריך לצלם את זה מעל כל עץ רענן. מוריי ורבותי, כתוב חביב אדם שנברא בצלם כי בצלם אלוהים ברא את האדם. חביב, חביב זה יותר מטוב, יותר ממתוק ויותר מנעים, חביב זה יותר רחב, זו מלה רחבה. על מה נאמר חביב? חביב אדם שנברא בצלם, לא כתוב חביב יהודי שנברא בצלם, לא כתוב חביב ערבי שנברא בצלם, חביב אדם שנברא בצלם, זאת אומרת מי חביב? זה שיש לו ערך לאדם. מוריי ורבותי, אני גאה בישיבה הזו מאחר ואני רוצה כעת לדבר כהדיוט, כאדם שיש לו תפיסה מאוד מצומצמת. בזמן המלחמה ישבנו לדיון כלשהו אצל ראש העיר והתגלגל שם עיתון ידיעות אחרונות ובאמצע העיתון היה עמוד שלם שהעמוד הזה הראה מה דינו של אחד שחשדו בו אותם אנשים אפלים, אותם מרצחים שחשדו בו שהוא משתף פעולה או שהדעה שלו לא תואמת את אותה דעה שלטונית, רק חשדו בו, ואז מראים על גבי העיתון צילום ראשון שכופתים אותו, צילום שני שיורים בו, צילום שני שעוד פעם יורים בו וצילום אחרון שאותה איזה אימא אחת דורכת על גופת המת, אלו הצילומים שההדיוט אבי ויצמן ראה בעיתון בלב ליבה של המלחמה! לכן מוריי ורבותי אני גאה בערב הזה, והערב הזה צריך להתפרסם בכל מכשירי הקשר והטלוויזיות בעולם הערבי! שבערב שיושבים כל חברי מועצת העיר על התנהגות שאני לא הייתי קורא בה של אדם בתוך מלחמה, חיילים שומרים על הילדים שלך כמו שהם שומרים על הילדים שלי, בתוך המלחמה, להזדעק, להזדהות עם אותו רב-מרצחים שיושב לו באיזה בונקר ושולח את הנתינים שלו לרצוח, איך אפשר, איך יעלה על דעת אדם שנקרא חביב אדם שנקרא, איך יכול להזדהות עם דבר כזה? כנראה שחסר פה משהו באדם, לכן מוריי ורבותי לפני להיות איש ציבור, לפני להיות חבר מועצה, לפני להיות תואר עו"ד זה או אחר, הרי אנחנו יודעים את הסיפור של חתול במגפיים, שברגע שיצא העכבר מתוך הקופסא הוא נהיה חתול ולא עזרו כל שנות החינוך והאילוף, לכן לפני איש ציבור, לפני עו"ד, לפני סגן ראש העיר, חביב אדם, תהיה בן אדם. אני הצבעתי בעדך, ולא התרגשתי מזעקות אלו או מזעקות אחרות, לא התרגשתי, אבל תהיה בן אדם, תודה רבה.
 
עו"ד וליד חמיס: טוב, אני מקווה שחבריי לא יפריעו לי כמו שאני לא הפרעתי לאף אחד. בראשית דבריי ברצוני להודות לך חבר המועצה איציק רגב שתגובותיך והערותיך כנגד עמדתי, כנגד המלחמה נתנו לי מרחב גדול, במיוחד את ההזדמנות הבלתי חוזרת לבטא בעשרות כלי תקשורת יומיום את העמדה השפויה והרציונלית וההומנית נגד המלחמה, בכל מקום. במשך עשרות שנים נודעה חיפה כעיר מיוחדת, שונה בכל הנוגע ליחסי יהודים –ערבים ויחסי ערבים-ממסד. דובר על דו-קיום מופלא בעיר, דובר על
הסובלנות, אחרים הלכו רחוק יותר וראו בחיפה את הפנינה הבודדת של המדינה שבה יכולים לחיות שני עמים בטבעיות, בשלום, בשותפות, באחווה, בלי כל אפליה של הרוב. כמי שחי תקופות לא מבוטלות בשלוש ערים מעורבות, חיפה, מקום לידתי, תל-אביב איפה שלמדתי וירושלים איפה שעבדתי וכמי שבקיא במה שקורה בערים מעורבות אחרות, יכול להעיד כי האטמוספירה הציבורית בחיפה היא הכי נוחה. בחיפה הכל היה מתון יותר, בחיפה מפלגות ערביות ומפלגות לא ציוניות יכולות להיות בקואליציה העירונית ויכלו גם לקבל סגנות ראש עיר, וזו מסורת של שנים. לא הייתי הולך רחוק יותר ואומר שיש שוויון אמת בעיר בין יהודים לערבים, לא הייתי אומר שהתבססה אי פעם שותפות מלאה, שותפות אמת בניהול העיר בין יהודים לערבים, גם לא הייתי אומר שזה הדו-קיום שאני מייחל לו כשבמשך כל שנות המדינה לא הוקמה אף שכונה ערבית בחיפה למרות שמספר הערבים בעיר גדל כמה מונים, ושכונות אלה הפכו בחלקן צפופות להחריד בתנאי מחייה בלתי נסבלים. במקביל הוקמו עשרות שכונות יהודיות בכל רחבי העיר. אבל אינני מקל ראש כלל באטמוספירה הציבורית הנוחה המאפשרת שינוי או בעיקר והכי חשוב מעולם לא הקלתי ראש בלגיטימיות הניתנת גם לערבים בעיר ובמנהיגותם, ולמרות אי ההסכמות אינני מקל ראש בלגיטימיות עמדותיהם הפוליטיות ונציגיהם, שבמקרים לא מבוטלים לא התיישרו עם הקונצנזוס. בעיר חיפה נבנה נדבך חשוב ומרכזי ומכריע בעשרות השנים האחרונות לפיו צריך וניתן לשאוף לשיוויון בין שונים. ביטא זאת יותר מכל ראש העיר הקודם, עמרם מצנע שנבחר חברי המחנך איסכנדר עמל ממפלגת חד"ש לסגנו והייתה התנגדות של גורמים מהימין לבחירתו כתוצאה מעמדתו של עמל המצדדת בזכות השיבה. אמר מצנע: "אני מתנגד לזכות השיבה אבל אין לי בעיה שסגני, נציג האוכלוסייה הערבית בעיר יתמוך ב"זכות השיבה"., ובכך אושרר מינויו, אני מדייק?
הייחוד של חיפה היה בכך שנוצר עיקרון מקודש שהיה לו לטעמי מעמד של חוק יסוד עירוני לא כתוב בהתנהלות הפוליטית המוניציפלית, עיקרון אי הפסילה והלגיטימיות, עיקרון הקובע כי גם אם ישנן מחלוקות בנושאים מסוימים חדות ומרירות ככל האפשר תמיד היה החיפוש אחר המשותף. כתוצאה מעיקרון זה מנהיגות הציבור הערבי הנבחרת תמיד הייתה לגיטימית והייתה חלק מהניסיון לחולל שינוי מהותי ולהפוך את הססמאות החשובות של שיוויון, שותפות, דו-קיום, סובלנות למושגים ברי תוקף ועומדים על קרקע מוצקה ולא רק ססמאות לעוסות. היו חבריי חברי המועצה נהיה עדים לפרשת הדרכים החשובה ביותר בעשרות השנים האחרונות ביחסי ערבים – ממסד עירוני. היום יישבר העיקרון בו התייחדה והתברכה בו העיר חיפה, עיקרון החיפוש אחר המשותף והעדר הפסילה, היום
 
יקבעו חברי מועצת העיר, אני מקווה שלא, אבל זו המגמה שאני מרגיש אותה, בראשות יונה יהב, כי בעינם הערבים בעיר אינם לגיטימיים עוד, היום ייקבע עיקרון חשוב מסוכן שאין כמותו לפיו מי שלא יהיה לויאלי למדיניות ממשלת ישראל ולא יתמוך בה יהיה מחוץ לתחום ההשפעה על החלטות גם במישור המוניציפלי גם אם מישור זה לא מקבל החלטה לפתוח במלחמה או לעשות שלום. מהיום יידרשו חברי, חבר המועצה רגב, הערבים לשלם מס נאמנות למדיניות גם אם היא מטורפת בעיניהם אם ברצונם להיות שותפים בניהול העיר ובעלי השפעה על מדיניותה.
 
מר צבי דהרי, סגן ומ"מ רה”ע: איזה דמגוגיה, איזה דמגוגיה. 
 
מר יונה יהב, ראש העיר: הוא לא הפריע, נא לא להפריע לו. 
 
מר רמי דותן: גם לא יפריע.
 
 
עו”ד וליד חמיס: מהיום, אני אחזור, כל פעם שתהיה הפרעה אני אחזור על המשפט… מהיום יידרשו הערבים לשלם מס נאמנות למדיניות גם אם היא מטורפת בעיניהם אם ברצונם להיות שותפים בניהול העיר ובעלי השפעה על מדיניותה. היום כנראה יודח סגן ראש עיר ערבי מתפקידו כתוצאה מהבעת דעתו נגד המלחמה. היום תהיה ההדחה הפוליטית הראשונה בעיר חיפה כתוצאה מהבעת דעה. אני ביחד עם חבריי מכל הזרמים הפוליטיים הערביים גאים על העמדה האיתנה והאמיצה שהבענו נגד מלחמת לבנון השניה, ראינו בה תוקפנות ישראלית כנגד עם שלם. ממשלת ישראל הפכה אירוע קשה מאוד של חטיפת חיילים למלחמה כוללת שהביאה לחורבן בלבנון ושיתוק צפון הארץ ופגיעה של אנשים חפים מפשע בשני הצדדים. הדגשנו את התנגדותנו למלחמה ונגד פגיעה באזרחים לא מעורבים בלחימה משני הצדדים, והאמנו שאין פתרון צבאי לסכסוך הפוליטי כי ניתן לפתור את כל הסכסוכים הפוליטיים באזור רק בדרכי שלום ולא במלחמה ולא בהחלטות חד צדדיות, אך מסתבר, אך מסתבר כי גם, אך מסתבר, אני אגיע… לא, אני מבטיח לך, אני אגיע, אני לא, אך מסתבר כי גם עמדה פוליטית זו המבוססת על שפיות, הומניות, רציונליות אינה נראית לגיטימית בעיני מי שמועמד היום להיות איש השנה. כנראה שאדם זה יחד עם אנשים אחרים מחרחרי מלחמה בקרב חברי מועצת העיר החליטו שעל מזבח העיקרון של חיפה אחרת, חיפה המתונה, חיפה היפה, חיפה השואפת לדו-קיום, חיפה הלא פוסלת, מחפשים קידום ופופולריות. על מזבח הסתה, מחפשים, (הפרעות מהנוכחים)
 
מר רמי דותן: תן לו בבקשה שידבר, תן לו. ראש העיר…
 
עו”ד וליד חמיס: אני אחזור על המשפט עוד הפעם. על מזבח ההסתה מחפשים הון פוליטי. הדחה פוליטית היום, וחשוב רגב, תשמע, תהיה הדחה על התבטאות שלא הייתה, אמרו שאני מצדד בחיזבאללה, אמרו שאני תומך בירי הטילים לישראל, אמרו דברים הרבה יותר קשים שאין זה המקום הראוי להגידם, אז אני אומר ל
ם, כל התבטאויותיי כתובות כולן, כולן מתומללות, אז אני נותן לכם אתגר למצוא ולו התבטאות אחת התואמת הכפשות אלה. אבל כנראה שיש לאנשים מסוימים אג'נדות שקר וזריית חול בעיניים. מי שמנסה לזרות חול בעיניים ולטעון שההדחה היא אישית כמו שנטען גם בזמן המינוי אז אני מציע לכם להתפקח קצת.(…). היום לא תהיה הדחה של וליד חמיס, היום תהיה הדחה של נציג החברה הערבית, היום אתם דוחים את היד שהושטה לשותפות ומפנים עורף לחברה שלמה. מצידנו אנו מנהיגי הציבור הערבי לא נשב כפופי ידיים ולא נסכים לכללי המשחק החדשים שדי תואמים לשיטה המפא"יניקית המאוסה שמחלקים את הערבים, לערבים לטובים וערבים רעים בהתאם למידת הלויאליות שלהם למדיניות. אז אנו מודיעים לכם בראש מורם ולכל מי שמשחק באש כי התקופה הזו חלפה לה ואם בחרתם בדרך הפסילה והדה-לגיטימציה גם לנו יש אופציות מאבק אחרות, והיום אנחנו קולקטיב ביחד עם קולות לא מעטים בקרב האוכלוסייה היהודית, מגובשים ומאוחדים יותר מאי פעם, רמת המודעות הפוליטית עלתה מאוד, מי שינסה לפסול את ילידי הארץ הוא הפסול, הוא ישא בתוצאות הקשות. היום אנו מודיעים על תחילת פרק חדש, פרק ששונה בתכליתו ומאפייניו ממה ש… (הפרעות מהנוכחים) 
 
מר יונה יהב, ראש העיר: שלמה, שלמה, שלמה, תן לו לסיים. תן לו לסיים, תן לו לסיים.
 
עו”ד וליד חמיס: או. קי., אני אחזור. היום ייחשפו כמה המושגים האלה שניסינו במשך שנים לבנות, לצער כולנו לא היו מוצקים דיים והתנדפו להם במבחנם הראשון. לאור מסע ההסתה הבלתי נלאה שהגיע עד להתרת דם ולאור התרסתו ושתיקתו הרועמת והשראתו של מי שאני סגנו ולאור ניסיון הפסילה וההדחה הנולז, הנלוז והדומה במהותו לרדיפה מקרטיסטית (הטעות במקור-  ר.א) נעניתי לפניות הציבור הערבי והודעתי היום על התפטרותי מסגנות ראש העיר ואני עובר לספסלי האופוזיציה העירונית ומתחיל ביחד עם חבריי בדרך חדשה, שונה באופייה ובתכליתה מקודמתה. מי שהפך את יונה יהב לראש העיר זה הצבעה מסיבית וחסרת תקדים של האוכלוסייה הערבית בעיר, מעל לתשעים אחוז מהציבור, והוא התהדר פעם בפני שקיבל כמו המנהיג הדגול ג'מאל עבד אל נאצר, אותה אוכלוסייה תשלח את מי ששלח נציגה, הדיח את נציגה הביתה כמו שקרה עם ברק ובן עמי. (…) אינני פוטר אף אחד מריסוק הדו-קיום, אינני פוטר אף אחד מאחריותו על ההשלכות הקשות של הפרק החדש. בסוף אני סיימתי את הנאום, אני קיבלתי היום את מכתבו של ראש העיר יונה יהב, עד עכשיו מי ששמע אותי בכל מקום דאגתי, אומרים באסלם אל שמור על שרעת מועוויה על שערה אחת ולא לקרוע אותה, אני שמרתי על זה עם ראש העיר, עם כל ההתבטאויות הדבר הכי מקסימלי שאני אמרתי זה מה שאני אמרתי היום לגבי השתיקה שהוא לא הפסיק את המסע הזה אבל היום אני קיבלתי מכתב שכולכם קראתם, אני רק אקרא את המשפט הזה, הוא מאשים אותי שפעלתי ממניעים אישיים ומפלגתיים, זה מילא, סייעתי לאויב רצחני ונפשע בזמן מלחמה, החלשתי את כוח העמידה האסטרטגי של העורף החיפאי. אני חושב כמי שבקיא בלשון רע ודיבה מה שנאמר פה הוא הסתה לשמה (…)
 

לינקים נוספים:

מאמר נוסף של אמיתי סנדי על עזמי בשארה
 
שולמית אלוני מזהירה את בשארה שהשב"כ יכול לתפור תיק לכל אחד

מג'די חלבי על בשארה

הערבי צריך ללכת – דניאל בן סימון – כתבה חזקה מהארץ על פיטורי וליד חמיס

מאמר תגובה למאמר הזה בבלוג נחמד בשם רייטינג רמזורים, חבל שהכותב לא קרא את המאמר

 

 

—-

 

כיום (2 במאי) התפרסמו ההאשמות נגד בשארה. אז יש לי כמה דברים להגיד:

1. נשמע לי לא אמין שהוא נתן קואורדינטות לאנשי חיזבאללה, הרי חיזבאללה לא פגעו בכלום. חוץ מזה, המפות נמצאות בגוגל מאפס או גוגל ארת', לא צריך לפנות לחבר כנסת בשביל זה.

2. נשמע לי לא אמין שאם הוא היה נותן קואורדינטות, לא היו תופסים אותו על המקום ואוסרים אותו, כי הרי מדובר בסכנה מיידית.

3. להגיד שלדעתו יהרגו את נסראללה, כפי שציינו בהארץ, יכול היה לדעת כל קורא וויינט באנגלית או הארץ באנגלית.

4. התגובה של השב"כ לטענת כתב הארץ, שגם העלה את סוגיה 3, היתה שזה מעניין יותר לחיזבאללה כי הוא חבר כנסת. התגובה מעידה על כך שהם פשוט לא סבלו את האתגור של בשארה לדמוקרטיה הישראלית ולא מדובר במעשים הקשורים לעובדות.

5. בשארה הוא הרבה דברים, אבל הוא לא אידיוט. מדובר בד"ר לפילוסופיה ולא בילד אימפולסיבי פעיל שטח. הוא יכול היה להניח שהוא תחת מעקב וזה צעד מטומטם לדבר עם חיזבאללה כשאתה תחת מעקב ולהגיד מידע שכזה.

6. אפשר להניח שבשארה תמיד חשוד בכאלה דברים, כך שאיש לא ימסור לו מידע סודי.

7. באותה מידה, בשביל להשיג את המידע, חיזבאללה יכלו למצוא איזה נרקומן או מישהו ולא צריכים בשביל זה חבר כנסת.

8. לפני נסיעתו, בשארה נחקר פעמיים. בפעם הראשונה על מסעותיו לסוריה. מה הטעם לא לחקור אותו מיד על מעשיו אלה?

9. לגבי האישום הכלכלי, על מעבר כספים מסתורי. יש מעבר כספים אחר של הירשזון, ויש את הפרשה של אפל וגלעד שרון. אם גלעד שרון לא נכלא על קבלת כספים מאפל, אין סיבה שילדיו של בשארה יכלאו על הכספים המסתוריים שלהם.

10. אילו זה היה ח"כ יהודי, הייתי מתרעם על כך שהוא ברח בלי להיחקר, היות ואני מניח שהוא היה יכול להדוף את כל ההאשמות האלה. עם זאת, בשארה הוא ערבי ושנוא מאוד, ואם טלי פחימה הושמה בכלא על תרגום של טקסט לאדם שיודע עברית, אז בוודאי בשארה עשה יותר ויצטרך לשהות בכלא. בכל זאת הייתי מצפה ממנו להיות אמיץ ולהיכלא על דעותיו ולא לברוח.

11. בגלל שבשארה הוא מושתל כליה, ויש לי חבר כזה, אני מבין את זה שהוא ברח ולא נכלא. הייתי מעריך אותו יותר אם הוא היה חוזר, אבל אי אפשר לצפות מאדם למות בשביל השב"כ או הצדק.

12. אינני איש משטרה, או חוקר, אלא אזרח ישראלי חשדן, שמכיר את הבעייתיות של השב"כ וכמי שחי ומדברים עם אנשים אני שם לב שישראל רוצה שעיר לעזאזל על ההפסד (לכאורה) וקדימה זקוקה לספין נגד וינוגרד. אני לא טיפוס קונספירטיבי בעיקרי. בכל זאת, מי יודע, תמיד קיים סיכוי שבשארה (או רמי קליינשטיין) התגלה כטיפש בוקר אחד והחליט למסור קואורדינטות. אם יתגלה שבשארה בכל זאת מסר קואורדינטות, למשל על ידי הודאה שלו או הקלטה שלו מוסר קואורדינטות, עדיין אני אהיה עם הציבור הישראלי ערבי, שכן אז מדובר באדם אחד ולא בציבור. זה הרי המסר של פרשת דרייפוס. הרצל עצמו חשד בדרייפוס, אבל לא חשב שצריך להסיק ממנו על כל הציבור. גם היום אני ערבי ישראלי.

 

—-

עוד תוספת:

מהמאמר של רון בן ישי נגד בשארה, מובן שאין עניין של קואורדינטות כפי שאפשר היה להבין בהתחלה אלא מדובר בראיון שהוא נתן לעיתונים לבנונים ובו הסביר את ההשלכות של יריית קטיושות מדרום לחיפה. העסק הופך למגוחך מאוד. חוץ מזה, השב"כ מודה שבשארה ידע שמאזינים לו. איזה אדם שיודע שמאזינים לו היה מוסר מידע (שאינו יודע) דרך הטלפון. אם היו מאזינים לי, בוודאי מסרתי מידע הרבה יותר מפליל, ואני לא רוצה לחשוב כמה שטויות אני אומר ביום. אבל אני לא עזמי, אלא צ'יקי. 

עוד מפקפקים: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/855313.html

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: