סטירת לחי והטעם הציבורי: על מוסף הפוטוריזם בהו! האחרון

בניגוד לגיליונות הראשונים שהוציא כתב העת הו!, הגיליון האחרון שיצא בפברואר, הו! 5, זכה לתהודה מעטה ולא בצדק. אחד הדברים הערֵבים יותר לחך בגיליון זה הוא הפרויקט המרכזי: יצירות ומניפסטים פוטוריסטים רוסים ואיטלקים. התרגומים כמעט כולם יפהפיים וממש מתחרים זה בזה בברקם. גם ההקדמות והמאמרים ההיסטורים כתובים בכשרון ומביאים מידע מעורר.
 
האידאה הפוטוריסטית היא היפוך של הרעיון שעימו הו! יצא לדרך. חברי הו! עמדו על חשיבות השימוש בעבר, בעוד הפוטוריזם הציע יצירה ללא היסטוריה, או יצירה א-היסטורית, תוך שהוא מתפעם מתופעות חדשניות, כמו יעף המטוס וחיש=קליות המכונית. לא פלא ששלהבת הפוטוריזם הצוננת אחזה במדינות שהעמיסו על כתפי היוצרים הצעירים שלהם את השק המלא בחולדות המתות של העבר: איטליה של המוזיאונים והמזרקות המלאות כסף קטן ורוסיה של פושקין וטולסטוי. הבחירה לייחד כרבע מהגיליון לתופעה ספרותית שהיא ההפך מן הקו הרשמי של הו!, מעוררת כבוד. אפשר רק להעריך אנשים שיודעים להשתנות ולהתחדש, ולא להיתקע בקלישאה הרכה והנעימה של עצמם.
העוצמה והחולשה של הו! נמצאות בכבדות שבה הו! מתנהל מול כתבי העת הכחושים יותר. כאן זה היווה יתרון, דורי מנור הפקיד שורה של מתרגמים טובים, רובם צעירים, על משימה גדולה. קשה לי לחשוב על כתב עת אחר שהיה מצליח לעשות פרוייקט כזה. למרות שזכור לי בשנות השמונים שב"עיתון 77" או "מאזניים" היה פרוייקט יפה על שירה אימג'יסטית (שפכתי קפה על הגיליון).
 
נֶמֶק בתרגום
 
ברצוני להתמקד בבלוג זה כמעט רק בדברים חיוביים, אבל לא אחמוק משני עניינים לא מרכזיים שהעיבו על הפרויקט. הראשון הוא כותרת הפרוייקט, "הפוטוריזם בשירה: העולם של אתמול", כאשר המילים 'העולם של אתמול' גדולות בפונטַן משתי המילים הראשונות. כלומר, ניתן לחשוב כי מראש מתייחסים עורכי הו! באירוניה: כנושא שהוא עצמו הפך כבר לעבר שהוא תוקף. זה עשוי להזכיר פתיחה תערוכה על הדאדא במוזיאון ישראל, אליה מגיעים כמה סמי עופרים, כשהם נועצים קיסמים ומזלגות פלסטיק בכוח לתוך התקרובת ומתרשמים מהאסתטיקה של ההיסטוריה: כן, כל המתים יפים.
לטעמי, הפוטוריזם לא רק שאינו קוריוז היסטורי, או ז'אנר המסקרן רק כחוליה שהובילה למהפכה גדולה יותר, או כהתנפצות פתטית של חבורות ספרותיות קשקשניות וחובבות מדון – אלא הוא אחת מפסגות התרבות. השירה הפוטוריסטית, על ענפיה ועלעליה, לא כשלה והיא בוודאי רלבנטית כיום יותר מכל מיני זבל ורחת-לקום סנטימנטלי שנכתב לפני ואחרי כן.
הבעיה הנוספת היא שחומרים אשר חלקם סותרים את העמדות של הו! לא תורגמו, ומדי פעם זכו לאזכורי צד בהקדמות השונות. יתכן שהדבר קשור לחישובי מקום בכתב העת או שיקולים אחרים (ראו תגובת דורי מנור, עורך הו! בסוף המאמר). מ'מניפסט הפוטוריזם' (צוין כי מדובר בקטעים נבחרים) תורגם רק חצי. מחצית הטקסט הושמטה. אין לי את הספר 'מניפסטים של מודרניזם' לידי. אבל נכון יותר להשוות בין המניפסט כפי שתורגם בהו! לבין התרגום ברבעון 'הספרות' כרך א' 3-4 משנת 1969, שנעשה על ידי בנימין הרשב ודוד ויינפלד. ראשית, ניכר כי הגרסה בהו! טובה וססגונית יותר, גם מִטבע היותה חדשה ובהיר. קיצורים הם לעתים דבר נחוץ, אבל כאן הגזִירה של המניפסט משמעותית מאוד להבנת התנועה. הנה חלקים שהורדו, שהם מהחלקים היפים יותר במניפסט הזה:

פיליפו טומאסו מארינטי במחווה לאיטלקי ששבר את שיא הגובה במטוס, 1916

 '…אנו מייסדים היום את הפוטוריזם משום שאנו רוצים לשחרר ארץ זו מהגאנגרנה (נֶמֶק- ר.א) המסריחה של הפרופסורים, הארכיאולוגים, מורי הדרך המקצועיים ומוכרי העתיקות. זמן ארוך מדי הייתה איטליה שוק של רוכלים. אנחנו רוצים לשחרר אותה מאין ספור המוזיאונים המכסים ארץ זו באין ספור בתי קברות. מוזיאונים: בתי קברות!… יהיו שם עולים לרגל אחת לשנה, כדרך שהולכים לבית קברות ביום מחניק – לכך נוכל להסכים. אבל שמדי יום ביומו יובילו לטיול במוזיאונים את חרפתנו, את אומץ לבנו הרופס, את חששותינו החולניים, לכך לא נסכים! כלום רוצים אתם להרעיל את עצמכם? כלום רוצים אתם להירקב?… להתפעל מתמונה עתיקה משמע לשפוך את רגשותינו אל תוך ארון מתים… שימו אש תחת ארונות הספריות. הסיטו את כיוון התעלות כדי להטביע את המוזיאונים' (עיתון 'הספרות').
קטע מרכזי אחר שנתלש היה קטע שבו הסבירו הפוטוריסטים האיטלקים שהם אינם מבוגרים מגיל 30, ובגיל 40 לא יהיה בהם כבר צורך, על פי המניפסט.
הרבה חומרים שנוגדים באופן ישיר את התפישה של הו! לא תורגמו, ומולם כן תורגם ויכוח פחות נחוץ בין ראשי התנועה באיטליה, החושף את ערוות הפוטוריסטים, ואכן, היתה להם ערווה. נזנח גם המניפסט הטכני של הפוטוריזם מ1912, טקסט מעורר השראה שמכיל משפטים כ'כמה מגוחך התחביר הישן התורשתי. צורך זועם לשחרר את המלים, לגרור אותם החוצה מן הכלא של הפריודה הלטינית' והוראות הפעלה כמו '1. יש להרוס את התחביר. לערוך את שמות העצם באופן שרירותי' או '3. יש לבטל את שם התואר, מפני ששם העצם העירום משמר את ערכו המהותי…', או '11. ללא חת נכניס את המכוער לספרות ונמית את החגיגיות בכל אשר נמצאנה'. תורגם ב'הספרות' ולא בהו! המניפסט הרוסי 'מדגרת השופטים 2' מ1913: "8. מוטטנו את המקצבים. חלבניקוב העלה את המשקל השירי של המילה המדוברת החיה. חדלנו לחפש משקלים בספרי לימוד;
כל תנועה מולידה למשורר מקצב חופשי חדש' וגם את הלעג לחרוז שהופיעו בסעיף הבא לא תורגם להו!: "אנחנו עיבדנו את החרוז הקדמי (דוד בורליוק), החרוז האמצעי, החרוז ההפוך (מיאקובסקי)'. ועל אף החיבה לצורני אצל הו! לא תורגם המניפסט של מיאקובסקי לשירה לאחר המהפכה (1922) עם השורות "להמיר את המטריקה המוסכמת של יאמבים וטרוכאים בפולירתמיות של הלשון עצמה'. או עצת האנטי-הו! ב'איך לעשות שירים'  של מיאקובסקי (1926): 'יש לשבור לרסיסים את האגדה על אמנות א-פוליטית', שגם היא נמצאת רק בגליונות המצהיבים של 'הספרות'.
רמזים ללעג של הפוטוריסטים לחרוז ולמשקל נמצאים בשיר של המשורר האגופוטוריסטי איגור סווריאנין שתורגם בהו! על ידי רונן סוניס (גם שירו אוברטורה, שנפתח ב'אננס בשמפניה! אננס בשמפניה!' זכה לשני תרגומים יפהפיים, של סוניס ושל רומן וטר. אני בדרך כלל לא חובב השוואת תרגומים, אבל כאן פשוט קשה לבחור איזה תרגום בכיר על רעהו), אבל בסיפו של השיר הזה, אם הבנתי אותו נכון, המשורר מודה שהוא מתגעגע לחרוזים, שבעט בהם קודם וכינה אותם 'מאובנים'.
 
פנס חולני
 
הקורא צריך להצטער על כך שלא תורגמו טקסטים פוטוריסטים מאיטלקית, דבר שיכול ליצור את הרושם כאילו הללו פטפטנים חסרי כשרון. בעיתון 'הספרות' יש תצוגת אופנה די מרהיבה של האיטלקים. הנה דוגמא: "התקרבנו אל שלוש המפלצות הצוהלות, כדי למשש באהבה את חזותיהן החמים. התפרקדתי במכונה שלי כמו מת בארונו, אבל קמתי לתחייה תחת ההגה – חוד הגיליוטינה התלוי מעל קיבתי. מטאטא הטירוף האדיר קרא את עצמנו מעצמנו, והטילנו ברחובות תלולים ועמוקים כקרקעיתם של מעיינות. פה ושם הורה לנו פנס חולני, שהאיר מבעד לחלונות, שנבחל במתמטיקה הכוזבת של עינינו הכוזבות" (מארינטי, 1909. תרגום: דוד ויינפלד, מתוך 'הספרות', 1969)
 
כל התלונות שלי הן רק על דברים שאינם נוכחים בפרוייקט, ולא בגין מה שישנו. החלק המרכזי בכתב העת הו! עמוס בזהב עתידאי בוהק וניאוני (למרות שאני סבור שנורת הפלורוצנט הומצאה אחר כך מבחינה מדעית, מבחינה טקסטואלית אפשר לומר שהיא מופיעה בטקסטים), כמו המחזה 'ולדימיר מיאקובסקי' של 'ולדימיר מיאקובסקי' (תרגום: עמנואל גלמן) עם שורות כמו "בשדרות האבן\ תלוי וזע\ פרצוף השעמום המנומר הזה". או "…זה תלתל אויר נשלח\ על עיני עלמות גן עדן\ לויתן נמתח" (דוד בורליוק. מרוסית: רומן וטר). בקרוב יוציא עמנואל גלמן ספר חדש של שירתו, והגיע הזמן שמיאקובסקי ישוב ככותב משפיע לשירה העברית הצעירה.
 
כמי שעורך את מעין, כתב עת שהוא התשליל של הו!, בוודאי שיש לי עוד השגות על כתב העת הזה. אבל אאמץ את מימרתו של פול ואלרי שתורגמו יפה על ידי דורי מנור בגיליון האחרון של הו!: "אני תמיד מופתע לראות משורר שיוצא חוץ נגד משורר אחר – עד כדי כך קשה בעיני להיות נקי מכל רבב של קנאה או צרות עין". והשירים והמניפסטים הפוטוריסטים שתורגמו בהו! 5 אכן הביאו אותי לקנא.
 
 
—-

 

דורי מנור, עורך הו!, מעמיד דברים על דיוקם:

 

לא מסיבות פואטיות-אידאולוגיות החלטנו לוותר על המניפסטים הפוטוריסטים שהזכרת, וודאי לא בשל העובדה שהם סותרים את העמדות של הו!, כביכול, אלא פשוט מפני שהתמקדנו כמעט אך ורק במניפסטים שלא ראו אור קודם בתרגום עברי.
 
 יוצאים מן הכלל הזה המניפסט הפוטוריסטי של מרינטי (הוא כל כך מרכזי, שלא יכולנו לוותר עליו לחלוטין. אבל החלטנו להביא רק את הסעיפים שמופיעים בו בצורת נקודות ולא את כולו, שהרי הוא תורגם כבר לפחות שלוש פעמים) וכן אחד מהמנשרים הקובופוטוריסטיים, שתרגומו הקודם היה ירוד להחריד.
 
לפחות חלק מהעמדות שמיוחסות כאן להו! נובעות, לדעתי, מעצלות מחשבתית של מרבית המבקרים ומאיזה באז תקשורתי מטעה – ולא מהדברים עצמם. אבל על כך בהזדמנות אחרת.
 
תודה על ההגינות ועל האחווה.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: